אמהות צריכות תמיכה והכלה אחרי לידה ?

מאת : לימור לוי אוסמי

4 ביולי 2011 | 28 תגובות

מתוך אחרי לידה, עזרה ודאגה לעצמנו

אחת הסיבות שבגינן לקחתי הפסקה ארוכה מהנחיית הקבוצות לנשים אחרי לידה, היא בגלל הקושי העצום שהיה לארגן אותן, להקים אותן ולשווק אותן. זו לא היתה הסיבה היחידה, אבל היא בהחלט היתה שם. קיימת, נושמת ופועמת.

תמיד אפשר להגיד שמשהו בשיווק, במיתוג, בפרסום הוא לא מספיק. אבל יש בי תחושה שיש משהו אחר שמבקש דיוק.

חלק מהרצון לדייק מגיע משאלה שנותרה עבורי ללא מענה – אם הקבוצה היא כזאת 'מצילה', 'הכרחית', 'חשובה' ו'מהנה' (במרכאות, מכיוון שאלו המילים של הנשים עצמן), איך זה שכל כך מעט נשים מרגישות צורך להגיע אליה ?

הפער בין הנחיצות הגדולה שמרגישות הנשים שלקחו חלק בסדנא ונשות המקצוע מהתחום, לבין ההיענות הדלה הוא פער שאי אפשר להתעלם ממנו בעיניי. להתעלם ממנו מרגיש לי כמו לבחור לקבור את הראש בחול.

מצד אחד, יש בי ובאחיותיי למקצוע את הניסיון והידיעה שהשתתפות בקבוצה כזו מאפשרת הסתגלות טובה ורכה יותר אל האמהות. האפשרות של האמהות להתמקד בעצמן בתקופה שהיא כה ממוקדת תינוק, לאוורר את הדברים שכולן בטוחות שרק הן עוברות ולגלות שהן ממש לא לבד, יכולה למנוע דיכאון אחרי לידה ומאוד עוזרת ביכולת להתמודד עם אתגרי האמהות, עם חרדות, פחדים, תהיות, רגשות אשם ותחושות דומות שעולות אחרי לידה. השקט הזה מאפשר את חיזוק הביטחון והיכולת האימהית לבחור את הבחירה שמתאימה לכל אישה ולהתנהל בצורה טובה יותר באמהות.

מצד שני, רוב הנשים מעדיפות שלא להשתתף בקבוצה שממוקדת בהן ולא בתינוק. המון אמהות משוועות לצאת מהבית ולהיות בחברת אמהות, רק שנראה שהן מעדיפות להתכנס סביב תכנים העוסקים בתינוקותיהן ולא בהן.

מכיוון שאני חובבת אמהות ומאמינה שהן יודעות מה טוב בשבילן, אני מניחה שהן צודקות. אני מניחה שאם נשים מעדיפות ללכת לחוגים, הפעלות או הרצאות לתינוקות ופחות מעדיפות להתכנס לקבוצת אמהות ששמה את האמהוּת במרכז, אני מניחה שמשהו בחוגים ובהפעלות הללו עונים להן על הצורך בצורה טובה יותר מאשר קבוצת אמהות.

מתוך המקום הזה, אני תוהה האם יש מקום וצורך בשיח אימהי בחודשים שאחרי הלידה ?

אני יודעת שהתשובה על השאלה הזאת משתנה פעמים רבות על פי המרחק של האמא מהחוויה של 'אחרי הלידה'. בדרך כלל הנשים שמרגישות שהקבוצות האלה הן 'חובה', הן נשים שאינן אחרי לידה, אלא אמהות וותיקות יותר. בחוויה שלי, מייד אחרי הלידה יש צורך לצאת מהבית, להנות, לפגוש אמהות ולקבל זמן כיף עם התינוק.

אני מרגישה שרק בשלב מאוחר יותר, לנשים יש את היכולת להביט אחורה על התקופה שאחרי הלידה, לנשום ולהבין שלא היתה מזיקה להן שם תמיכה, הכלה, קבלה ואוורור של התחושות.מעניין, לא ?

אשמח לשמוע אמהות אחרי לידה, אמהות וותיקות ונשות מקצוע מהתחום, מה דעתכן על קבוצות ממוקדות אמא אחרי הלידה ?

האם בכלל לנשים אחרי לידה יש צורך בקבוצה כזו שבה הן במרכז ?

האם יש מקום לקבוצות תהליכיות, עם התחייבות ל 8 מפגשים שבהן כל מפגש מוקדש לנושא אחר ?

האם יש טעם בקבוצות קצרות יותר או בהרצאות בנוגע לתכנים הקשורים לאמהות ?

 

לימור לוי אוסמי

** התמונה מאחת הקבוצות המדהימות שהיו.

עוד אמהות כותבות:

למה אנחנו לא מבקשות או מקבלות עזרה אחרי הלידה? / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים.

פוסט פרטום- שיעור  מחתולה / סשה חזנוב

מידת ההשפעה של חוויית לידה הוליסטית על החיים שלאחר הלידה. זווית אישית / עינת דורפן

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

28 תגובות ל- “אמהות צריכות תמיכה והכלה אחרי לידה ?”

