בעצב תלדי בנים – כאילו דה?! ומה עם תשעה חודשים?

מאת : אוסי הורביץ

11 בספטמבר 2011 | 10 תגובות

לא, לא הכל בסדר, ההריון הזה ממש לא קל לי

מתוך הריון, יומן הריון

 אם חוה סולקה מגן עדן בשל אכילת תפוח וקוללה בקללה: "בעצב תלדי בנים", מה היא עשתה שקיבלה תשעה ירחי לידה (כלומר הריון)??? מה, כרתה את העץ הדעת???

נראה שההוא למעלה "הכניס את האלמנט", כדברי הגשש, יחד עם הלידה. הוא ידע שלידה היא כמה שעות ספורות (כן, גם 36 שעות זה שעות ולא חודשים!!).

לא יודעת אם זה הגיל, הריון שני, הקיץ, ההתמודדות לבד או מה, אבל אני לא יכולה לומר יותר "הכל בסדר"…

לא, לא הכל בסדר, ההריון הזה ממש לא קל לי.

הכי בא לי להיות פולניה ובגדול. לא נעים לי לקטר?! תאמינו לי נעים גם נעים.

אז הנה, קבלו כמה:

–          כבד לי

–          כואב לי הגב

–          חם לי

–          כואב לי הגב

–          ראינו היפופוטם בספארי ואני חשבתי: "איך אתה עושה את זה כל החיים אני בקושי תשעה חודשים מחזיקה??"

–          מרגישה שכל רגל טון וביחד אני בקושי מרימה שני טון בהליכה רגילה.

–          איזו הליכה רגילה ?? כבר מתנדנדת מצד לצד…

–          כואב לי הגב

–          יושבת, אי אפשר לנשום

–     עומדת, כואב הגב                                                          

–          שוכבת, האמת יותר טוב, אבל למי יש זמן לשכב??

–          צוציק רוצה על הידים – היא עדיין תינוקת שלי, אני חושבת, ומרימה…

–          כואב לי הגב

–          חלומות על ההריון הראשון שעבר בקלי קלות. בטן קטנה שבקושי ראו בחודש שביעי…. חלומות…

–          פעם בשבועים מפציעה לה צרבת של חצי יום עד יום…

–          קושי בשינה רציפה

–          עייפה רוב היום…

–          הואגינה כואבת (צריכה לומר תודה, כי בהריון הראשון היא כל הזמן שלחה איברים לאזור הזה…)

–          קשה לשבת, כי הטוסיק כואב משום מה

–          הבטן המתוחה כואבת

–          קשה לנשום

אוףףףףףףףףףףףףףף

טוב, השתחררתי קצת, 🙂 יש לי אויר לעוד יום עד הקיטור הבא 🙂 🙂 

 

לבלוג של אוסי הורביץ

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

10 תגובות ל- “בעצב תלדי בנים – כאילו דה?! ומה עם תשעה חודשים?”

  1. עולה לי הדמות של לובה מארץ נהדרת: "קשה, קשה" 🙂

  2. קרן הגיב:

    אני איתך. לא אומרת שהכל טוב. הכל לא טוב מבחינתי בהריון הזה( שלישי במספרו). הקיץ, הכאבים, החום הפנימי שמבשל אותי טוב טוב, העצבים הכאבים (ולא רק בגב), המשקל, הבטן המתוחה לעייפה, מצבי הרוח. תודה לאלא שמצרבות לא סבלתי אבל בחילות- בלי סוף.. מי שאומרת שהיא אוהבת להיות בהריום שתתפוס ממני מרחק!
    עוד חמישה שובעות וכמה שעות (חחח) לסוף.

