חייבת להוציא את זה החוצה

מאת : לימור לוי אוסמי

27 ביוני 2011 | 19 תגובות

כבר כמה זמן שעלה בי משהו שקשור ל'צעד הבא' המקצועי, היום אתן חלק מהצעד הזה

מתוך אמהות וקריירה, לכל אמא

הקדמה:  לאלו מכם שאינן יודעות את עלילותיי בעיר הגדולה (חיפה 🙂 ), אקדים ואומר שמזה כשנה אני בתהליך של כיוונון מקצועי, שבו עזבתי את מה שהיכרתי והחלטתי בערך לצעוד אל הלא נודע. בדרך פגשתי, ממש לא במקרה, את גישת ההתמקדות הנפלאה שעשתה לי פלאים והתחלתי לדבר בשפת ההתמקדות לאורך תהליך ההתפתחות המקצועית.

הדברים שכתבתי היום הם חלק מהתהליך וכתובים ב'שפת ההתמקדות', שהיא בעצם שפה מקבילה שלי היום, שפה שמתייחסת לכל הקולות והחלקים שעולים בי, תוך הבניית נוכחות של קבלה, אמפתיה וסקרנות לגביהם. בתוך התהליך המקצועי, אני עושה צעדים קטנטנים בכל פעם, תוך התייחסות למה שמבקש את ה'צעד הבא' המקצועי. כך התהליך מתפתח, מצעד אחד לשני.

אז הנה, היום יש לכן חלון הצצה לתהליך ולמעשה, אתן חלק חשוב ממנו היום..

כבר כמה זמן שעלה בי משהו שקשור ל'צעד הבא' המקצועי. משהו שאומר ש'הצעד הבא' הוא 'להוציא החוצה'. הדבר הזה אומר 'להוציא החוצה' בצורה מאוד ברורה וחזקה, אך עדיין עמום לגבי הכוונה הפרקטית, מה שמשאיר אותי עם השאלה- האם הכוונה היא להוציא ממני החוצה לכתב או להוציא החוצה לעולם ?

החלק הזה שאומר 'להוציא החוצה', מתכוון לזה שהוא רוצה שאבטא את מה שאני עושה עכשיו מבחינה מקצועית. להוציא את זה, ליידע בזה יותר נשים מאלו שיודעות היום.

אני בדרך כלל משתדלת לא להתווכח עם חלק שמרגיש משהו בצורה כל כך ברורה, גם כשאני עדיין לא מבינה למה, אבל עכשיו אני שמה לב שיש בי גם חלק אחר שמרגיש שהוא עדיין לא כל כך רוצה לצאת החוצה.

החלק הזה מרגיש שמאוד נעים לו שיש לו את האפשרות לטעות עוד קצת. ואולי זה באמת העניין, שהוא מרגיש שאם הדבר הזה ייצא החוצה, כבר לא יהיה לו מקום לטעות, או לא יהיה לו נעים לטעות, לסגת חזרה ולהתקפל ולהגיד 'סליחה, טעיתי, זה לא היה זה, מחשבת מסלול מחדש'.

כנראה שיש גם מקום כזה שעדיין מוטרד ממה יגידו, מה יחשבו, איך ייראו אותי. לא כנראה, בטוח. חלק שחושש שאם לא ייראו אותי בטוב עכשיו, אז אולי הרושם הזה יישאר גם לאחר כך והוא מרגיש שרושם זה דבר שמאוד קשה לשנות.

אני שמה לב שהחלק הזה עסוק ביצירת רושם. זה עניין ממש חשוב לו. אז אני אומרת לו שאני שומעת אותו, אני שומעת שמאוד חשוב לו להשאיר רושם חיובי ושהוא מרגיש שהוא לא רוצה שתהא טעות בעניין הזה, כי זה מרגיש לו כמו משהו שיוצר הרבה עבודה אחר כך.

לא, זה לא מדויק, הרבה עבודה זה לא העניין של החלק הזה. זה מרגיש לו יותר כמו משהו הרבה יותר פתאלי, גמור, מין אסון כזה. משהו שממש קשה לתקן אחר כך. דגש על 'ממש'.