  1. נעה גביש הגיב:

    לימור – הלכתי הפעם אחורה מאוד אלי ואל תחושותי כאם בפעם הראשונה.
    ואני זוכרת שהייתי זקוקה למפגש עם אימהות אחרות, לא היתה לי הסבלנות למפגש מאורגן, אלא משהו יותר ספונטני…במקום הזה שהיינו נפגשות מידי פעם גם היינו מדברות על מה קורה לנו.
    אני חושבת שזה גם תלוי בכמה תמיכה נשית\אימהית\ חברית\ יש מסביב
    אני הייתי בארץ זרה ללא משפחה, הייתי די לבד עם מעט חברות, אבל זוכרת אותי מדברת, היה לי עם מי לדבר ואולי כשיש את זה באמת יותר צריך את המפגש הספונטני, הלא מכוון.
    אולי היום זה גם קשור לעולם הוירטואלי שקיים (אז לא ידעתי מה זה מחשב קל וחומר אינטרנט).
    אני דווקא חושבת שהעולם הוירטואלי יוצר יותר היזקקות למפגשים אמיתים ליציאה מהבית שהיא מכוונת מטרה, אבל אולי היום בעולם הזה לחלק מהנשים זה מספיק?
    האמת היא שככל שאני מעמיקה לחשוב קשה לי לתת לך תשובה חד משמעית :), מהעינים שלי כמובן.
    אימא ממוקדת אימא, יכולה להיות מספיק בטוחה ופתוחה, אחרי שהיא מרגישה שהיא אימא ולא למעט מאיתנו זה לוקח זמן.
    כשהילד נולד, אנחנו חשות המון אחריות, אהבה מיוחדת ומחויבות…האם אנחנו מבינות שזו משמעות האימהות…אני לא בטוחה…אולי שם הנקודה?

    🙂
    יום נעים

    • תודה נעה,
      מאוד מתחברת למה שהעלית, שאמא יכולה להיות ממוקדת אמא ברגע שהיא מתחילה לשים לב גם אל עצמה ולראות, להבחין שגם היא עוברת כאן משהו.
      האם זו הנקודה ? לא יודעת..
      אולי בכלל אין נקודה אחת ויחידה.

    • נעה, עכשיו כשאני קוראת אותך שוב, מרגיש לי צורך להגיד- זה פחות 'כמה תמיכה'אלא איזו איכות של תמיכה והאם היא מתאימה. לפעמים יש מעט תמיכה, אבל הערך שלה הוא עצום ורב ולפעמים ממש ההיפך.

  2. שירה דרוקר הגיב:

    מאז הלידה ישבתי בכל מיני פורומים נשיים, ואני חייבת לשתף שהכי נוח לי והכי תורם לי לבלות עם אמהות חדשות, שהתינוקות שלהן פחות או יותר בגיל התינוקת שלי. פורום כזה, ללא הנחייה, תורם לי הכי הרבה, נותן לי ביטחון בידיעה הפשוטה שכל מה שעובר עליי – עובר גם על אחרות, וממקם אותי איפשהו בין גבולות ה"נורמאלי" שכולנו מרגישים צורך להיות בתוכם…
    אני מקבלת מזה הרבה יותר משאני מקבלת מבילוי בחברת אמהות ותיקות, שנמצאות כבר במקום של לייעץ, כי עצות הן בעיניי סוג של השתלטות, ואין הרבה אנשים שנותנים עצות "סתם", בד"כ הם מאוד יכעסו אם לא תיישמי אותן…
    במרכז אם-פטיה, אני נפגשת עם אמהות העלות "ותק" שונה במועדון ארוחת הבוקר, וזו גם קבוצה מונחה, עם נושא שבועי מתחלף… ודווקא במסגרת הסדנא לליווי התפתחותי, שם אני נפגשת עם 3 אמהות לתינוקות בגיל התינוקת שלי, נוצרות לפעמים ללא הנחייה וללא תיווך שיחות אמיתיות בין אמהות שרוצות רק לבדוק שהן "בסדר", וזה הכי אמיתי והכי נכון בעיניי!

    • תודה, שירה.
      אין כמו חברת אמהות שאת מתחברת אליהן. זה נפלא, נהדר, מעצים, מעשיר ו.. מהנה. באם-פטיה גם יצרו מקום כל כך נעים, שבטוחה שכיף להיות שם.
      יחד עם זאת, המטרה של מעגל אמהות היא אחרת. ובגדול- לדבר על הדברים שלרוב אי אפשר לדבר עם חברות (שומה למה שאנחנו עושות כאן באתר), בחברה תומכת, מקבלת, לא שיפוטית ולא מייעצת, יחד עם הנחייה של אשת מקצוע שמאוד בקיאה בתחום.
      בקבוצות כאלה, שנערכות לרוב בקבוצות סגורות עם אותן משתתפות, אפשר לדבר לעומק על חוויית הלידה, הזוגיות, רגשות האשם, חזרה לעבודה, הגוף המשתנה ועוד וגם להבין תוך כדי מה מדויק ונכון לנו בכל השינוי האדיר הזה בחיים.
      לא בטוחה שהצלחתי להסביר את ההבדל, אבל בהרגשה שלי יש המון הבדל. שניהם חשובים, שניהם מעולים, אבל עדיין סוגי המפגש, התוכן והאווירה הם שונים.

