יוקר מחייה עבור אם יחידנית

מאת : אוסי הורביץ

17 באוגוסט 2011 | 4 תגובות

הפוסט הזה לא בא לבכות על מר גורלי, אלא להאיר את הקושי של יחידניות בעולם יוקר המחייה הישראלי

מתוך אמהות וקריירה, לכל אמא

המחאה שפרצה לה בשבועות האחרונים, התפרצה לה לדלת פתוחה שאני חווה כבר זמן רב.  הפוסט הזה לא בא לבכות על מר גורלי, אלא להאיר את הקושי של יחידניות בעולם יוקר המחייה הישראלי.

להיות אם יחידנית יש אתגרים רבים, אך נדמה לי שהקשה מכולם עבורי הוא האתגר הכלכלי.

לפני שהפכתי לאם, חששתי מאוד מהפן הכלכלי

לפני שהפכתי לאם, כשהיה לי ברור שאני רוצה להיות אם, חששתי מהפן הכלכלי מאוד. עם כל השאר אמרתי 'אסתדר'.

כאשר אוהבים ויקרים לי או סתם "נשמות טובות" אמרו לי 'יאללה תעשי ילד', חשבתי כמה קל לומר את הדברים, לכם שיש לכם זוגיות ואתם לא מתמודדים לבד עם הדברים, יש שתי משכורות, יש מי לדבר איתו לחלוק את פחדים והחששות ובעיקר יודעים שיש מישהו שאחראי על האוצר שלכם יחד אתכם.

כאשר קיבלתי את ההחלטה להיות יחידנית, היה לי ברור שעליי לשדרג אפילו במעט את יכולת ההשתכרות שלי ועד שלא מצאתי עבודה מסודרת יותר ממה שהיתה לי לפני כן, לא פניתי לעבר העשייה ההורית.

ידעתי שני דברים שחשובים לי מבחינת ההתנהלות שלי כאמא:

1.      יש עזרה כלשהיא של המדינה (כך חשבתי) לחד הוריות, אך עלי להיות אחראית על הבאת משכורת שתוכל לשמור על רמת חיים שאני רוצה להעניק לילדיי.

2.      אסור לי לצפות לקבל עזרה מאמא שלי, שאינה אישה בריאה ונמצאת בגיל שכבר נהנים מנינים. הרצון שלי להיות אמא, לא יבוא על חשבונה. על מה שאקבל, אומר תודה.

עם המסר הזה לעצמי צעדתי בדרכי להיות אמא.

ההוצאות על חינוך, דירה ורכב מגיעות לגובה המשכורת

כמה שלא נעשה הכנה ללידה, וקורסים שונים והרצאות בהריון, עד שלא הופכים להורה לא מבינים את משמעות השינוי בחיים. אך ההלם הכלכלי, הוא אחד מהדברים שהיכו בי מהר מאוד. לא חשבתי שזה יהיה כל כך קשה.

נכון שקיבלתי הנחה של 20% בארנונה, אך בזה הסתיימו ההטבות להם אני זכאית וזאת למה? מפני שאני אישה עובדת שמרוויחה משכורת בעבודה ולא נזקקת להשלמת הכנסה.

ביתי עדין לא בת שלוש ולכן החינוך שלה הינו פרטי. על מנת שאוכל לצאת לעבודה עלי למצוא לה מסגרת, נכון? ובכן, התשלום הוא גבוה.

שכר דירה ברור, מה פתאום שאוכל לרכוש לי דירה ובמצב היום, מי בכלל יכול להתחייב למשכנתא?

אני זקוקה לרכב להגיע לעבודה שנמצאת בעיר אחרת, להצליח להגיע בבוקר לעבודה ולחזור בזמן אחה"צ כדי לאסוף את אוצרי מהגן להגיע למשפחה שגרה רחוק. רכב כידוע זו הוצאה לא קטנה.

רק שלושת הפרמטרים (חינוך, דירה ורכב) האלו מגיעים כמעט לגובה משכורתי.

לפן הכלכלי קשה לי להתרגל

ועל אלו יש להוסיף: תשלומים שוטפים  (ארנונה, חשמל, גז, טלפון וכדומה) והוצאות מזון או חומרי ניקוי וכל אלו לפני שהזכרתי טיטולים, מזון, בגדים לילדה וצרכים אחרים להתפתחות כגון צבעים, ספרים, בועות סבון ועוד דברים שלכאורה עולים מעט, אך מצטברים לכדי הוצאה שנתית מכובדת.

