גילוי | אלימות רגשית

מאת : עטרת ליפשיץ

31 באוקטובר 2011 | 13 תגובות

תמיד הרגשתי שמשהו מתנהל שלא כשורה, שהדרך שבה הוא מדבר אליי, משתיק אותי, מכנה אותי לעיתים במילות גנאי, מעיר לי על בזבזנות יתר, שופט את הדרך בה אני מתלבשת, מונע ממני מפגשים עם חברות

מתוך אחרי לידה, אלימות במשפחה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

"זה היה רגע של שבר, ישבתי אצל הפסיכולוג שלי, מספרת את סיפור חיי, מתארת את  הכאב, את הפחד, את חיי היומיום הנעים מקיצוניות אחת לשנייה, את המילים הקשות הנזרקות לחלל האוויר והייאוש, הייאוש שהיה כל כך גדול".

"לרגע הייתה שתיקה", כך סיפרה לי ד', שהגיעה אלי לפגישת היכרות. "הבטתי בעיני הפסיכולוג שלי והוא בעיני, ושנינו ידענו שמשהו גדול עומד להיאמר כאן, משהו שעומד לשנות את חיי. ד', הוא אמר, את נמצאת במצב של אלימות במשפחה."

"מה, אני"? נבהלתי. איך זה יכול להיות? על מה הוא מדבר? לא יכולתי לקבל את המילים הללו. אני, שחשבתי על עצמי כי אני מודעת, דעתנית. אני בחורה משכילה, אמא לשני ילדים, עבודה מכובדת, ובכלל גדלתי במשפחה טובה, תומכת, איך המילים הללו קשורות אלי??".

ד' החרישה לרגע, הביטה בי, ואז המשיכה: "המילים הללו מילאו את החדר ודחסו את האוויר עד כי חשתי שאני נחנקת, הרי לא יתכן. סיפורים כאלה תמיד ידעתי, שייכים לאוכלוסיות חלשות, אלה סיפורים ששומעים עליהם רק בחדשות, מהנהנים בראש לאות סלידה וכעס. אני אישה מוכה? הרי מעולם לא היכו אותי, מעולם לא ראיתי עצמי עם פנים נפוחות מול המראה..".

תמיד הרגשתי שמשהו לא מתנהל כשורה 

"הפגישה עם הפסיכולוג שלי הסתיימה ואני הסתכלתי עליו וידעתי שזו תהיה הפעם האחרונה שאראה אותו. קמתי, יצאתי ולא חזרתי יותר, פשוט ברחתי ממנו, מעצמי..". 

ד', הגיעה אליי נסערת וחסרת מנוחה. חלפה חצי שנה מאז אותה פגישה אחרונה, תקופה שבה היה עליה לבדוק בדיקה מחודשת את מערכת היחסים שלה עם בן זוגה, את האופן שבו מתנהל ביתה, לחקור את נפשה פנימה בניסיון לדלות את פרטי האירועים מהעבר ולנסות להפנים את המצב אליו הגיעה.

"תמיד הרגשתי שמשהו מתנהל שלא כשורה, שהדרך שבה הוא מדבר אליי, משתיק אותי, מכנה אותי לעיתים במילות גנאי, מעיר לי על בזבזנות יתר, שופט את הדרך בה אני מתלבשת, מונע ממני מפגשים עם חברות, מרחיק אותי ממשפחתי, מתפרץ כשהוא כועס, שובר חפצים בבית, וזוהי רשימה חלקית שנהגתי לסלוח עליה ולהעביר הלאה את היום". 

"היו תקופות טובות יותר ופחות, רגעים של שקט ואהבה, ופתאום התפרצויות, שלא ידעתי מהיכן הגיעו. איך קרה שאמרתי את המילה הלא נכונה וזו הביאה להתפרצות שלו. כיוון שאינני זוכרת שהיו מכות, ובדרכי ידעתי תמיד להיראות טוב, לא הבנתי שאני נמצאת במצב כזה. לא ידעתי לקרוא לילד בשמו, הרי אלימות איננה רק פיסית היא גם רגשית- אבל מתי זו אלימות? לא ידעתי לאמר לעצמי". 

