אמא, אני צריכה שתאהבי אותי כאמא

מאת :

11 באוקטובר 2011 | 8 תגובות

אמא, אני יודעת שגם עלייך עברו דברים, שגם את הרגשת את כל מה שאני מרגישה וכל כך כואב לי שאת מסרבת לתת לי את מה שאני הכי צריכה עכשיו.

מתוך אחרי לידה, אמהות ובנות, לכל אמא, תחושות מגוונות אחרי לידה

אני כועסת על אמא שלי. כועסת עליה מאוד.

לא מצליחה להעביר את זה או להתגבר על זה.

אני כועסת על עצמי כי אני כועסת עליה. ורע לי כבר כמה ימים. אף אחד לא מבין למה, ואני בוכה ומתעצבנת, ולא טוב לי עם עצמי…

אני לא יכולה להרשות לעצמי לכעוס עליה, להתפוצץ עליה, כמו פעם. לא מסוגלת לצעוק עליה, לבכות, לריב, כמו פעם.

כי אני אמא עכשיו. ואני רק מתחילה להבין את גודל המילה הזאת, את ההשקעה, את האהבה העצומה של אמא לילדה שלה.

אבל אני גם ילדה. ולא מבינה איך אמא יכולה להתנהג ככה לילדה שלה.

לפעמים היא פוגעת כל כך… לא יכול להיות שהיא לא שמה לב… איך יכול להיות שלמחרת היא מתקשרת כאילו הכול כרגיל? בלי לדבר על זה? בלי להתנצל? בלי לשאול איך אני מרגישה?

אני מרגישה שמאז שילדתי והבאתי לעולם את הנכדה הראשונה שלה, אני כבר לא קיימת.

כשהייתי בהריון היא הייתה כל כך אוהבת, כל כך מפנקת, הייתה מוכנה לעשות הכול בשבילי…

היא גם ליוותה אותי בלידה, היינו מאוד קרובות, רציתי אותה ברגע הזה. רציתי שתחבק אותי, רציתי לתת לה מתנה גדולה – את הזכות להיות שם כשהנכדה שלה יוצאת ממני.

ועכשיו היא מבקרת המון, אנחנו נפגשות המון, היא לוחצת שנבוא, רוצה לראות אותה.

ואני? אני רק משהו שנמצא שם כדי להאכיל. לפעמים אני חושבת שאם לא הייתי מניקה היא הייתה נועלת אותי איפשהו, מעלימה אותי, ולוקחת לי אותה.

יכול להיות שיש לה איזשהו חסך שהיא גוררת עוד מהאימהות שלה?…

היא כל הזמן מבקרת. כל הזמן "עושה פרצוף" על הבחירות שלי. נעלבת ומזלזלת כשאני עושה משהו שונה ממה שהיא הייתה עושה כשגידלה אותנו. לפעמים אומרת דברים כל כך מרושעים שפוגעים בי ומכאיבים לי. וכשאני לא מסתכלת – עושה דווקא את מה שהיא רוצה למרות שיודעת שאני עושה אחרת.

ואני שותקת. לא מסוגלת להתמודד מולה כמו פעם…

ניסיתי לדבר איתה כמה פעמים. פעם ניסיתי לשתף אותה בקושי שלי. עברו עלי ימים קשים ורציתי שאמא תגיד לי שהכול בסדר, שתבוא לעזור שוב כמו בהתחלה.

היא לא נתנה לי את מה שרציתי. במקום זה קיבלתי נזיפה – איך אני מרשה לעצמי להתלונן כשהילדה כל כך טובה (חמסה חמסה חמסה)? ומה עם ההיא, שהתינוק שלה לא הפסיק לבכות במשך חודשים בגלל גזים? ומה עם ההיא, שנולדו לה תאומים והיא לא ישנה כבר חצי שנה? איזו זכות יש לך להתלונן עם ילדה נוחה כזאת?

ניסיתי לדבר איתה על האימהות שלה. על איך היא הצליחה לעשות את זה, צעירה ממני בעשר שנים, כמעט לגמרי לבד, כי אבא שלי עבד המון? איך התמודדה כשהגיעה אחותי בהפרש כזה קטן? איך הרגישה כשנסעו לחופשה והשאירו אותי אצל סבתא?

אמא קשוחה. "הסתדרתי". לא מדברת, מסרבת לשתף, להיפתח.

אמא, אני יודעת שגם עלייך עברו דברים, שגם את הרגשת את כל מה שאני מרגישה.

