להגשים חלומות שיש לי גם כשאני הופכת לאמא אמהות הורות

להפסיק להספיק, ולהתחיל להגשים חלומות, גם כשאת הופכת לאמא

אני יושבת לי כאן עם המחשבות שלי. המחשבות זורמות להן ואני נזכרת בסיום התיכון, בגיוס שלי והשירות שלי ויום המאושר שהשתחררתי מהצבא. אני נזכרת באיך פגשתי את בעלי לפני תשע ומשהו שנים.

איזה ילדים היינו אז. נזכרת בנשיקה הראשונה שלנו וההתרגשות הסוחפת. נזכרת בסוף שבוע ההוא שצבענו את הדירה הראשונה שלנו וכמה שמחנו שעוברים לגור יחד. נזכרת בחיוך נוסטלגי בהצעת הנישואין ובחתונה המרגשת. חושבת לי על איך קיבלנו את החלטה הגורלית להפוך מזוג למשפחה ועם פרפרים בבטן נזכרת ביום" שבו ראיתי את שני הפסים המיוחלים. משחזרת בראשי את ההריון המקסים שהיה לי והלידה הלא קלה שעברתי ואיך אני פתאום נעשיתי אמא.

"איפה החלומות שהיו לי לפני שהפכתי לאמא?

תוך כדי כל המחשבות האלה, אני גם נזכרת בכל החלומות שהיו לי עבור עצמי. פתאום אני עוצרת את רצף הזכרונות והמחשבות ושואלת את עצמי, איפה הם החלומות ההם? מה קרה לשאיפות שלי? מה לגבי הקריירה שרציתי עבור עצמי? איפה הבית הפרטי עם החצר עם הדשא?  איפה הגזרה שהייתה לי פעם? רגע, שנייה, איך הגעתי לכאן?

נכון, לא אכחיש שלהיות אמא זה הדבר המשמעותי ביותר ומשמח ביותר שיש, אבל איך זה הפך להיות ההגדרה המרכזית שלי? איך הפכתי ממי שהייתי לאמא של, בת של, רעיה של – מה איתי? מי אני בעצם?

השאלה המרכזית שמתרוצצת לי בראש היא: האם להיות אמא פירוש הדבר לוותר על מי שאני? אני סבורה שהתשובה לשאלתי אמורה להיות "לא!" אבל איך שהוא במציאות שלי התשובה היא שכן. אוי, איך הגעתי פתאום לכאלה מחשבות? למה אני עכשיו מרגישה פתאום לא מספיק טוב עם מי שאני? זה אני? או שזה החברה הזו שאנו חיים בה?

החברה הזאת, שבדרך לא- דרך יוצרת תדמית "הסופרוומן" שאמא נפלאה, רעיה מושלמת, אשת קריירה מוצלחת ויש לה גם זמן לעצמה. יש באמת כאלה נשים או שזה כמו החד קרן, יצור מיתולוגי  מהמם? האם אני רוצה להיות האישה הזו? אוי, האמת היא שכן, רוצה להיות אמא נפלאה לבתי המדהימה, רוצה להיות רעיה מושלמת לבעלי היקר, רוצה להיות אשת קריירה מוצלחת, רוצה עד מאוד גם שיהיה לי זמן עבור עצמי.

"יש לי תחושה שאין הרבה נשים שמרגישות שהן מספיק טובות"

רגע, מי אמר בעצם שאני לא כבר האישה הזו? האם האישה הזו יודעת לזהות את עצמה בראי? האם היא באמת חושבת שהיא מספיק טובה? יש לי תחושה לא נעימה שאין הרבה נשים שמרגישות שהן מספיק טובות. אני מסתכלת סביבי על אמהות אחרות שאני מכירה, על חברות ומכרות, ומה שאני רואה מעציב את ליבי. כולן רודפות את החד קרן, כולן מנסות להיות מספיק טובות וכולן מנסות להספיק. מספיק טובה בעייני מי אבל? החברה? הבעלים? אמהות אחרות? בעייני עצמינו?

נשים יקרות, התשובה היא בעייני כולם והכי חשוב בעיני עצמינו. מתי זה יפסיק? מתי נקבל את עצמינו בזרועות פתוחות? מתי נבין שהחיים אינם תחרות בלתי פוסקות? אין קו סיום, אין שופט שמחלק פרס. יש רק אותנו. רק אנחנו יכולות לעצור את המרוץ ולהתבונן פנימה ולשואל את עצמינו למען מה אנחנו רוצות?

נשים יקרות, אמהות, חברות, רעיות, בנות ואחיות, תסכלו על עצמיכן טוב טוב בראי, תנסו כמה שניתן בעיניים אובייקטיביות. אתן יפיפיות, את חזקות, אתן מיוחדות ואין עוד אחת כמוכן.