אני אישה מוכה?? זהו צירוף המילים הכי קשה שפי אמר אי פעם בחיי

לא רציתי לעצור את ד', שאפשרה לעצמה לרגע לדבר ולהיות עם החוויות הקשות שעברה. הדיבור על חייה בפניי, אפשר לה לחוות את עצמה בדרך מחודשת ולהגדיר טוב יותר את המצב אליו הגיעה. לכן בחרתי להקשיב ולהכיל אותה, בעודי מאפשרת לה לספר לי את עצמה כפי שנזקקה באותו רגע.

"הכתובת היתה על הקיר, אך אני בחרתי שלא לראות אותה. קראתי לה בשמות אחרים, ייחסתי אותה לאנשים אחרים, שכנעתי את עצמי כי זה לא נורא, שאולי זו אשמתי, שהוא עובד כל כך קשה ואולי עלי להקל עליו ולא להרגיש אותו. אמרתי לעצמי כי אם אנסה להיות טובה ומעניקה יותר, התנהגותו ודאי תשתפר, אבל דבר לא השתנה. לא ק שלא השתפר אלא הלך והחמיר. אני אישה מוכה?? זהו צירוף המילים הכי קשה שפי אמר אי פעם בחיי. זה בלתי נתפס". 

ד', ישבה מולי, דמעות בעיניה, מתקשה לאמר בקול רם את שתי המילים הללו שאותן שומעים רק בטלביזיה, קוראים בעיתונים, אך מאוד קשה לשייכן לעולמנו. אחזתי בידה והייתי איתה ברגע הזה, רגע קשה להפנמה, קשה לקבלה, אך הוא הרגע שבו מזדמנת האפשרות לעמוד בפעם הראשונה באומץ אל מול המילים הללו, אל מול מצבה, לדבר על כך בגילוי לב ולהכיל את המשפט שכל כך קשה לה לאמר. זה היה הצעד הראשון עבורה במסע האישי שלה, אשר התחיל באותו יום..

נושא רגיש זה לעיתים מעלה רגשות עזים, ואף שאלות רבות.

אני מזמינה אתכן לשאול ולשתף במה שמילים אלה עושות לכן.

 

עטרת סנפיר- ליפשיץ, M.A לימודי מגדר, מכללת לסלי, מלווה ומקדמת נשים בתהליכי שינוי והתפתחות אישית. מנחה מעגלי העצמה לנשים. מלווה נשים נפגעות אלימות לעצמאות והשתלבות במעגל העבודה- עמותת ל.

http://www.women-way.co.il/   050-8915537

 לבלוג של עטרת ליפשיץ- דרך משלך- לגלות, לבחור, להרגיש

אלימות רגשית:

כשאת לא יכולה להוציא כסף על עצמך/ עטרת ליפשיץ

אלימות במשפחה: ליצור לעצמך ולילדייך חיים חדשים/ עטרת לפשיץ

איך את יכולה לזהות שאת בזוגיות שמחלישה אותך?/ עטרת ליפשיץ

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

נושאים קשורים :

13 תגובות ל- “גילוי | אלימות רגשית”

  1. עטרת, אלפי תודות על פוסט כל כך חשוב ונוגע, נוגע לכולנו.

  2. תמר קלר הגיב:

    עטרת יקרה,
    תחילה הרשי לי להיאנח…אה…אהההההההה…אההההההההההההההה
    ואחר כך לומר אויש……..אויייייייששששששששש …הבטן שלי מתהפכת.
    תודה לך על המתנה הענקית הזו- הפוסט שלך.
    כל כך מתחברת אליהם מהמקום שלי ואצלי אפילו לא היו התפרצויות , או מילות גנאי ושבירת חפצים..זה היה הרבה יותר "שקט"…הרבה יותר "שקט" מתוחכם ואכזרי .כל כך קשה לי להאמין שזה מה שעברתי ושכך חייתי שנים.
    אבל כן, זו המציאות..הלכתי לאיבוד עצמי כי אלימות שקטה ואכזרית יכולה להיות מאוד מטשטשת ,מבלבלת , עד כדי כך שלא רואים את האמת.
    אני קוראת למצב זה: שבי נפשי.
    כל כך קשה לצאת משבי נפשי ..והודות ליצר ההישרדות שלי -בסופו שלי יום
    הוקפתי באנשי מקצוע טובים מאוד שמיד אבחנו את האלימות כאינסטרומנטלית.
    ועברתי תהליך ארוך ייסודי ומעצים של יציאה משבי לחירות.
    ועוד רבות יסופר ונדבר….
    מי יודע ,אולי אעלה עוד איזו הצגה 🙂

    .

