אמהוּת,  תחושות כלפי הילדים

בְּהַשְׁרָאָתְךָ

בְּהַשְׁרָאָתְךָ
אֶהְיֶה עֲדִינָה
לא אֶשְׁלַח נִימַי הַלְּהוּטִים
כְּקוֹצִים מְרוּגִים
אֲשַׁיְּפֵם ואֶהְיֶה לגִּבְעוֹל בְּעֶרְיָתוֹ
גַּם אִם אֶצְטָרֵךְ
לְהִפָּצַע

בְּהַשְׁרָאָתְךָ
אֶכְאַב דּוּמָם
אֶפְרֹשׁ אֶשְׁנַבַּי
לִשְׁאֹף, לְהִתְוַדֵּעַ
אֲעַגֵּל קַרְנוֹתַי
לחִיּוּךְ שַׁתְקָנִי
וּכְשֶׁתְּרַנֵּן
אַטֶּה אָזְנַי

מְרֹד בַּקַּרְקָעִית
שֶׁמִּמֶּנָּה נָבַטְתִּי
נְשֹׁף כְּנֶגְדִּי נֹכַח צַפְרִירַי
וּכְשֶׁתִּזַּל בַּמִסְתָּרִים
תַּחְשֹׂף אֶת שֶׁפָּשַׁעְתָּ בִּי
וּבְהַשְׁרָאָתִי
הַפְרַח נְצָרִים

קצת על השיר: השיר פרץ ממני בשניות שבהן היכתה בי ההבנה שאני תופסת את הבן שלי – שכבר איננו תינוק – לא כ"ילד", פשוטו כמשמעו, אלא כאדם קטן עם מחשבות גדולות, עם מסלול חיים מתפתל ופרטי שלו שעוד נכון לו.

השיר מבטא את הניגוד בין הצורך העז לספק ללא תנאי, לגרום לעונג ולאושר, לוותר על נתחים נכבדים מעצמי למען – לבין הרצון לשחררוֹ לצמוח איתן, עצמאי, עם הכוח למרוד כשצריך, גם אם משמעות הדבר היא למרוד בי עצמי. ואולי, בעצם, להיות המרדן שאני מעולם לא הייתי (ושחשבתי שהנני).

השיר הוא הודאה בכך שתמיד תהיה בי הסלחנות האימהית חסרת הגבולות והמאפשרת, גם אם אצטרך להיפצע, וגם סוג של הבטחה – לא לשפוט.

כל אותם הדברים שהייתי רוצה להרגיש בעצמי מאוהביי.

בשבילי זו תמציתה של חווית האימהות. נהדרת ורצופת מהמורות.

טלי בר אור, קופירייטרית ויוצרת בטקסט. www.bee-text.com (וצילמה את התמונה)

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

הלב שלי ישן לצידי/ רקפת לרר

הבת שלי עומדת/ מירב שרייבר

ביום שנולדת/ שירלי יהלום

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

5 Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