שם הציור: "אני והבן שלי במדבר", יוני 2011

מאת : ענת רגב

28 ביולי 2011 | 4 תגובות

צויר כשדור (הבן שלי) כבר בן כמעט חצי שנה, מתוך תחושה שבינינו העולם כל כך מלא, שאין עוד צורך בכלום ובאף אחד מסביב..

ומצאנו מקום מדהים ושקט לפסוע בו יחדיו.

מתוך יצירה נשית

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ענת רגב,  אמנית, ציירת, מאיירת ומעצבת גרפית. נשואה לנמרוד ואמא לדור. בעלת תואר ראשון באמנות ותיאטרון ובעלת סטודיו לעיצוב גרפי ואיור. 054-2111432, מייל: anatfloyd@gmail.com

 ציוריי כולם מוצעים למכירה.

** למדור אמנות נשית 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

4 תגובות ל- “שם הציור: "אני והבן שלי במדבר", יוני 2011”

  1. אביבית זהבי בינשטוק הגיב:

    מדהים איזה ייופי מיוחד אהבתי

  2. מקסים ומרגש,
    מאוד משקף את מה שכתבת

  3. שירה דרוקר הגיב:

    ענת,
    אהבתי מאוד את הציור ואת מה שכתבת.
    אני מאוד מזדהה עם התחושה הזאת, מרגישה שאני ובתי זה עולם ומלואו, עולם שהייתי רוצה להכניס אליו (אולי אם הוא יתנהג יפה…) רק את בעלי. אני אוהבת מאוד את התחושה הזאת, זאת מעין חמימות נעימה כזאת של אהבה עצומה ומוחלטת, ללא תנאי, שיש ביני לבינה, והצבעים בציור מאוד מתאימים להרגשה…

    רוצה לשתף ולומר שלפעמים אני מרגישה שהסביבה לא מאפשרת את ה"ביחד-לבד" הזה של אמא וילד. משום מה כולם רוצים לפתוח ולהידחף, והצבעים כבר לא כל כך נעימים לי…

    • ענת רגב הגיב:

      וואו שירה עשית לי עור ברווז כשקראתי את התגובה שלך,
      תודה. אני גם מבינה לגמרי על מה את מדברת. תודה ששיתפת.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לא התאהבתי בה | אחרי לידה

מאת : רויטל

14 ביולי 2013תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

לא התאהבתי בה. רחוק מכך. מאד קשה להודות בזה, אבל חשבתי שהיא ענקית (בכל זאת 4.5 ק"ג…), מגושמת וקצת כעורה. ליד כל התינוקות הקטנטנים בתינוקיה היא נראתה פשוט עצומה, מלאה בכתמים אדומים של נימי דם שהתפוצצו מהלחץ, ואיכשהו לא מתוקה בכלל.

אז כמובן שאותו אינסטינקט אימהי מדובר נכנס לפעולה באופן מיידי. טיפלתי בה במסירות, דאגתי לכל צרכיה לרבות אלה שקשורים במתן חום וחיבוק אמהי, אבל לא הרגשתי את זה. היתה לי מלחמת התשה עם הנקה. דלקות, גושים, חום, גודש מטורף. לקח לזה כ- 8 שבועות להסתדר שבהם הייתי עסוקה בעניינים טכניים של מניעת כאב מעצמי תוך כדי האכלה. ההנקה היה נושא כל כך רגיש אצלי שניהלתי את המלחמה הזו רק כדי לא להפסיד בה.

ואז שככה הסערה…

בכי אחרי לידה

מאת : שלומית ארד

26 במאי 201111 תגובות

מתוך אחרי לידה, סיפורי לידה, קושי אחרי לידה

אחד הדברים שהפריעו לי ביותר, מעבר לטראומה עצמה והכעס על "למה לא סיפרו לי שזה יכול לקרות", היתה התחושה הזו, המסר הנסתר, של :"תגידי תודה. הרי היה יכול להיות יותר גרוע,ובעצם, את צריכה להיות אסירת תודה (לרופאים) שאת והתינוקת בכלל בחיים. איך את יכולה להתלונן בשעה שיש נשים שכל כך רוצות להיות אמהות ולא יכולות או שחלילה קרה להן אסון…"

כך תוכלי לדעת אם בגבר חלומותייך קיים צד אפל

מאת : עטרת ליפשיץ

25 בנובמבר 20140 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, לכל אמא

אף זוגיות איננה מתחילה באלימות ההיפך הוא הנכון. גם זוגיות שהופכת עם הזמן אלימה מתחילה בדרך כלל בהתאהבות סוחפת. בזוגיות כזו דברים בדרך כלל קורים מהר, החיזור המסחרר מלווה ברגשות עזים עד, שהם עלולים לעוות את תפיסת שני הצדדים.

כל מה שמפריע לתמונה המושלמת של בן הזוג נדחק הצידה. יש נטייה להתמקד בעצמה רבה ברגשות שהשני גורם לנו, במקום לראות מיהו אותו אדם. ויש בכך הגיון פשוט מאוד בו את אומרת לעצמך שאם הוא גורם לך להרגיש כל כך נפלא, אין ספק שהוא אדם נפלא.