אני כבר יודעת שלא רק אני מרגישה ככה, ושכל האימהות מרגישות כאלה דברים.

וכל כך כואב לי שאת מסרבת לתת לי את מה שאני הכי צריכה עכשיו.

אני צריכה את האמא היחידה שאני מכירה מקרוב וסומכת עליה, האמא שלי, שתהיה שם בשבילי. שתדבר איתי גם על הדברים האלה ולא רק על "מה הילדה עשתה היום?".

אני צריכה שתהיי רגישה אליי, כי אני יודעת שגם את היית במקום הזה. שתתייחסי אליי, שתביני מה אני עוברת בחודשים הראשונים שלי כאמא.

אני צריכה שתאהבי אותי כמו אמא. אני צריכה שתאהבי אותי כאמא.

עוד אמהות כותבות:

אולי כדאי לי להיות בדיכאון אחרי לידה?/ אוסי הורביץ

עזרה בתקופה שאחרי הלידה היא הכרחית / דנה רביב ליברמן, דולה פוסט פרטום

זה לא פינוק זאת הישרדות / סמדר

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

8 תגובות ל- “אמא, אני צריכה שתאהבי אותי כאמא”

  1. בטי גורן הגיב:

    אמא יקרה,

    מתרגשת לקרוא אותך.

    הפוסט שלך מתחבר לי למפגש שהיה לי אתמול במעגלי האמהות שאני מנחה. מפגש שעוסק בדיוק בקשר המורכב שלנו עם האמהות שלנו. כיצד הוא משתנה כשאנחנו יולדות ואיזה רגשות חדשים וישנים מוצפים.

    אני קוראת את שני המקומות שלך. את המקום שלך כילדה – המקוס הכועס, הפגוע. ואת המקום שלך כבוגרת – שמנסה לראות את המקומות מהם אמא שלך מגיעה.

    אני שומעת את הכמיהה לתקשורת רגשית איתה. תקשורת, שנשמע שמסיבות כאלה ואחרות היא מתקשה לתת. יתכן והיא לא קיבלה אותה בעצמה, בין אם כילדה או בין אם כאמא טריה.

    אני שומעת גם את האובדן שאת חווה. האובדן של המקום הבלעדי אצל אמא. מרגישה את הצעקה שלך – אני לא רק כלי להבאת התינוקת – אני גם אישה שעברה עכשיו לידה, שבדומה לתינוקת שלי, צריכה הכלה, תמיכה וחיבוק מאמא.

    ויחד עם כל זה, יש בך את המקום והמרחב לראות גם אותה, את החסכים שלה, את חוסר הפניות שלה, את הקשיים שהיא חוותה. וזה פשוט מקסים להצליח להכיל את כל הרגשות האלה ביחד.

    נשמע שיש לך מודעות שחסרה לאמא שלך. נשמע שאת מוחזקת היטב ושיש בך אמא פנימית שיודעת שהיא עושה הכי טוב שהיא יכולה עם הכוונה הכי טובה שלה.

    שולחת לך חיבוק גדול. את נפלאה ונהדרת.

  2. מירב הגיב:

    את יכולה לתת לאמא שלך לקרוא את הפוסט הזה?

  3. סיון קונוולינה הגיב:

