זה לא תמיכה "בהם". זו תמיכה בכולנו

מאת : הכי אמיתית

10 באוגוסט 2011 | תגובה אחת

אני, כאם חד הורית, לא רואה איך אני מצליחה בעתיד הסביר לקנות דירה. זו הפכה להיות שאיפה שהיא בגדר פנטזיה בלתי אפשרית, וזו הרגשה קשה.

אני מסתכלת אל העתיד- והוא לא נראה טוב מדי.

מתוך קוראות לשינוי

נתחיל בבשורה משמחת- אחי מתחתן עוד חודשיים.

השבוע נסענו אני ואחותי לדיזינגוף לאסוף את השמלות המדהימות שקנינו לחתונה. הסתובבנו, נהנינו, צחקנו…היה אחלה יום.

בדרך חזור, האוטובוס חלף על פני שדרות רוטשילד, וראינו את המאהל הענק, המוני אוהלים, עומדים, שלווים כביכול אך צועקים אליך בקול גדול…

פתאום החיוך ירד מהפרצוף. ולא כי ראינו איזו זוועה מולנו, אלא כי משהו פתאום חלחל. עמוק.

ראיתי אותם, בחום, יושבים בין האוהלים, עושים כביסה, עם ילדים, ופתאום הבנתי. זה לא "הם", זו "אני"…

מחשבה מפחידה, הבנה כואבת זו הכתה בי פתאום.

חשבתי על כל כך הרבה מקרים קשים, על כל כך הרבה עוולות, מחדלים, מחאות, דברים שהם חלק מהנוף של שגרת היום יום שלנו, שעם הרבה מהם אני מאד מסכימה, אך ההסכמה מתמצאת לרוב בצקצוק לשון ומעבר לאייטם הבא. וזה לא שאני באה לעצמי בביקורת קשה מדי, הלוואי שהיה לי יותר פנאי להיות יותר מעורבת, סך הכל איפה שאני יכולה, אני משתדלת לעזור, בין אם זה לתת תרומה, למחזר…מה שאפשר.

 

אבל הפעם, במחאה הזאת, יש משהו שונה. משהו שגורם לי ליותר אי נוחות על כך שאני לא שותפה לה באופן יותר משמעותי.

תראו, אני שונאת משפטים שמתחילים ב"במדינה הזאת " ואז צרור של טענות וקיטורים. נכון שלא מושלם פה, אבל  אני באמת באמונה שלמה שגם למקומות אחרים חסרונות משלהם, ואני באמת כן אוהבת את המדינה הזאת. לאחר שאמרתי את זה, חייבת להודות שמצוקת הדיור נהייתה דבר זוועתי.

אני, כאם חד הורית, לא רואה איך אני מצליחה בעתיד הסביר לקנות דירה. זו הפכה להיות שאיפה שהיא בגדר פנטזיה בלתי אפשרית, וזו הרגשה קשה.

אני מסתכלת אל העתיד- והוא לא נראה טוב מדי.

תראו, אני כן מאמינה בלקחת אחריות אישית ומודה, שהתנהלות כלכלית חכמה מעולם לא היתה הצד החזק שלי. עם זאת, מאז שנולד הנסיך שלי, אני גאה לומר שלמדתי להתכלכל ביעילות, לחסוך ולחשב הוצאות, ועדיין- אני רואה אנשים, משפחות, זוגות, אנשים שלאו דווקא נמצאים בתחתית הסולם הכלכלי, אנשים שעובדים קשה ומפרנסים משפחה, חוסכים ומנסים לבנות עתיד- וזה פשוט נהפך לדבר בלתי אפשרי.

מה עושים?! אני אומרת לכן, לעצמי ולכולם- אנשים!!! תתעוררו!!! זו המלחמה של כולנו!!!! זה לא ייתכן שהגענו למצב שקניית דירה היא בגדר הבלתי אפשרי.

שימו לב, שאנחנו נכנסים למצב מפחיד- מבחינת הפערים בין עשירון עליון לתחתון אנחנו מתקרבים לפערים בדרגת עולם שלישי. מעמד הביניים הולך ונעלם, ואנו נשארים עם הקצוות. זה מצב שמזמין בלאגן, מהומות וצרות. ולא שלא בצדק… אנשים צריכים לעבוד, אני לא אומרת שלא, אבל תן לבן אדם לפרנס בכבוד את בני ביתו!