ובאשר לי אמרתי, אחסוך בבגדים, בבושם או בנעלים לשנה הקרובה, וזו שאחריה וכך כבר שנתיים…

כאשר שואלים או יותר נכון אומרים לי 'איזו אמיצה, כל הכבוד לך זה כל כך קשה לבד'. או 'אני השבוע לבד עם הילדים איך את עושה את זה כל הזמן??', אני אומרת שזה עניין של תפיסה, כי מראש ידעתי שאני לבד ולכך התכוננתי.

כאשר את/ה בזוגיות ורגיל לחלוק, אז כשאין עם מי זה משנה את התפיסה ואולי זה הקושי. כאשר אני בידיעה שזה מה שיש, אז זה מה שיש ועם זה עושים את הטוב ביותר. זו התשובה שלי. אבל לפן הכלכלי, קשה לי להתרגל וכאן אני בהחלט מרגיש קושי.

החלטתי להיכנס להריון שני

לא קניתי הרבה לקראת הלידה, שכן, את רוב הדברים הגדולים קיבלתי מחברים ואספתי מקרובים לי. עם זאת, להוצאות היום יום יש משקל.

כבת להורים קיבוצניקים, אין לי ירושה שמחכה לי וגם לא עזרה כלכלית אפשרית. כאישה עובדת ומרוויחה משכורת, איני זכאית להטבות כל שהן. אין משכורת נוספת של בן זוג במקרה שלי. ואני חייבת לומר שכאן אני מרגישה את הלבד. הפחדים הגדולים הם פחדים כלכליים.

ואז, מפאת גילי, עמדתי פעם שנייה בחיי לפני החלטה חשובה. האם אנחנו נשארות תא של שתיים או שאני מרחיבה את המשפחה שלנו ? והחלטה זו היתה צריכה להילקח במיידית (כן הגיל, מה לעשות, מתקתק). החלטתי להכנס להריון שני ולהרחיב את המשפחה המצומצמת שלנו.

האם לא עשיתי טעות ?

אני כבר יודעת מהם הקשיים בהתארגנות לבד, והעייפות שלעיתים היא מחוסר שינה ולעיתים מתוך אחריות גדולה שאינה ניתנת לחלוקה. אני יודעת שהמרחק מהמשפחה לא קל וזה אומר שאין עזרה כלל, אלא פעם ב… אבל הפן הכלכלי מרחף מעל הכל ושלושה חודשים לפני הלידה אני עדיין שואלת את עצמי לעיתים האם אני לא עשיתי טעות ?

היום אני יודעת שגם אם אמצא זוגיות (הלוואי שזה יקרה במהרה), תמיד אהיה אחראית על כלכלת ילדי לבדי, כי על ההחלטות שלי אני צריכה לקחת אחריות! אני לא מצפה שאף אחד ישלם על ההחלטות שלי. עם זאת, הייתי שמחה שסדרי העדיפויות במדינה שלנו יהיו אחרים ושיוכלו לאפשר לי לכלכל את משפחתי בכבוד, שכן אני לא נזקקת לצדקה אלא לצדק!

אני לא נזקקת במושגי המדינה

התסכול מכך שכל כך קשה לגדל ילדים במדינה שלנו, הוא גדול. אני לא נזקקת במושגי המדינה, אך בכל זאת, מה שאני מרוויחה ביושר אינו מספיק להוצאות המינימליות.

אני רוצה לראות יותר מעונות/גנים ממומנים על ידי המדינה שיאפשרו לי יציאה נוחה לעבודה והוצאה פחותה על החינוך. היום, בעיר בה אני גרה יש רק 3 מעונות כאלו והם רחוקים מביתי. נכון שבעיקרון אני יכולה לבקש להתקבל אליהם, אך מבחינה לוגיסטית זה הופך את זה מאוד קשה והשאלה אם זה שווה, היא שמכריעה כאן.

אני רוצה שהוצאות כמו דלק וקניות בסופר לא יהיו כל כך גבוהות. אני מחשבת היום כל נסיעה למשפחה שגרה רחוק (אך זו המשפחה היחידה שיש לי!!), ובעומדי בסופר, מחשבת את המעדנים בדיוק לפי מספר הימים ולא יותר כי זה יקר. כמובן שעבורי אני לא קונה שום דבר שהוא מעבר להכרחי.

