לפני שלוש שנים בדיוק ילדתי את בתי. במשך ארבעת החודשים שלאחר מכן חוויתי דיכאון לאחר לידה. התחושה הייתה שהקירות סוגרים עליי, שאין מוצא. זוהי תחושה כה בודדה ומנוכרת של מישהי שצריכה להחזיק את כולם ועדיין חשה בושה ואשמה, על כל דבר שבעולם. כיום, אני מרגישה שאני יכולה לסלוח לעצמי על התחושות ההן, שבזמנו עלו בעקבותיהן כל כך הרבה רגשות אשמה.

ככל שאני שומעת על יותר נשים שעוברות תחושות דומות, כך אני מבינה שהמצב שנקלעתי אליו לא היה באשמתי. הרגשתי בושה, למרות שלא עשיתי משהו פסול או לא בסדר. לדבר שחוויתי יש שם, ואני יכולה לומר אותו בגאון ובראש מורם- דיכאון לאחר לידה.

אני עובדת על לסלוח לעצמי

כל כך הרבה בושה הייתה במקום הזה. גם היום אני מרגישה שאני צריכה להילחם ברגשות בושה שעולים בקרבי כאמא לעתים. אני יודעת שאני זקוקה לעבודה מאומצת על מנת לסלוח לעצמי על כל הטעויות שעשיתי ועוד אעשה בגידול ילדתי הקטנה, אך במקביל אני יודעת ומזכירה לעצמי כל הזמן שהמקום שממנו אני באה הוא מקום של אהבה ונתינה, וזה הדבר המשמעותי בעיניי.

לאחרונה אמרה לי מישהי, שכאשר היא נזכרת בילדותה, הזיכרון שצרוב אצלה יותר מכל הוא האהבה הגדולה שקיבלה מהוריה, החיבוק והחיבור, ההכלה והקבלה ללא תנאים. היא לא זוכרת את הניואנסים והטעויות הקטנות שהוריה עשו, שלנו כאמהות כיום, עלולות לכרסם ולהשחית כל חלקה טובה של אהבה עצמית. אותי הסיפור הזה חיזק מאוד ואני יודעת שאזכר בו ברגעים מורכבים וקשים באמהות שלי.

המצב שהייתי בו אז, הרגיש אקוטי בעבורי, אך לא הקרנתי זאת, אלא מול האנשים הקרובים אליי ביותר. פעלתי באוטומטיות מוחלטת, ולכן לא יכולתי להגדיר לעצמי או אף להעלות בדעתי שמה שאני עוברת הוא דיכאון לאחר לידה. הרי תפקדתי, והיטב. רק עמוק פנימה חשתי את הריקנות, הבלבול, התסכול, תחושות האשמה, בושה, וזהו מעגל אימה שחשתי כי אין ממנו יציאה.

אני עדיין פוחדת להביא ילד נוסף לעולם

היום אני יכולה להגיד שמהמעגל הזה ישנה יציאה. היא כרוכה בעבודה קשה ומאומצת, והיא עלולה להיראות קטנה כמו הצוהר שהוביל את אליסה בארץ הפלאות לעבר האופק המופלא. אך הצוהר הזה קיים, וניתן להרחיב אותו על מנת לעבור, ובפתח מחכות תחושות נפלאות שפחות היה להן מקום בעבר: תחושות של קבלה עצמית, אמונה ואהבה עצמית.

כקו מנחה לחיים, בעיניי, לכל קשת התחושות הזו צריך להיות מקום. אלה הם חיים מלאים. כיום, אני נמצאת במקום מיטיב יותר עם עצמי, עדיין פוחדת מאוד מלהביא ילד נוסף לעולם כדי לא לעבור את כל זה שוב. למרות שבראציו אני יודעת שמהריון להריון יכול להיות אחרת, כרגע הפחד עוצר אותי, ואני נותנת לו מקום ואומרת לעצמי בכל יום שזה בסדר לחכות לזמן הנכון עבורי. אני מחזיקה בתוכי מקום בטוח שמדי פעם אני צריכה להתחבר אליו כדי להרגיש שאני פועלת נכון, או לבצע שינויים בהתאם.

