שיתוף ברגשות לאחר לידת הילד השני

מאת :

17 באוגוסט 2011 | 6 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

אכתוב בקצרה ואולי אף בנקודות, כיוון שאני מחוסרת מאד בזמן ובשעות שינה.
יש לי ילד "גדול" בן שנתיים ושלושה חודשים וילדתי לפני חודש תינוק נוסף ומתוק.
הילד הגדול מעולם לא נשלח למסגרת ובאמת שנהניתי להיות איתו והשקעתי בו את כל כולי. אני אמא טוטאלית, על כל המשתמע מכך. אוהבת ללא סוף. השארתי אותו לבד ורק עם הוריי, לשעתיים בלבד בכל חייו, למעט בלידה, שאז "נעלמתי" בעל כורחי ל 5 ימים.. מי חלם על כזה דבר ?? איזה אובדן שליטה זה היה מבחינתי, אבל לא הייתה לי ברירה. מה, אני לא אלד ?

 

כל כך הצטערתי בשבילו, הוא אפילו רגיל לישון איתי ועם אבא שלו במיטה. הוא ילד מדהים, בוגר כמו בן 4,יודע המוןןןן דברים, טוב לב, סבלני, קיבל את אחיו החדש בצורה מושלמת, אבל רגשות האשם שלי, הולכים ומתרבים.

אני מחוסרת שינה, מלאת הורמונים, התינוק רוצה רק לינוק ומסרב לבקבוקים ומוצצים ורוצה להיות רק עליי כל היום והלילה, סובל מאד מגזים…. אם הוא היה הבכור, איזה טיפול מלכים הוא היה מקבל….

 

אבל עכשיו ? אני קרועה בין שניהם. לפעמים כששניהם בוכים, אני בוכה איתם. יש לי רק שתי ידיים.

איך אני יכולה להכין ארוחת ערב, ללכת לגני משחקים, לטפל בשניהם, כשהקטן בוכה כל הזמן ולא רוצה להיות במנשא, רק על כדור הפיזיו, או על הידיים בהליכה ?

אני משתגעת וקורסת לתוך תהום של ייאוש. אני יודעת שעוד מעט ה"גדול" יכנס לגן לחצי יום, וגם זה בלית ברירה, כי אני יודעת שלא אוכל להמשיך כך יותר.

אני מלאת רגשות אשמה, כי אילולא התינוק החדש, לא הייתי מכניסה את הגדול לגן. זה הגיל הכי יפה לבלות איתו, ואני לא מצליחה.

אני משתדלת פעם ביום לקחת אותו לבילויים, אבל באותו זמן אני יודעת שהקטן צורח את נשמתו אצל אמא שלי או אצל בעלי.
מי אמר שהחיים קלים?

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

שמונה ימים אחרי לידה / ענת

הרהורים של חודש אחרי לידה / איריס גומס

סתם יום של חול / אמא אנונימית

ימים טובים יותר / עלמה

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

6 תגובות ל- “שיתוף ברגשות לאחר לידת הילד השני”

  1. לירון שרון הגיב:

    אם חושבים שרגשות האשם מגיעים עם ההריון הראשון- לא באמת מבינים מה זה רגשות אשם עד שהילד השני מגיע..
    משיחות עם נשים אחרי הלידה השניה הגעתי למסקנה הבאה-
    את יולדת- פתאום הקון הופך גדול, הטוטאליות. כבר לא טוטאליות, הלביאה שבך יוצאת החוצה להגן על הרך הנולד – כי ככה אנחנו. לביאות… ואם מישהו מפריע בטיפול הגור, אפילו שהוא גור בעצמו אבל כבר גור גדול בין יותר משנתיים- יוצאות מאיתנו שאגות ורגשות שלא הכרנו קודם.
    העוצמות של הרגשות, הרגשות האחרים שלא הכרנו קודם כלפי הילד הגדול- מובילים לבילבול ולהמון רגשות אשם.
    ולאט לאט הם גדלים- ופתאום אני מצליחה לעשות הפרדה בין האהבות- לתינוק מתחיל להיות אופי משלו וקל לי להגיד שאני אוהבת אותו בזכות שהוא א/ב/ג את הגדול אני אוהבת בזכות שהוא ד/ה/ו והם שונים ואחרים ואני אוהבת כל אחד בזכות עצמו ולא אחד על חשבון השני.
    שעושים את ההפרדה מגלים שהלב התרחב ולא האהבה קטנה. וקל יותר להכיל ולקבל. זה יקרה עוד מעט… עוד קצת. קצת להיות יותר רכה עם עצמך- זה נורמלי וטיבעי. אנחנו לא כלי קיבול עם יכולת הכלה בלי סוף- לכל כלי יש סף קיבול מסויים. גם אנחנו כבני אדם- יש לכל אחת את הסף שלו. 

  2. מאיה קילים הגיב:

    אני כל כך מזדהה….
    בני הבכור כבר בן 4, וביתי עדיין לא בת שנתיים.
    הסיפור שלך בדיוק אבל בדיוק כמו שלי..
    אני רוצה לעודד אותך ולומר לך מה שאמרו לי: את צרייכה להבין שהבת ל?"גדול" את המתנה הכי גולה שהוא יכול לקבל – אח!!!- וברגע שהפנמתי את זה הכל הפך להיות יותר קל גם לי וגם להם.
    ושנה אחרי הבכור לי אמר לי ואני מצטתת "אמא תודה שהבאתי לי את אחותי במתנה זו המתנה האהובה עליי".
    אז מכאן יש הרבה עליות וירידות אבל יש למה לצפות
    לפעם הראשונה שאת רואה אותם הולכים יד ביד, לנשיקה הראשונה שלהם ולעוד הרבה מצבים מדהימים.
    אני מציעה לך עם כל הקושי ואני יודעת כמה קשה אני רוב שעות היממה איתם לבד.
    קצת לשחרר פחות להלחץ ויהיה לכולכם קל יותר.
    הרבה הצלחה ….

  3. חני סער הגיב:

    יעל יקרה,

    אנחנו אלופות העולם ברגשות האשם האלה…. לא סתם אומרים שעם כל אמא נולדים רגשות אשמה.
    לי יש ילדה אחת, אני עדיין לא מסוגלת לתאר לעצמי את עוצמת רגשות האשמה בבוא הילד השני, אבל אני יכולה לנסות לחזק ולומר שיחד עם חלוקת תשומת הלב, הענקת לילד שלך מתנה גדולה- אח קטן שיוכל להיות שותף אמיתי שלו, ואין לזה מחיר בעיניי.
    אני חושבת שאת אמיצה מאוד על מה שכתבת ואיך שכתבת- הכתיבה האותנטית הזו, נטולת כל ייפוי או טיוח של הדברים.
    יישר כח. מאחלת לך שתוכלי למצוא גם לעצמך מקום בתוך הכאוס, ואם תרצי מישהי לשוחח, לפרוק או כל דבר אחר, אני מציעה את עצמי בשמחה.

    חני

  4. מירב הגיב:

    אכן נראה לא פשוט. אצלי המצב יותר מורכב כי הראשון הוא בנו של בן זוגי מנישואים קודמים. זה יוצר סט חדש לגמרי של רגשות אשם. אבל האהבה ביניהם (בן 8 ובת שנה וקצת) מחממת את הלב ומעלה את מפלס האושר.

  5. קרו אור הגיב:

    שלום לך יעל אני ילדתי את שני ה"גדולים " שלי בהפרש של שנה ושבועיים,אני לא יודעת עד כמה את בעניין של ההנקה אבל כן הייתי ממליצה לנסות להפסיק גם אם זה מצריך יותר עזרה מאחות טיפת חלב\רופאת ילדים,והייתי גם מנסה להיעזר יותר בסביבה שלי קחי לך אחה'צ חופש עם הקטן ואת הגדול תשלחי לסבתא {הם מקבלים שם יותר מותרות :-] } וגם אני אחרי לבטים מאוד לא פשוטים שלחתי את הבכור למעון בגיל הרבה יותר מוקדם ממה שהתכוונתי רגשות האשם האלה נעלמות בסוף.היום יש לי קטן בן חודשיים ואני בעצמי עם רגשות אשם כי הגדולים מקבלים יחס של:אתה יכול לעזור לי ב…. וכאלה אבל תנסי לערב את הגדול בטיפול התינוק הם אוהבים שיש להם תחושת עצמאות גם אם זה רק להביא לך חיתול או מגבת למקלחת של התינוק את תיראי שינוי גם בילד הגדול וכמובן הכל במיתון ולאט לאט שום דבר לא קורה בקסם.מחזקת אותך והרבה סבלנות :-}

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

כשסיפור הלידה נשמע רגיל, אבל התחושה שלך היא אחרת- חלק ב'

מאת : קרן פרידמן גדסי

6 בדצמבר 20100 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

היא אמרה: "ככה הרגשתי בלידה. הלכתי לאיבוד.. זה הרגיש כאילו שאני הולכת לאיבוד'

תחושת הקלה. עכשיו זה נאמר. בלידה, חלק ממנה הרגיש שהוא הולך לאיבוד.

דרך ההסכמה לשהות לרגע עם התחושה, והפנית תשומת הלב לגוף, היא יכלה להיות מודעת לפחד שעלה, לתחושת החיפוש שמתרחשת בתוכה, היא שמה לב גם לדופק המהיר, למתח שנוצר בשרירים, ולנשימה מהירה. תשומת הלב להתרחשות הגופנית, אפשרה לה להשתנות.

איך יולדים בשבדיה?

מאת : אמא של שירה

18 באוקטובר 20105 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

אני כבר הייתי מוכנה לרצוח מישהו!!! התחננתי בפני אבא שיעזור לי – “תשכנע אותם לתת לי משהו עכשיו. אני לא עומדת בזה!!!” וגם הוא אמר לי לחכות כמה דקות. אוףףףף !

אמרתי לה שגיסתי צריכה להגיע והיא ענתה שמותר רק בן אדם אחד בחדר לידה! אני "קיבלתי את הסעיף" עליה – שתקרא את התוכנית לידה שלי שבמשך 9 חודשים עבדתי עליה עם המיילדת שלי ! הודעתי לה חד משמעית: אם גיסתי לא נכנסת יחד עם בעלי, אני לא יולדת פה!!! זה עזר – השבדים לא רגילים לזה…

פחדים ביום המשפחה

מאת : אלונה הוטר

4 בפברואר 20113 תגובות

מתוך לכל אמא

בתור אמא, את משתדלת מאוד להצניע את הפחדים והחששות שלך, אותם פחדים וחששות שנולדים ממש ביום היוולדו של עוללך. את מקווה לטוב. את נמנעת מלשמוע סיפורי אימה, בעיקר לפני הלידה. את אוטמת אוזניים למשמע סיפור נורא שקרה למישהי, שמכירה מישהי, שמכירה מישהי שמכירה את דודה שלך.