אני שמה לב למקום אחר שעולה בי, שמרגיש אחרת ואומר שיצירת רושם זה ממש לא העניין. המקום הזה מרגיש שיציאה לעולם בשלב הזה, עם הדבר החדש שאני עושה עכשיו, יכניס אותו/אותי למין מחויבות כזאת שהוא מכיר מהעבר, מחויבות גדולה להצליח.

המקום הזה מרגיש שהמחויבות להצליח ולהיות טובה היא מחויבות ממש טובה ומעניינת כשהדבר הנבחר 'הוא הוא' הדבר, אבל הוא דואג לי וחושש שמחויבות בשלב הזה, שעדיין לא מדויק מספיק, יכולה להיות לי לרועץ.

המקום הזה לא מגיע סתם. מגיע איתו זיכרון של ניסיון העבר שלי, שבה תחושת המחויבות לדבר מקצועי שחשבתי שמדויק לי, הסיטה אותי מהמרכז שלי ומהיכולת התמידית שלי להמשיך ולבדוק כל הזמן אם 'זה זה', אם זה מספיק מדויק. תחושת המחויבות להצליח השתלטה ולא נתנה מקום וזמן להמשך הדיוק הפנימי הטבעי.

אני אומרת 'תודה' למקום הזה ואומרת לו שאני שומעת אותו, אני שומעת שהוא מוטרד מזה שהיציאה החוצה עם מה שאני עושה עכשיו, תגרום להפסקת התהליך, מה שיותיר את התהליך לא מדויק מספיק ויותיר אותי, לא קרובה מספיק למרכז שלי ואף מתרחקת ממנו. תודה שהגעת.

יחד עם כל אלה, אני עדיין שומעת את החלק הזה שמבקש כבר 'להוציא החוצה'. אני מקשיבה לו בסבלנות. הוא מרגיש שאני לא צריכה להיות לבד עם הדבר הזה, שאני צריכה להוציא את התהליך החוצה, אפילו שהתהליך עדיין לא בסופו. אותו חלק מרגיש שהדבר ייקנה לי תחושה של שחרור גדולה, שמשהו חדש יוכל להיפתח בעקבות ההוצאה הזאת לאור.

אני שואלת את החלק הזה: מה אתה רוצה שאגיד בעצם ? מה הכי חשוב לך שהוציא החוצה ?

עיסוי. המילה היא 'עיסוי'.

אני שמה לב לאי נוחות שעולה בי. המילה 'עיסוי' לא כל כך נעימה לי. לא מדויקת לי.

אני שואלת את החלק: אתה בטוח שזו המילה ? שזה הדבר שרוצה להיות עכשיו בחוץ ?

אני עוצמת עיניים ומנסה לבדוק.

אני מקשיבה לחלק הזה ומבינה שמבחינתו זה ממש לא משנה המילה, כמו אומר: "עיסוי, מגע, מסג', לא משנה איך תקראי לזה, לי זה משנה".

נשמע שבשביל החלק עצמו, מנקודת המבט שלו, המילה עצמה היא עניין ממש שולי. מבחינתו חשוב שתהא בי היכולת להגיד שהתחלתי לגעת.

אז הנה, אני אומרת: התחלתי לגעת. בחצי שנה האחרונה הרגשתי צורך גדול בלגעת, למדתי באופן פרטי, בקצב שלי, עיסוי שבדי וגם..

אני שמה לב לגוף ומרגישה איך משהו מתחיל להתרכך בתוכי.

אני מרגישה איך מתוך מקום של התנגדות, מקום כזה שעושה משהו רק כי כבר ניקרו לו שהוא חייב לעשות את זה, מגיע משהו אחר. אני מרגישה שפתאום עולה חיוך בפנים, יותר נכון מין חצי חיוך כזה, ויש משהו שמרגיש שבאמת זה לא כזה משנה איך לקרוא לזה, ולא משנה כל כך להגדיר את זה עכשיו.

אני מרגישה איזה משהו שמאוד גאה על הצעד הזה, על ההוויה הזאת, לא משנה לאן תוביל אותי, משהו שמרגיש התרגשות וציפייה והתחלה חדשה.