  3. אני מרגשיה שיש מקום ושקבוצות שתשומת הלב בהם יכולות להיות חשובות ולתרום מלא, באופן אישי כילדתי הייתי שמחה להצטרף לקבוצה כזאת. אני אגדיל לעשות ואגיד שלדעתי יכולה להיות תועלת נפלאה בקבוצות רק לאמהות ללא תינוקות, יחד עם זאת אני מבינה כמה זה קשה ומורכב לישום. גם בקבוצות שהמיקוד הוא בתינוקות ישנו ערך רב למפגש ברמה החברתית והנורמלית אבל בחוויה שלי קבוצות כאלו מתקשרות לי לצד הוורדרד והמתקתק של האחרי לידה ואמהות שמשתתפות בו יכולות גם להרגיש עוד יותר לא בסדר אם הן לא כמו כולן. כשבני נולד הייתי איתו בחוג שחייה לתינוקות החוויה האישית שלי שם מסיבות שונות הייתה שמשהו לא בסדר בי, שמשהו בקשר ביני לבין הבן שלי לא טוב ואפילו עברו לי מחשבות על כך שהתינוק שלי הוא שונה ולא כמו כולם. זאת הייתה עבורי חוויה לא פשוטה בכלל. אם הייתה בנמצא קבוצה שבהגדרתה מתמקדת באם, שמקובל לבוא עם טרניג ולהוציא את כל החרא (סליחה על הביטוי) הייתי מצטרפת בשמחה. לדעתי ובחוויה שלי קשה לארגן כאלו קבוצות בעיקר כי זה עדיין לא מקובל, כי זה נמכר פחות טוב וכי עדיין קשה לנו לדבר בצורה גלויה וישירה את הקשיים שלנו.

    • סליחה על הבאלגנים בשורות הראשונות, תוצאה של שילוב מנצח בין עייפות וכתיבה דרך הטלפון…

    • תודה, אפרת. זו באמת נקודה חשובה.
      פעמים רבות הקושי האישי מתחדד בקבוצה 'רגילה' של אמהות, כי מבחוץ נראה שכולן ממש בסדר ורק אני מתמודדת עם דברים מסוימים.
      (אגב, התכוונתי שתעתיקי את התשובה לדף הפייסבוק, שם התחיל דיון ארוך 🙂 )

  4. סיון הגיב:

    לימורי אולי צריך קבוצות של אמהות אבל לא ישר אחרי הלידה
    אלא קבוצות של אמנהות לתינוקות מעל גיל חצי שנה
    שאז לפעמים גם אפשר להשאיר את התינוק עם בייביסיטר
    וגם עולות בעיות כמו שגרה שחיקה ודיכאון אחרים מאשר אחרי הלידה
    אחרי הלידה זה שוק והורמונים ומצב חדש..ואחרי שמתרגלים לצד התענוג מתחיל קושי אמיתי..

    • יש בזה הרבה.
      כשהנחתי קבוצה שבה כל האמהות חצי שנה אחרי לידה, היא היתה שונה משמעותית.
      ה'בעיה' מהבחינה הזאת היא להשאיר את התינוקות בבית ולהגיע לקבוצה בשעות הערב או שישי בוקר (הרבה כבר עובדות)..

      • ניבה קרן אור הגיב:

        שלום לימור
        אני אמא לבת 9 חודשים, ואני יכולה למנות לך את הסיבות ל"למה לא הלכתי" למפגשים מסוג זה:
        בראש ובראשונה כי לא ידעתי על קיומם של מפגשים בסביבה הקרובה שלי (קרובים באופן שאוכל להגיע אליהם ברגל או בנסיעה קצרה מאוד, התינוקת היתה בוכה מאוד בנסיעות).
        אני מניחה אגב שלא היו מפגשים כאלה בסביבתי הקרובה אבל גם אם היו- לא ידעתי עליהם, וזה לא מוזר בכלל: מייד לאחר הלידה הייתי מרוכזת מאוד באמהות ובתינוקת, ודברים שלא הובאו לידעתי (במייל, בפורומים הרלוונטיים, בדואר) לא ידעתי עליהם. הייתי מאוד "מרוכזת פנימה".
        למרות שבהחלט שיוועתי לחברה, העדפתי לדבר עם נשים שהכרתי. היה משהו שלא היה באנרגיות שלי, אטז, להתחבר ולעשות "סוציאליזציה", גם פה חיפשתי בהחלט את המקומות התומכים בלי שידרש ממני השקעה גדולה מידי. זה היה בהתחלה.
        ואחר כך בא השיקול של כסף (אצלי זה שיקול מאוד רלוונטי אבל לא מונע – במידה והפרמטרים האחרים שהוזכרו היו מתקיימים).

  5. סיון בן-אור הגיב:

    אני משתתפת היום בקבוצת אימהות (דרך קופ"ח כללית, לא פחות!)
    ומאוד מאוד נהנית.
    הצטרפתי לקבוצה כשילדתי הייתה בת 3 שבועות,
    ולא הבנתי בזמנו שהקבוצה היא קבוצת אימהות, כי היא הייתה משווקת תחת "תנועה ומוסיקה לתינוק ולאם"
    ורק אחרי כמה מפגשים הבנתי שבעצם המפגש הוא יותר בשבילנו מאשר בשביל התינוקות.

    אני חושבת שכשהם ממש קטנים וחווית האימהות טרייה אנחנו מחפשות כלים איך להתמודד עם המצב החדש, איך לשחק איתם, מה לעשות איתם ואיך לצאת איתם מהבית, ואת הכלים האלו אנחנו מקוות למצוא בסדנאות למיניהן. בשבילי זה בעיקר היה "מה לעשות איתה", כי היא לא עשתה הרבה בגיל 3 שבועות (-:
    חווית האימהות היא כ"כ מעסיקה שהאם נדחקת הצידה מפני צרכי הילוד והמשפחה. אולי זו הסיבה שקשה לך לשווק – נשים ילכו על מה שהן חושבות שטוב לתינוק, ופחות יחשבו על עצמן בחודשים הראשונים, אולי מבלי להבין שחשוב מאוד שידאגו לעצמן וזה חלק מטובת הילוד…

    בכל מקרה, אין לי ספק שזה צורך בסיסי לאמהות טריות – להיות עם אמהות טריות אחרות ולשוחח על מה שמעסיק אותן. אולי את השיווק כדאי לעשות בצורה שתסביר שזה מרחב בטוח לאם ולתינוק יחד.
    מה ש"קנה" אותי בסדנא היה משפט שאמרה המנחה במפגש הראשון.
    היא אמרה שכאן מותר הכל. מותר לבכות, מותר להחליף חיתולים, מותר לינוק, מותר לישון. לתינוקות מותר הכל.
    מבחינתי זה היה כ"כ מבורך לא להצטרך "להתחשב" בסביבה או לא להתנצל/להתבייש בתינוקת שלי ובהתנהגותה, שמיד רציתי להיות במרחב הידידותי לתינוק הזה.

    יצא לי קצת מבולגן ואסוציאטיבי, אני מקווה שתפיקי מזה משהו.

  6. בטי גורן הגיב:

    מעתיקה לפה את הפתק הפייסבוקי בו הגבתי לך. תודה לימור שאת תמיד מעוררת אותי לכתיבה וחשיבה.

    לימור, רוצה לענות לך בצורה רצינית. הפוסט שלך, כרגיל, מאוד משמעותי. התשובות הקצרות שלי לכל השאלות שלך הן כן. ספרתי כרגע את מספר הנשים לאחר הלידה שהנחיתי וליוויתי בכמעט שנתיים האחרונות במסגרת המעגלים – ויצא לי 42. איזו זכות גדולה. יתכן והמספר ייראה לחלק מהאנשים קטן, לחלק מהאנשים גדול, אני חווה אותו כמשמעותי. 42 נשים בחרו להגיע למעגלי אמהות לאחר לידה (לא ספרתי את הנשים בהריון). וכן, היו קבוצות של 2 והיו קבוצות של 3 אך גם היו קבוצות של 5 נשים ושל 6 נשים ( זהו המספר המקסימלי מבחינתי).

    הקמת הקבוצות היא אכן לא קלה, אך נעשית מעט קלה יותר עם הזמן וההתמדה. אני לא מכירה מספיק נשות מקצוע שמתמידות בהנחיית מעגלי אמהות לאורך זמן. וזו גם שאלה לשאול… האם התחום שוחק? האם הקמת הקבוצות היא המכשול או שמא המהות?

    ברור לי מחיי האישיים, מהעשייה, ומהליווי שיש צורך. עם זאת, הצורך הוא לא גורף. הצורך הוא לא של כולן. יש נשים שיצרכו את השירות הזה ויש נשים שלא. יש נשים שזה מתאים להן ויש נשים שלא. וכך גם לגבי ביבי יוגה, ליווי התפתחותי וכדומה, שפעמים רבות נשים שמגיעות למעגלים שלי לא יצרכו את אלה ולפעמים כן, שוב אין משהו כוללני שאפשר להגיד. יש נשים שמאוד זקוקות ברגע זה לתמיכה במסגרת קבוצתית, לראות שהן לא לבד עם הדברים, אך לא יעזו להגיע ולגעת בתכנים המאיימים שהן חוות כרגע. כי זה לא מתאים כרגע, אלא רק בפרספקטיבה, כמו שכתבת. אני חושבת שאת מדברת על הנשים האלה כשאת אומרת שאולי כדאי לעשות את המעגלים מאוחר יותר. ויש נשים שחוות כרגע את כל העומס הרגשי, ומסוגלות ורוצות לדבר את הכל עכשיו. ולנשים האלה המעגלים האלה הם חוויה מדהימה ומדויקת.

