שינוי…

מאת : הכי אמיתית

26 ביוני 2011 | 9 תגובות

אני עברתי תהליך, תהליך מעצים, מדהים, שהביא לי שינוי מבורך. שינוי שאני כל כך שמחה לחלוק איתכן

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

מכירות את ההרגשה הזאת, שהחיים כבר פועלים מכוח אנרציה כלשהו, שהדברים- גם הטובים וגם הפחות טובים- הם פשוט ככה ואין  ממש אמונה שמשהו יכול להשתנות?

זה יכול להיות בדברים שנותנים ביטחון, חברויות שאין לנו ספק שימשכו לנצח, ביטחון כלכלי שאין לנו ספק שהוא מצב קבוע ואין לנו פחד משינוי סטטוס, וזה יכול להיות בדברים פחות נעימים, נגיד, השבעה קילו שעושה רושם שלא משנה מה- הם כבר חתמו קבע על המותניים והישבן….או עבודה/ זוגיות שאני לא  סובלת בה, אבל גם אין בה כבר אושר אמיתי, כיף או ריגוש כלשהו….היא פשוט שם….

ואז, לפעמים, אנחנו מצליחים לשנות משהו, אני מדברת כרגע על השינויים לטובה כמובן.

זו הרגשה נהדרת…כי לפעמים הדברים שיכולים להראות לצופה מהצד (כולנו יועצים מאד חכמים מהצד בסופו של דבר….) כדברים מאד פשוטים וברי השגה- לנו נראים כמו משימה בלתי אפשרית, להזיז הר…

אין ספק שיש פעמים שאדם מצליח פשוט לקום בוקר- להחליט- ולשנות. אני לא אומרת שזה לא קורה, וכל הכבוד לאלו שיכולים. העניין הוא שלפעמים השינוי דורש עבודה מקדימה על מנת להצליח לשנות ועל מנת שהשינוי יהיה דבר קבוע בחיים ולא הצלחה זמנית.

גם לי היו כמה התמודדויות כאלה בחיים, חלקן לקח לי שנים ארוכות להצליח ולשנות. היו גם הצלחות שבגלל שלא נעשו מהיסוד- לא החזיקו מעמד….

כרגע אגיע להתמודדות שקשורה לאימהוּת.

כפי שכבר חלקתי עמכן בעבר, הכניסה לאימהות לא היתה לי קלה. היתה לי אהבה ענקית לדבר המופלא הזה שנקרא "התינוק", ה..”ילד", ה……”בן שלך…….” וואו איזו הגדרה גדולה….כמה כבוד צריך לחלוק לה…..

העניין הוא שהתקבע אצלי בראש  שבמקרה שלי, שהאימהות היא דבר קשה. נקודה.

זה לא שלא ראיתי אימהות אחרות (ומדהימות)- שלמזלי הן גם חברות תומכות, שאצלן הדברים הולכים יותר חלק. זה לא שאצלן לא היו קטעים קשים, אבל הן כאילו יותר יכולות להכיל את זה, לקבל את העובדה שזה חלק מהעניין.

הרגשתי שעם כל הקושי, הן מכוונות על מצב "אמא", הן כנראה כבר שלמות על השלב הזה, גמרו עם שלב הבילויים, החופש, הספונטניות, הריגוש…..

אני יודעת שלא כך הם הדברים, אבל במצב הרגשי המעורער והמיואש שהייתי בו- כך ראיתי את הדברים…..

הסתכלתי על עצמי, בחורה שנכנסה להריון באופן לא מתוכנן, החליטה לשמור את התינוק, היתה מאושרת בזמן ההריון, חותה הריון ללא בחילות/הקאות/ריחות מטרידים/הבטן יצאה רק בחודש שביעי, היה לי ממש נוח וכיף בהריון, אמנם הייתי מאושפזת הרבה בגלל המצב הרפואי שלי, אבל אפילו באישפוזים היה לי נחמד. באמת. חברים כל הזמן באו, המשפחה היתה איתי, נחתי והתפנקתי….ראיתי את ההמשך כאתגר אך ממש לא צפיתי קושי….

וואו.

באמת, אבל באמת, שלא הבנתי למה אני נכנסת…..

ואז, כשהתחילו התופעות של חוסר שינה, של  בכי באוזניים באופן קבוע, של חיים סובבים סביב החלפות, בקבוקים……..

טירוף.

