להגשים חלומות שיש לי גם כשאני הופכת לאמא אמהות הורות
איפה אני בתוך האמהוּת?,  אמהוּת

להפסיק להספיק, ולהתחיל להגשים חלומות, גם כשאת הופכת לאמא

אני יושבת לי כאן עם המחשבות שלי. המחשבות זורמות להן ואני נזכרת בסיום התיכון, בגיוס שלי והשירות שלי ויום המאושר שהשתחררתי מהצבא. אני נזכרת באיך פגשתי את בעלי לפני תשע ומשהו שנים.

איזה ילדים היינו אז. נזכרת בנשיקה הראשונה שלנו וההתרגשות הסוחפת. נזכרת בסוף שבוע ההוא שצבענו את הדירה הראשונה שלנו וכמה שמחנו שעוברים לגור יחד. נזכרת בחיוך נוסטלגי בהצעת הנישואין ובחתונה המרגשת. חושבת לי על איך קיבלנו את החלטה הגורלית להפוך מזוג למשפחה ועם פרפרים בבטן נזכרת ביום" שבו ראיתי את שני הפסים המיוחלים. משחזרת בראשי את ההריון המקסים שהיה לי והלידה הלא קלה שעברתי ואיך אני פתאום נעשיתי אמא.

"איפה החלומות שהיו לי לפני שהפכתי לאמא?

תוך כדי כל המחשבות האלה, אני גם נזכרת בכל החלומות שהיו לי עבור עצמי. פתאום אני עוצרת את רצף הזכרונות והמחשבות ושואלת את עצמי, איפה הם החלומות ההם? מה קרה לשאיפות שלי? מה לגבי הקריירה שרציתי עבור עצמי? איפה הבית הפרטי עם החצר עם הדשא?  איפה הגזרה שהייתה לי פעם? רגע, שנייה, איך הגעתי לכאן?

נכון, לא אכחיש שלהיות אמא זה הדבר המשמעותי ביותר ומשמח ביותר שיש, אבל איך זה הפך להיות ההגדרה המרכזית שלי? איך הפכתי ממי שהייתי לאמא של, בת של, רעיה של – מה איתי? מי אני בעצם?

השאלה המרכזית שמתרוצצת לי בראש היא: האם להיות אמא פירוש הדבר לוותר על מי שאני? אני סבורה שהתשובה לשאלתי אמורה להיות "לא!" אבל איך שהוא במציאות שלי התשובה היא שכן. אוי, איך הגעתי פתאום לכאלה מחשבות? למה אני עכשיו מרגישה פתאום לא מספיק טוב עם מי שאני? זה אני? או שזה החברה הזו שאנו חיים בה?

החברה הזאת, שבדרך לא- דרך יוצרת תדמית "הסופרוומן" שאמא נפלאה, רעיה מושלמת, אשת קריירה מוצלחת ויש לה גם זמן לעצמה. יש באמת כאלה נשים או שזה כמו החד קרן, יצור מיתולוגי  מהמם? האם אני רוצה להיות האישה הזו? אוי, האמת היא שכן, רוצה להיות אמא נפלאה לבתי המדהימה, רוצה להיות רעיה מושלמת לבעלי היקר, רוצה להיות אשת קריירה מוצלחת, רוצה עד מאוד גם שיהיה לי זמן עבור עצמי.

"יש לי תחושה שאין הרבה נשים שמרגישות שהן מספיק טובות"

רגע, מי אמר בעצם שאני לא כבר האישה הזו? האם האישה הזו יודעת לזהות את עצמה בראי? האם היא באמת חושבת שהיא מספיק טובה? יש לי תחושה לא נעימה שאין הרבה נשים שמרגישות שהן מספיק טובות. אני מסתכלת סביבי על אמהות אחרות שאני מכירה, על חברות ומכרות, ומה שאני רואה מעציב את ליבי. כולן רודפות את החד קרן, כולן מנסות להיות מספיק טובות וכולן מנסות להספיק. מספיק טובה בעייני מי אבל? החברה? הבעלים? אמהות אחרות? בעייני עצמינו?