לא כולנו מפונקות

באשר לי, אני כבר לא רואה סרטים שנתיים כי זה עולה כסף (כן, גם של בייבי סיטר), כל יציאה עם חברים מחושבת עד הפרט האחרון, אם בכלל אני מרשה לעצמי (איפה יושבים וכמה זה עולה, כמה רחוק זה מהבית, על מנת לחשב את זמן הבייבי סיטר וכמובן ההוצאה של הדלק). לעיתים אני מתביישת לשתף בזה את חבריי ופשוט ממציאה תרוצים למה אני לא יכולה.

זה נשמע לי הזוי שאני אישה עובדת ונמצאת במצב זה.

 

אההה, יש לי פינוק אחד שאני מרשה לעצמי מדי פעם והוא לקנות קפה בבוקר עם חבריי לעבודה. זה הפינוק שלי היום (וזה הקפה היחידי שאני שותה ביום). ואז אומרים מבקרי המחאה שהמוחאים יושבים בבתי קפה. אז זהו, שלא כולם!!!

ועם זאת אני לא מרגישה שאני צריכה להתנצל על שום דבר.

 

 

** אוסי היא אמא חד הורית לאופיר המקסימה. אוהבת מאוד את האמהות שלה ומחייכת בה המון. לבלוג של אוסי הורביץ.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

4 תגובות ל- “יוקר מחייה עבור אם יחידנית”

  1. מיכל הגיב:

    אוסי,
    קראתי בשקיקה כל מילה שכתבת כאן והרגשתי שכאילו אני אמרתי את המלים הללו…אני אמא יחידנית טרייה ביותר, כמעט חודשיים, לבת מתוקה שישנה כרגע בחדר הסמוך. גם אצלי עברה השבוע המחשבה, ורק בעקבות הקושי הכלכלי, שאולי עשיתי טעות… קלטתי פתאום כמה הוצאות הולכות להיות לי בקרוב ונבהלתי….כל-כך רציתי כבר להיות אמא וגם לי לא היה זמן לחכות לנסיך, אז נזרקתי למים… נכון שאמהות זה לא רק דברים חומריים ותודה לאל, נכון לעכשיו לבת שלי לא חסר כלום (גם אני קיבלתי המון דברים מחברות, אחותי וכו') אבל התשלומים הקבועים שבקרוב אתחיל לשלם מפחידים אותי מאוד… אגב, אני ביררתי לגבי מעונות בעיר מגוריי שמסובסדים ע"י משרד התמ"ת ובאף אחד מהם לא היה מקום יותר לבתי שאני מתכוונת להכניס אותה למסגרת כשתהייה בת 4 או 5 חודשים! ואני יודעת בוודאות שבחלק מהם ילמדו ילדים שאינם עומדים כלל בקריטריונים לקבלת סבסוד…אפרופו מחאת העגלות…והאמת היא שגם נורא קשה לי רגשית לשלוח תינוקת כל-כך קטנה למסגרת עם כל-כך הרבה ילדים, מה גם שלרוב, המטפלות הן בחורות צעירות…אז גם אני אאלץ בסופו של דבר לשלוח אותה למשפחתון פרטי, ולו רק כדי להיות שקטה כשאני אהיה בעבודה.
    ואגב, גם אני כבר חושבת על ילד/ה שני/יה כדי לא להשאיר את בתי לבד אבל שוב – הפחד הכלכלי מרחף לו מעליי..מקווה שדברים יסתדרו ואצליח להגשים את זה.
    מיכל

  2. אורטל ארז הגיב:

    אוסי,
    גם אני אם יחידנית מבחירה לילד בן כמעט 4. מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת לגבי ההזדקקות לצדק ולא לצדקה, ובעיקר עם הההתחבטות לגבי הילד השני. אני עובדת ומרוויחה מעל לממוצע, אך עם כל הניסיונות לצמצם בהוצאות, לא להתפנק ולחשבן כל שקל, אני מצליחה לחיות, אך בטח לא לחסוך,וכמובן אין מה לדבר על לקנות בית.
    בניגוד אלייך, השיקול הכלכלי היה המכריע ביותר לגבי החלטתי לא להביא ילד שני כרגע, מה שאומר שבגלל גילי זה כנראה כבר לא יקרה. זו החלטה שמאוד קשה לי איתה, אבל הקשיים הכלכליים וגם ההתמודדות היומיומית עם גידול הילד לבד הובילו אותי אליה ואני מקווה שלא אתחרט עליה יום אחד כשיהיה כבר מאוחר מדי.
    הבן שלי היה במעון נעמ"ת ביישוב בו אני גרה שנתיים וחצי ומבחינתי זה היה מצויין, גם כי הצוות נהדר וגם כי שילמתי רק 600-700 ש"ח בחודש (בהתאם לגילו). רק שתדעי שבתור חד הורית יש לך עדיפות במעונות שמסובסדים ע"י משרד התמ"ת, ולכן גם אם זה קצת רחוק לך זה שווה כי זה עדיין רבע מחיר ממעון פרטי. לגבי סיוע בדיור, אני יכולה לספר לך שבשנה שעברה הייתי מובטלת ו"הצלחתי" בעזרת תלושי האבטלה שעמדו על כ – 6,200 ש"ח לחודש לקבל סיוע של 600 ש"ח לחודש ממשרד השיכון למשך 3 שנים. מאז כבר התחלתי לעבוד ואני מרוויחה הרבה יותר אבל הם לא ביקשו שוב תלושים. שווה לך להגיש בקשה בכל מקרה.
    אני מקווה שגל המחאה הנוכחי יסייע לכולנו,
    אורטל