    יקרה,
    מרגישה הזדהות רבה עם חלק מהדברים שכתבת, ובפרט עם החלק הזה שאיבדת את מקומך כבת לטובת הנכדה שבאה, ויש בזה קונפליקט עצום. מצד אחד הבת שלך הרוויחה סבתא אוהבת ונהדרת, ומצד שני את הפסדת אמא, לפחות במובן הרגשי, וזה כל כך קשה, אני מרגישה את זה כמעט כל יום עם האמא שלי הפרטית…
    יחד עם זאת, הנסיון שלך להבין את אמא שלך ולנסות לקשר את זה לחוויות שלה כאם, זה בעיניי מאוד מדוייק ונכון.
    אני אישית מרגישה שחוויית הסבתאות מהווה למעשה הזדמנות שניה עבור אמא שלי, לתקן איפה שהיא יכולה, להיות מה שהיא לא היתה מסוגלת להיות עבורי. כי הנה, הפעם, אין לה בית לנהל במקביל, אין עוד אחים לטפל בהם, היא יכולה להיות אך ורק אמא (או סבתא…), ויש ילדה קטנה, שדומה לי להפליא (טוב, תלוי את מי שואלים) שאוהבת אותה נורא, שאין בה שום שיפוט כלפיה, שאין עבר לקשר שלהן אלא רק הווה. אין לי ספק שזה מרגיש לה כמו חלום, עונג צרוף, והזדמנות שניה מופלאה.
    היא אפילו מכנה אותה "הבת שלי" עם/בלי לשים לב…
    מאוד קשה "לאבד" אם דווקא בשלב הזה שאת הופכת לאם בעצמך. האמהות מביאה איתה הרבה פעמים יכולת לסלוח, לקבל, להסתכל על ההורות של האמהות שלנו בצורה אחרת, פחות נוקבת ושיפוטית. כמו שכתבת, ההריון הוא הרבה פעמים תקופה מקרבת בין אמא לבת. ודווקא אז, כשאתן קרובות מתמיד, וכשאת הכי זקוקה לדמות הזו שתכיל אותך על כל הכאוס הזה שאת עוברת – הנכד/ה הופך למרכז העניינים ולעיתים תופס את מקומך…
    העצה הכי טובה שיש לי לתת לך (וגם הכי קשה) – לדבר. קחי את אמא שלך לכוס קפה (בלי הילדה!) וספרי לה שככה את מרגישה, כי אני בטוחה שהיא לא שמה לב. לדבר, לא בהכרח זה ישנה משהו בפועל, אבל בהכרח זה יגרום לך להרגיש יותר טוב שפרקת את כל הכעס הזה.
    ועם הזמן אני חושבת שזה משתנה, לאט לאט, ככל שהתינוקת תגדל, הדברים יתאזנו קצת, גם אם זה לא יהיה ממש כמו פעם.
    שולחת לך חיבוק ענק ומלא בהזדהות,
    סיון

  4. יפעת הגיב:

    הי. מזל טוב. לפני שאגיב אני שולחת לך חיזוק גם לגוף וגם לנפש כי את עכשיו בתקופה כל כך מורכבת שצריך הרבה כח.
    אני מזדהה. קצת דומעת. נזכרת שכששמעתי את אמא שלי אומרת לחברה שלה בטלפון שאני אמא נהדרת רצתי לחדר ופרצתי בבכי. זה קרה חודש אחרי הלידה ומילותיה היו מכוונות לחברתה ולא אלי. עד אותו רגע לא שמעתי ממנה מילה אחת טובה.
    סבתות כמו יולדות עוברות תהליך כשנולדת להן נכדה או נכד ראשון. הן נפגשות באופן לא מודע עם הרבה חוויות שהתחבאו בהן ואלו מהן שקצת פחות מודעות או רגישות מביאות את החוויות לידי ביטוי באופן שמגונן רק על הרך הנולד בעוד הנפש הרכה של היולדת מוזנחת במקרה הטוב, או סופגת ביקורת מזיקה במקרה הרע.
    בתקופה הזו של אחרי הלידה יש המון דרכים להתמודד עם מפגשים מאכזבים או כואבים ולכל אחת מתאימה דרך אחרת. שימי את עצמך במרכז. התינוקת שלך תודה לך על כך. קבלי אהבה ותמיכה ממי שיכול לתת, בלי למיין ולדרג. אולי תופתעי ויגיחו לחייך דמויות חדשות שיחליפו קצת את אמא שלך. אצלי באופן מפתיע אבא שלי כיכב, ממרחק נכון, דאג לצרכי הפיזים ללא הפסקה. אמא שלי לעומתו נעה בין ביקורת כלפי לפחד מפני. אולי במקום "שיחות" מעמיקות עם אמא שווה לציין את הצורך שלך בקצרה ולעבור הלאה בלי דרמה, למשל בשיחת טלפון בה את זוכה להתעלמות להגיד " אמא שכחת לשאול מה שלומי". אני חושבת שליד הכאב שכנראה לא מתעורר עכשיו בפעם הראשונה בנושאים שקשורים לאמא שלך וצריך לתת לו מקום חשוב מאוד מאוד מאוד לתת מקום לכח ממקור אחר להזין אותך. אמא שלך יכולה לעשות רק מה שהיא יכולה לעשות. וגם את. זו מן התפקחות וסליחה שגדלות עם האמהות. חולקת את כאבך ומבטיחה לך שיכהה.

