אני עדיין ממש בהתלבטות.
הכסף שלנו ממשיך להתבזבז בגלל ששנינו לא מצליחים לקבל החלטה 🙁
אני חושבת שכן יהיה לילדה טוב בגן, אבל מוטרדת, למשל, מזה שאולי לא יתנו לה לשתות בזמן או לאכול, והיא לא ילדה שמבקשת ואני יודעת שלגננות אין זמן לכל ילד וילד, שאולי היא לא תספיק להגיע לשירותים בזמן, או לא יהיה מי שינגב לה וינקה אותה, שהיא תרצה לעשות דברים ולא יתנו לה, כי יש שם גבולות ומסגרת, שהיא תדבק בכל מיני וירוסים.
ומצד שני, אני יודעת שזה טוב לה גם להיפרד ממני קצת, זה טוב גם לתינוק החדש שיהיה לי קצת זמן איתו, היא תראה דמויות נוספות, ילדים, צעצועים, פעילויות שאני לא עושה איתה וכו'.
אז למה כל כך קשה לה להיפרד ממני?
אני מרגישה שגם אם היא הייתה נפרדת ממני יפה בבוקר, עדיין היה לי קשה, שככה פתאום היא מוותרת עליי, אבל עדיין הייתי שמחה שטוב לה בגן.
כל יום שעובר, אני מרגישה כמה היא זקוקה לי יותר ומחפשת יותר את תשומת ליבי, בגלל האח הקטן שנולד וקשה לי עם זה מאד. היא הופכת אגרסיבית כלפיי וכלפיו, ואני מרגישה כלפיה תחושות של כעס, שלא ידעתי מעולם.
היא צובטת אותי חזק, נושכת, מטפסת ומכאיבה לי. כואב לי עליה 🙁
איך אני יכולה להתחלק לשניים ולתת להם את כל כולי ? אני מנסה מאודדדד לתת להם מה שהם צריכים, ונראה שלאף אחד מהם זה לא מספיק. קשה לי לקחת אותה בבוקר לגן ולהיפרד ממנה כשהיא בוכה וצועקת "אמא, אמא, אל תלכי". אני פשוט לא מסוגלת…..אני פשוט נשארת איתה בגן.
הבעיה היא שאני לא רואה שום סיבה שזה ישתנה, למשל עוד שנה. למה שעוד שנה למשל, היא כן תרצה ללכת לגן ?או בכיתה א' ?אז מה ? אני אשב כל החיים איתם בבית ? אין לי פיתרון 🙁
לצורך ההבנה, הילדה הגדולה בת שנתיים וחצי, ומעולם לא הייתה במסגרת,תמיד רק איתי והתינוק, בן חודשיים. אני מאד אשמח לקבל תגובות ותובנות.
אולי גם יעניין אותך לקרוא:
אמא בקליטה / הילה גלסר
גן בפעם הראשונה/ אביבית זהבי בינשטוק
כשהבית ריק.. הבית ריק| הילדה נכנסת לגן/ ליטל אוהב ציון
גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה