אמא אחרי לידה: "בבקשה, תפסיקו להעביר עליי ביקורת"

להיות אמא אחרי לידה בישראל, זה אומר להתמודד אם לקבל ביקורת. זה עצוב, אבל זה המצב. שירה דרוקר, אמא בת שלושה חודשים, מספרת בכנות איך זה מרגיש לקבל ביקורת, עצות והתערבות אחרי לידה.

בסוף הפוסט יש מילים מאשת מקצוע על התמודדות עם ביקורת ועצות בתקופה שאחרי הלידה.

אני אמא כבר שלושה חודשים.

זו תקופה של למידה עצומה, הסתגלות, התגבשות. יש גם רגעים קשים. אבל אני מוצאת שהכי קשה לי – עם הביקורת.

לפעמים אני ממש רוצה לברוח ולחיות על אי. לבד. רק אני, בעלי והילה. מוכנה להסתדר עם הכול בלי עזרה, אבל לא מסוגלת להתמודד עם הביקורת.

אני אחרי לידה, ונמאס לי מהעצות והביקורת

אנחנו חיים במדינה שבה החום, הקרבה והאכפתיות הם מאפייני החברה. לרוב זה אומר שכולם דוחפים את אפם בכוח לעניינים של אחרים. אבל מעולם לא נתקלתי בתופעה הזאת בסדר גודל כזה כמו בנושא של ההורות. וזה מגיע בעיקר (וכמעט רק) מנשים.

נדמה כאילו כל אחת חושבת שהתשובה הנכונה בידיה. ולא זאת בלבד – היא גם מוכרחה להפיץ את הבשורה, ולמתוח ביקורת חריפה מניסיונה העשיר על כל מי שלא יודעת מספיק טוב מה היא עושה. היא כבר תלמד אותה איך ללכת בדרך הנכונה.

קשה לי להבין איך נשים שהיו בעצמן אמהות טריות, שסבלו בעצמן מהביקורת הזאת, עושות זאת לנשים אחרות. מרגישה כאילו כל אחת מבקשת לאשר לעצמה את הבחירות שעשתה על חשבוני! כאילו אם מישהי תגיד לאמא אחרת לעשות כמו שעשתה היא בעצמה – זה מהווה אישור לכך שהיא פעלה נכון.

אני מקבלת ביקורת מנשים זרות וגם מנשים שקרובות אליי

אני מוצאת את עצמי מקבלת ביקורת מנשים זרות לחלוטין. ברחוב, באוטובוס – כל אחת מרשה לעצמה להיכנס לי לתוך המנשא, לומר לי בנחרצות שהתינוק שלי לא נושם, לשאול אותי ככה בישירות בלתי נסבלת כזאת, אם אני מניקה (סליחה?? מה זה עניינך, אישה זרה שיושבת לידי באוטובוס??), ולספר לי סיפורי הורות על עצמה, או על הבת שלה…

וכמובן שמוצאת את עצמי מקבלת ביקורת מהנשים הקרובות אליי – אמא, אחות, חמות, חברה טובה. זאת ביקורת כואבת יותר. כי מאישה זרה באוטובוס אני פחות מבקשת הערכה וכבוד משאני מצפה מאמא או מחברה קרובה.

לפעמים כשאני מצדיקה את הבחירות שלי בפני המבקרות, אני מרגישה שהן אפילו נעלבות ממני בגלל שלא אימצתי את עצתן באופן מיידי ומוחלט. זה מה שחסר לי באמת…

הביקורת מחלישה אותי. היא מערערת אותי. היא מעליבה אותי ופוגעת בי כל כך. פוגעת בדמות האימהית שאני עובדת כל כך קשה כדי לגבש.

זאת מעירה על דבר אחד, וזאת מעירה על אחר, וזאת כותבת הערה על תמונה בפייסבוק שיש בה ביקורת נוקבת במסווה של עצה חברית… מה אתן מנסות לומר? שאני טועה? שאני עושה משהו לא בסדר, רק כי אתן בחרתן לעשות אותו אחרת???

ההתערבות והביקורת גורמת לי להרגיש שלא סומכות עליי

זה כל כך מעליב שאתן לא סומכות עליי. וזה כל כך פוגע שאתן לא נותנות לי את החופש לבחור בעצמי מה טוב לי.

כמה יהיר זה לחשוב שכולנו אותו הדבר, שכל האמהות צריכות לפעול בדיוק באותן דרכים עם התינוקות שלהן. שכל התינוקות אוהבים את אותם דברים, נרגעים באותן דרכים, נרדמים באותן שיטות, אוכלים באותה תדירות.