  5. אמא חדשה יקרה,
    מזל טוב להולדת ביתך ולאמהות החדשה שלך.
    כמו כל אם חדשה גם את עוברת טלטלה במעבר לאמהות ואת מביאה זאת באופן כה נוגע, כה אמיתי. אני מודה לך על המילים האמיתיות שלך. אך תרשי לי להביא זוית ראיה אחרת. מהדברים שלך ומתאור הקשר הקרוב שלך עם אימך , אני יכולה לראות מצב שאימך מעירה, "עושה פרצופים" דווקא מתוך תחושה של קירבה עצומה אלייך, קירבה כמעט ללא גבולות. אני בטוחה שאימך אוהבת אותך מאד, גם כשאינה שואלת אותך מה שלומך. הייתי מציעה לך לנסות לדבר עם אמא שלך, ולשתף אותה בהרגשתך ובגעגועים שלך לפינוקים שלה. הקושי האמיתי הוא הקושי הפנימי, האישי להרגיש שאת בתפקיד של אמא ולא בתפקיד של בת. אך עד מהרה , כך אני מקווה, תרגישי שאפשר להחזיק בשני התפקידים ובצורה מגוונת מאד.
    אני מאחלת לך ולכל המשפחה הצלחה ואושר.
    ד"ר חנה גילאי גינור, הורותא

  6. היי יקרה,
    שומעת כמה את מתגעגעת לאמא, לאמא שהיתה לך, נשמע שכל כך הרבה השתנה בקשר.
    אני לא יודעת אם את יודעת, אבל אחד הדברים בה' הידיעה שמעסיקים נשים בכלל ונשים אחרי לידה בפרט זה הקשר עם האמהות. תמיד הקשר הזה כל כך מורכב ולא פשוט.
    בקבוצות שהנחתי לנשים אחרי לידה, הקול שלך עלה בצורה מאוד ברורה- ההפיכה שלנו לאם מדגישה עוד יותר את הצורך שלנו להיות ילדות- שאמא תכיל אותנו, תקשיב לנו, תהיה איתנו, תרפא אותנו, תבין אותנו. תהא האמא שאנחנו צריכות כילדות.
    מפני שההפיכה לאם היא אירוע כל כך משמעותי בחיים שלנו, תקופה שבה אנחנו כל כך בשביל הילדים שלנו והרבה פחות עבור עצמנו, שאנחנו צריכות את אמא שם, אמא שתהא בשבילנו.
    יחד עם זאת, עולים המון כעסים, מפני שכשאנחנו הופכות לאמהות יש דברים שאנחנו כבר פשוט לא יכולות להבין באמהות שלנו- איך היא מתנהגת ככה ? כאמהות, אנחנו כבר לא יכולות להבין ולקבל את זה, מפני שזווית הראייה משתנה.
    והפוקוס- כתבת כל כך יפה איך שהפוקוס משתנה. דווקא בתקופה שאנחנו רוצות להיות הכי במרכז, אמא עסוקה בפלא החדש והמופלא שהגיע לעולם והרבה פחות בנו.

    כותבת את כל זה כדי להגיד בעצם, שמה שאת עוברת הוא חלק מתהליך טבעי של המעבר לאמהות, על גווניו. מעבר לאמהות דורש הסתגלות לכל כך הרבה דברים, בכללם הסתגלות לקשר שמשתנה עם אמא.
    באומרי קשר משתנה, אינני מתכוונת שהוא דווקא משתנה לרעה בטווח הרחוק, אלא שיש שם שינוי שלוקח זמן להסתגל אליו, בדיוק בדרך שאת מסתגלת- לשים לב לשינוי, לכעוס עליו, לכאוב אותו ואחר כך כך למצוא את הדרך להתקרב שוב. הכעס שאת חווה עכשיו הוא טבעי ונפלא ואפילו הכרחי לצורך התקרבות מחודשת לאמא מהמקום החדש שלך כאמא. מצי את הכעס כמה שהוא מבקש ואני בטוחה שאחרי שהכעס יבטא מספיק את עצמו, יעלה שם רגש אחר שיבקש מקום ותחול שם תנועה.
    נשיקות,
    לימור

  7. נעה גביש הגיב:

    כתבו לך כאן הרבה מילים מחזקות ומעודדות וגם מכוונות ומחבקות
    ואני רוצה להתוודות שמה שכתבת כאב לי בבטן מאוד מאוד מהסיבה הפשוטה שאת הרגשות ההן שעליהן את מדברת, אני פשוט לא מכירה.
    צרם לי והיה לי מוזר לקרוא את מה שאת חשה שקורה בנך לבין אימך…כשנולדת נכדה סבתא מתמלאה רגשות חדשים ולא מוכרים…אולי גם היא לא ממש יודעת איך להתמודד עם העניין וקשה לה לדבר ולהודות בכך.
    מה שלא יהיה אני מקווה שבזכות הקשר שנשמע שהיה לכן במשך שנים רבות, תצליחו להגיע לאיזו שיחה או הבנה כלהיא לאיך מתמודדים עם השינוי, הרגשות והצרכים של כל אחת מכן.

