אני והבנג'י

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

10 באוקטובר 2011 | 2 תגובות

שיר זה נכתב בחודש השני של ההריון.

אני והאסלה היינו חברות הכי טובות , הכרתי צדדים רבים בה וגיליתי שניתן להקיא בכל מקום , ואז נולד השיר הזה שהבנתי שאי אפשר לברוח ואי אפשר לעצור.

קפצתי למסע וזהו, ההריון שלי קשה ולא קל, אך אני בכל זאת יצליח. ואכן, שיר שלי נולדה בשבוע 37

 

מתוך הריון, יומן הריון

אי אפשר לברוח

כמו קפיצת בנג’י,

קפצתי לתוך מסע ההריון

ועכשיו

צריך לקוות שהחבל לא יקרע

ואני בתחילה של הקפיצה……

קפיצת חיי.

 

 

 

אביבית זהבי בינשטוק, נשואה לאייל ואמא לשיר, מטמיעת תוכנה, אוהבת לצייר ליצור לרקוד וכותבת את החיים.. לבלוג שלי

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “אני והבנג'י”

  1. חני סער הגיב:

    היי אביבית,

    אהבתי. בהחלט קצר וקולע, לכולנו 🙂
    שתהיה נחיתה רכה עד כמה שאפשר….

    חני

  2. אביבית זהבי בינשטוק הגיב:

    חני יקרה , תוודה על תגובתך אני כבר נחתיתי לפני 7 וחצי חודשיים ואכן שיהיה בהצלחה אמן

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

זהו, נגמר החופש

מאת : עינת דורפן

15 באפריל 201214 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא

זהו, נגמר החופש. לא נעים לומר, אבל כל כך חיכיתי לרגע הזה, אני מסיימת את חג החירות השנה בתחושה קשה של עבדות.

איך בכלל הגעתי למצב שהפכתי לשונאת חופשים ? אני, שכל כך חיכיתי שיגיע החופש ובמיוחד חופש פסח שכבר ייתן את הארומה לקראת החופש הגדול.

התקופה הזאת של השנה טעונה בכל כך הרבה סמלים שטופחים על פניי כמו סטירות לחי.

כך תוכלי לדעת אם בגבר חלומותייך קיים צד אפל

מאת : עטרת ליפשיץ

25 בנובמבר 20140 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, לכל אמא

אף זוגיות איננה מתחילה באלימות ההיפך הוא הנכון. גם זוגיות שהופכת עם הזמן אלימה מתחילה בדרך כלל בהתאהבות סוחפת. בזוגיות כזו דברים בדרך כלל קורים מהר, החיזור המסחרר מלווה ברגשות עזים עד, שהם עלולים לעוות את תפיסת שני הצדדים.

כל מה שמפריע לתמונה המושלמת של בן הזוג נדחק הצידה. יש נטייה להתמקד בעצמה רבה ברגשות שהשני גורם לנו, במקום לראות מיהו אותו אדם. ויש בכך הגיון פשוט מאוד בו את אומרת לעצמך שאם הוא גורם לך להרגיש כל כך נפלא, אין ספק שהוא אדם נפלא.

ארבע לפנות בוקר אנ'לא נרדמת

מאת : אמא מיכי

26 באפריל 20132 תגובות

מתוך אחרי לידה, רוצות לישון!

היה קשה להרדים לשנת הלילה היום, פעם ראשונה שהרדמתי בטיול בעגלה,
ואז הוא קם ב24:00 לאכול, שזו שעה לא רגילה, ושוב לא היה לו קל להירדם,

ועוד פעם ב 2:00 ואני אומרת לעצמי- משהו לא הגיוני, הוא לא אמור להיות רעב, נותנת צד ראשון, וצד שני, ושלישי, ורביעי, והוא בשלו- לא נרדם, או שנרדם בידים ומתעורר כשאני מניחה בעריסה.

אני מתחילה להתעצבן, העייפות חודרת ומחלחלת ויוצאות לי מילים ואנחות מהפה- אוף…, נו כבר… נמאס לי… יש לי מלא תוכניות למחר… אתה תעיר את האח הגדול שלך, איזה מסכנה אני ולמה רק אני קמה, אולי נעיר גם את הבן זוג שיראה גם הוא מה זה…

ופתאום אני קולטת- יש ירח מלא בחוץ