אמא יקרה לי

מאת :

14 בספטמבר 2011 | 9 תגובות

שנים פחדתי ממנה, יראתי יראת שמיים, היא הייתה עבורי אלה גדולה ואימתנית שבכוחה להניף אותי אל-על ולרסק אותי מטה, תרתי משמע.

מתוך אמהות ובנות, לכל אמא

בני כבר בן שנתיים ושמונה חודשים. מאז הלידה אני כמהה לכתוב על הכאב של אובדן אם. של חווית הגדילה לצד אמא מעורערת, אומללה, דיכאונית, אלימה, לא יציבה.

וכל הזמן יש פתיל בתוכי שבוער וממגר. אולי זו אשמה. אולי גם בושה.

הדבר שהכי היקשה עלי יותר מהכל, עד כה, היה שפחדתי פחד-מוות להתבונן במראה הזאת שלי, מולה.

אני, מול אמא שלי.

אני כאמא, אל מול המראה של האם שהיא הייתה.

כי מאז הלידה, גם אני חוויתי התמוטטויות, מפלס החרדות הפחות או יותר ממוצע שלי עלה על גדותיו, סיבוכים שגרמו לי לכאבים חזקים וחוסר תמיכה מהמשפחה ולעתים אף יחס בעייתי וחסר רגישות מצד המשפחה שעוד נותרה לי, הפכו אותי לשבר-כלי. סבלתי מהתפרצויות זעם. שנאתי את עצמי על שאני מרשה לעצמי להיות אנושית ולהתמוטט לפרקים, כשאני צריכה לפי דעתי ולפי מה שקלטתי שמצפים ממני, להיות בכל רגע נתון למען הילד שלי. חוויתי בדידות תהומית בלתי אפשרית והרגשתי שלא משנה כמה מקסים בעלי יהיה, את מה שאני צריכה ורוצה הוא פשוט לא יכול להעניק לי.

 

אמא שלי מתה מסרטן לפני קרוב לעשרים שנה. השילוב המאתגר כל-כך בין מצבה הנפשי המעורער תמידית, התנהגותה האלימה והמרוחקת בשנות ילדותי ונעוריי ואז הידרדרות מצבה הבריאותי בשנות נעוריי ובגרותי, עיצב אותי לאישה חרדתית ומעורערת למדי בפני עצמי.

אני מחפשת תדיר קרקע, בתוכי ומחוצה לי. מחפשת משענת ותמיכה וכל פעם עוד קצת, עוד צעד, מפגישה בין הילדה והנערה המבוהלת והפגועה שאני ובין האישה החזקה והעוצמתית שאני מגלה שאני.

אין לי מלים לתאר מה עברתי לצד אמי בבית בו גדלתי וכמה קריטית הייתה השפעתה עלי.

שנים פחדתי ממנה, יראתי יראת שמיים, היא הייתה עבורי אלה גדולה ואימתנית שבכוחה להניף אותי אל-על ולרסק אותי מטה, תרתי משמע.

ואני הקטנה, שברירית כנמלה, חסרת-אונים וישע.

למי קוראים כשמפחיד ומכאיב ומסוכן?

לאמא.

אז מה קורה כשאמא היא זו שמפחידה ומכאיבה ומסוכנת? למי הולכים? איזו כתובת מוצאים?

 

כילדה המצאתי לי אמהות חמות, מחבקות, מלטפות, עוטפות, מרגיעות, מגנות. אמהות כאלה מהסרטים האמריקאים שאומרות: 'הכל יהיה בסדר'. ומעניקות תחושה שאכן כך יהיה.

בלילות נהגתי לבכות אל הכרית וללטף את עצמי. ייחלתי לפיה טובה או לאמא דמיונית שתבוא על כנפי קסם ותישא אותי אל חלקת-אלוהים קטנה ושקטה, שם אהיה מוגנת.

לאחר הלידה חזרתי על המנהג הזה… כל-כך רציתי אמא תומכת ואוהבת לצדי. כל-כך רציתי אישה שתהיה מושלמת. שתדע בדיוק בדיוק, אפילו בלי מלים ומעבר למלים, מה אני צריכה ורוצה. עד היום, במצבים בהם אני חשה מבולבלת ונוראית בהתמודדויות עם בני, אני מתרפקת על המנהג הזה- קול אימהי חם מלטף, לוחש, מעודד, מרגיע, מבין ומאפשר לתובנות גבוהות ועמוקות יותר להגיע אליי, הרבה מעבר למלים.

היום אני מבינה שאותן אמהות דמיוניות או אותה אם דמיונית, הליטוף והלחישות המרגיעות, הם חלק בי שמסוגל להכיל ולראות מעבר להישרדות היומיומית גרידא. זו אני.

אני אמא לעצמי.

וגם ברגעים ממש מורטי עצבים, בהם אני חשה שאני אמא פסיכית ונוראית לילד שלי, אני נפגשת עם החלקים בי שמזכירים לי שאת מה שלאמי לא היה, לי יש.

יש לי ובי גם את החלק השפוי, הגבוה, המואר, החזק, העוצמתי, האימהי.

לה, בשל סיבותיה ונסיבות חייה, לא הייתה פריבילגיה כזאת.

לה, לא היה פנאי למודעות.

היא בסך הכל עשתה את שידעה, ויכלה, לפי מיטב ידיעותיה ויכולתה.

ואולי עכשיו זו העת בה אני חייבת להישיר מבט אל עצמי, כפי שאני היום, ולהזכיר לעצמי שגם אני עושה את שאני יודעת ויכולה, לפי מיטב ידיעותיי ויכולותיי.