נשים יקרות, התשובה היא בעייני כולם והכי חשוב בעיני עצמינו. מתי זה יפסיק? מתי נקבל את עצמינו בזרועות פתוחות? מתי נבין שהחיים אינם תחרות בלתי פוסקות? אין קו סיום, אין שופט שמחלק פרס. יש רק אותנו. רק אנחנו יכולות לעצור את המרוץ ולהתבונן פנימה ולשואל את עצמינו למען מה אנחנו רוצות?

נשים יקרות, אמהות, חברות, רעיות, בנות ואחיות, תסכלו על עצמיכן טוב טוב בראי, תנסו כמה שניתן בעיניים אובייקטיביות. אתן יפיפיות, את חזקות, אתן מיוחדות ואין עוד אחת כמוכן.

"החלומות שייכים רק לנו והגשמתם הינו הגשמת העצמי שלנו"

עכשיו תורכן, שבו ותזכרו. את שם, נזכרת בחלום שלך להיות בעלת מאפיה? ואת נזכרת באיך רצית להיות אמא לשלושה ילדים? ומה איתך, את זוכרת איך רצית להיות עו"ד מוצלחת? החלומות שלנו הם חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו. כשמפסיקים לחלום מפסיקים להיות האישה שתמיד היינו. החלומות שייכים רק לנו והגשמתם הינו הגשמת העצמי שלנו.

לי נדמה שרובינו מחליפות את החלומות האמיתיים שלנו בחלומות שהשאלנו מהעולם החיצוני, חלומות שנראה לנו שאנו אומרות להגשים, אבל הם אינם החלומות האמיתיים, פנימיים שלנו. רובינו עסוקות בלהספיק. להספיק בעבודה, להספיק בסידורים, להספיק עם הילדים, להספיק בבית ולהספיק ללכת לישון בשעה סבירה שנוכל לקום למחרת כדי להספיק הכול שוב. אלה חיים? ככה אנו רוצות לחיות?

אתן חיות את החיים שאתן באמת רוצות?

שאלה לי, נשים יקרות, מה קורה כשאתן מספיקות הכול? אתן מאושרות? יש לכן שלוות נפש? אתן חשות רוגע וסיפוק? או שאתן בכלל לא מספיקות ליהנות מהרגע הזה? תעצרו, תחשבו על זה. אתן חיות את החיים שאתן באמת רוצות? המטרה הזאת "להספיק" הפך להיות מטרת החיים גם אצלכן? ככה תרצו שימשיך לעד?

מי שעונה "לא!!!!" – תפסיקו להספיק! תחשבו מה אתן מנסות להספיק כל הזמן? על מה אתן מוותרות? החיים שלכן בידיים שלכן בלבד, לא יבוא קוסם ויסדר לכן הכול בצורה מאורגנת, נעימה ופרקטית. אתן לא תשמעו דפיקה בדלת יום בהיר יחד ותעמוד שם הקריירה שתמיד חלמת עליה או בית שתמיד רצית או מוכר שעונים שיכול למכור לכן שעון שיש בו 25 שעות ביממה כדי שיהיה לכן את השעה הזאת לעצמכן. תגידו, נשים יקרות, לא הגיע העת  להפסיק להספיק ולהתחיל לחיות?

כתבה: מאשה טרכטנברג, מאמנת אישית לאישה שבכל אימאמאשה טרכטנברג
0544-646999

**

מחפשת ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה?

ליווי רגשי הוא תהליך המותאם באופן ייחודי לנשים בהריון ואחרי לידה, כדי לעזור להן להתמודד עם האתגרים הרגשיים האופייניים לתקופה דרך חמלה, קבלה, הפחתת שיפוטיות והגדלת הביטחון ההורי. כאן הפרטים למי התהליך מתאים במיוחד.