    כל כך חשוב להנחות את המעגלים בתקופה המיוחדת הזו לאחר הלידה, וזה לא סותר את העובדה שחשוב להנחות גם מעגלי אמהות בתקופות אחרות בחיים. חושבת על אמא שסיפרה עד כמה זה היה לה משמעותי להגיע למפגשים עם התינוק שלה אחת לשבוע. היא לא העזה לעשות זאת קודם, כי הוא כל הזמן היה בוכה בתחושה שלה, ועם חוסר הביטחון שהיא חשה באמהות שלה, בטח שהיא לא הייתה מסוגלת לספוג את המבטים ברחוב כלפי אמא ש"לא יודעת" להרגיע את תינוקה (מה זה אומר עלי כאמא וכדומה). וכמובן שבמעגל פגשה את כל נושא ההתמודדות עם בכי בעצמה – וגם ראתה עד כמה התינוק שלה לא אחר מכל התינוקות האחרים – ועד כמה זה בסדר. עד כמה בכלל הכל בסדר במעגל. ועד כמה הכל נורמלי ומשותף. הסיפור הזה הוא לא ייחודי. אם המעגל לא היה מתקיים, בתקופה הראשונית הזו שלאחר הלידה, ולא היה מקום מיוחד לצאת אליו, היא הייתה נתקעת בבית עם התחושות האלה של איזו מין אמא גרועה אני. ואגב הנושא הזה, המון נשים לא יירשמו מלכתחילה למעגל מתוך החשש הזה. אני עושה המון שיחות מקדימות על העניין של בכי של תינוקות יחד עם האמהות. ודווקא, בהיבט הזה, הימצאות התינוקות מאוד מסייעת ומנרמלת את התחושות האימהיות.

    תשובה אחרת שאני זוכרת עולה מספר פעמים לאורך הזמן מאמהות במעגלים היא שהחיים עוברים עוברים עוברים והמעגל הוא הזדמנות להסתכל עליהם. לראות איפה אנחנו ממוקמות בתוך החיים שלנו בהקשר של הזוגיות והמיניות לאחר לידה, הקריירה המעבר לאמהות ועוד ועוד.

    צורך מאוד גדול עליו עונה מעגל האמהות, ושוב זה קשור לתקופה הראשונית לאחר הלידה שאני רואה מתוך השטח הוא החברותא. הפגת הבדידות של הדיאדה אמא-תינוק, שרגעים מסוימים היא מופלאה בעיני האישה ורגעים אחרים מתסכלת עד מאוד. יש נשים שמגיעות למעגלי האמהות, לאו דווקא בגלל העיסוק בתכנים, אלא כדי להכיר נשים אחרות במצבן. הן מבינות כי במקום שממוקד בהן ובחוויות שלהן יש להן סיכוי גדול יותר להיכרות והתחברות משמעותית עם אישה אחרת. נשים אלה מחוסרות חברות שיכולות להבין את מצבן כרגע.

    בקיצור, מאמינה בכל ליבי בעשייה הזו. ודווקא אחרי לידה. וכמובן שעם התינוקות – כי אצל אמהות רבות, אמא-תינוק/ת זה לא דבר נפרד בחודשים הראשונים לאחר לידה. וכל זה לא סותר את העובדה שיש להרים את הכפפה להנחיית קבוצות תהליכיות של אמהות לפעוטות בערבים – ואלה יהיו קבוצות ללא הילדים.

    מחשבה אחרונה – בטח יצוצו עוד כמה בהמשך – קבוצות ממוקדות תינוקות הן קבוצות שבעיני משקפות את הכוונה הטובה של האמא להיות כמה שיותר אמא טובה, אמא שמשקיעה בתינוקת שלה, אמא שלומדת מה הדבר הכי טוב עבור התינוק שלה כרגע מבחינה התפתחותית, וכדומה. יכולה לראות לנגד עיני את הרצון האימהי להצליח באימהות שלה, להיות טובה באימהות, וברמה מסוימת, הקורסים האלה פונים לפנטזיה האימהית הזו. יתכן וזו הסיבה שהקורסים האלה מצליחים יותר. מעגלי האמהות פונים לאמהות ששואפות להיות מודעות יותר לחייהן על כל ההיבטים בהן ולא לכולן מתאימה המודעות הזו – בין אם בשלב הראשוני לאחר הלידה או בין אם בכלל. מהניסיון שלי המודעות הזו מובילה לאמהות שמחות יותר בחלקן, בטוחות יותר ושיותר מקבלות את עצמן.

