שינוי…

מכירות את ההרגשה הזאת, שהחיים כבר פועלים מכוח אנרציה כלשהו, שהדברים- גם הטובים וגם הפחות טובים- הם פשוט ככה ואין  ממש אמונה שמשהו יכול להשתנות?

זה יכול להיות בדברים שנותנים ביטחון, חברויות שאין לנו ספק שימשכו לנצח, ביטחון כלכלי שאין לנו ספק שהוא מצב קבוע ואין לנו פחד משינוי סטטוס, וזה יכול להיות בדברים פחות נעימים, נגיד, השבעה קילו שעושה רושם שלא משנה מה- הם כבר חתמו קבע על המותניים והישבן….או עבודה/ זוגיות שאני לא  סובלת בה, אבל גם אין בה כבר אושר אמיתי, כיף או ריגוש כלשהו….היא פשוט שם….

ואז, לפעמים, אנחנו מצליחים לשנות משהו, אני מדברת כרגע על השינויים לטובה כמובן.

זו הרגשה נהדרת…כי לפעמים הדברים שיכולים להראות לצופה מהצד (כולנו יועצים מאד חכמים מהצד בסופו של דבר….) כדברים מאד פשוטים וברי השגה- לנו נראים כמו משימה בלתי אפשרית, להזיז הר…

אין ספק שיש פעמים שאדם מצליח פשוט לקום בוקר- להחליט- ולשנות. אני לא אומרת שזה לא קורה, וכל הכבוד לאלו שיכולים. העניין הוא שלפעמים השינוי דורש עבודה מקדימה על מנת להצליח לשנות ועל מנת שהשינוי יהיה דבר קבוע בחיים ולא הצלחה זמנית.

גם לי היו כמה התמודדויות כאלה בחיים, חלקן לקח לי שנים ארוכות להצליח ולשנות. היו גם הצלחות שבגלל שלא נעשו מהיסוד- לא החזיקו מעמד….

כרגע אגיע להתמודדות שקשורה לאימהוּת.

כפי שכבר חלקתי עמכן בעבר, הכניסה לאימהות לא היתה לי קלה. היתה לי אהבה ענקית לדבר המופלא הזה שנקרא "התינוק", ה..”ילד", ה……”בן שלך…….” וואו איזו הגדרה גדולה….כמה כבוד צריך לחלוק לה…..

העניין הוא שהתקבע אצלי בראש  שבמקרה שלי, שהאימהות היא דבר קשה. נקודה.

זה לא שלא ראיתי אימהות אחרות (ומדהימות)- שלמזלי הן גם חברות תומכות, שאצלן הדברים הולכים יותר חלק. זה לא שאצלן לא היו קטעים קשים, אבל הן כאילו יותר יכולות להכיל את זה, לקבל את העובדה שזה חלק מהעניין.

הרגשתי שעם כל הקושי, הן מכוונות על מצב "אמא", הן כנראה כבר שלמות על השלב הזה, גמרו עם שלב הבילויים, החופש, הספונטניות, הריגוש…..

אני יודעת שלא כך הם הדברים, אבל במצב הרגשי המעורער והמיואש שהייתי בו- כך ראיתי את הדברים…..

הסתכלתי על עצמי, בחורה שנכנסה להריון באופן לא מתוכנן, החליטה לשמור את התינוק, היתה מאושרת בזמן ההריון, חותה הריון ללא בחילות/הקאות/ריחות מטרידים/הבטן יצאה רק בחודש שביעי, היה לי ממש נוח וכיף בהריון, אמנם הייתי מאושפזת הרבה בגלל המצב הרפואי שלי, אבל אפילו באישפוזים היה לי נחמד. באמת. חברים כל הזמן באו, המשפחה היתה איתי, נחתי והתפנקתי….ראיתי את ההמשך כאתגר אך ממש לא צפיתי קושי….

וואו.

באמת, אבל באמת, שלא הבנתי למה אני נכנסת…..

ואז, כשהתחילו התופעות של חוסר שינה, של  בכי באוזניים באופן קבוע, של חיים סובבים סביב החלפות, בקבוקים……..

טירוף.

הייתי כל כך נעולה בהרגשה שזהו. נגמר החלק הקליל והכיפי של חיי. ידעתי שיהיה כיף וסיפוק בגידול הילד, אך לומר את האמת? לא הייתי מוכנה עדיין לויתור על הכיף כמו שאני מגדירה אותו- חופש, עצלנות, מסיבות, סקס, שתייה, לימודים, קריאה, ים, ספונטניות……

צריך להבין, החיים שלי לפני הלידה היו באמת חופש באופן קיצוני. עסקתי בהפקות אירועים באופן עצמאי, לא הייתי מחויבת לכלום, לא ידעתי מה זה חוסר שינה, עייפות מהי….למדתי תואר במסגרת תוכנית הצטיינות שלא הציקו לי יותר מדי אם כן או לא בא לי להגיע לשיעור….

ח-ו-פ-ש

הייתי כל כך נעולה במחשבה המפחידה שזהו, מעכשיו החיים הם דבר מכביד, שאפילו לא ראיתי שיש אפשרות לשנות את הדברים….כמו שאמרתי בפתח דברי- לפעמים, הדברים מתנהלים מכוח אנרציה מסוים ואנו לא רואים שיש אפשרות לשינוי….

חשוב לי  לציין, שאם לא האהבה האין סופית למתנה הזאת שנקראת התינוק שלי, לא היה  לי בכלל את הכוח להתעקש ולחפש את השינוי, את השיפור, את ההתעקשות לא לזרום עם השגרה באופן מעייף ולהיות עוד אחת מאותן נשים שחולפות על פניך ביום יום ואתה פשוט מרגיש כמה החיים כבדים להם….

הוא גרם לי להתעקש להיות הכי טובה שאני יכולה להיות.

כי הוא שווה את זה ואני שווה את זה.

ואני אוהבת אותו!!!

אני עברתי תהליך, תהליך מעצים, מדהים, שהביא לי שינוי מבורך. שינוי שאני כל כך שמחה לחלוק איתכן.

זו היתה רק יריית הפתיחה, תיאור המצב שהביא אותי לחפש את השינוי הזה.

אמשיך בפוסטים הבאים, זהו באמת נושא גדול שיקר לליבי….

שיהיה לנו שבוע מצויין של הצלחות:)

** לבלוג של 'הכי אמיתית'

אמהות נוספות כותבות על השינוי שחל בחייהן בעקבות האמהות:

נהייתי אמא- זה המהפך הגדול בחיים שלי / אמא ל3

לפני שנהייתי אמא / שירלי יהלום כהן

אמא- למה לא מדברים על זה? / אוסי הורביץ

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

מי אני ?

נעים להכיר, אני לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר ומלווה רגשית נשים בהריון, אחרי לידה ובהורות. אני בת 45, נשואה, אמא לשניים (16,9) ואוהבת העמקה, מוסיקה מקפיצה, לצלם, ולהיות בחברת נשים משובחות.

אני אוהבת להיפגש וללוות נשים רגישות (תכונת הרגישות) שחוות את ההורות בעוצמה, שמרגישות רגשות שלפעמים מכניסים אותן ללופים מחשבתיים, והן לא יודעות עדיין איך להתמודד איתם.

אם את מרגישה צורך במרחב עבור עצמך בזמן ההריון, אחרי לידה ובהורות, מקום שבו תוכלי להיות כפי שאת, להבין מה עובר עלייך ולקבל כלים להתמודדות, אז תהליך ליווי רגשי בהורות יכול להתאים לך. 

את יכולה לקרוא את הפרטים על תהליך הליווי, לשים לב אם את מתחברת למהות ולצורך, וליצור איתי קשר על כל שאלה שעולה בך.

כדי לקרוא עוד קצת עליי, אפשר לקרוא בבלוג שלי או על מי אני

אשמח לפגוש אותך, לימור. 

רוצה להתעדכן בתכנים החדשים?

צרי קשר

אנחנו עדיין לא מכירות, אבל את יכולה להרגיש בנוח לשאול אותי כל שאלה.

חשוב לי שתדעי שהשאלה שלך נשמרת אצלי
באופן חסוי ואני שומרת על הפרטיות שלך באופן הדוק.

אני פה.

שתהיה לך הורות טובה ומשמעותית, לימור

× איך אפשר לעזור לך?