כל אחד מאיתנו הוא אדם שונה. עם ערכים שונים. עם בחירות שונות. אנחנו לא תוצאה של פס ייצור בבית החרושת, ותודה לאל על כך, שכן זה מה שעושה את העולם למעניין.

כל ילד הוא אחד ויחיד, כל אמא היא אחת ויחידה, כל אבא הוא אחד ויחיד, וכל משפחה היא יחידה ומיוחדת. לא ייתכן שהכול צריך להיות זהה אצל כולנו. לא יכול להיות שמה שהיה טוב לילד של א' יהיה בהכרח טוב לילדים של כל השאר.

בבקשה תכבדו אותי ואת הבחירות האמהיות שלי

תכבדו אותי בבקשה. אני רוצה ללמוד להיות אמא מעצמי. בזכותי ובזכות הילדה שלי. אני רוצה ללמוד רק ממנה, רוצה להתגבש מתוך הביחד שלנו. רוצה להיות האמא שאני. לא האמא שאתן חושבות שאני צריכה להיות. רוצה לגדול לבד.

תפסיקו להעביר ביקורת. תנו לי לגלות בעצמי מה טוב בשבילי. מה טוב בשביל הילדה שלי. מה טוב בשביל המשפחה שלי. תנו לי לבחור איך לטפל בנו. מבטיחה שאם אצטרך עזרה אבקש. אבל בבקשה תפסיקו לבקר…

אני מתחייבת בזאת לא לבקר לעולם אף אמא על הבחירות שהיא עושה, וקוראת לכולם להצטרף אלי להתחייבות הזאת. כי "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".

אנחנו צריכות לתמוך זו בזו, לתת כתף, להישען, לשתף ולהשתתף.

תפסיקו לבקר.

מילה מאשת מקצוע: על ביקורת ועצות בתקופה שאחרי הלידה

לפעמים נדמה לי שההתמודדות עם עצות וביקורת הוא חלק בלתי נפרד מתהליך החניכה ההורי בישראל. יכול להיות שזו תחושת הביחד, האכפתיות והחום הישראלי, אבל בסופו של יום, המון אמהות חדשות מוצאות את עצמן מתמודדות עם המון עצות והתערבות, גם כשלא ביקשו אותן.

עצות, התערבות וביקורת הפכו להיות חלק מהנוף של החברה הישראלית לנשים אחרי לידה. נשים מרגישות את זה, ומספרות על תחושה של חציית גבולות, הקטנה, פגישה בדימוי העצמי ההורי, וחוסר נעימות כלפי אנשים קרובים ורחוקים.

לאף אחת זה לא נעים שמתייחסים אליה כאל מישהי שלא יודעת, שצריכה ללמוד, שמבטלים את הבחירות שלה או מזלזלים בהן. לאף אישה אחרי לידה זה לא נעים לקבל עצות או מילים שנאמרות "בצחוק", על מה שהוא רגיש וחשוב עבורה. זה לא מחזק ומעצים, אלא זה נחווה כפוגע ומקטין.

נשים רגישות, שנוטות להתחשב בזולת, הרבה פעמים מתקשות להציב גבול לביקורת שנאמרת מולן. זה לא התחיל בהורות, אבל בהורות זה יכול להיות מורגש ביתר שאת, ולגרום לסבל ואי נעימות ממשית.

ללמוד איך להתמודד עם עצות וביקורת, עם גבולות שנחצים, זו למידה שלוקחת זמן. אם הצבת גבולות זו מיומנות שלא הייתה משוכללת לפני ההורות, אז זה הגיוני שהיא תיקח זמן, שלא יהיה נעים בינתיים, שלא תדעי מה לעשות ואיך להתמודד. זה כמו להתחיל לאמן שריר שלא היה פעיל-מזה לא קורה בבת אחת.

זה מובן וטבעי שזה לא נעים לך, ואיתך יש עוד הרבה אמהות שמרגישות ממש כמוך.

תהליך ליווי וטיפול רגשי יכול לעזור לטפח את מיומנות הצבת הגבולות והתמודדות עם ביקורת, במידה ותרגישי שזה משהו שאת רוצה לגדול בו. הפרטים על תהליך רגשי בנושא, נמצאים כאן. ואת מוזמנת ליצור קשר, בשמחה. אני תמיד עונה.

שלכן,

לימור לוי אוסמי
מטפלת רגשית בנשים ואמהות בגישת Cbt-Act

אולי יעניין אותך לקרוא:

חונכנו להקריב את עצמנו כאמהות. אסור לנו להתלונן / אמא של שירה

 

גם את מוזמנת  להשתתף בדיונים בפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.