אז אולי עכשיו אצליח להגיד את זה אחרת ?

אני מנסה שוב: אני נוגעת.

לא, זה לא מדויק,

אני…

אני לומדת להתחבר למגע בדרך שלי. מצאתי במגע כלי שמאוד מתאים לי כדי להתחבר לנשים, משהו שמאפשר לי משהו אחר, ששיחה או דיבור לא מאפשרים לי היום.  אני לומדת את הכלי הזה, לומדת איך זה מרגיש לי, איך זה מרגיש לנשים שמגיעות אליי ולומדת איך ליצור משהו חדש, כזה שארגיש שהוא בדיוק 'אני'. החיפוש הזה מאוד נעים לי, הוא מרגיש מאוד יצירתי, מרגש ונוגע. התהליך הזה נוגע לי ומרגיש שבדרך זה גם נוגע לאחרות ויוצר משהו טוב כזה.

אני כרגע לא יודעת איך לקרוא לזה, וחושבת שמבחינתי אפשר לקרוא לזה עיסוי שבדי כרגע. אני רק יודעת שקורה משהו טוב במגע הזה ויש לי תחושה שמשהו חדש הולך לקרות שם.

אז, הוצאתי. המשימה הושלמה. ה'צעד הבא' בדרך.

* לימור לוי אוסמי, שמרגישה שעשתה צעד גדול ומאוד משמעותי היום  medabrot.imahut@gmail.com, 052-2835020

* לבלוג שלי

עוד אמהות כותבות:

להחליט או להשקיט/ לי-את דנקר, מאמנת אישית

איך להקשיב לעצמך/ עטרת ליפשיץ, מלווה נשים בתהליכי שינוי

הריון והורות- איך מגיעים לאיזון, אם בכלל?/ אורה ברקן, פסיכולוגית

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

19 תגובות ל- “חייבת להוציא את זה החוצה”

  1. תמר קלר הגיב:

    נפלא לימור, פשוט נפלא ומעורר.
    כך גם אני הגעתי להגדרה שלי היום כעוסקת בהסברה ומעלה מודעות וכו'…
    לא ידעתי שקורים לזה התמקדות אבל עכשיו אני יותר מסוקרנת, ורוצה ללמור יותר על הגישה.
    שיהיה ים של הצלחה ושפע…
    בהערכה רבה, תמר

    • תודה!
      יש כאלה שיש להן את ה'טכניקה' של ההתמקדות כבר 'בילד אין' ויש כאלה שלומדים אותה. זו גישה וטכניקה מאוד מעניינת מורכבת ופשוטה כאחד. ממליצה בחום להתוודע אליה.
      היום מקומות רבים עושים ערבי מבוא ללא תשלום להיכרות עם השיטה, אז זו דרך טובה בעיניי להתחיל

  2. תמר קלר הגיב:

    את יודעת מה?
    אני סומכת עלייך…במקום שאסתובב במקומות רבים אשמח לקבל המלצה על משהו נגיש לכרמיאל..מכירה?

  3. יש מישהי מקסימה מאמירים שקוראים לה מיכל פילר שעובדת עם התמקדות, אבל לא בטוחה שהיא מעבירה קורסים עדיין. יכול להיות שהיא יודעת אם יש קורסים באזור שלך 054-2022924.
    אפשר גם לנסות בגוגל..

  4. שירה דרוקר הגיב:

    אהבתי לשמוע על "חוסר הביטחון" שלך להצהיר שמצאת את המקום שלך. מצד אחד גאה ורוצה לספר לעולם, מצד שני חוששת להתמקם ולהתחייב… אני כל כך רוצה להיות במקום הזה שבו אבחר במשהו ואדע שזה זה. מאחלת לך המון הצלחה במסע אל הייעוד שלך…

  5. סיון קונוולינה הגיב:

    וואו! מעורר השראה! כל כך הזדהיתי עם התהליך שעברת, ובמיוחד עם הצורך הפנימי שלך להיות מסוגלת להגדיר את ההוויה החדשה. אני עוברת בעצמי משהו כזה בימים אלה ממש, ומוצאת שגם אצלי יש להגדרה חשיבות, משמעות, לא כלפי חוץ אלא כלפי פנים, כאילו שזה עונה על השאלה "מי אני", "מה אני".
    מאחלת לך המון המון הצלחה, אם המגע שלך חודר כמו הכתיבה שלך אז את בהחלט בכיוון הנכון 🙂

  6. תודה !
    אני מניחה שהמגע, כמו הכתיבה, נוגע וחודר לנשים מסוימות ופחות לאחרות וזה ממש בסדר 🙂
    אשמח לשמוע על התהליך שאת עוברת !

