הילה בת חודש

מאת : שירה דרוקר

5 ביולי 2011 | 7 תגובות

מרגישה שהלב שלי התרסק לגמרי כשילדתי אותך, ועכשיו הוא יותר גדול, ויש בו המון המון מקום חדש, לרגשות חדשים שלא היו קודם...

מתוך אחרי לידה, רק אהבה

מזל טוב הילה ! את כבר בת חודש.

קודם כל – את כבר הילה. כבר לא "חבובה" וגם לא "התינוקת". יש לך שם, והוא יפה והולם אותך. ואנחנו משתמשים בו… את כבר בנאדם נוסף שחי איתנו בבית. ומרגישים בנוכחות שלך עד מאוד…

מצד אחד – נראה לי שעברו מאה שנה מאז הלידה. כבר קשה לי ממש לזכור איך נראו החיים שלי בתור אישה בהריון. מה עשיתי, איך נראיתי, מה לבשתי, לאן הלכתי… חיים אחרים לגמרי…

מצד שני – אני מסתכלת על התמונות שלך, צילמנו אותך המון, בכל יום מאז שנולדת, ומנסה למצוא את הרגע הזה שבו גדלת כל כך. הפכת מתינוקת רכה שרק נולדה, כזאת שמפחדים לגעת בה מרוב עדינות, לילדה גדולה ואפילו קצת שמנמנה, שמצחקקת מתוך שינה, מחבקת לי את הציצי כשאת יונקת, ועושה אותנו כל כך מאושרים… זה קרה כל כך מהר…

הילונת יפה שלי, קשה להסביר במילים עד כמה אני אוהבת אותך… מרגישה שהלב שלי התרסק לגמרי כשילדתי אותך, ועכשיו הוא יותר גדול, ויש בו המון המון מקום חדש, לרגשות חדשים שלא היו קודם…

רגשות של אהבה עצומה, לך, לאבא שלך, למשפחה המדהימה שלנו…

רגשות של פחד מהלא נודע, מהאחריות העצומה שיש לי עכשיו, מגודל התפקיד שהטלת עלי כשבאת אלינו…

רגשות של עצב, אבל על האובדן של מי שהייתי לפני שהגעת, על הפנאי וההרגלים, על סדר העדיפויות שהיה ואיננו עוד…

רגשות של כעס, על עצמי, עלייך, על אבא, על כך שאין לי יותר בחירה בשום דבר… אפילו מה ללבוש אני לא בוחרת, מתי להשתין ומתי לאכול… הכול את מחליטה.

רגשות אשמה על הכעס…

רגשות של תקווה ושמחה, של ציפייה מרגשת לכל יום ויום שבו אזכה לראות אותך גדלה ומתפתחת…

אני רואה ילדים אחרים, גדולים ממך, בכל מיני גילאים, ומתרגשת מעצם המחשבה שעוד מעט (ממש עוד מעט, כי זה באמת עובר כל כך מהר!!!) תחייכי לא רק מתוך שינה, תשמיעי קולות מתוקים כדי לתקשר איתנו, תצחקי כשננשק ונדגדג ונשחק איתך, תתהפכי, תזחלי, תשחקי בצעצועים היפים שאת לא מפסיקה לקבל… הבגדים הגדולים כבר יתאימו לך, ונלך בקיץ לים ולבריכה… ונטייל, ונבלה ביחד המון, אבא, אני ואת…

אני מאחלת לך חיים טובים ונפלאים, מלאי שלווה ואהבה… שיהיו לך כל התנאים לילדות מאושרת, התפתחות ולמידה… ומאחלת לעצמי המון סבלנות, ולב עוד יותר גדול. שאוכל להכיל את כל הרגשות החדשים, להתמודד איתם, לבד או עם עזרה מאחרים, שאוהב אותך כל כך בכל רגע ורגע ולא אשכח לשנייה כמה אושר הבאת לי. לנו.

אני אוהבת אותך מאוד הילונת שלי!