    • מורן מור הגיב:

      היי קראתי את הכל וגם את התגובות .אני גם נמצאת כרגע בתחילת התהליך ובטוחה ששום דבר הוא לא פשוט יש לי שני הורים שתומכים בהחלטה שלקחתי ועוד שני אחים שלא חושבים שזה נכון כי חושבים רק על הפן הכלכלי ועל איך אסתדר . אני עובדת בעבודה קבועה שמכניה לא הרבה 6 וחצי אלף אבל החלטתי שאני לא מוותרת על כך והולכת לתהליך בתחושה שאצליח . האם גם אתן חושבות שהיה עליי לוותר?

      • אוסי הגיב:

        הי מורן,

        רק אצלך התשובה. אני מאמינה שאת צריכה לעשות מה שאת חושבת שאת יכולה. מה שאת חושבת שאת יכולה יגרום לך לעשות שיקרה.
        את יכולה להתחיל להערך לכך מבעוד מועד, למשל להגדיל את ההכנסה שלך. למצוא עבודה שיש לה תמורה כספית גבוהה יותר, לדבר עם ההורים ולראות כמה יוכלו לעזור לך. לבדוק מגורים מתאימים גם מבחינה כספית.
        התשובה אצלך. כל אחת ואחת היא עולם ומלואו והיכולות שלה בהאתגרי החיים.

        דרך אגב לי כבר יש 2 ילדות מאז הכתבה הזוה 🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

למה כדאי שתהיה איתך דולה בלידה ?

מאת : אלה ווהל

25 בינואר 20117 תגובות

מתוך דולה, הריון

אישה שבוחרת ללדת עם דולה יודעת שיש לצידה מישהי שתלך עם הרצונות שלה בזמן הלידה, מישהי שתתמוך בכל בחירה שלה.
אישה המעוניינת בלידה פעילה, ללא משככי כאבים, תוכל לקבל מהדולה תמיכה במקלחת, לקבל הדרכה לתנוחות שיכולות להיטיב עמה עם ירידת התינוק כלפי מטה ובכך לקצר את משך הלידה, ותוכל לקבל עזרה בהקלת הצירים באמצעות נשימה משותפת של הכאב בכל ציר וציר עד שיסתיים.

כנס גניקולוגיה ללא נשים- הסוף !!!

מאת : לימור לוי אוסמי

9 בינואר 201211 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

נוכח הלחץ האדיר שהופעל מכל עבר, וחלק גם בזכות ההידברות שהתקיימה ביני לבין המכון, מכון פוע"ה החליט לקיים כנס שנתי נוסף, מכובד ויוקרתי באותה מידה כמו הכנס שמתקיים ביום רביעי הקרוב, שבו תרצנה נשים בפני קהל של נשים.

על פי הודעה רשמית שיצאה זה עתה מכון פוע"ה מבטיח לקיים בקיץ הקרוב כנס גדול ומשמעותי, המהווה חלק בלתי נפרד מהכנס השנתי, שיוקדש לקול הנשי.

דיכאון אחרי לידה – הגישה המסורתית

מאת : לימור לוי אוסמי

6 בספטמבר 20104 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

עד לפני כמה שנים רובנו לא ידענו מה זה בכלל דיכאון אחרי לידה ומי מאיתנו ששמעה על דיכאון אחרי לידה ידעה להגיד שזו מין מחלה או תופעה שמאפיינת ממש מעט אמהות אחרי הלידה. הייתה בנו איזו ידיעה עמומה לגבי האפיונים והמשמעויות של דיכאון אחרי לידה ובעיקר תחושה שזו תופעה או מחלה ממש נדירה.