הייתי כל כך נעולה בהרגשה שזהו. נגמר החלק הקליל והכיפי של חיי. ידעתי שיהיה כיף וסיפוק בגידול הילד, אך לומר את האמת? לא הייתי מוכנה עדיין לויתור על הכיף כמו שאני מגדירה אותו- חופש, עצלנות, מסיבות, סקס, שתייה, לימודים, קריאה, ים, ספונטניות……

צריך להבין, החיים שלי לפני הלידה היו באמת חופש באופן קיצוני. עסקתי בהפקות אירועים באופן עצמאי, לא הייתי מחויבת לכלום, לא ידעתי מה זה חוסר שינה, עייפות מהי….למדתי תואר במסגרת תוכנית הצטיינות שלא הציקו לי יותר מדי אם כן או לא בא לי להגיע לשיעור….

ח-ו-פ-ש

הייתי כל כך נעולה במחשבה המפחידה שזהו, מעכשיו החיים הם דבר מכביד, שאפילו לא ראיתי שיש אפשרות לשנות את הדברים….כמו שאמרתי בפתח דברי- לפעמים, הדברים מתנהלים מכוח אנרציה מסוים ואנו לא רואים שיש אפשרות לשינוי….

חשוב לי  לציין, שאם לא האהבה האין סופית למתנה הזאת שנקראת התינוק שלי, לא היה  לי בכלל את הכוח להתעקש ולחפש את השינוי, את השיפור, את ההתעקשות לא לזרום עם השגרה באופן מעייף ולהיות עוד אחת מאותן נשים שחולפות על פניך ביום יום ואתה פשוט מרגיש כמה החיים כבדים להם….

הוא גרם לי להתעקש להיות הכי טובה שאני יכולה להיות.

כי הוא שווה את זה ואני שווה את זה.

ואני אוהבת אותו!!!

אני עברתי תהליך, תהליך מעצים, מדהים, שהביא לי שינוי מבורך. שינוי שאני כל כך שמחה לחלוק איתכן.

זו היתה רק יריית הפתיחה, תיאור המצב שהביא אותי לחפש את השינוי הזה.

אמשיך בפוסטים הבאים, זהו באמת נושא גדול שיקר לליבי….

שיהיה לנו שבוע מצויין של הצלחות:)

** לבלוג של 'הכי אמיתית'

אמהות נוספות כותבות על השינוי שחל בחייהן בעקבות האמהות:

נהייתי אמא- זה המהפך הגדול בחיים שלי / אמא ל3

לפני שנהייתי אמא / שירלי יהלום כהן

אמא- למה לא מדברים על זה? / אוסי הורביץ

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

נושאים קשורים :

9 תגובות ל- “שינוי…”

  1. מהממת, מקסים, מאוד התרגשתי לקרוא ומחכה בקוצר רוח להמשך.

  2. הכי אמיתית הגיב:

    תודה…
    איזה כיף לקבל פידבקים כאלה:)

  3. תום אלרום הגיב:

    מסקרן.. מחכה לשמוע :))

  4. תמר קלר הגיב:

    אני יכולה להרגיש את התשוקה שבך לנושא, את הבערה הפנימית,
    ובדרך כתיבתך את בהחלט נוגעת בי בכל פוסט…היכולת שלך להיכנס לפרטים,לדקויות שבתחושות היא מדהימה

  5. הכי אמיתית הגיב:

    תודה תודה תודה!
    הדיאלוג הזה שנוצר איתכן הופך את כל העניין לכל כך מספק,
    אני בהחלט חשה התלהבות מהנושא, מה גם שכשתבינו את המהפך האדיר שהצלחתי לעשות בחיי, מהפך שהוא עבודה בפרוגרסיה כמובן, עדיין עובדת על מטרות ויעדים חדשים כל הזמן (אוי ליום שארגיש שאין יותר לאן לשאוף….) מקוה שאצליח לסחוף את כן גם ולתרום ולו במעט

  6. ממש ממש כתבת אותי אחרי הלידה הראשונה.
    כ"כ פחדתי שזו תחילת הסוף….פחדתי להיות זקנה, לא רלוונטית, ובראש שלי – אני עוד בת 16 צעירה שרק רוצה לפזז במסיבות….
    היה לי מאד קשה אבל התגברתי והבנתי שהכל עוד שם, אני רק נחה קצת. וכשנועם גדלה קצת, חזרתי לפזז במסיבות, ולצאת, ולשתות, וגם אחרי הלידה השנייה.
    ונראה, אולי גם אחרי השלישי אחזור… (כרגע בן חודשיים)

    מחכה לקרוא את ההמשך, ולראות לאיזה מסקנות את הגעת…

    מלאכי דולה
    דולה – תומכת לידה
    מדריכת הכנה ללידה
    דולה לאחר לידה
    מטפלת בשמנים ופרחי באך
    משווקת אלופירסט
    נייד 054-2429622
    http://WWW.MALACHY.DULOT.ORG.IL
    mailto:maldoula2@gmail.com