    שולחת לך מכאן חיבוק חם, אוהב, נותן כוחות…
    נשמע לי שאת בת נפלאה שהרבה אימהות היו רוצות ואת תהיי וכבר אימא כזו 🙂
    חג שמח ואוהב לך

    נעה

  8. אמא חדשה הגיב:

    תודה לכולן על התגובות הנעימות.
    אני ואמא שלי באמת היינו תמיד קרובות, ובכל זאת מצאתי שקשה לי לדבר איתה על הנושא הזה. אני כאילו לא רוצה להעיב על השמחה והאושר הגדול שיש במשפחה מאז שבתי נולדה…
    נראה לי שכל התקופה הזאת של אחרי הלידה מאופיינת אצלי חזק בלוותר על עצמי בשביל התינוקת, ומאוד קל לי לוותר על עצמי על הדרך גם בשביל כל השאר…

    עוד כשכתבתי את הטקסט הזה, הרגשתי שסוף סוף משהו מתחיל להשתחרר וחשתי הקלה מסויימת.
    חשבתי המון על לתת לה לקרוא את מה שכתבתי, אבל החלטתי שלא (לעת עתה).
    התגובות הראו לי שאני לא היחידה שמרגישה כך, וזה מאוד מחזק.
    אני מרגישה (ומקווה) שאולי בפעם הבאה שמשהו שהיא אומרת או עושה יפריע לי – אני אדע להתמודד בצורה נכונה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לעבור הריון ללא בן זוג – מיומנה של אם חד הורית

מאת : אוסי הורביץ

5 בינואר 201110 תגובות

מתוך אמהות חד הוריות, הריון, יומן הריון, לכל אמא

איך זה להיות לבד ? לעבור את ההריון לבד ?

בהתחלה, עוד לפני שנכנסתי להריון, כשעמדתי לעשות את כל הבדיקות הגנטיות, אודה שהיו דמעות בעיניים והרגשתי עצב על כך שאין מי שיחלוק איתי בזה ושאני צריכה לעשות את כל הבדיקות לבד. (ובנוסף להידקר לא מעט במקום להתחלק עם מישהו…). חוויתי רגשית את ההחלטה המושכלת שלי להיות אמא ונפרדתי מהחלום לזוגיות ומשפחה "נורמאלית" (אמא, אבא וילדים) והיה בזה עצב.

על ההצגה 'יומן הריון' של הילה שרעף גלסר

מאת : הילה שרעף גלזר

14 בנובמבר 20105 תגובות

מתוך אחרי לידה, הריון, יומן הריון

כל כך הרבה פחדים התעוררו: "אני מתאימה ?" "בשלה ?" "מחוברת ?" והרבה חוסר סיפוק מעצמי. עלה בי גם: " האם העולם הזה באמת נכון לילד ?" "האם אני הילה, האוסף רעיונות הזה, באמת מבין לקראת מה הוא הולך ?" מה אני בכלל יודעת על אמהוּת ? על הורות ? על אחריות ? איך אצליח לגדל מישהו, הרי בקושי הצלחתי לגדל את עצמי ? הרי הובחנתי מספר פעמים בחיי כמרחפת, זורמת, מצחיקה, כייפית… האם אלו תכונות שתואמות הורות ? –אמהות ?

זאת היתה השנה שהיתה

30 בדצמבר 2014תגובה אחת

מתוך אמהות חד הוריות, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

עבורי, שנת 2014 היתה שנת ה'לא לוותר'.

התחלתי את שנת 2014 אחרי שפלטתי משהו מתוכי שמסתבר והעיק במשך שנים ולא ידעתי עד כמה. חוויית אחרי הלידה של הבכור שלי. חודשיים הקדשתי לכתיבה אינטנסיבית תרפויטית המבטאת את כל החלקים בתוכי שלא קיבלו מספיק התייחסות וכתבתי, הקאתי, ביררתי, נשמתי, בכיתי, הייתי, למדתי, גדלתי, התרחבתי.