הציור נעשה כמחוות הוקרה לזוגיות ולשותפות.
כמי שנולדה תאומה וחוותה שותפות אפילו ברחם...
זכיתי לשותף לחיים שמהווה עוגן, קרקע וביחד משמח;
שותפות של שיתוף, תמיכה, הודיה וחברות אמיתית.
ושיר….
כמיהה
נוגעת בעצב חשוף
רוטט כמיתר
עת יד נגן אומן נוגנת בו
גוברת על העצב
לא מרפה
מייחלת, ממתינה
עד אין קץ.
אהלה מוזיקנט, אישה יוצרת הפועלת להעצמה נשית, לפריצת דרך אישית, לריקוד עם הרוח, תוך כבוד לנתיב בו אנו הולכים על-פני האדמה. 052-3704774, lamare@netvision.net.il
ניתן לרכוש את היצירות.
* למדור אמנות נשית
This post has 3 Simple Fields-fields attached.
Show fields.
Fieldgroup שדות מיוחדים - פוסטים - בצד
- Field מאת, type text, slug authorname
Use simple_fields_value('authorname').
- Field כתובת אתר - כתובת מלאה, כולל http://www, type text, slug authorurl
Use simple_fields_value('authorurl').
- Get all fields at once: use
simple_fields_value('authorname,authorurl').
Fieldgroup משפט הקדמה לפוסט
- Field משפט הקדמה לפוסט, type textarea, slug postprestatement
Use simple_fields_value('postprestatement').
אולי יעניין אותך לקרוא גם :
אמהוּת, פנים רבים לה:
אי-מהוּת= אי של מהות הנוצר מהאמהות
עם האמהות נוצר אי של מהות ממש. אי של אהבה שלא הכרנו, אי של עוצמות, גדילה, עומק, התפתחות, הענקה וקבלה. מהות מסוג אחר, כזאת שמרגיש שאפשר לחוות רק עם האמהות.
אני זוכרת שהייתי בשירותים. הייתי צריכה פיפי והיה לי ציר והיה לי ל-א נ-ו-ח. וזה מה שהטריף אותי כל הלידה. ניחא הכאב, אבל ל-א נ-ו-ח. אני לא יכולה לנוח בין ציר לציר, למצוא את התנוחה, אני מתחרפנת ולא נוח לי, אני לא מוצאת את המקום שלי. זה הטריף אותי. לא נוח לי על הרצפה ולא נוח לי לעמוד ולא נוח לי שום דבר. אני זוכרת שהיתי רוב הזמן על הרצפה. אני זוכרת ציר אחד שהיה שיר אחד ברקע ואמרתי לעצמי שבא לי לרקוד וניסיתי לקום וניסיתי לזוז וממש הכרחתי את עצמי. היה לי כל כך קשה. פשוט הרגשתי שאני לא מוצאת את עצמי. "
כשאמרתי לבעלי שנראה לי שמשהו לא בסדר איתי, הוא צחק עליי ואמר 'לכולם קשה, מה חשבת? שתינוק זה בובת ברבי שהולכים איתה לבית קפה?'
הוא ניסה תמיד לעזור, אבל העבודה דרשה ממנו שעות מרובות ואני נותרתי טעונה בבית.
מאת :
9 בספטמבר 2011 | 0 תגובות