    • תמר, תודה על השיתוף.
      המילים האלה, 'שבי נפשי', מרגישים לי מאוד מדויקות, תודה

    • תודה תמר על השיתוף הנוגע, כן זה לא קל לצאת משבי נפשי, במיוחד כשאיננו מודעות לכך שאנו נמצאות במצב כזה. לא פעם זה מצב מאוד מטעטע כמו שציינת ובדרך כלל מצב שאנו מכחישות ולא רוצות לגוע בו.

      אהבתי מאוד את ההגדרה שלך של שבי נפשי משום שהוא נוגע פעמיים,
      פעם אחת לשבי מבחוץ, שמתקיים על ידי האדם האלים שמזהה את החולשה אצלנו ומשתמש בה לצרכיו האישיים ולתחושת העליונות והשליטה שלו.

      ופעם שניה משום שזה שבי נפשי של האישה הנמצאת במצב הזה, המאפשרת ללא מודעות ולעיתים עם מודעות למצב להמשיך להתרחש. ומתעלל להמשיך להתעלל
      ולפחד ולאימה להמשיך לשלוט בחייה.
      זהו שבי נפשי שניתן לצאת ממנו עם הכוונה נכונה, עם תמיכה גדולה אפשר גם אפשר. אך הצעד הראשון אחרי הזיהוי שלך עם עצמך הוא לבקש עזרה.
      לא לפחד לא להתבייש לבקש. ומשם הדרך ללימוד, להתחזקות והעלאת הבטחון העצמי והאמונה שאני יכולה להסתדר לבד ואף ליצור לילדי חיים טובים יותר היא דרך מרתקת, לא תמיד קלה אבל מאפשרת יציאה לחיים חופשיים, עצמאיים ומלאי הגשמה.

      אני אשמח מאוד אם תרצי לשתף מהחוויות שלך בתהליך ההעצמה ומה הוא נתן לחייך. כיצד התגבר על הקשיים בתוכך ויצאת לעולם אחרת, חזקה, חופשיה, מאמינה בעצמך. אני מאמינה כי מילים ממי שחוותה ויצאה מאוד תחזקנה ותעדדנה את מי שעדיין לא מעזה לבקש עזרה, לבקש תמיכה ולגלות שהיא יכולה למצא אותה בשפע אם רק לא תוותר על עצמה ותתבייש לספר.

      הצגה נשמע לי רעיון מקסים ומעניין
      בהצלחה
      עטרת

    • סול רפאל הגיב:

      עטרת יקרה, כל כך התחברתי למה שכתבת…
      הייתי במקום הזה לפני די הרבה זמן, כ-10 שנים. לקח לי יותר משנה לברוח מהמקום הארור הזה ומהאדם שעשה לי כל כך רע.
      למזלי, הייתה לי משפחה תומכת (שלא ידעה על המתרחש) ומסגרת צבאית שאפשרה לי "לברוח" לתוכה באנונימיות.
      כיום, אני נשואה באושר ואם לילדה, ושמחה שזה מאחוריי. אני לא מדברת הרבה על מה שקרה (כמעט ורק עם בעלי) אבל הייתי חייבת להגיב.

  3. סול יקרה,תודה שאת משתפת,
    זה נפלא שהצלחת לבנות לעצמך חיים חדשים וזוגיות בריאה.
    אני מאמינה שהשיתוף שלך במה שהיה יכול מאוד לעזור לך. חוויות
    קשות שאנחנו "שמים בצד" ולא מעבדים אותן או מתכחשים אליהן נוטות
    לעלות על פני השטח בהמשך הדרך לכן הדיבור והשיתוף של נשים נוספות, יכול לעזור גם לך לעבד את החוויה ולהכיל אותה כמשהו שהיה חלק מהחיים שלך, וגם משהו שבנה אותך לאדם שאת היום, מודעת יותר, חזקה יותר שומרת על עצמך יותר. וכמובן יכול לתת השראה ולעזור לנשים נוספות שעדיין לא מצאו את הכוחות לקום ולבקש עזרה, לבנות לעצמן חיים אחרים טובים בריאים ומתאימים להן יותר.
    אשמח אם תשתפי אותנו עוד.
    תודה שוב
    עטרת

  4. שרון אתרוגי הגיב:

    עטרת המדהימה אני עוקבת כבר זמן מה אחרי התכנים הכלכך חשובים שאת מעלה ,וכן זה מקום לא קל,בזכות נשים כמוך יש לנו תקווה ליצור את החיים שאנו רוצות באהבה שרון

  5. תודה יקירתי, רגשת אותי.
    מקוה שהרשומות הללו יגיעו לכמה שיותר נשים
    ויניעו אותן ללכת את הדרך לסלול לעצמן חיים חופשיים ועצמאיים.

    כשעוד ועוד נשים תעדנה שאפשר, ותלכנה את הדרך,
    ייוצר פה שינוי חברתי.
    זה החזון שלי.

    נשיקות
    עטרת

  6. כוכבה טוויטוו הגיב:

    יקירה..
    מילותייך כאן הן שליחות…
    שליחות אל מאות נשים (או יותר…)שנמצאות במצב כזה או דומה…
    נשים שלא מבינות עד כמה ,לא נכון להן להיות שם..
    נשים שלא יודעות שאפשר אחרת….
    25 שנה כמעט הייתי נשואה,טעמתי מהכל,פיזית,נפשית ומילולית….
    היום אני יודעת שזו שלא השאירה סימנים כחולים על הגוף,היתה הקשה ביותר..
    אין לזה כתובת,לא מעמד כלכלי,לא מוצא,לא…כלום…
    ואז…שנים עד שמקבלים את התובנות…
    שהרי אחד הדפוסים בהתנהגות של אשה מוכה ,זה העצמת הטוב,והקטנת הרע…
    הטוב נהיה לפתע,הכי הכי טוב שיכול להיות והרע??הוא מתקטן…אפסי…
    לעיתים אנו משתמשות בסיבה:" הילדים שלי"למען הילדים אני נשארת…
    אז..אגלה לכם סוד…פעם הבת שלי אמרה לי"בגלל הילדים,בגללינו,למענינו,היית צריכה להתגרש.."
    לא לחכות לסטירה הבאה,לא לקללה הבאה…
    את קודם כל אדם.
    אדם שווה ערך.תודה לך יקירה על שהעלת נושא חשוב זה..

    • כוכבה יקרה,
      תודה רבה על השיתוף שלך, מקוה שאת היום במקום אחר וחיה את חייך כפי שהיית רוצה לחיות אותם. בדיוק אתמול עלה הנושא הזה בקבוצת הנשים נפגעות אלימות שאני מלווה. אחת הנשים סיפרה כי הכל התחיל לפני כ-13 שנה זו היתה הפעם הראשונה שברחה למקלט. אחר כך חזרה הביתה, אליו. היא חזרה עם מטרות לגדל את הילדים שלא יחסר להם כלום. ועכשיו כשהם גדולים והיא שוב במקלט, היא מקוה שהיא תצליח לצאת לחיים חופשיים.

      ושאלתי האם הילדים לא הרגישו כלום לדעתך?
      והיא השיבה: הוא עשה את הכל בחדר השינה לא לעיניהם. לידם היה מדבר
      יפה.
      ושאלתי: ואת הצלחת לשמור על השבר שלך רק בחדר השינה?
      לא, היא השיבה, הילדים היו רואים אותי בוכה, והבת שלי עזרה לי לברוח
      בפעם הראשונה שהלכתי למקלט, היא הזמינה את המשטרה…

      אישה מוכה איננה עוזבת את הבית לא באמת בגלל שלא יהיה לה כסף, ולא בגלל שאין לה לאן ללכת ואפילו לא בגלל הילדים אלא, בעיקר מפני שמצבה הנפשי כזה שאיננה מאמינה בעצמה עוד כי תוכל להסתדר לבד. איננה מאמינה כי תוכל ללכת את הדרך ולנצח כל אלה בשילוב הפחד הנוראי מתגובותיו של בן הזוג משתקים, וגורמים לה להשאר, לסבול, ולהגיד לעצמה שלילדים זה טוב יותר..