  7. הכי אמיתית הגיב:

    איזה כיף לקרוא את זה מלאני!!!
    בלי להכיר אותך יותר מדי את נשמעת לי אישה עם כוח רצון אדיר….לא לוותר על עצמך בצורה כזאת מצריך הרבה נחישות

  8. נעה גביש הגיב:

    מקסים לקרוא
    את נשמעת מאושרת ועם כוחות להמשך 🙂

    כמה מסכימה עם "אוי ליום שלא יהיה יותר מה לשאוף" באחת התגובות שלך כאן
    גם כשקשה אם מצליחים להמשיך לחלום ולשאוף אפילו בקטנה, במקום קטנטן ונחבא שם עמוק בפנים…מצליחים להמשיך הלאה.

    מחכה להמשך…:)

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

למה אני צריכה להעמיד פנים ??

מאת : אמא אנונימית

20 באוקטובר 201213 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, חברות ובדידות, מתמודדות עם נורמות וציפיות, קושי אחרי לידה, שיתופים אישיים

טוב, הרבה זמן שלא כתבתי ושוב אני מוצאת את עצמי בשאלה אחת גדולה- למה אני צריכה להעמיד פנים?????? למה אני צריכה לשחק אותה שהכול טוב ושהכול וורוד כשבתוך תוכי לא ממש מרגיש לי טוב ?

אז ככה, כבר 8 חודשים אחרי לידה בקיסרי לא מתוכנן ולא רצוי ועדיין לא משלימה איתו שזה קרה בקיסרי. אופס, לא הייתה ברירה, אבל מה עדיף? עדיף חיים חדשים שברוך ה' צוחק מחייך וגורם לאושר, אבל עדיין משהו פגוע בי ? האם אני בכלל ראויה להיות אימא האם מה שאני עושה זה נכון ועוד ועוד….

והכול מתי מתחיל חוזרים הביתה ומה עושים עכשיו הבעל חוזר לעבודה אימי שתהא בריאה גרה רחוק ממני אין מקום בבית שלה לארח אותי ואת התינוק כך שחוזרים לדירה המושכרת שלי ושל בעלי ומה שקורה זה שאני נתקלת ביום יום שעות שאני לבד אני עם הילד נטו איך אני מתמודדת אם זה?? עובר יום ועוד יום ואני עדיין לבדי מחכה שבעלי יחזור מהעבודה אף אחד לא מתקשר אף אחד לא מתעניין ומה אני אמורה להרגיש חוץ מבדידות? הרגשת דחייה? לשחק אותה שהכול וורוד?

כן, זה מה שעשיתי ונפגעתי. נפגעתי מזה שכמה שתהיה טוב עם המשפחה של הבעל, ככה ירחיקו אותך יותר. מישהו מהם בכלל חשב שאני זקוקה לעזרה בבית? מישהו בכלל חשב שאני לא מסתדרת לבד? מה פשעתי שילדתי בניתוח קיסרי? מה אני צריכה לבקש עזרה? כמות הפעמים שהייתי מתקשרת ולא הייתי מקבלת מענה כל כך רבה שנפגעתי שוב. כן, לא נורא. פעם ראשונה שנפגעתי זה קרה בניתוח ופעם שנייה שהתגלה לי שכאילו לאף אחד לא אכפת ממני ומה בעלי אשם??? זה לא הוא, זה המשפחה שלו.

"נתינה"

מאת : רונית טסלר

19 באוקטובר 20115 תגובות

מתוך יצירה נשית

חיבור נשי, חיבור של מטפלת ומטופלת, חיבור של קשב, של קבלה ונתינה, רכות. הפסל הזה מופיע על שער האתר שלי ובין הפסלים היחידים שלי, שאינם למכירה

כשסיפור הלידה נשמע רגיל, אבל התחושה שלך היא אחרת- חלק ב'

מאת : קרן פרידמן גדסי

6 בדצמבר 20100 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

היא אמרה: "ככה הרגשתי בלידה. הלכתי לאיבוד.. זה הרגיש כאילו שאני הולכת לאיבוד'

תחושת הקלה. עכשיו זה נאמר. בלידה, חלק ממנה הרגיש שהוא הולך לאיבוד.

דרך ההסכמה לשהות לרגע עם התחושה, והפנית תשומת הלב לגוף, היא יכלה להיות מודעת לפחד שעלה, לתחושת החיפוש שמתרחשת בתוכה, היא שמה לב גם לדופק המהיר, למתח שנוצר בשרירים, ולנשימה מהירה. תשומת הלב להתרחשות הגופנית, אפשרה לה להשתנות.