אני שומעת בתקופה האחרונה על נשים רבות שנמצאות במצב הזה: שקועות עמוק ביגון התחושות האפלות הללו בלי עוגן להישען עליו, עוגן של מישהי שעברה את הדברים קודם ויכולה להעיד ממקור ראשון שיש אור בקצה המנהרה השחורה והעכורה הזו.

כולנו צריכות להגיד לעצמנו: "עכשיו תורי לטפל בעצמי"

אני יודעת שבמידה וקשר השתיקה הזה יישבר, יותר נשים יפנו זו לזו לעזרה, וזה יהיה בסדר לחוש לא רק את תחושות ההגשמה שבאמהות, אלא גם להכיל את הקשיים והמצוקות. אילו ידעתי אז, כשהייתי אני בדיכאון שלאחר לידה, שיש נשים שחוות את התחושות הללו כמוני, אני סמוכה ובטוחה שהייתי יוצאת מזה קודם לכן.

אחד הדברים שמחזיקים אותי במקום מיטיב כרגע הוא המקום הפרואקטיבי שלקחתי על עצמי בשבירת קשר השתיקה. למדתי אימון על מנת לעבוד יחד עם אמהות במצב הזה בדיוק, וכדי לעבור תהליך פנימי עמוק ומשמעותי. במקביל, אני מצליחה לזהות אצל נשים שאני פוגשת גם בלי מילים את המבט החלול והעייף, את הייאוש והבדידות, ורק מספרת להן את סיפורי האישי. אני רואה להן בעיניים שיש בכך נחמה מסוימת, גם אם הן לא מסוגלות לתקשר זאת במילים.

בתקופה האחרונה אני עוברת שינויים פנימיים וחיצוניים בחיי, שאפשרו לי לנצל את הפלטפורמה המדהימה הזו של כתיבה כדי להפיץ את הבשורה כמה שיותר, כדי שאולי יהיו נשים שיוכלו לקחת לעצמן ולהזדהות, וגם, ולא פחות חשוב, כדי להמשיך לטפל בעצמי ולתחזק את השינוי.

התהליך הזה מורכב ולא פשוט, מתיש, מתסכל ושואב אנרגיות רבות. במקביל, גם מציאות החיים נושפת בעורפנו, אך בעיניי- הכרחי למצוא לנו מקום בתוך כל הטירוף הזה. כולנו צריכות לפנות אל עצמנו פנימה ולהגיד בקול רם וברור: "עכשיו תורי לטפל בעצמי." וזה יכול להיות דרך מוסיקה או ספורט, טיפול או אימון, דמיון מודרך, מציאת זמן לקרוא ספר טוב או כל דבר אחר שעושה לנו טוב פנימית ומראה לנו את דרך החקירה העצמית על מנת לחיות חיים מלאים ומשמעותיים. אני אומרת לכן וכך גם לעצמי- מגיע לנו !

* חני סער, בת זוגו של עידן ואם לעדידוש האהובה והמקסימה. כיום אני רכזת משאבי אנוש בארגון חברתי, ובמקביל מאמנת אישית חדורת אמונה ביכולת השינוי של כל אדם באשר הוא. לאחר שעברתי בעצמי דיכאון לאחר לידה, חזוני הוא לאמן אמהות צעירות בתקופת הבלבול הזו שלאחר הלידה ו/או עם דיכאון לאחר לידה ולמצוא יחד כלים לאהבה עצמית, קבלה וסיפוק. מעבר לכך, ככל ביכולתי, אני מנסה ללא לאות לשבור את קשר השתיקה הקיים בחברתנו על הנושא הזה. המייל שלי: hani.saar@gmail.com

**  לרשומות ומאמרים נוספים בנושא דיכאון אחרי לידה

אם את אחרי לידה, כדאי לך לקרוא:

ליווי רגשי אחרי לידה ראשונה
ליווי רגשי לאמהות שיש להן ילדים גדולים בבית
"אני אמא לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?" הרצאה דיגיטלית
שיתופים אישיים ומקצועיים על דיכאון אחרי לידה

לדף הפייסבוק של נשים מדברות אמהות