    • אוסי הגיב:

      אחרי הריון ראשון שעבר על מי מנוחות (חוץ מההתחלה) זה ממש הביא את החלסטרה…ופשוט נמאס לי לומר בסדר כששואלים אותי 🙂

  3. מיכל הגיב:

    תשמעי, חוץ מזה שאת נהדרת, אני רוצה לומר לך שגם אצלי וגם אצל כל חברותיי (לא שזה משליך על משהו) קרה משהו דומה. ההריון השני היה פשוט סיוט יחסית לראשון. לא הבנו איך פעם אהבנו להיות בהריון, ואיך קרה לנו הדבר הזה שנקרא הריון שני. אני לא יודעת אם זה קשור לזה שיש עוד ילד/ה בבית מבחינת הפניות והעייפות, או משהו של הגוף, או סתם סטטיסטיקה מקרית – אבל אני יכולה להרגיש בגוף שלי את הקושי.
    ו.. אני פה 🙂

  4. תמר קלר הגיב:

    יקירה,
    כל הטענות וה..אוף…מוצדקות,
    ואכן הקיץ הזה היה חם להטריף. אפילו אותי שאיני בהריון.
    עוד קצת אוסי, עוד קצת …
    נשיקות וחיבוקים.

  5. עטרת אסור הגיב:

    יש את אלה שאומרים :"הריון זו לא מחלה"…זו מחלה ועוד איך מחלה…אני עכשיו שנה ו-5 אחרי לידה, ואני מתה מפחד מלהיות שוב בהריון… 4 חודשים הייתי מרותקת למיטה, בחילות הקאות, חוסר תאבון, סחרחורות, פעמיים בשבוע עירוי,הייתי צריכה שיובילו אותי גם לשירותים, מסתבר גם רגישות לפרמין…פשוט איבדתי צלם אנוש…בחודש שישי נרגעו הבחילות, אבל באו הצרבות כל היום כ-ל יום… הקאתי עד היום בו ילדתי…ממש כך.. כאבי גב, גלי חום, התעלפויות, גירודים איומים בבטן עד כדי כך שהיה יורד לי דם מסימני המתיחה….אם לא נקטר, מה נעשה????

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לא רוצה לגדל את ילדיי על גבורה

מאת : סשה חזנוב

14 באפריל 2013תגובה אחת

מתוך לכל אמא, מלחמה וימי אבל לאומיים, קוראות לשינוי

יום הזיכרון. לא רוצה לגדל את ילדיי על גבורה

לא רוצה לגדל את ילדיי על גבורה. רוצה שפשוט יהיו. הם. גיבורים או לא. חזקים או חלשים. מה שבא להם. לא רוצה את ההקשר הזה בראש שלהם – מדים וכבוד. חיילים ושאיפות. בעיקר כי זה בולשיט. וכי החיים זה מעבר לזה. הם אמנם לא מנותקים מזה, אבל בחשבון הסופי הם הרבה יותר. גם אם אנחנו שטופי מוח לפעמים עד כי נראה שאי אפשר אחרת כאן.

חוויית לידה חיובית עם אפידורל וגז צחוק

מאת : אביטל שנהר חיימי

10 בינואר 20114 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

בשעה 13:00 הגיע מרדים והציע אפידורל. בתחילה לא שמעתי אותו כלל והוא התייעץ לגבי מצבי עם בעלי. הייתי מעורפלת כ"כ שחלמתי והזיתי. כלל לא שמתי לב שאני לא מפסיקה להיאנח. בסופו של דבר שוכנעתי כי אני כבר סובלת מידי ומתעייפת וכדאי לי לקבל אפידורל. למרות האכזבה הראשונית, התברר לי בשלב מאוחר יותר כי זו היתה ההחלטה הנכונה בזמן הנכון

הרחם שלי היא "לתצוגה בלבד"

מאת : בעילום שם

17 בנובמבר 2014תגובה אחת

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

התחלנו לדבר על הריון שלישי. אני אפילו לא בטוחה שאני רוצה בו. שאני רוצה להיות במקום בו יש לי תינוק חדש במנשא בגיל 40 וקצת. וטיפולים?! למי יש כוח לטיפולי פוריות? אבל הלכתי לרופא שלי כדי לברר. והרופא שלי הוא קוסם, הלא אם מישהו ידאג להכניס אותי להריון זה הוא. האיש עם מרשמי הקסם, עם האנרגייה החיובית, עם גישת ה"זה יקרה ויהי מה". אבל הפעם זה היה שונה. הרופא שלי העביר אותי בדיקה כואבת ואחר כך אמר אמת כואבת עוד יותר – מהרחם הזה אי אפשר להוציא יותר ילדים. הוא עבר טראומות קשות מדי.