ההורות לתאומים היתה הדבר שהגדיר אותנו

מאת :

4 באוגוסט 2011 | 6 תגובות

מתוך אמהות לתאומים, לכל אמא

 כשלימור ביקשה ממני לשבת ולכתוב על ההורות שלי לתאומים הייתי מלאה פתאום במחשבות על מה אכתוב, המון נושאים עלו וצפו אצלי.

הפוסט הזה הוא הפועל היוצא המחשבות של האלו, ואני מצטערת אם זה יצא מבולגן. היה לי הרבה מה להגיד, בבת אחת. כי מה שמיוחד בהורות הזו שהיא מיד מגדירה אותך. מעולם לא נולד לי ילד בכור יחיד, ולכן אני לא יכולה להשוות, אבל ההורות לתאומים היתה הדבר שהגדיר אותנו בתחילת דרכינו ההורית. אני זוכרת שכל ססמא שהתבקשנו לתת (בנק, אינטרנט וכדו') היו מורכבות איכשהו מהמילה תאומים. לא דיברנו או נשמנו שום דבר אחר חוץ מהתאומים והתאומות. כבר לא היינו מיכל ואביב, היינו אמא ואבא של יואב ותמר.

עד היום, כשכבר יש לי את אביגיל שלי – והיא בת 4.5, ביתנו הקטנה, ההורות לתאומים היא אחד הדברים הראשונים שאספר על עצמי, וההורות לתמר ויואב היא אחד הדברים שמובילים את חיי הפרטיים והמקצועיים. לא סתם בחרתי למקד את ייעוצי השינה שלי בתאומים ואת ליווי הלידות שלי גם.

ישבתי והנקתי בערך 24 שעות ביממה

תמר ויואב שלי נולדו לפני 10 שנים ושלושה חודשים, בשבוע 36, בניתוח קיסרי. הניתוח הקיסרי היה אמור להיות אלקטיבי בשבוע 38, אך הלידה החלה בירידת מים פתאומית שבועיים לפני התאריך שנקבע. לא ידעתי כלום מהחיים שלי על לידה והלכתי על זה בלי שום חקירה מוקדמת. היום אני יודעת שזה לא מתאים לי לא לחקור קודם, פשוט העדפתי להתמקד בהנקה (ולא בניתוחים קיסריים) ועשיתי מזה את פרויקט חיי.

אני זוכרת שישבתי והנקתי בערך 24 שעות ביממה. כמעט ולא היתה לי מנוחה כלל. אביב, רצה לתלות מעלי שלט ."Michal's dairy"   הרגשתי – שזה הייעוד שלי בחיים – אם לא יכולתי ללדת אותם בצורה הרגילה – אעניק להם ככל יכולתי. ככה החלו החיים ההוריים שלי – באינטנסיביות אין סופית. ובהרגשה שאין פשרות.

אני הדומיננטית ביניהם !

כבר בהתחלה סומנו ההבדלים ביניהם. כמובן במראה – וגם בבכי, בשינה, בחיוכים, בהנקה, בטמפרמנט. שנים אחר כך, בקורס הדולות, הבנתי שהחיים שלהם מתנהלים כמו שהם באו לעולם: היא נלחמת על מקומה, הוא פורץ דרך. כך היה גם בלידה שלהם. הוא היה המוביל  ברחם ולמעשה הרגשתי שהוא "הוריד" לי את המים –  יואב דוחף ומוביל תמיד ראשון לענות על שאלה או להגיד דבר מה, ותמר אחריו – לפעמים הרגשתי שהיתה פחות מוכנה לצאת מהרחם, ואם הוא לא היה 'דוחף' היא היתה עוד נשארת לה בנוחות העוטפת של הרחם- מחכה בסבלנות בחכמתה, יודעת להתאמץ רק במקומות שחייבים, עצמאית כל כך, מחפשת את דרכה.