  7. אני מאוד מבינה את השאלה שלך בנושא. לתחושתי, שלושת החודשים הראשונים הם זמן הסתגלות מאוד אינטנסיבי בד"כ. וגם, באופן טבעי, עיקר המיקוד הוא התינוק. עובר בד"כ כלל קצת זמן עד שהתחושות והמורכבות שבאימהות הופכות למילים, למשהו שאפשר בכלל להתחיל לדבר עליו בקבוצה. נשים בהחלט זקוקות בעיניי להרבה תמיכה אחרי הלידה, אך היא הרבה יותר אפקטיבית בעיניי כשהיא עזרה אישית, מותאמת לאמא. יש המון קולות בשלב הראשון וזה זמן שלפעמים צריך עזרה בלמצוא את הקול הפרטי שלך כאמא ולא קולות נוספים מבחוץ. כמי שגם הנחתה קבוצות של אמהות וגם כמשתתפת, אני אוהבת לעבוד עם נשים אמהות בשלב בו התינוקות כבר קצת גדלים ואפשר לבוא בלעדיהם. זה נכון שזה לא מתאים לכל אחת אבל מתנה ענקית לכל מי שבאה. יש צורך אמיתי בעיניי לקבוצות שיתנו מקום לאמהות להתלונן, לאמר דברים שבד"כ לא אומרים, למצוא חזרה את מה שמרגש אותי כאדם ושלא קשור רק לילדים. הקבוצה שאני הייתי חלק ממנה, היתה קבוצה בעלת גוון טיפולי- המשתתפות עברו תהליכים מאוד עמוקים של ריפוי ושינוי וללא כל ספק זו הייתה מתנה ענקית לחיים לכל אחת מאיתנו. כאמא, הצורך שלי בתמיכה הגיע הרבה אחרי הלידה כשהילד גדל והתחיל להיות נפרד ממני. רק אז התפנתי להביט אל עצמי, אל הזוגיות שלי ואל הקושי שהתחיל לעלות. כיום אני מוצאת את עצמי תומכת הרבה באמהות אחרי לידה באופן פרטי. יותר קל לי להגיע לאמהות בשלב הזה בכובע מקצועי של מדריכת הנקה ודרך זה לתמוך ולהעצים כמה שניתן… ולתחושתי לימור, יש לך מתנה גדולה לתת לאמהות במקום שאת נותנת ובחוסר השיפוט שלך. יכול להיות שכרגע זה לא דרך קבוצות, אולי בדרך יותר אישית, אולי כמטפלת-זה כבר שלך לגלות, בכל אופן נראה לי שהמפגש איתך יהיה רווח גדול וגם דבר שלצערי אין ממנו הרבה. ולגבי השאלות שלך בסוף מה שכתבת, נראה לי שאין תשובה גורפת על זה. השאלה היא מה מתאים לך? לי לא מתאים הפורמט הזה של 8 פגישות בשלושת החודשים אחרי הלידה. לי כן מתאים קבוצות שנפגשות לאורך כל השנה. לי כן מתאים ימים מרוכזים לאמהות. פחות מתאים לי הפורמט של אמהות ותינוקות ביחד בקבוצה. לתחושתי זה מאפשר הרבה פחות עומק ולמעשה משתיק את הקול העמוק והלא מדובר. איך אני יכולה לדבר על הקושי והכעס שעולה בי כאמא ליד התינוק שלי? איך אני יכולה לבטא אותי עד הסוף ולהרפות לגמרי תוך כדי שאני כל הזמן בתשומת לב לתינוק? לי זה קשה, אולי אפילו לא אפשרי….

  8. רוצה רק להוסיף שיש מקום לקבוצות כאלה ושיש נשים שזה ממש חשוב עבורן ומהווה מקום מאוד משמעותי במעבר לאימהות…

  9. בטי גורן הגיב:

    רות – תודה על תגובתך המקסימה. רוצה רק לומר שרוב הנשים אכן מגיעות שהתינוקות בני 3 חודשים ולא לפני כן. יש שמגיעות גם לאחר חצי שנה. הקבוצות אינן מיועדות בהכרח לנשים שנמצאות בתוך "חופשת לידה" (שונאת את הביטוי הזה) סטנדרטית. כמעט תמיד, הן לא מתאימות לנשים שחוזרות לעבודה לאחר 14 שבועות. וזה אולי עוד אחד הקשיים הקשורים להקמה של הקבוצות. מעבר לכך, יש קבוצות שממשיכות מעבר ל-8 מפגשים. וזו באמת עבודה אחרת, מעמיקה עוד יותר ומאפשרת לראות את השונויות שבין האמהות ולאו דווקא הדמיון. אני מנסה לחשוב כיצד אפשר מלכתחילה ליצור קבוצות עם יותר מפגשים ביניהן, כאשר נשים מראש יתחייבו ליותר מפגשים. זה כבר ממש קשה, לצערי, למרות שלא ניסיתי. לגבי הימצאות התינוק, זה מפליא עד כמה נשים יכולות לומר דברים קשים גם כשהתינוק שלהן נמצא בחדר. ומצד שני, כן יש איזושהי התרככות טבעית שהנוכחות של התינוקות מאפשרת. ההתרככות הזו לא צובעת את האווירה בורוד ואיזה כיף לי להיות כל היום עם התינוק. וכן לפעמים שהתכנים נהיים מאוד קשים וכבדים בחדר, הטיפול בתינוק עשוי להיות בריחה מהרגע. ומצד שני, לעיתים, הטיפול בתינוק הבוכה עשוי להעלות את התכנים הקשים. ומאחר ואמא / תינוק בשלב הזה אצל רוב הנשים זה לא דבר נפרד, יש משהו מקסים בכך שהנה אני עושה משהו למען עצמי והתינוק שלי פשוט שם יחד איתי. הוא לא במרכז תשומת הלב כל הזמן – וזו למידה לראות מה זה עושה לי, עד כמה אני מסוגלת / רוצה / יכולה לשחרר אותו לפעמים. בקיצור, התינוקות הם זירה מדהימה להבנה של תהליכים שעוברים על האמהות.