יצא לי במהלך השבוע להיפגש עם חברים במפגשים חברתיים, מסיבות וכו', והעליתי את הנושא. ראיתי שגם אחרים חשים כמוני, שגם להם המחאה הזאת הפעם עשתה משהו. סך הכל, כולנו בגיל שהעתיד הוא עכשיו. פעם היינו חושבים מה יהיה ומה נעשה כשנהיה גדולים, והנה…אנחנו כבר די גדולים ורוצים לבנות את עצמנו, אז תעזרו לנו, או לפחות אל תערימו קשיים!!

אז נכון שיש לי ילד, ונכון שיש את מטלות היום יום ונכון ש….נכון. ובכל זאת, אני את ההשתתפות הצנועה שלי במאבק מתכוונת לבצע. הולכת עם חברים להביע תמיכה, כי זה לא תמיכה "בהם". זו תמיכה בכולנו.

** לבלוג של הכי אמיתית ולמדור 'למען שינוי

* את התמונה צילם נמרוד גיסיס, תודה !

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

תגובה אחת ל- “זה לא תמיכה "בהם". זו תמיכה בכולנו”

  1. איתך,
    או יותר נכון- איתנו

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איך יולדים בשבדיה?

מאת : אמא של שירה

18 באוקטובר 20105 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

אני כבר הייתי מוכנה לרצוח מישהו!!! התחננתי בפני אבא שיעזור לי – “תשכנע אותם לתת לי משהו עכשיו. אני לא עומדת בזה!!!” וגם הוא אמר לי לחכות כמה דקות. אוףףףף !

אמרתי לה שגיסתי צריכה להגיע והיא ענתה שמותר רק בן אדם אחד בחדר לידה! אני "קיבלתי את הסעיף" עליה – שתקרא את התוכנית לידה שלי שבמשך 9 חודשים עבדתי עליה עם המיילדת שלי ! הודעתי לה חד משמעית: אם גיסתי לא נכנסת יחד עם בעלי, אני לא יולדת פה!!! זה עזר – השבדים לא רגילים לזה…

המומלצות: עיבוד חווית הלידה / עבודה עם טראומה בלידה / הכנה רגשית ללידה

מאת : לימור לוי אוסמי

30 בינואר 201220 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

מקום זה מיועד להמלצות אישיות על נשות מקצוע שעוסקות בעיבוד חוויית הלידה, עבודה עם טראומה בלידה או עושות הכנה רגשית ללידה.

אנחנו יוצרות מרחב שיתופי של המלצות מתוך הניסיון האישי שלנו בלבד ועוזרות אחת לשנייה לקבל החלטה לגבי מה מתאים לה.

לא התאהבתי בה | אחרי לידה

מאת : רויטל

14 ביולי 2013תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

לא התאהבתי בה. רחוק מכך. מאד קשה להודות בזה, אבל חשבתי שהיא ענקית (בכל זאת 4.5 ק"ג…), מגושמת וקצת כעורה. ליד כל התינוקות הקטנטנים בתינוקיה היא נראתה פשוט עצומה, מלאה בכתמים אדומים של נימי דם שהתפוצצו מהלחץ, ואיכשהו לא מתוקה בכלל.

אז כמובן שאותו אינסטינקט אימהי מדובר נכנס לפעולה באופן מיידי. טיפלתי בה במסירות, דאגתי לכל צרכיה לרבות אלה שקשורים במתן חום וחיבוק אמהי, אבל לא הרגשתי את זה. היתה לי מלחמת התשה עם הנקה. דלקות, גושים, חום, גודש מטורף. לקח לזה כ- 8 שבועות להסתדר שבהם הייתי עסוקה בעניינים טכניים של מניעת כאב מעצמי תוך כדי האכלה. ההנקה היה נושא כל כך רגיש אצלי שניהלתי את המלחמה הזו רק כדי לא להפסיד בה.

ואז שככה הסערה…