אני והבנג'י

מאת :

10 באוקטובר 2011 | 2 תגובות

שיר זה נכתב בחודש השני של ההריון.

אני והאסלה היינו חברות הכי טובות , הכרתי צדדים רבים בה וגיליתי שניתן להקיא בכל מקום , ואז נולד השיר הזה שהבנתי שאי אפשר לברוח ואי אפשר לעצור.

קפצתי למסע וזהו, ההריון שלי קשה ולא קל, אך אני בכל זאת יצליח. ואכן, שיר שלי נולדה בשבוע 37

 

מתוך הריון, יומן הריון

אי אפשר לברוח

כמו קפיצת בנג’י,

קפצתי לתוך מסע ההריון

ועכשיו

צריך לקוות שהחבל לא יקרע

ואני בתחילה של הקפיצה……

קפיצת חיי.

 

 

 

אביבית זהבי בינשטוק, נשואה לאייל ואמא לשיר, מטמיעת תוכנה, אוהבת לצייר ליצור לרקוד וכותבת את החיים.. לבלוג שלי

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “אני והבנג'י”

  1. חני סער הגיב:

    היי אביבית,

    אהבתי. בהחלט קצר וקולע, לכולנו 🙂
    שתהיה נחיתה רכה עד כמה שאפשר….

    חני

  2. אביבית זהבי בינשטוק הגיב:

    חני יקרה , תוודה על תגובתך אני כבר נחתיתי לפני 7 וחצי חודשיים ואכן שיהיה בהצלחה אמן

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אחרי הניתוחים הקיסריים שעברתי, אני רוצה לידה נרתיקית

מאת :

7 ביוני 2011תגובה אחת

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

בחודש שביעי התחלתי להבין שהלידה, המילה הזו, שעד עכשיו רק ריחפה באוויר, כבר די קרובה ואמיתית, ואם אני רוצה שתהיה כמו שאני רוצה, הגיע הזמן להתכונן. אז כתבתי מכתב לעצמי ולגל הדולה המקסימה שלי, בו סיפרתי על פחדיי, ועל הרצון שלי להתגבר עליהם.

התחלתי גם לקרוא המון בפורומים, יותר מכרגיל, והגעתי למסקנה שאני לא רוצה בית חולים, בכלל לא רוצה. מכיוון שהיה לי ברור שאף מיילדת לא תיקח VBAC2 (לידה וואגינלית אחרי 2 ניתוחים קיסריים) בלידת בית, חשבתי על לידה ללא עזרה, רק אני, אבא, וגל אם תהיה מוכנה.

אנחנו זוג צעיר עם ילדים ויש לנו קשיים זוגיים

מאת :

11 בינואר 2011תגובה אחת

מתוך זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

היא רוצה שאני אדע לפתור את הבעיות בעצמי, נמאס לה לסחוב את הזוגיות על עצמה. דיברתי איתה שאולי כדאי שנלך לטיפול זוגי, אז היא אמרה שאם אני רוצה אני יכול ללכת לטיפול זוגי לבד, אבל היא לא הולכת. שוב, היא לא מוכנה שיגידו לה שהיא צריכה "לבוא לקראת" או שהיא צריכה להתחייב למשהו. מבחינתה, היא כבר נתנה הכול על הזוגיות.

למה בגן היא מצליחה לאסוף את עצמה ואיתי יש איבוד עשתונות מוחלט?

מאת :

15 ביוני 20143 תגובות

מתוך לכל אמא, רגשות אשם

הבכורה שלי בת 6.4 . רגישה . פרפקציוניסטית. התאכזבה שוב מעצמה שאיבדה עוד משהו (בפעם השלישית ביומיים האחרונים). אני כמובן טורחת לספור לה.. (אכזבה #1 מעצמי) .

הזעם שלה שוב פורץ. מנסה להתקרב להגיד משהו והיא מרחיקה אותי. כל המשפחה מנסה להגיע לאוטו והכל קורה מול העיניים של חמותי (שתחיה – היא והביקורת שלה). בסוף אני לוקחת אותה חצי דרך בידיים. מגיעים לאוטו וזה לא נרגע. הצרחות בלתי נסבלות ככה שאני חייבת לסתום אוזניים (אכזבה #2 מעצמי).