 

** שירה דרוקר, 29, נשואה לרועי ואמא חדשה להילה. לבלוג שלי.

אמהות נוספות חוגגות יום הולדת לילדים ומאוד מתרגשות:

ילד מקסים שלנו, אני כל כך שמחה שזכינו בך / ilym

אמא בת שמונה / לימור לוי אוסמי

מזל טוב לי ! תינוקי בן שנה ! / הכי אמיתית

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

7 תגובות ל- “הילה בת חודש”

  1. שירה מהממת,
    איזו יכולת מובנית מדהימה יש בך, לקחת את הצעד הנדרש הזה אחורה ובמקום רק להיות בתוך כל התחושות של הפחד, העצב, הכעס והאשמה, גם לראות אותם. כלומר, לא רק להיות 'בתוכם' ולהרגיש אותם, אלא גם להיות לרגע בנפרד מהם ולהסתכל עליהם שהם קיימים בך. כמו להגיד להם 'שלום, אני רואה שאתם כאן'.
    זה מאוד מאוד מרגש אותי לראות את זה, זו כזאת מתנה.

    את כותבת פה את אחת החוויות החזקות של כל אמא אחרי לידה, התחושה הזאת שיש כל כך הרבה רגשות חדשים וחזקים שנמצאים בו זמנית. גם אהבה וגם ייאוש, גם שמחה וגם כעס, גם התרפקות וגם אכזבה. זה באמת לא קל להרגיש את כל זה בו זמנית !

    האפשרות להסתכל על הרגשות האלה, לראות שהם קיימים, לדבר אותם (במילים, בבכי, בחיבוק, במגע), פשוט מאפשר להם ליצור שינוי, ממש ככה. כמו קסם. זה פושט קורה. לכן, זה כל כך מדהים אותי האפשרות הטבעית שלך להיות איתם. מנחשת שהיום את מרגישה קצת אחרת לגבי מה שכתבת, כי מניסיוני, האפשרות לראות את הדברים ולקבל אותם, יוצר תחושה אחרת לגביהם. מעניין אם גם אצלך זה ככה.

    חיבוק !
    לימור

    • שירה דרוקר הגיב:

      לימור,
      אני בהחלט מודעת ליכולת הזאת "לטפל" ברגשות שלי באמצעות הכתיבה. ואני אסירת תודה על זה.
      לפעמים אני ממש מוצפת רגשות ומחשבות, ולא תמיד זה מצליח לצאת אל הכתב, אבל ברגע שאני "פורקת" את הכול למחשב – אני כאילו מתנקה… וכשאני קוראת את מה שכתבתי, אני כבר רואה את הדברים מנקודת מבט אחרת. לא של זו שמרגישה אותם וכתבה אותם, אלא של זו שמסתכלת עליהם מהצד ויודעת לנתח ולהסביר אותם.
      זה מדהים בעיניי, ואני כל הזמן בציפייה למוזה שתנחת עלי ו"תשחרר" אותי… זכיתי.

      • לגמרי !
        אני גם ממש ככה,
        מרגישה משהו "בוער" שחייבת לפרוק ואחרי שזה יוצא, מרגישה משהו אחר לגבי מה שכתבתי ומשהו אחר מגיע. זו באמת מתנה בעיניי !
        זה מאוד מזכיר לי משהו ששמעתי לגבי אטומים. הוא אמר שבלתי אפשרי לחקור אטומים במצבם ה"טבעי", כי עצם ההתבוננות בהם, משנה אותם.
        דרך הכתיבה שלי והביטוי בדרכים נוספות של מה שיש לי, אני מתבוננת על הדברים ובאופן טבעי הם פשוט משתנים-רק מעצם ההתבוננות בהם. זה יופי של דבר בעיניי !

  2. נעה גביש הגיב:

    מקסימה אחת…מסכימה עם מה שכתבה לך לימור, עם כל מילה.
    איזו יכולת נפלאה…מאחלת לך שתמיד תצליחי לראות את מה שקורהלך, בעיקר בתוך האימהות.
    כיף כיף ומלמד המון לקרוא אותך.