  7. שירלי הגיב:

    המשפט הראשון שעולה לי אחרי שקראתי אותך עכשיו זה- כל הכבוד לימור! התרגשתי איתך בהוצאה של משהו גדול מבחינתך וזה גם מעורר בי השראה לנסות להקשיב יותר לקולות האלה שבתוכי- שאני קוראת להם אינסטינקטים- ולנסות לפעול לפי מה שהם אומרים לי למרות שלא תמיד זה מתחבר לי להיגיון…
    גם מאד מתחברת לנושא של מגע. לדעתי המגע הוא כלי מדהים לחיבור בין אנשים. לכן כנראה נמשכתי ללימוד עיסוי תינוקות ןלימוד הקשר המדהים הזה לאימהות כדרך להתחבר לתינוקן.
    תודה! והמון בהצלחה בדרכך! (-:

  8. לימור יקרה
    קראתי את הפוסט בבוקר ורק עכשיו התפנתי להגיב עליו ואני שמחה על הזמן שהיה לי לעכל את מה שאני רוצה להגיד לך.
    אינני מכירה אותך זמן רב או יותר מדי לעומק ויחד עם זאת כשאת מדברת על מיקוד וכשאני שומעת אותך אומרת את המילה "מגע" ו"התחלתי לגעת" זה מרגיש לי מאוד מכוונן וממוקד.
    יצא לי לחשוב על זה שלגעת זה לא רק להניח ידיים על גוף, זה לא רק חיבוק, לגעת אפשר בהמון דרכים ומבחינתי זה מה שאת עושה. את נוגעת בנושאים שלא הרבה אנשים נוגעים בהם ואת נוגעת באנשים בכתיבה שלך ובאפשור הרחב של המקום הזה וכל מה שהוא מכיל.
    מגע הוא דבר ישיר ולא מתפשר(כמוך בחוויה שלי), הוא עוקף את כל ההגנות והשכלתנות שלנו (איכות שכולנו זקוקים לה).
    אני בטוחה שיהיו רבים שיעידו שמעשייך ופועלייך נגעו בהם ברמות הכי עמוקות שיש ובאיכות של ריפוי, שחרור והקלה.
    אני מאחלת לך המון הצלחה בכל מה שעושה לך טוב ומרגיש לך נכון והרבה שמחה והנאה בדרך 🙂

    • ואוו, אפרת,
      מאוד התרגשתי לקרוא את מה שכתבת.
      מאוד משמח לראות את זה ככה, לא חשבתי יותר מדי על מה שאני עושה ופתאום לקרוא את התגובה שלך לדברים, זה באמת מאוד מרגש.
      הלוואי שגם דרך המגע אצליח לגעת באופן שנוגע 🙂

    • נעה גביש הגיב:

      כתבתי תגובה לפני כמה ימים והיא נעלמה לה….ועכשיו כשאני קוראת אותך אפרת…התגובה שלי הייתה מאוד קרובה לתגובה שלך אז פשוט מצטרפת למילים שלך :).