ובכל זאת לשאלה שתמיד נשאלתי (אלוהים יודע למה אנשים מרגישים את הצורך לשאול הורי תאומים את השאלה הזו) מי הדומיננטי ביניהם אף פעם לא ידעתי מה לענות. הוא תמיד בולט אמנם, אבל גם בסבלנות שלה יש דומיננטיות…. לבסוף המצאתי תשובה מקורית: אני!! אני הדומיננטית ביניהם.

ההשוואה היא דבר טבעי שקורה

עם סימון ההבדלים ביניהם נולדה גם ההשוואה. עכשיו אני יודעת שכשיש שני תינוקות והם נולדו ביחד ההשוואה היא ברורה מאיליה – לא ניתן להתחמק ממנה. והמילים "אסור להשוות" הן שטות גמורה. אסור שלא להשוות. ההשוואה היא דבר טבעי שקורה אם נרצה ואם לא נרצה. כי אם חשבתי לעצמי שאסור להשוות ואז עושה השוואות כל הזמן, רגשות האשם שלי החלו לגדול.

אז הבנתי שההשוואות הן בלתי נמנעות, והבנתי שפשוט צריך לפעמים להגיד – אני חושבת כך רק בגלל ההשוואה. כי אם הוא נורא בכיין והיא נורא שלווה. ברגע שיש ליד הילד "הבכיין" ילדה שלווה וחייכנית – אוטומטית יותר קשה לי עם הבכיין מאשר אם הוא היה בא לבד, אני חושבת. כי תמיד מתגנבת המחשבה: למה הוא/היא לא יכול להיות כמוהו/ה ?

וכך גיליתי את אפקט הנדנדה. הוא אף פעם לא יכול להיות כמוה. והיא אף פעם לא יכולה להיות כמוהו. כי יש ביניהם חלוקת תפקידים ברורה. שהתבססה לה עם השנים, והחלה כבר ברחם אצלי.  כמו במשחק שיש בו שני כדורי זכוכית, באחד נוזל ירוק ובשני נוזל כתום. הם לעולם אינם מתערבבים, והם לעולם ימלאו כדור, בכל פעם כדור אחר. פעם אחת היא כתומה ופעם אחת הוא. וככה הבנתי שמתנהלת האחאות שלהם.

פתאום שלשום המים שבשני הכדורים פתאום התערבבו לנגד עיני: הלכתי עם שניהם להליכה בערב. פתאום הרגשתי גלגל חמישי. מפריעה לאינטימיות שלהם. דיברו ביניהם על הא ודא, ביקשו סליחה אחד מהשני על כל המכות והקללות, תכננו תכנונים וקבעו מתי יהיו ממש חברים טובים (כשיהיו בצבא – הם אמרו) ורציתי להראות להם – שעכשיו. עכשיו בשיחה הזו הם חברים ממש טובים, אבל לא רציתי להפריע להרמוניה שלרגע נוצרה.

** מיכל איתם עמרני, מנהלת בשיתוף עם אחותי מרב מיליק את מרכז אם-פטיה בחיפה, דולה מלווה זוגות בהריון ובלידה בחיפה, מתמחה בלידות תאומים, יועצת שינה מומחית בייעוץ שינה משפחות עם תאומים.

 

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

מהי תאומות? הצד שלהם והצד שלי/ מיכל איתם עמרני

סיפור ההנקה של התאומים שלי/ מיכל איתם עמרני

היתה לי לידת תאומים מדהימה, אז למה אני בטראומה?/ אפרת פלדמן

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

6 תגובות ל- “ההורות לתאומים היתה הדבר שהגדיר אותנו”

  1. אוסי הגיב:

    מיכל,

    פוסט מקסים!!!
    כל כך משחרר מחשבה ומעורר קבלה ענקית.

    נהנתי לקרוא

  2. בתור אחות תאומה, הזדהיתי מאוד עם מה שכתבת. הרבה דברים שציינת אני זוכרת גם את אמא שלי אומרת.
    בכל מקרה, אמא שלי מאז ומתמיד אמרה שחווית ההורות לתאומות שלה היא חוויה מיוחדת ובלתי נשכחת, ושהיא נהנתה מכל רגע. מעולם לא שמעתי אותה אומרת שהיה לה קשה, תמיד רק מספרת כמה היא נהנתה.
    כמובן שגם לי ולאחותי יש קשר מיוחד ביותר, כזה שהוא מעבר למילים, ואני מרגישה ברת מזל על כך שנולדתי תאומה.