"החלומות שייכים רק לנו והגשמתם הינו הגשמת העצמי שלנו"

עכשיו תורכן, שבו ותזכרו. את שם, נזכרת בחלום שלך להיות בעלת מאפיה? ואת נזכרת באיך רצית להיות אמא לשלושה ילדים? ומה איתך, את זוכרת איך רצית להיות עו"ד מוצלחת? החלומות שלנו הם חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו. כשמפסיקים לחלום מפסיקים להיות האישה שתמיד היינו. החלומות שייכים רק לנו והגשמתם הינו הגשמת העצמי שלנו.

לי נדמה שרובינו מחליפות את החלומות האמיתיים שלנו בחלומות שהשאלנו מהעולם החיצוני, חלומות שנראה לנו שאנו אומרות להגשים, אבל הם אינם החלומות האמיתיים, פנימיים שלנו. רובינו עסוקות בלהספיק. להספיק בעבודה, להספיק בסידורים, להספיק עם הילדים, להספיק בבית ולהספיק ללכת לישון בשעה סבירה שנוכל לקום למחרת כדי להספיק הכול שוב. אלה חיים? ככה אנו רוצות לחיות?

אתן חיות את החיים שאתן באמת רוצות?

שאלה לי, נשים יקרות, מה קורה כשאתן מספיקות הכול? אתן מאושרות? יש לכן שלוות נפש? אתן חשות רוגע וסיפוק? או שאתן בכלל לא מספיקות ליהנות מהרגע הזה? תעצרו, תחשבו על זה. אתן חיות את החיים שאתן באמת רוצות? המטרה הזאת "להספיק" הפך להיות מטרת החיים גם אצלכן? ככה תרצו שימשיך לעד?

מי שעונה "לא!!!!" – תפסיקו להספיק! תחשבו מה אתן מנסות להספיק כל הזמן? על מה אתן מוותרות? החיים שלכן בידיים שלכן בלבד, לא יבוא קוסם ויסדר לכן הכול בצורה מאורגנת, נעימה ופרקטית. אתן לא תשמעו דפיקה בדלת יום בהיר יחד ותעמוד שם הקריירה שתמיד חלמת עליה או בית שתמיד רצית או מוכר שעונים שיכול למכור לכן שעון שיש בו 25 שעות ביממה כדי שיהיה לכן את השעה הזאת לעצמכן. תגידו, נשים יקרות, לא הגיע העת  להפסיק להספיק ולהתחיל לחיות?

כתבה: מאשה טרכטנברג, מאמנת אישית לאישה שבכל אימאמאשה טרכטנברג
0544-646999

**

מחפשת ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה?

ליווי רגשי הוא תהליך המותאם באופן ייחודי לנשים בהריון ואחרי לידה, כדי לעזור להן להתמודד עם האתגרים הרגשיים האופייניים לתקופה דרך חמלה, קבלה, הפחתת שיפוטיות והגדלת הביטחון ההורי. כאן הפרטים למי התהליך מתאים במיוחד.

**

אולי גם יעניין אותך לקרוא:
אמא מתקלחת עכשיו
/ שירה דרוקר
איזו מין אמא אני שלאחרונה רוצה רק שקט / ענת
הדרך למימוש עוברת במספרה / סשה חזנוב

גם את מוזמנת להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

מי אני ?

נעים להכיר, אני לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר ומלווה רגשית נשים בהריון, אחרי לידה ובהורות. אני בת 45, נשואה, אמא לשניים (16,9) ואוהבת העמקה, מוסיקה מקפיצה, לצלם, ולהיות בחברת נשים משובחות.

אני אוהבת להיפגש וללוות נשים רגישות (תכונת הרגישות) שחוות את ההורות בעוצמה, שמרגישות רגשות שלפעמים מכניסים אותן ללופים מחשבתיים, והן לא יודעות עדיין איך להתמודד איתם.

אם את מרגישה צורך במרחב עבור עצמך בזמן ההריון, אחרי לידה ובהורות, מקום שבו תוכלי להיות כפי שאת, להבין מה עובר עלייך ולקבל כלים להתמודדות, אז תהליך ליווי רגשי בהורות יכול להתאים לך. 

את יכולה לקרוא את הפרטים על תהליך הליווי, לשים לב אם את מתחברת למהות ולצורך, וליצור איתי קשר על כל שאלה שעולה בך.

כדי לקרוא עוד קצת עליי, אפשר לקרוא בבלוג שלי או על מי אני

אשמח לפגוש אותך, לימור. 

רוצה להתעדכן בתכנים החדשים?

צרי קשר

אנחנו עדיין לא מכירות, אבל את יכולה להרגיש בנוח לשאול אותי כל שאלה.

חשוב לי שתדעי שהשאלה שלך נשמרת אצלי
באופן חסוי ואני שומרת על הפרטיות שלך באופן הדוק.

אני פה.

שתהיה לך הורות טובה ומשמעותית, לימור

× איך אפשר לעזור לך?