      לגעת, אכן אפשר בהרבה מאוד אופנים, ולימור, כאן את נןגעת הכלכך הרבה אופנים ומקומות…בלב, בגוף במקומות שאנשים מפחדים להגיע לבד ואפילו ביחד
      וכאן פתאום יש מקום שמותר לגעת בהכל מכל וכל.
      נהדרת!!
      ובין אם זה גם יוביל אותך לגעת בפיזי או לא אמנות המגע שלך כבר החלה 🙂

      לי היה מאוד נעים ומעניין לקרוא אותך כטקסט כי זה היה כמו להיכנס אל תוכך ולהיות איתך במחשבות המאוד פנימיות לשמוע את הקול הפנימי שלך..כך הרגשתי כשקראתי 🙂

      יום מקסים
      ותודה

      • תודה יקרה,
        מאוד חשוב לי לשמוע את זה, כך שבהחלט היה שווה לכתוב שוב 🙂
        יכולה אפילו לומר מאוד מאוד מאוד חשוב לי לשמוע את זה, אז באמת תודה רבה.

  9. וואו, לימור!!! מרגש לקרוא!
    ממש יפה איך את קשובה לעצמך.
    בהצלחה!!
    בטוחה שתצליחי לגעת במגע, כמו שאת נוגעת במילים.

    מלאכי דולה
    דולה – תומכת לידה
    מדריכת הכנה ללידה
    דולה לאחר לידה
    מטפלת בשמנים ופרחי באך
    משווקת אלופירסט
    נייד 054-2429622
    http://WWW.MALACHY.DULOT.ORG.IL
    mailto:maldoula2@gmail.com

  10. כרמית הגיב:

    הי לימור, אהבתי את הפתיחות והאמת שאת מעבירה בדברים שכתבת.
    גם אותי מאוד מעניינת שיטת ההתמקדות ואנסה לחפש על כך בגוגל.
    לכי עם קו החשיבה שלך והצמיחה , ללכת בצעדים זאת הדרך הנכונה כמו ילד קטן שעושה עוד פסיעה ועוד פסיעה.

    בהצלחה
    כרמית

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הנקה עם לשון קשורה: רק אחרי 8 שבועות הצלחתי להניק

מאת : מיטל ברו

9 באוקטובר 20109 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

לשון קשורה היא תופעה שבה הלשון מחוברת יותר מידי בעור דק לקרקעית הפה וזה לא מאפשר לתינוק ליצור ואקום ולכן הוא אינו יכול לשאוב את החלב מהשד.

היועצת ביקשה גם מבעלי לפתוח את פיו ואז אמרה בצורה חד משמעית: " גם לבעלך יש לשון קשורה וזה עבר גם לילד". אחר כך, שסיפרנו את זה לחמותי, מתברר שגם היא לא הצליחה באמת להניק את בעלי לפני 30 שנה ואז אמרו לה שאין מספיק חלב. וזה, כאמור, מסתבר כלא נכון.

טיפים לימים שאחרי הלידה

מאת : אמא אנג'לינה

11 באוקטובר 20100 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

* אם ילדת בערב ואין יועצת הנקה עד הבוקר, תבקשי שיביאו אלייך את התינוק כשהוא מתעורר ותסחטי לתוך כפית טיפות קולוסטרום. בהתחלה הם לא צריכים יותר מכמה כפיות וזה יעודד את זרימת החלב.

* להיעזר ביועצת הנקה בבית החולים.

* טיפ אישי שלי (ולא חייבים ליישם) – אני כן הרשתי שיתנו תמ"ל בלילות הראשונים בתינוקיה (בשילוב עם הנקה במהלך היום) כי הייתי מאד עייפה, וההנקה לא תמיד הולכת חלק על ההתחלה אז במקום להיות מתוסכלת גם הצלחתי לישון בלילה וגם היה לי כוח להתמודד עם ההנקה במהלך היום. היום אני מניקה ללא בעיה.

אמא שואלת: "אחרי כמה לילות נטולי שינה, אני הופכת לסוג של מפלצת"

מאת : אמא שמפחדת

26 בספטמבר 20106 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות

אמא שואלת: אני מאוד מפחדת ממה שאני מרגישה כלפי התינוקת שלי. אני מאוד אוהבת אותה ונותנת לה המון חום ואהבה פיזית ומילולית. מעולם לא הרמתי עליה את הקול או פגעתי בה פיזית. אבל, אחרי כמה לילות נטולי שינה שאני כ"כ עייפה, אני הופכת לסוג של מפלצת… לפעמים, כשהיא "מנג'סת" וקשה לה, בא לי לצרוח עליה, […]