מכתב לאישה יקרה

מאת : שירה דרוקר

22 באוגוסט 2011 | 9 תגובות

את לא יודעת מה מצפה לך.  את לא יודעת כמה דברים הולכים להתפוצץ לך בפנים. כמה אשליות הולכות להתנפץ ולהתפורר. כמה אמונות הולכות להישבר.

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

מכתב לאישה יקרה :

יקרה שלי,

אני חושבת עלייך הרבה בזמן האחרון. רואה אותך מדי פעם באיזה תמונה מזדמנת, ושוקעת במחשבות.

אני מתגעגעת אלייך מאוד. אני חושבת שאף פעם לא התגעגעתי כמו שאני מתגעגעת אלייך. הגוף שלי כואב מרוב געגועים אלייך.

ואני גם מקנאה בך. בזה שאת שלמה עם עצמך, את חושבת שאת כל יכולה, את מאמינה בעצמך כל כך, מרגישה שאין דבר שיעמוד בפנייך, ושאת תגיעי לכל מקום שאליו תרצי להגיע. הכול פתוח והכול אפשרי בעינייך. את לא מפחדת משום דבר  והכול "קטן עלייך".

 

ואת כל כך יפה, רזה וחטובה, שזופה ובריאה, והחיוך שלך אמיתי, לא שבור, ואין מאחוריו עצב ואין מאחוריו כאב, נטול אחריות. חיוך של מישהי שעדיין לא חוותה יותר מדי דברים מטלטלים בחיים שלה.

אני מקנאה בך, אבל בכנות – אני גם חושבת שאת קצת תמימה ומרחמת עלייך.

את לא יודעת מה מצפה לך.  את לא יודעת כמה דברים הולכים להתפוצץ לך בפנים. כמה אשליות הולכות להתנפץ ולהתפורר. כמה אמונות הולכות להישבר.

את עומדת להשתנות לגמרי ולהפוך למישהי אחרת לחלוטין. עם תפיסות חדשות, עם ערכים שונים וסדרי עדיפויות הפוכים.

את עומדת לעבור טלטלה כל כך גדולה, שתשאיר אותך ערומה מכל מה שאת, מרוסקת לרסיסים, ואת תצטרכי לאסוף את עצמך לאט לאט, ותצטרכי פשוט לגלות את עצמך מחדש.

ואחרי הזעזוע הגדול הזה שתעברי, ואחרי שתסיימי לאסוף את השברים ותרכיבי אותם לשלם, תגלי שלא הצלחת להרכיב כמו שהיה. ועכשיו את אחרת.

 

ובהתחלה יהיה לך עצוב, אבל בהמשך תגלי שאחרת זה לא בהכרח פחות טובה.

לפעמים זה אפילו יותר טובה.

את תהפכי למישהי כל כך שונה ממי שהיית קודם, עד כדי כך שמי שהיית קודם תיראה לך ישות נפרדת ממך, ואולי יום אחד תמצאי את עצמך מדברת אליה וכותבת אליה…

את זאת בעצם אני.

לפני ההריון.

** שירה דרוקר, 29, נשואה לרועי ואמא חדשה להילה. לבלוג שלי.

עוד אמהות כותבות:

נהייתי אמא- זה המהפך הגדול בחיים שלי / אמא ל 3

לפני שנהייתי אמא / שירלי יהלום כהן

אמא- למה לא מדברים על זה? /  אוסי הורביץ

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

9 תגובות ל- “מכתב לאישה יקרה”

  1. הכי אמיתית הגיב:

    אני רוצה לשלוח חיבוק ענק ל"את" שלפני ההריון ול"את" של היום…
    אני מבינה את הגעגוע, את ההתבוננות "עליה", הבטוחה בעצמה, הלא פוחדת- אבל גם לא מבינה…
    "אליה"- וזה ויפה ונשית וסקסית….
    אני מבינה, באמת.
    חשוב לי גם להגיד שבזכות עבודה נכונה- אפשר לשלב אותה בחיים של היום, אין סיבה שהיא תעלם.
    הרבה חושבות שהן "משתנות" עם האמהות, לי תמיד היתה בעיה עם ההגדרה הזאת. למה? כי נורא אהבתי את עצמי שלפני ההריון- לא רוצה להשתנות! והבלבול הזה הוביל אותי למקומות לא קלים בתחילת האמהות.
    עברתי תהליך מדהים, שעזר לי להבין שלא השתנתי- פשוט נוסף לי נדבך- וזה לא רק עניין של סמנטיקה ומילים והגדרות.
    יש כאן עניין של עיקרון.
    את מוזמנת לדבר איתי תמיד