  3. שי כרמי וייס הגיב:

    השארתי את אחת הבנות מתחת לאוניברסיטה וקראתי בשקיקה.
    ממרום "רק" 3 חודשי האמהות לתאומות אני כל כך מתחברת לכל מה שאמרת.
    מחכה כבר שיגדלו…

  4. דליה לחמני הגיב:

    כאמא לתאומות בנות ולשני בנים (לא תאומים), ההשוואה היא בלתי נמנעת (ומלווה ברגשות אשם, כמובן) אבל היא קיימת גם שין אחים ולאו דווקא תאומים ולכן קל לי יותר להקל בכך. בנוסף אחת החוויות היא הלמידה שלך כאם איך לאפשר לכל אחד לגדול בדרך שלו, לפתח לעצמו את ה"אני" המיוחד שלו. הבנות שלי הן תאומות זהות, והאתגר גדול שבעתיים אך זה מרתק לראות גם את אותם הרגעים בהם 'נשברת' חלוקת התפקידים המקורית בינהן ופתאום הדומיננטית מובלת ע"י אחותה.
    להיות אמא לתאומים זו חוויה לא פשוטה בכלל ומעוררת בי הרבה רגשות מעורבים, אבל לא הייתי מוותרת על דקה אחת ממנה (אולי למען יותר שעות שינה…).
    זה השילוב היחידי בו קושי גדול הוא גם אושר גדול.

  5. אילה איתם הגיב:

    נהניתי לקרא, המשיכי לפעול כמיטב השכל הישר והרגש שמנחים אותך. נהנים מהתאומים ואביגיל יום יום שעה שעה! יישר כח! אמאבא

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

ישנן סיבות רבות שמהן יכולה לנבוע הכמיהה ללידה טבעית

מאת :

8 ביוני 2014תגובה אחת

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

לא מזמן ליוויתי לידה שהתפתחה מאד מהר. בפגישות שלנו לפני הלידה היא אמרה שהיא בדרך כלל שקטה ולא מביעה את מה שהיא מרגישה ושחשוב לה בלידה הזו לא להיות עצורה. ההתפתחות המהירה של הלידה לא הותירה ברירה אלא להגיב לאינטנסיביות ולעוצמות – מה שגרם לה לצעוק ולנהום ולזוז במהירות וחופשיות – ונזכרתי כמה בדיוק הדבר הזה מרגש ומשמעותי לי.

זאת היתה השנה שהיתה

30 בדצמבר 2014תגובה אחת

מתוך אמהות חד הוריות, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

עבורי, שנת 2014 היתה שנת ה'לא לוותר'.

התחלתי את שנת 2014 אחרי שפלטתי משהו מתוכי שמסתבר והעיק במשך שנים ולא ידעתי עד כמה. חוויית אחרי הלידה של הבכור שלי. חודשיים הקדשתי לכתיבה אינטנסיבית תרפויטית המבטאת את כל החלקים בתוכי שלא קיבלו מספיק התייחסות וכתבתי, הקאתי, ביררתי, נשמתי, בכיתי, הייתי, למדתי, גדלתי, התרחבתי.

הפסקתי להניק כדי שאוכל לפתח כלפיה חום ואהבה

מאת :

22 בנובמבר 201123 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

בחיים שלי לא חשבתי שכך ייראו השבועות הראשונים של אחרי לידה. איזו טלטלה רגשית מטורפת. אתמול בלילה בזמן שהנקתי אותה את אחת ההנקות האחרונות שלנו, חשבתי לעצמי שמזמן לא הרגשתי כל כך ילדה קטנה בעצמי, כל כך אבודה, לא יודעת וחסרת אונים ומצד שני מסתכלת על הייצור הקטן ונפעמת מהמחשבה שהיא שלי. נוצרה בצלמי.