אני רחוקה מלהיות אמא מושלמת, אבל אני עושה את המקסימום שאני מסוגלת כדי להיות אם טובה דיי.

לעצמי. לבני. ומעצם כך, גם למען אמי, שתמיד הייתה ולנצח תישאר ילדה קטנה ואבודה המייחלת לאם.

 

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

עוגת השוקולד הראשונה שלי כאמא / אמא

חודש לפני הלידה / אמא לעצמי

האבל על אמא התפרץ אחרי הלידה/ אמא ויהי מה

אמא, אני צריכה שתאהבי אותי כאמא/ אמא חדשה

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

9 תגובות ל- “אמא יקרה לי”

  1. כתבתי לך כבר באופן אישי, אך שולחת גם מפה נשיקות.
    את גדולה מהחיים

  2. תמי עמיחי הגיב:

    הי מציעה לך להכנס לאתר הזה ולדבר עם שושנית היא תשנה את עולמך (מניסיון)
    http://www.motherlessmothers.org.il/

  3. מיכל הגיב:

    צמררת אותי ואז צמררת אותי עוד. כמה יושרה, כמה אומץ, כמה פגיעות. וכמה מודעות למי שאת ומה שאת ולחלק שבך שיכול להכיל גם אותך כשאת כל כך חסרה את הדמות ואת ההכלה ואת המקום הבטוח.
    אני מקווה שאת עטופה בדמויות מכילות וקרובות ואוהבות.
    ובעיקר – אני רוצה לחבק אותך, גם אם וירטואלית, ולומר לך שהחיים עם האין הם חוויה שאפשר להבין רק כשאת נמצאת בתוכה ונדמה לי שאת מבינה אותה לעומק ושיש לך את הכלים לכאוב ולרגוש וגם פשוט לחיות.
    מאחלת לך רק טוב.

  4. אמא לעצמי הגיב:

    מכירה אותה. מטופלת אצלה כבר כמה שנים. תודה

  5. דפני דנון הגיב:

    "בלילות נהגתי לבכות אל הכרית וללטף את עצמי."
    …"היום אני מבינה שאותן אמהות דמיוניות או אותה אם דמיונית, הליטוף והלחישות המרגיעות, הם חלק בי שמסוגל להכיל ולראות מעבר להישרדות היומיומית גרידא. זו אני."

    מרגשת עד דמעות! הרגשתי הרבה עצמה מבעד למילים שלך, והיכולת להתבונן פנימה בישרות לב, ולהיות בנתינה לעצמך. מברכת אותך שתרגישי בתוכך את נהרות החום והאהבה שאת ראויה להם.

  6. וואוו. אין לי מילים.
    איזה סיפור עצוב ומרגש…
    כמה כואב כשאין אמא שאפשר לפנות אליה בשעת מצוקה או משבר.
    וכמה מדהימה את צריכה להיות כדי לקום ולצאת מזה עם עוצמות שכאלה.

  7. אמא לעצמי הגיב:

    תודה על החיזוקים… זה כל-כך מעודד!!! ותודה לימור על ההזדמנות לשתף כאן.

  8. רונית שפי הגיב:

    הכתיבה שלך אמיתית כל כך, וכמו שכבר כתבה מישהי כאן – מזמינה לחבק.
    כמה עוצמה, כמה כוח, כמה חוכמה נשית!
    כל החוויות הקשות שעברת הצמיחו אישה שהיא השראה עבור נשים אחרות.
    תבורכי!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

היום גלעד שליט חזר הביתה

מאת : שירה דרוקר

18 באוקטובר 20113 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

היום גלעד שליט חזר הביתה.

היום הוא סוף סוף יצא לחופש, פגש אנשים, התרגש כל כך לקראת האיחוד עם אמא ואבא, עם אחיו, שחיכו לו כל כך הרבה זמן…

אני נרגשת מאוד. קיוויתי כל כך, אבל לא חשבתי שיגיע היום הזה.

מאז ששמעתי על העסקה שעומדת לצאת לפועל לא עוזבת אותי המחשבה שגלעד הוא עכשיו אישיות ציבורית בעל כורחו. הוא לא ביקש להיות מפורסם. הוא אפילו נראה וגם מתואר ע"י קרוביו כאדם די מופנם וביישן. זה כל כך לא בשבילו כל ההמולה הזאת שנוצרה סביבו.

מיומנה של עקרת בית

מאת : אלסנדרה בן ישי

17 בפברואר 20137 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא

אני אוהבת לטפל בילדים באמת ובתמים, בשלי ובמתוקים שלא שלי,

אבל התחושה הזו שאני מחמיצה משהו מעבר לפינה שעוד לא גיליתי מה הוא כל הזמן אורבת לי.

אני מקווה להגיע לשלמות הזו שבה אני ארגיש כשאני אדע מה אני רוצה. תמיד נראה שכולן יודעות מסביב מה הן צריכות להיות ורק אני עוד צפה.

אבל בינתיים נשארה לי עוד חצי שעה של חופש עד שהאינדיאנים חוזרים מהגינה.

הנקת תאומים: סיפור ההנקה של התאומים שלי

מאת : מיכל איתם עמרני

4 בספטמבר 20112 תגובות

מתוך אמהות לתאומים, הנקה

סיפור ההנקה שלי מתחיל למעשה בעובדה שחיינו באותו זמן בהונגריה, והוחלט שאלד בהונגריה. בשלב מוקדם יחסית בהריון, הבנתי שאני הולכת לניתוח קיסרי, תמרי היתה במצג רוחבי והיה ברור שהיא לא זזה משם, כי אין לה לאן.

מאותו הרגע, התחלתי לחפש בצורה אובססיבית ממש חומר על הנקת תאומים.