  2. מיכל הגיב:

    יש רגעים שאני יכולה להרגיש את עצמי, פיזית, יושבת על הספה בלילה לפני הלידה (מסיימת ספר עב-כרס כאילו יודעת שלא אוכל לסיים אותו מחר). כבר לפנות בוקר, שקט בבית. אני כבר אמא, אבל עדיין לא יודעת. לא יודעת מה יתרגש עלי ממש בעוד כמה שעות. יכולה להרגיש את הדבר הזה בתוכי ומחוצה לי – השינוי הזה – כאילו הוא ממש דמות אמיתית. והוא מחכה לי.
    מאוד התחברתי למה שכתבת. תודה.

  3. מרב מיליק הגיב:

    אני כל כך אוהבת איך שאת כותבת. אמיתית לגמרי, ומנוסחת מדוייק. אני כבר לא זוכרת כלום מהאשה הזאת שנפרדתי ממנה לפני 12 שנה. מה היא רצתה? מה היא אהבה לעשות? איך היא נראתה? היא הלכה. בתמונות היא תמיד נראית לי גרסה חיוורת של עצמי עכשיו.

  4. אביבית זהבי בינשטוק הגיב:

    יפה יפה יפה כתבת ונכון, אכן פתאום את אחרת ואנשים לא מכירים אותך כפי שאת….אז אני תמיד אומרת אני כל מיני אני כל שנה מתווסף עוד אני והשנה האהני הכי גדול אני אמא טריה חדשה ואוהבת, מתחברת מאוד לכתוב.
    פשוט אהבתי
    מוסרת חיבוק גדול

  5. מהממת שאת,
    יחד עם הגעגוע, הקנאה והעצב, הרגשתי בין השורות כל כך הרבה חמלה, קבלה ואמפתיה לזו שהיית ולזו שהינך.
    מהמקום שלי, הרגשתי שהשינוי כל כך מטלטל, שלא נשאר כלום ממני שהיתה. עם הזמן, אני מוצאת שאני מגלה את עצמי שהיתה יותר ויותר- ביותר אותנטיות, יותר דיוק ובהרבה יותר אהבה.
    את ממש אחרי לידה והשינוי עדיין כל כך טרי שאפילו נחווה כקיצוני ובלתי הפיך. יכולה להגיד לך שיחד עם תחושת האובדן הנוכחת לזו שהיית, לא איבדת את זו שהיתה לגמרי. היא קיימת ופועמת בתוכך, לעיתים נעלמת ולעיתים נוכחת. האני שאת היום מכילה אותה ותמשיך להכיל אותה ולמעשה, מדקודת המבט שלי, היא זו שמצמיחה אותנו להיות מי שאנחנו היום.
    עם הזמן, את תראי איך הקשר שלך עם מי שהיית הולך ומשתנה ונרקם כל הזמן מחדש,
    נשיקות

  6. זיוה וייננשטיין הגיב:

    היי.. וואו.. באמת אין לי מילים לתאר איך זה נגע לי מילה אחר מילה, כ"כ אמיתי! אני אוטוטו אימא, עוד שבועיים נגיד.. הרי אי אפשר באמת לדעת, עדיין לא מבינה ממש את המשמעות אמא- אבל כבר מזדהה עם הדברים שכתבת.עוד לא ילדתי וכבר אני חושבת איך חוזרים לגזרה הקודמת, איך חוזרים לבחורה הקלילה שלא צריכה לחשוב על עוד "מישהו" מלבד עצמה.. וכ"כ מרחמת על עצמי שאני לא באמת קולטת שהחיים שלי הולכים כ"כ להשתנות לאו דוקא לרעה.. פשוט עדיין לא יודעת איך מכילים את כל זה.. אני כ"כ מחכה לילד הזה!! כ"כ!! כבר מטורפת עליו ברמות הכי גבוהות שיש ועם זאת חולמת על מה שהייתי לפני 9 חודשים והכי מצחיק שהוא אפילו עוד לא נולד אז מה יהיה תיכף….?!

    • שירה דרוקר הגיב:

      זיוה יקרה,
      קודם כל מאחלת לך המשך הריון נעים וקל, ולידה טובה.
      אני מניחה שכולם אומרים לך את זה, אבל זאת פשוט האמת – אי אפשר ממש להתכונן לשינוי הזה. נראה לי שבכל מקרה, גם אם הכי מתכוננים, מצפות לנו הפתעות רבות אחרי לידה…
      השינוי הוא עצום, והוא קורה ברגע אחד, למרות שיש לנו 9 חודשים של "הכנה".
      הדבר הכי חשוב לדעתי, הוא להיות מוכנה לקבל את השינוי.
      לא משנה מאיפה הוא יבוא.
      להיות מוכנה לכך שהחיים עומדים להשתנות, ולזרום איתם…
      עברו כבר כמה חודשים מאז שכתבתי את הפוסט הזה, והתחושות משתנות עם הזמן.

      בחודשיים הראשונים שלאחר הלידה הרגשתי שאיבדתי את עצמי. הייתי עצובה על זה. התגעגעתי לחיים שהיו לי קודם, לחיים שלפני ההריון, ללא דאגות, ללא "בעיות".
      היום אני מרגישה שאני "נולדת מחדש".
      לאט לאט הפירור הקטן שנשאר ממני מתחיל להתעבות ולהתגבש מחדש… אני עדיין בתוך התהליך ומרגישה "חסרה", אבל מתמלאת כל יום עוד קצת. בסוף התהליך אגלה את עצמי מחדש!!!
      יש בי חלק שעצוב על השינוי, ויש בי חלק שמקבל אותו באהבה, וקצת מסוקרן ונרגש לראות לאן הדברים יתגלגלו…
      בהצלחה!!!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

חופשי זה לגמרי לבד / ליטל אוהב ציון

מאת : ליטל אוהב ציון

29 באוגוסט 20118 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

אז הנה הוא הגיע, אחד התאריכים היותר האהובים עליי בשנה, האחד בספטמבר !

במחשבה שנייה, הניסוח לא מדויק.

זה לא שהוא הגיע, אלא שאני הצלחתי להגיע אליו….

אמנם הגעתי באפיסת כוחות, זוחלת על גחוני, סופרת את הדקות, מרוטת שיער ראשי ומלאת שערות רגליי, כי למי בכלל יש זמן לשעווה…אבל הצלחתי !

הלידה כפי שחוויתי אותה

מאת : אהלה מוזיקנט

24 ביוני 20114 תגובות

מתוך יצירה נשית

ציור הלידה כפי שחוויתי אותה: כואבת, ברוטלית, רוחצת בדם.
בלי התייפיפות, תחושה ראשונית, שבה כאב האמהות "נשפך" מקרבי.
הציור היווה חלק מהריפוי וההתמרה לסיטואציה שנחוותה כקשה.

אמא עולה לכיתה א'

מאת : אושרה לין מזרחי

7 בספטמבר 20118 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

לא יודעת איך לאכול את זה, את שנת הלימודים החדשה. וזה לא סתם – הגדולה שלי עולה לכיתה א', והיא עדיין לא בת 6!

הימים הראשונים עברו בהתרגשות ובציפייה ובשמחה. הייתי גאה בה, בקטנה שלי, שנהפכה לגדולה, בבקיאות בשיעורי בית, בהשתלבות ה'חלקה' והמרגשת.. ופתאום היום, היא לא רצתה 'ללכת לבית ספר' והסתבר לי שההשתלבות היא לא כל כך חלקה כמו שחשבתי (קיוויתי ..).