שינה עמוקה

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

5 בספטמבר 2011 | 6 תגובות

 

שיר זה נכתב כאשר הגעתי מבית החולים לאחר הלידה , כולם נרדמו וגופי ומחשבתי מסרבים לישון, אז קמתי ב 3 לפנות בוקר והתחלתי לכתוב ואפיתי עוגה.

חשתי שהרחם שלי עברה פוסט טראומה וחשבתי על הלידה, על החוויה, על מה היה ואיך, על גופי ושארי....

מתוך אחרי לידה, יצירה נשית

רגשות מעורבים,

תחושות משונות,

גופי עדיין בפוסט טראומה,

הזמן חולף כטיפת גשם על החלון

ואני בעיצומה של חווית חיי.

מיליוני מחשבות

רצות במוחי,

מיליוני מילים עפות לכל אונה במוחי.

השעון שונה,

הזמן התחלף,

ואני ערה.

אביבית זהבי בינשטוק,נשואה לאייל ואמא לשיר מטמיעת תוכנה, אוהבת לצייר ליצור לרקוד וכותבת את החיים . . . לבלוג שלי

עוד אמהות כותבות:

עיבוד חוויית הלידה: הלידה כשער לחיים/ רות לב, מלווה אנשים בתהליכי צמיחה

למה? למה? למה ניתוח קיסרי?/ אמא אחרי לידה

מחשבות על אבל לגיטימי / אפרת דבוש נאור, פסיכותרפיסטית גפנית

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

6 תגובות ל- “שינה עמוקה”

  1. מדהים אותי איך לגוף יש דרכים משלו לפרוק אנרגיה טעונה, איך באופן אינטואיטיבי היתה בך הבנה שיש לגוף צורך לפרוק את מה שהגוף עבר בלידה והחלטת לעשות זאת דרך האפייה והכתיבה. מדהים. תודה

  2. אביבית זהבי בינשטוק הגיב:

    תודה לך לימור את מעלה חיוך בליבי כל פעם מחדש…

  3. אדוה משה הגיב:

    מקסים!!!

  4. דלית לוי הגיב:

    אביבית היקרה, את מפתיעה ומדהימה אותי כל פעם מחדש.
    אני גאה בך על היצירתיות והיכולת לשתף וליצור מתוך הרגשות החזקים שעולים בך.

  5. אביבית זהבי בינשטוק הגיב:

    דליתוש, אני מעריצה אותך את אישה עם המון כוח חוכמה והבנה ונגה זכתה באמא נפלאה. תודה לך את מתוקה :)…קדימה מכחה לספר שתוציאי….

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

התינוקת של כולם

מאת : קרן גולוב

14 ביולי 20132 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

חשבתי שהיא הנסיכה שלי, אבל היא הנסיכה של כולם. בהתחלה לא היה אכפת לי והיה לי קל לתת אותה לבני המשפחה כדי להגניב עוד שעת שינה. אבל ככל שעברו השבועות, נהיה לי יותר ויותר קשה לחלוק אותה עם בני המשפחה.
כשהיא נרדמת על אנשים אחרים, הלב צובט. כאשר היא מתחילה להתרגל לשתות מבקבוק, הלב צובט. אני רוצה אותה לעצמי, כאשר במקביל אני רוצה לחזור לחיי ולהמשיך עם עיסוקיי. איך כל זה אפשרי? הכל נראה כמלכוד והשיעור החשוב של ללמוד לשחרר ולהבין שלא הכל בשליטתי מתחיל.

עצמאות

מאת : מיה אגסי

14 באפריל 20130 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

ההיסטוריה שלי חוזרת על עצמה גם עם הילדים שלי, שסבא שלהם חי מאוד, אבל לא הציל אף אחד והם בקושי מכירים אותו. ואני תוהה איפה הילדה הנודניקית שישבה מאחורה, מתי היא הספיקה להפוך למה שאני היום ולנסוע בתחפושת של אישה עם משפחה משלה ולשמוע ברדיו מערכונים של הגשש החיוור.
עצמאות. פנים רבות לה.

אמא לשניים

מאת : נטע רותם ימניצקיי

11 ביולי 201111 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

אם יש דבר אחד שזכור לי בבהירות מוחלטת מחופשת הלידה עם ביתי הבכורה לפני כשלוש שנים, זה כמה כיף וקל זה היה.

מהרגע שהיא הגיחה לאוויר העולם, ועד לעצם רגע זה ממש, היא תמיד היתה ילדה רגועה, נינוחה, ולא דורשת הרבה (טוב נו, היא ישנה כרגע…). מן ילדה כזאת שלא בוכה ולא מייללת, משחקת יפה וישנה היטב.

היינו מתעוררות לנו בבקרים לא לפני 9:00, מטיילות, משחקות, עוד קצת ישנות. אידיליה. כאן בעצם התרחשה הטעות הראשונה שלי בתור אמא – באמת האמנתי שככה זה לגדל ילדים. שזה כזה קל.

עכשיו, כשיש לי בבית שני ילדים – אחת בת שלוש ואחד כמעט שלושה חודשים, אני מוצאת את עצמי עסוקה כל היום בתימרונים. להתעורר, להעיר, להלביש אותה בזמן שהוא יונק, להרדים אותו כשהיא יושבת בסיר, לקחת אותה לגן כשהוא נם את תנומת הבוקר שלו, לדחוף לו מוצץ כשהיא תופסת לי את הרגל ולא נותנת לי לעזוב את הגן. להכין לה ארוחת ערב תוך נידנוד הסלקל שבו הוא יושב, לעשות לה ולו אמבטיות במקביל (את זה ניסיתי היום לראשונה), להניק אותו ובינתיים לשים לה יובל המבולבל, להשכיב אותה כשהוא עלי במנשא, ועוד כהנה וכהנה אילתורים.