מה בין המחאה החברתית לדיכאון אחרי לידה ?

מאת : לימור לוי אוסמי

31 ביולי 2011 | 11 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות, קוראות לשינוי

 

המחאה החברתית שאנחנו נוכחות לה, היציאה הזאת החוצה ממה שהיה שמור עד כה למרחב הפרטי האישי, המשפחתי, הביאה אותי לחשוב על הדיכאון אחרי לידה והאפשרות לעשות גם שם שינוי.

הכוונה המקורית היתה לכתוב על זה, אבל הדבר ביקש להצטלם, ללא התרעה מוקדמת.

מתנצלת על האיכות של התמונה והקול ומתרגשת על מימד החדש הזה לתקשורת.

אשמח לשמוע אתכן, כמובן,

לימור

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים בתהליך ההורות.  הבלוג שלי

אפשר ליצור איתי קשר במייל, אני תמיד עונה  medabrot.imahut@gmail.com

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

קריסה אימהית / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים.

הולדת תינוק היא מאורע שמח- אבל גם לא/ לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר ומלווה נשים.

אני מתחרטת שהבאתי את ילדי לעולם / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים בתהליך ההורות

נושאים קשורים :

11 תגובות ל- “מה בין המחאה החברתית לדיכאון אחרי לידה ?”

  1. אוסי הגיב:

    לימורי יקרה,

    נשיקות נשיקות נשיקות, במשפט הראשון שלך חשבתי על מה שעניתי לך לפני כמה דקותף לפני שצפיתי בדבריך לגבי החשיפה: "בזמן הצילום זה היה קשה אח"כ מעצים" וזה פשוט התחבר לי למשפט שלך לגבי המחאה.
    אח"כ בהמשך דבריך חשבתי שאת היית פורצת דרך בהקמת האתר הזה ובהמשך אכן הזכרת זאת.
    דבריך בהמשך פשוט מעצימים מאוד ואני מתחברת אליהם מאוד.
    אשמח ל"העיר" את הקבוצה הקטנה שהקמנו לאחר התערוכה, בואו ניפגש ונעשה!!

    אני מרגישה שזה בדמי.

    אוהבת אותך על ההבחנות שלך הן מדוייקות ואני מתחברת אליהם מאוד.
    כל הכבוד
    אוסי

  2. לימור יקרה, אני מאוד מזוהה ומרוגשת מהדברים שאמרת, בחוויה שלי אני אדם שתמיד עושה קודם כל בדק בית רציני, כך גם התייחסתי לחוויה שעברתי לאחר הלידה, מאז תחילת המחאה התחלתי לחשוב על איך יכול היה להיות לי עם התנאים היו שונים ואני מוצאת שהיה יכול להיות הבדל גדול מאוד, גם אני חווה את תחושת ההקלה שבנורמליות, את השמחה בשיתוף בצרת הרבים הזאת שנקראת לא לסגור חודש… כל כך חשוב. תודה לך על דברים מאוד נכונים ומדויקים. אגב
    הצילום מקסים ומרענן ותמיד כיף לראות אותך 🙂

  3. דפני דנון הגיב:

    אהובה כל הכבוד על הקפיצה למים! מאוד אהבתי כל מה ואיך שאמרת, ואמנם זה לא העיקר אבל חייבת לציין שאת עוברת מסך מעולה 🙂 קדימה לתכנית בוקר!

  4. תודה יקרות, חברותיי למסע 🙂

  5. תמר קלר הגיב:

    הצפת בי את כל הרגשות וההתנהגויות גם יחד,
    בכי, אושר, התקוממות, תקווה, התחדשות …
    נגעת באמת כל כך גדולה ושום דבר אינו מקרי,
    זה לא מקרי שבשנים האחרונות יותר נשים משמיעות את קולן בדרכים שונות ,את כאבן ואת הזעקה ובמקביל יוצאות לרחובות ומוחות.
    וכן, זה מעודד ומפיח תקווה כי השינוי המיוחל הוא כבר מעצם התהליך.
    העשיה שלנו היום היא סלילת הדרך לבנותינו ולבנינו ולדורות הבאים של הנשים ובכלל של החברה כולה.
    חזקי ואמצי …וכהמשך לעשיה שלי וכחלק בלתי נפרד מהוויתי ושלמותי כיום..אני מוכנה ורוצה לפעול ביחד עם אוסי למסע ההתעוררות.

    • תודה תמר, חיכיתי לתגובתך 🙂
      היום הגיעה אליי תובנה משמעותית- אני צריכה שותפות לדרך. לא רק מהמקום של ההעצמה, כמו שהיתה לנו בפגישת בית הקפה, אלא באמת שותפות מגובשת יותר לאורך זמן.
      אני צריכה להתבשל עם זה כמה ימים לגבי הצורך המדויק שלי ואצור איתכן קשר. נראה לי שלכולנו זה יכול לעזור בכך שכל אחת מאיתנו תתן את חלקה.
      היום, יחד עם כל התמיכה שקיבלתי על הסרטון, הרגשתי לבד במערכה, למרות שאני יודעת שאני ממש לא לבד, אני איתכן.
      אני צריכה להרגיש את זה קצת יותר ולבדוק מה בדיוק אני צריכה. מרגיש לי שגם אתן צריכות את זה וזה כיף לי מאוד על זה שפגשתי אתכן.

  6. תמר קלר הגיב:

    ממתינה בסבלנות 🙂

  7. אביבית זהבי בינשטוק הגיב:

    הגבתי לך גם בפייסבוק,,,,אך בא לי למור לך תודה גם כאן, את כל כך צודקת , בהחלט צודקת……
    כל הכבוד לימור אהובה, וואהו כל כך נכון צודקת בהחלט , גם אני חושבת כך הבדידות הזאת …רק מי שילדה והיא לבד יכולה להבין…..הסברת יפה מאוד ודיברת באופן ברור, את נהדרת, אני מרגישה כמו נמלה הכל על גבי ותמיד הכל בסדר…..יש זעקה בליבה של כל אח זעקה אילמת….

  8. מיכל הגיב:

    כל כך התחברתי למילים שלך. בדרך כלל אני לא מגיבה, אבל הרגשתי שאני חייבת. גם על האומץ להיחשף ככה, במילים ובמראה ובכל השלם שלך.
    אבל לא רק.
    חודשים אני לא רואה חדשות, באמת. ועכשיו המחאה הזו מרתקת אותי. יש לי צמרמורות אמיתיות בכל הגוף כשאני רואה את המסות של האנשים (בעוד אני שומרת על הילדים כדי שבן זוגי יהיה שם). יש לי צמרמורות כשאני מרגישה איזו התעוררות תודעתית אמיתית, סוחפת.
    וכן, אולי כולנו נוכל לגמור את החודש בקרוב וגם להנות בדרך. למה לא?

  9. תודה תודה תודה לכולכן,
    הפוסט המצולם הזה והכנס שהייתי בו היום בכנסת העלה בי המון מחשבות ומקווה שאתפנה לשתף אתכן בהם בהקדם.
    נשיקות לכולכן !!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

חברות

מאת : ניצן רדזינר

19 במרץ 20126 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות

אני עומדת לכתוב על נושא שלפעמים מביך לדבר עליו. כמו לדבר על כמה אני מרוויחה בשיחת סלון רבת משתתפים, זה מביך במיוחד כשאת יודעת שזה ממש לא הרבה.

בדידות.

הכל התחיל בסוף שבוע אחד, בו שכבנו לנו על הגב במיטת הנוער הנשכחת שלי בבית הוריי. התבוננו בתקרה הלבנה והתחלנו לחלום חלומות. אני אמרתי שבגיל 25 אני רוצה להיות נשואה. אתן הסכמתן, מה זאת אומרת? בגיל 16 כל מה שמעל 20 נשמע מבוגר כל כך. דיברנו על כמה ילדים נרצה ואיך יראה בן הזוג והיו לנו תכניות רבות בדרך למטרה הנכספת.

נאיבי? אולי.

אמא לשניים

מאת : נטע רותם ימניצקיי

11 ביולי 201111 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

אם יש דבר אחד שזכור לי בבהירות מוחלטת מחופשת הלידה עם ביתי הבכורה לפני כשלוש שנים, זה כמה כיף וקל זה היה.

מהרגע שהיא הגיחה לאוויר העולם, ועד לעצם רגע זה ממש, היא תמיד היתה ילדה רגועה, נינוחה, ולא דורשת הרבה (טוב נו, היא ישנה כרגע…). מן ילדה כזאת שלא בוכה ולא מייללת, משחקת יפה וישנה היטב.

היינו מתעוררות לנו בבקרים לא לפני 9:00, מטיילות, משחקות, עוד קצת ישנות. אידיליה. כאן בעצם התרחשה הטעות הראשונה שלי בתור אמא – באמת האמנתי שככה זה לגדל ילדים. שזה כזה קל.

עכשיו, כשיש לי בבית שני ילדים – אחת בת שלוש ואחד כמעט שלושה חודשים, אני מוצאת את עצמי עסוקה כל היום בתימרונים. להתעורר, להעיר, להלביש אותה בזמן שהוא יונק, להרדים אותו כשהיא יושבת בסיר, לקחת אותה לגן כשהוא נם את תנומת הבוקר שלו, לדחוף לו מוצץ כשהיא תופסת לי את הרגל ולא נותנת לי לעזוב את הגן. להכין לה ארוחת ערב תוך נידנוד הסלקל שבו הוא יושב, לעשות לה ולו אמבטיות במקביל (את זה ניסיתי היום לראשונה), להניק אותו ובינתיים לשים לה יובל המבולבל, להשכיב אותה כשהוא עלי במנשא, ועוד כהנה וכהנה אילתורים.

לחזור לעבודה

מאת : אמא של רעותי

17 במאי 20142 תגובות

מתוך אחרי לידה, חוזרות לעבודה, רגשות אשם

ניסיון לחזור למעגל התעסוקה, גיליתי כמה קשה לתמרן בינך לבין הקריירה שקוראת לי, בין הרצון להגשים את עצמי, להרויח, להיות עצמאית ולא "עוד אישה שבעלה מפרנס אותה" לבין החום המתוק והצמרירי שהוא את. מצאתי את עצמי נסחבת בין ראיונות מתישים, מנסה להתגמש מצד אחד ומצד שני לא לוותר על השהות איתך.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם