שפה אחרת
אמהוּת,  התבוננות עצמית בהורות

פשוט שפה אחרת

מאוד מוצאת חן בעיניי המחאה הזאת. מעבר לשאיפה לצדק חברתי ולעתיד טוב יותר, אני מאוד אוהבת את הדרך והשפה האחרת שבה היא מתנהלת.

אני מרגישה שבחיי היום אנחנו רגילות לשפה מסוימת, שחייבת להודות שלא שמתי לב עד כמה היא שולטת וכופה את עצמה עלינו. השפה המסוימת הזו היא השפה ה'נחשבת', המוערכת, המדוברת, ואקרא לה לצורך המחשה, השפה ה"יודעת".

השפה ה"יודעת" היא שפה החלטית, מילולית, ברורה, מוגדרת, מנומקת, שפת עורכי דין כזאת. זו שפה שמוערכת יותר ככל שהיא מהירה, נשלפת בקלות ומדוברת בצורת סעיפים או תתי סעיפים. כך דובר השפה נחשב לאדם יודע דבר ובקיא בתחומו.

לעומתה, יש את השפה ה"מרגישה". זו שפה של בישול איטי ועמוק, שלוקח לה זמן לצבור את הטעמים הייחודיים, להתגבש, להתרכב. הידע שלה אינו נמדד במדדים של בהירות ומדויקות, אלא על פי איכות מסוימת, שלפעמים קשה להסביר אותה, אבל קל להרגיש אותה בבטן. זו שפה שניזונה וחיה מרגש, מאינטואיציה, מתחושות בטן.

כשפוגשים את דוברות השפה ה"מרגישה" נראה שהן לא ממהרות לתת תשובה, כי הקצב של השפה פשוט אחר. קצב איטי, מורכב, עם עולם תוכן עשיר שלא תמיד מתומלל למילים, כי דוברות השפה לעיתים מרגישות שהמילים מקטינות את עוצמת החוויה והמהות. דוברות השפה יודעות שאין דרך אחת להוציא לפועל את מה שהן מרגישות, ושלכל דרך יש ייחודיות, יופי ואתגרים משלה.

בחיי היומיום אני לעיתים נדרשת לוותר על השפה הטבעית שלי כדי להישמע 'נחשבת' ו'יודעת' או סתם כדי לתקשר עם דוברי ודוברות השפה האחרת. עכשיו אני מבינה טוב יותר למה חרקתי שיניים עם המכתב שכתבתי לח"כ דנון בעניין החוק ל'עידוד' ההנקה. זה דרש ממני לכתוב בשפה שהיא לא שלי. עכשיו אני מבינה טוב יותר למה יצרתי את האתר הזה, שמאפשר לי לכתוב איך שנכון לי.

ולמה המחאה הזאת לא פחות ממדהימה בעיניי?

כי היא לוקחת את שפת הרגש ומנרמלת אותה (מלשון נורמלי), נותנת לה לגיטימציה, כמו שאף פעם לא הרגשתי בשיח הציבורי.

פתאום זה בסדר לא לדבר בשפה ה"ידיעה",

פתאום זה בסדר לדבר בשפת הרגש,

פתאום זה בסדר שלא לדבר בסעיפים ותתי סעיפים,

פתאום זה בסדר שיש המון דרכים ופתרונות לאותה הבעיה,

פתאום זה בסדר לדבר בשפה שלנו' ולא רק שזה בסדר – זה אפילו מומלץ! זה מומלץ, כי רואים בשטח שהשפה הזו מביאה למציאות שלא הייתה עד היום.

אני מסתכלת על הדבר הזה ונדהמת מהטריוויאליות של חלק ממובילות המחאה, שבה הן שלמות על הדרך שלהן ולא מנסות לאמץ שפה שלא להן. הן גאות על השפה ועומדות מאחוריה, למרות גל הקיטונות והזלזול על השפה הלא ברורה והמוזרה הזאת.

הן עומדות ואומרות בגאווה – זו השפה שלי והיא נהדרת!  