      וכשאשה נשארת במצב כזה מבלי לטפל בעצמה היא חווה נזק לעצמה ונזק לילדים שלומדים מודלים של אמא חלשה, אמא בוכה, אמא שמוותר על עצמה
      ולעיתים קרובות,חוויות אלה מלוות אותם אל בגרותם ואל מערכות הזוגיות שלהם..

      כל אישה הנמצאת היום במצב כזה, או חושבת או מרגישה כי היא נשלטת על ידי בן הזוג, וכן נכון הפגיעה הנפשית קשה הרבה יותר מהפיסית וגם קשה יותר "לתקן" אותה, גם אם החליטה כרגע להשאר בבית כדאי מאוד לפנות לגורם מטפל מקצועי, לחוות תהליך העצמה שיחזק אותה וילמד אותה על דפוסי ההתנהגות שלה ויוביל אותה לבנות את עצמה ממקום של בטחון עצמי ועמידה על שלה.כשהיא תהיה חזקה יותר דברים יתחילו להשתנות בחייה. יש המון המון מה לעשות גם אם נשארים בבית וחשוב לדעת את זה.
      ניתן לשנות את הדינמיקה במערכת היחסים ואחר כך להחליט החלטות גדולות יותר. אבל לא להשאר ולוותר על עצמך!!!.

      כוכבה את נהדרת ששיתפת אותנו, מי יתן והמילים שלך יחזקו נשים
      נוספות לא לוותר על עצמן ולבקש עזרה. לאף אחד לא מגיע חיים בטרור,
      ובאלימות ואפשר, אפשר אחרת..

  7. Valeria הגיב:

    I seahercd a bunch of sites and this was the best.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

ברגע שהחליטו על לידת ואקום, כבר לא יכולתי יותר

מאת : יעל שמולביץ- מרידור

11 במרץ 20112 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

אני כואבת ואומרים לי ללכת לטייל. ירדנו קומה למטה. הלוך חזור-הלוך חזור. בין ציר לציר אני נושמת, כואב לי, יש לי פיפי כל שנייה ויש לי ציר כל שנייה. כבר לא ידעתי ..פיפי או ציר….אחרי שעה- כן כן ,אחרי שעה (ותאמינו לי שהסתכלנו לשעון כל דקה)- לא יכולתי יותר! הרגשתי שאני רוצה לגרד את דלתות השירותים בבית החולים עם השיניים ….רציתי לצרוח …. צרחתי!

מאז שנהייתי אמא, אני מרגישה שיש בתוכי שתי נשים

מאת : מרגישה שיש בי שתי נשים

17 באוקטובר 20119 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

מאז שנהייתי אמא אני מרגישה שיש בתוכי שתי נשים.

יש את זו שבטוחה בעצמה וסומכת על האינטואיציות שלה

ויש את זו שקשה עם הבעל או הילדים רצה לאינטרנט או לספרים לחפש פתרון.

יש את זו שיודעת להסתכל על התמונה הכלכלית ברמת המאקרו ויודעת שזו תקופה קשה שתחלוף

ויש את זו שלחוצה מאוד מלראות את המספר בעו"ש ואת כל ההוצאות המטורפות וההלוואות.

להיות אמא לתינוק ביום חורף גשום

4 בינואר 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

זה מאתגר יותר להיות אמא לתינוק ביום חורף גשום.

היציאה מהבית הופכת להיות כמו איזה פרק ב'משימה בלתי אפשרית',

אנחנו לבד ולא פוגשות חברות או מטיילות סתם בחוץ.

הבית מחומם יותר ודחוס יותר, ואין את האוויר, הרוח והשמש שמכניסים נשימה.