**

אולי גם יעניין אותך לקרוא:
אמא מתקלחת עכשיו
/ שירה דרוקר
איזו מין אמא אני שלאחרונה רוצה רק שקט / ענת
הדרך למימוש עוברת במספרה / סשה חזנוב

גם את מוזמנת להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה – להכניס נשימה אל תוך הדחיסות

מיליוני נשים עוברות בכל יום את תקופת ההיריון ואחרי לידה, אך אין אישה שלא מרגישה כיצד החיים שלה משתנים ללא היכר. בשינוי של ההורות יש משהו מבורך, שמתקרב לתחושת הנס או הבריאה, אך השינוי הזה מביא איתו גם אתגרים פיסיים ורגשיים, המפגישים עם תחושות לא צפויות או לא נעימות.

ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה הוא הדרך להכניס נשימה, הקלה, ביטחון בהורות, ולהפחית שיפוטיות, ביקורת, הלקאה עצמית ונוקשות. תהליך הליווי עוזר לנשים לפתח חמלה עצמית, יכולת קבלה של המציאות ומודעות למחשבות ודפוסים שלא בעדן. הוא מסייע לרכך ולהיטיב עם החוויה ההורית ולהכניס הקלה, חיבור ומשמעות.

רוצה לשמוע עוד על תהליך הליווי? כל הפרטים נמצאים כאן. 

אשמח ללוות אותך,

לימור, יוצרת האתר.

5 Comments

  • לימור לוי אוסמי

    מאשה, אלו שאלות נוקבות וחשובות. מרגיש שאין חשובות מאלה !
    מצטרפת- לא לוותר !! להמשיך ולשאול את השאלות שיובילו למקום טוב יותר.

  • יוליה בורוכוביץ'

    מאשה, תודה על הכתבה.

    נגעת בנקודה החשובה ביותר באישה – וזה סיפוק הרצון שלנו.
    לא משנה מה, לא משנה כמה – תמיד נרצה עוד משהו.
    הלוואי ונגלה את הדרך איך להתחיל לחיות בכל רגע ורגע
    יחד עם הרצונות שלנו, והחלומות שלנו – שכל הזמן גדלים ומתגברים.

    ושוב – תודה על השיתוף!

  • יוליה חייט

    אני מרגישה שכמה שזה עצוב ומתסכל, זהו באמת מעגל קסמים שאין לו ממש פתרון. כל עוד שיש לנו רצונות ויש אנשים שזקוקים לנו ותלויים בנו – אנחנו נהיה במרוץ הבלתי פוסק להספיק הכל. לי יש המון זמן פנוי פתאום כי הילד בגן ואני עדיין לא עובדת ואני לא מספיקה כמעט כלום וכל יום עובר בלי תחושת סיפוק ממשית. אני יודעת שכאתחיל לעבוד ויהיה לי יותר לחץ של זמן אני כנראה אספיק הרבה יותר מאשר היום אבל לא אפסיק להתרוצץ ולהרגיש שאני רוצה עוד עוד. אז אולי זה בעצם החיים. אני לא ממש יודעת איך אבל אולי כדאי ללמוד להנות מהמרוץ?

  • מיטל

    מקסים, מקסים, מקסים. נכון עד מאד, כתיבה קולחת ונעימה לקריאה….

    צריך להדפיס ולתלות על המקרר……………או על המראה – לתזכורת יומיומית……

  • ענבל פרג

    תודה !

    פעם מישהי חכמה אמרה לי שאני צריכה לזכור שהחיים עוד לפני ויש תקופות ולכל תחום יש את הזמן שלו. אני יודעת שהיא צודקת ומנסה להרגיע את עצמי. אבל עדיין זה קשה כי כשאני מנסה כל כך להספיק, אני מודה שזה קשור גם לציפיות החברה, אבל גם לציפיות שלי מעצמי. אני מנסה לרצות את כל החלקים שבתוכי בו זמנית. אולי כי אני חלק מהחברה וגדלתי בתוכה ולכן ציפיותיה הושרשו בתוכי עד שהפכו לשלי. ואולי זה בגלל שאני באמת מורכבת עם הרבה רצונות וכל רצון שלי מתנהג כמו ילד שרוצה עכשיו, סיפוק מיידי. איך מגדלים את כל הרצונות האלה בנחת ובמקביל? כנראה שאדע כשיהיה לי יותר מילד אחד…

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.

× איך אני יכולה לעזור לך?