 

 

לימור לוי אוסמי, שמאוד מאוד אוהבת לדבר בשפה שמתאימה לה.
לבלוג שלי.

לדף פייסבוק של נשים מדברות אמהות

לימור לוי אוסמי

מלווה רגשית נשים אחרי לידה ובהורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. נפגשת עם נשים בכרכור ובשיחות וידאו. אפשר ליצור איתי קשר בהודעה - 052-2835020 ואשמח לתאם שיחה.

9 Comments

  • Avatar

    תמר קלר

    מסכימה מאוד,
    שמעתי את דבריה של דפנה , ממובילות המחאה ,השפה ממש התחברה לי טוב.

  • Avatar

    גלית פולצ'ק

    איזה יופי. לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר (אפרורפו, "לנסח" :-)).

  • Avatar

    נעה גביש

    אנחנו בשלב חיפוש האיזון בחיים..אומרת אנחנו כי כוונתי לרבים…גם השפה מחפשת איזון גם כל אחד מאיתנו מחפש את האיזון שלו, העם מחפש איזון והעולם מחפש אותו…הוא קצת ברח עם הקדמה שטסה לה קדימה והיא כנראה מהירה יותר מאיתנו האנשים עם הלב והנשמה…

    מאוד אהבתי את מה שכתבת

    בוקר טוב 🙂

  • Avatar

    ענבל פרג

    לימור יקרה,

    התחברתי למה שכתבת בעניין השפה שאנו מדברות ביומיום. את השפה הזו הרגשית תחושתית הפרטית שלי אני מאוד אוהבת, בעיקר ביני לבין עצמי ויחד עם אנשים דומים לי, שיכולים לשמוע אותה ולהבין אותה. אך לפעמים כשאני נמצאת עם אנשים שחיים את השפה המקובלת אני מרגישה מבואסת, כמו ילדה בעולם רך ומופשט שרוצה לרגע להרגיש מתוחכמת בעולם "הגדולים" ולהצטרף לשיחתם. ברגעים כאלה לפעמים רציתי לשלוף מהמותן אמירות נחושות ובעיקר קצרות. כאלה שמבינים מהר בלי הדהודים. שפה חיצית אני קוראת לה (מלשון חץ). אולי כדי לא לאבד אותם? שיהיו איתי עד הפואנטה? אולי זה עניין של שייכות.

    • לימור לוי אוסמי

      לימור לוי אוסמי

      היי ענבל, תודה.
      נראה לי שזה צורך מאוד בסיסי שיבינו אותנו וכשאין מבינים אותנו בשפה שלנו, יש איזו דרישה פנימית לנסות ולדבר בשפה אחרת כדי להעביר מסר שרוצה להיוא מבוטא באופן שיבינו אותו.
      איך את מרגישה שאת מדברת בשפה חיצית (אהבתי !) ?

      • Avatar

        ענבל פרג

        כשאני מצליחה להעביר את המסר בצורה מדויקת לי גם בשפה החיצית אני מרגישה נהדר. כאילו בניתי גשר. (בד"כ זה קורה כאשר הנושא כבר עבר אצלי עיבודים).אבל לפעמים אני מרגישה לא מסופקת. כי אני אומרת משהו ומרגישה את המצד שני ומצד שלישי … ותחושת החלקיות מפריעה לי. החיובי שבזה שאז אני בשביל הפעם הבאה מחדדת לעצמי עוד ועוד את הנושא עד שהוא יושב לי טוב. הפחות טוב הוא שלפעמים אני מבלבלת לעצמי את המוח ללא צורך 🙂
        שנה טובה

        • לימור לוי אוסמי

          לימור לוי אוסמי

          אני לא בטוחה שלזה התכוונת, אבל מתחבר לי לתחושת החלקיות בלדבר בשפה החייצית. בחוויה שלי דיבור בשפה הזאת מרגיש לא מורכב, חסק עומק. כשיש דברים או נושאים שמרגישים לי מורכבים, אני נותרת בתחושת חסר.
          שנה טובה !

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