    }{
    נעה

  3. שירה,
    קודם כל אני רוצה להגיד לך שמרגישים את הכבוד הרב שאת רוחשת כלפי הילה. זה ניכר ממה שכתבת וגם מאיך שאת מתנהלת איתה. רואים את זה, וזה ממש לא מובן מאליו.
    הזדהיתי מאוד עם הרבה ממה שכתבת. האמהות היא לא רק אושר, היא גם הרבה פחד, כעס, תסכול, ועוד "מתנות" נפלאות שכאלה, וזה מאוד אמיץ מצידך להציף את התחושות האלה, כמו שעשית גם בסיפור הלידה שלך.

    הורות מהנה!

    נטע

  4. מירית הגיב:

    הי שירה
    זה כל כך נגע לליבי, היכולת המופלאה שלך לבטא את מה שאת חשה… במיוחד שגם לביתי בת השנה וחצי גם קוראים הילה. ואני כעת אם ל-3 כל כך מתקשה למצוא את הרגעים הקדושים האלה לכתיבה. בקנאה חיובית (אם יש דבר כזה), מירית.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

"קיבלתי את החרדה מאמא שלי, קח אותה ממני"

מאת : לימור גריף

26 באוקטובר 20114 תגובות

מתוך אחרי לידה, פחדים וחרדות אחרי לידה

רבים וטובים ממני אמרו לא פעם, שכאשר נולדת אמא, נולדת גם זהות חדשה. מה שנכון נכון. לפני שש וחצי שנים אני נולדתי בפעם הראשונה, כשגאיה יצאה אל אוויר העולם, ולפני שנה ועשרה חודשים (כמעט) נולדתי שוב, במתכונת קצת אחרת, כשגפן הצטרפה לשורותינו.

כולם כבר מדברים על הקושי שמתלווה לאימהות, על הלילות הלבנים, הימים אפופי אופוריה שמהולה בעצבות, שעמום, שמחה, התרגשות, חוויות, אולי קצת דיכאונות וגם טוטאליות מסורה להדגשת החזון – איך אוכל להיות האמא המושלמת?

אני לא המצאתי את האמירה שאמא טובה היא אמא שטוב לה, ובכל זאת, אימצתי חזק לחיקי את הידיעה, מנסה בכל פעם כשעולה לו חצי קושי, להיזכר בה.

יש לי דיכאון אחרי לידה- חלק ב'.

מאת : לי

22 בינואר 20156 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

המפלצת בראש לא נכנעת, לא נסוגה, מכניעה אותי…

אני צועקת, בוכה- ׳תצא מהבית הזה!׳

והזר מסתכל עליי בתיסכול… ׳אני לא יכול לעזוב כשאת במצב כזה… אני מפחד עלייך ועל הילדים!׳

והקול ממשיך, הוא מתגבר, אני כבר לא בתוכי, אני מחוץ לגופי עומדת חסרת אונים ורואה איך המפלצת בתוכי משתמשת בקולי, בגופי כדי להכניע את הזר….

כבר לילה… הילדים ישנים, אני מותשת, זה נמשך כבר יומיים… אבל הקול לא מוותר!

לידת בית: על מאבקים וקשיים בירוקרטיים

מאת : שירה דרוקר

28 במרץ 201115 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

אישה שבוחרת ללדת בבית צריכה לממן את הוצאות הלידה בעצמה. תמיד אמרתי שאני אהיה מוכנה להשקיע בחוויית הלידה כמה כסף שאדרש להשקיע, כי לדעתי זו חוויה ששווה להשקיע בה. וכך אכן אני עושה. אני אצטרך לרכוש לעצמי ציוד ללידה, לפי רשימה שקיבלתי מהמיילדת. בנוסף, אני אצטרך לשלם למיילדת סכום לא מבוטל של 5000 ₪ עבור שירותיה. ויש עוד הוצאות זניחות (זה לא נגמר…).