  10. מירב הגיב:

    התשובה האינסטינקטיבית הראשונה היא בוודאי שיש צורך במעגלי תמיכה לאמהות עם ובלי התינוק. כשאישה הופכת לאמא לראשונה היא חווה שינוי דרסטי בדרך שבה היא תופסת את עצמה, ה"תפקיד" שלה משתנה פתאום. לי זה גרם למגוון של תחושות, החל בהתרגשות וכלה בפחד ובלבול.הרגשתי צורך להגדיר את עצמי מחדש, הרגשתי גם שאני לא יכולה לקחת יותר זמן לעצמי כי עכשיו זה על חשבון מישהו אחר. אם אני רוצה לצאת לפעילות שהיא רק שלי, בן הזוג צריך לוותר על משהו וקצת נתקעתי בנישה הזאת וכך אימצתי לי נטיה לקורבנות. מצד שני היתה מאוד חסרה לי אופציה של תמיכה כלשהי והיתה חסרה לי האנרגיה לקום ולחפש לי קבוצה כזאת. אני חושבת שאחת הסיבות לכך שאין ביקוש רב בפועל למפגשים כאלה, מהסיבה שנשים קצת "שמות את עצמן בצד", לפחות בחודשים הראשונים של האמהות. אני חושבת שבעולם אידיאלי אנחנו זקוקות לשני סוגים של מעגלי תמיכה: נשים שגם הן אחרי לידה ראשונה, בלי הילדים כדי לעבד יחד את השינוי באישיות שלנו ובתפקידים שאנו ממלאות שחלו עם הלידה, ו – נשים אחרי לידה יחד עם התינוקות לצורך החלפת חויות בתחום זה.

  11. מירב הגיב:

    לא ציינתי את הדבר הכי חשוב שהיה חסר לי אחרי הלידה. כל הזמן הסתובבתי בתחושה שאף אחד בעצם לא מבין אותי. בן הזוג שלי הוא שותף מלא ותמך מאוד, אבל היו היבטים שבהם הוא לא סיפק את התמיכה הנדרשת לי. הוא כבר היה אבא 7 שנים וגם כך הוא טיפוס הרבה יותר רגוע ממני ולכן היו לי קשיים שהוא לא כל כך הבין. אני מאמינה שמפגש עם אמהות טריות נוספות היה מאפשר לי לחוש שיש מי שמבין לחלוטין, שנמצא באותה סירה. במפגשים כאלה גם יש מקום לכל קשת התחושות, וזאת לעומת מפגשים אקראיים עם אימהות אחרות שלפעמים גרמו לי לתסכול – למה להן הכל הולך כ"כ חלק, כי זה בד"כ מה שמשדרים בפגישות אגביות.

  12. תמר הגיב:

    לא קראתי את כל התגובות, כך שיכול להיות שאני חוזרת על מה שאמרו כבר, אולם לדעתי יש שני חלקים לרתיעה של אימהות מקבוצה כזו. דבר ראשון הוא החשש של אימהות להיות תחת השוואה בשלב כל כך רגיש בחייהן. במפגש עם אמהות אחרות (ובכלל עם אנשים אחרים – מה לעשות, אילו החיים…), יש את התמיכה, ההתחברות, הכיף שבלהיות יחד. לצד זה יש השוואות בלתי נמנעות (שאולי לא נאמרות בעל פה במקום מכיל שכזה, אולם הן קיימות בראש), החששות שאני עושה משהו לא טוב וכן הלאה. זה קיים תמיד ובכל מקום, וכבר שמעתי על חברות טובות שפשוט לא רצו להיתקל במקום הזה בעצמן ולכן ויתרו מראש. לצד זה, הנקודה השניה לדעתי הוא שמפגשים כמו שתיארת מוגדרים מראש כסוג של קבוצה טיפולית. או לפחות זה נתפס כך לדעתי. ואנשים לא כל כך אוהבים ללכת לטיפול… יש את האוכלוסיה שכן אוהבת וזקוקה לזה מאד (אני שייכת לקבוצה זו, ואני אישית נתרמתי מאד מקבוצות כמו שתיארת), אולם רוב האוכלוסיה לצערי לא מעוניינת לפתוח נושאים שכאלו. מעדיפים להישאר ברמה אחרת. בקיצור, לדעתי האישית ומהניסיון שלי בלבד יש צורך מהותי, ואני מאד נתרמתי מתמיכה של אימהות בתקופה של אחרי הלידה, אולם אני שומעת גם תגובות אחרות וצרכים אחרים.

    • תודה, תמר.
      חשוב לי לדייק שלמרות שמהצד זה נראה ככה, המעגלים הם לא טיפול פסיכולוגי, אלא תמיכתיים.
      יש הבדל מאוד גדול בין תמיכה לטיפול ושניהם מצריכים הכשרה.
      אני מרגישה שהקבוצה דומה במידה רבה לאופן שבו מתנהל האתר- שיתוף, תמיכה והכלה בלי שיפוטיות ויחד ע…ם זאת, אין ניסיון להבין מאיפה זה מגיע, ללכת לילדות או להבין מה הבעיה ומאיפה היא.
      כמנחות קבוצות, אין לנו את ההכשרה (ולי באופן אישי גם אין את הרצון) לטפל וזה לא המטרה.
      אולי אפילו להיפך. לטיפול מגיעים כשיש בעיה. פה, אחרי לידה, אין בעיה אישית לאישה ספציפית, אלא ידיעה שהתקופה אחרי לידה מזמינה היבטים מסוימים שיכולים להיות מבלבלים, קשים, מאתגרים. בקבוצה אנחנו מדברות על זה, מנרמלות את זה (מלשון נורמלי) ומאפשרות לכל אחת להיות, להרגיש, לקבל, את מה שהיא עוברת, מה שמאפשר באופן טבעי שינוי והשתנות.
      ההנחה היא ששיתוף הרגשות והיכולת לקבל אותן, בחברה שאינה שיפוטית, מאפשר רווחה נפשית טובה יותר. אין כאן אלמנט טיפולי.

  13. אני חושבת שיש המון צורך בקבוצת תמיכה כזו, אך גם אני הבנתי את זה רק אחרי לידה 2…..
    וגם.. חושבת שההתחייבות הזו ל-8 מפגשים בתקופה ש"אם הילד לא מתעורר, אין סיבה שאני אתעורר", ושהכל מכוון תינוק, לצאת מהבית בשביל עצמי נראה קצת מוזר.
    כמו שאמרת, לימור, אין תשובה אחת….

    מלאכי דולה
    דולה – תומכת לידה
    מדריכת הכנה ללידה
    דולה לאחר לידה
    מטפלת בשמנים ופרחי באך
    משווקת אלופירסט
    נייד 054-2429622
    http://WWW.MALACHY.DULOT.ORG.IL
    mailto:maldoula2@gmail.com

  14. לימור,
    הייתי רוצה להתייחס לעוד פן של הנושא שלא עלה כאן, בתור אמא טריה לתינוק בן חודשיים וחצי. הפן הכלכלי.
    בתקופה של חופשת הלידה מציעים לנו מגוון כל כך גדול של פעילויות – בייבי יוגה, שחיית תינוקות, ליווי התפתחותי, מעגל אימהות… ועוד ועוד.
    אני חושבת שכאשר אנו בוחרות את המסגרות אליהן נגיע, אנו שוקלות גם את ההיבט הכספי, שהלא העלות של כל חוג שבועי כזה היא כמה מאות שקלים, ואז כניראה שרובנו מעדיפות לבחור חוג או שניים מכווני – תינוק (רגשות האשם…) ולא משהו שמיועד לנו.
    יכול להיות שאם היו מציעים איפשהו איזו "חבילה" של חוגים + מפגשי אמהות במחיר סביר, אז הביקוש לזה היה עולה.
    אני הייתי שמחה להשתתף במפגשים כאלה, אבל כן, אני מעדיפה להוציא את ה"תקציב חוגים" שלי על משהו שיפתח את התינוקי ויחזק את הקשר ביננו.

    נטע

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

יש לי דיכאון אחרי לידה- חלק ג'

מאת : לי

11 בפברואר 20158 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

׳יש לך דיכאון אחרי לידה במצב חמור, את מהווה סכנה לעצמך ולסביבה!׳

אני? סכנה? אני אוהבת ותומכת, אני אפילו עוזרת לזרים ברחוב, בבקשה אל תקחי אותי מהילדים שלי, אני מתחננת בפנייך, זה רק יחמיר את המצב שלי, בבקשה… התינוק עדיין יונק, הבנות מאוד קטנות, בעלי לא יוכל להתמודד עם כולם ועוד בלעדיי, אין לנו כאן משפחה, בבקשה……

מתקשרת לבעל, רועדת, בוכה, כולם נגדי….

הוא בהלם, תני לי לדבר איתה!

אז, למה יצאתי למסע בכלל ? לידה טבעית- מסע אישי.חלק 4

מאת : לימור לוי אוסמי

29 באוקטובר 201020 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

מהמקום שאני נמצאת בו, שאני פוגשת אמהות אחרי הלידה, אני רואה שאותן אמהות ששמעו את האמירה הזאת בקורס הכנה ללידה, במשפחה או מחברות, מגיעות ללידה במחשבה של "אני יכולה. כל אישה יכולה. זה הטבע שלנו ללדת ללא אפידורל. אם נשים אחרות יכולות ללדת בלי אפידורל, אז גם אני יכולה". ואז- הלידה לא מתפתחת לפי התכנון, האכזבה והתסכול בשיאם והנה, עוד מתכון ללידה טראומטית (כאילו שחסרים מתכונים…).

לכי תסבירי כמה זה קשה לחזור לעבודה

מאת : אמא של רעותי

22 ביוני 20146 תגובות

מתוך אחרי לידה, חוזרות לעבודה

כששואלים אותי איך זה לחזור לעבוד אני אומרת "בסדר".

לאנשים קצת יותר קרובים אני אומרת "קשה".

אני לא רוצה להעיק, אבל אם באמת יכולתי לפרט ולהסביר, הייתי מספרת שזה ממש קשה לחזור לעבודה ושלא הייתי מוכנה לכמה זה יתיש אותי, אפילו יותר מאחרי הלידה.