האימהות היא חלק ממני עכשיו

מאת :

1 באוקטובר 2011 | 4 תגובות

בפעם הראשונה הבנתי שהאימהות היא חלק ממני עכשיו. גם כשהילה לא איתי.

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

היום, לראשונה, יצאתי מהבית ללא הילה. תכננתי לנסוע לקניון, להחליף מתנה שקיבלתי. חשבתי לעשות את זה עם הילה, וההתלבטות הייתה אם במנשא או בעגלה.

הבוקר, כשהתחלתי לחשוב על התארגנות ליציאה מהבית, בעלי הציע – "אולי תלכי בלעדיה? זאת קפיצה קצרה. תני לה לאכול, ותיסעי."

בהתחלה חשבתי לעצמי: "כן? באמת? ואם היא תרצה משהו, ואם היא שוב תהיה רעבה? עדיף שנלך ביחד." אבל כשהאכלתי את הילה ראיתי שהיא מתעייפת ונכנסת לשינה, והחלטתי פשוט לעשות את זה! זאת הזדמנות מצוינת בשביל שלושתנו.

בפעם הראשונה מזה ארבעה וחצי חודשים יצאתי מהבית בלי תינוקת בידיים, או בסל-קל, או במנשא.

בפעם הראשונה הוצאתי את הארנק והפלאפון מהתיק של הילה ושמתי בתיק הקטן שהיה שלי לפני הלידה (ומאז שוכב מובטל בארון).

בפעם הראשונה נכנסתי לאוטו, הצצתי במראה האחורית ולא הייתה שם הילה בסל-קל מחייכת אלי.

מוזר.

הסתובבתי בקניון והרגשתי מצד אחד שאני "על קוצים". אז הכרחתי את עצמי לשחרר ולסמוך שהכול בסדר בבית ולא להתקשר לבעלי כל שנייה לבדוק, כי זה חשוב גם לו. מצד שני, הרגשתי סוג של חופש. ושקט.

פתאום, כשהייתי לבד, שמתי לב שכשאני מסתובבת עם הילה, זה מושך המון תשומת לב. אנשים אוהבים להסתכל על תינוקות, מציצים בעגלה, שואלים על המנשא, מתעניינים. ועכשיו כשאני לבד – אני שוב "סתם" אישה רגילה. אף אחד אפילו לא יכול לדעת אם אני אמא. אף אחד לא פונה ומתחיל לפתח שיחה איתי סתם כך, ובטח לא בנושא של תינוקות. אף אחד לא מסתכל עליי, ולא מסובב את הראש אחריי שאני חולפת על פניו.

הרגשתי חופשיה פיזית. לא סוחבת עגלה או תינוקת במנשא, חופשיה למדוד בגדים, לעלות במדרגות הנעות, לעבור במעברים צרים.

הסתכלתי על נשים סביבי, הקניון מלא בנשים. וחשבתי על זה שחלקן בטח גם אמהות. גם להן יש ילדים שנמצאים איפשהו בזמן שהן כאן. ילדים קטנים בגן או גדולים בביה"ס, בצבא, בעבודה…

בפעם הראשונה הבנתי ש האימהות היא חלק ממני עכשיו. גם כשהילה לא איתי.

כשהייתי בדרך חזרה, התקשרתי הביתה. בעלי סיפר לי שהילה התעוררה, והיא משחקת על המזרון שלה בזמן שהוא עובד על המחשב.

הכול בסדר.

** שירה דרוקר, 29, נשואה לרועי ואמא חדשה להילה. לבלוג שלי.

 

עוד אמהות כותבות:

ימים ראשונים אחרי לידה- שיעור בהישרדות / דלית לוי

אמא'לה, תינוק!! /  נטע רותם ימינצקיי

אני מרגישה שהחיים סוחבים אותי/ שירה דרוקר

7 חודשים אחרי לידה- תמונת מצב/ נטע רותם ימינצקיי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

4 תגובות ל- “האימהות היא חלק ממני עכשיו”

  1. איזה יופי. כל כך פשוט וכל כך מרגש.
    אני חושבת שככל שהוותק שלי בתור אמא עולה, אני יותר ויותר מתגעגעת להיות רק אני בלי המטען של הילדים על הגב כל הזמן, שאף אחד לא ידע שאני אמא, שיתייחסו אלי כאל אישה, שיסובבו אחרי את הראש (כן!!!)…
    ולכן זה נחמד להסתובב גם לפעמים בלעדיהם, ולהרגיש שוב כמו רווקה בלי ילדים, אפילו אם זה רק לרגע..

    שמחה לשמוע שהחוויה היתה מוצלחת, ושחזרת לבית רגוע ושלוו.

    נטע

  2. יעל הגיב:

    כתבת ככ יפה ומרגש.מאד מזדהה.

  3. איך הדברים "הקטנים" בחיים עושות אותנו מאושרות!!!!

    שנה טובה וחתימה טובה!!!

    מלאכי דולה
    דולה – תומכת לידה
    מדריכת הכנה ללידה
    דולה לאחר לידה
    מטפלת בשמנים ופרחי באך
    משווקת אלופירסט
    נייד 050-8391389
    http://WWW.MALACHY.DULOT.ORG.IL
    mailto:maldoula2@gmail.com

  4. סיון קונוולינה הגיב:

    קולולולולו!!!! 🙂
    בשעה טובה, יקירתי, אני יודעת כמה השחרור הזה לא פשוט בפעם הראשונה, אבל אני חושבת שמהר מאוד תגלי שיש איזון, ושהילה תסתדר איתו נפלא – וגם רועי!
    זו תחושה באמת מיוחדת ומשונה כאחד – להרגיש שוב כמו אישה, כמו מי שהיית לפני הלידה, ישות אחת שהיא אחת ולא שתיים (פיזית) אבל שתיים שהן אחת (רגשית).
    מאוד אהבתי את הניסוח שלך לתובנה הזו, שהאמהות היא חלק ממך גם בלי תינוקת נוכחת בסביבה, זה באמת כבר חלק ממך, גם אם אי אפשר לדעת רק מלהסתכל, שאת אמא.
    אני זוכרת שהרגשתי בדיוק כמוך בפעם הראשונה שיצאתי בלי עופרי, במיוחד היה לי מוזר הקטע של לנסוע לבד ברכב (וחגגתי את זה במוסיקה בווליום גבוה ברדיו ובנסיעה בלתי מתחשבת על כל פסי ההאטה בשכונה :-)), לאט לאט התחושה המוזרה הפכה לתחושה טובה, נכונה, אפילו מעצימה.
    התחושה שאני סיון, לא רק אמא של עופרי, אלא סיון – שמגדירה את עצמה כמו שנכון לה באותה סיטואציה שבה היא נמצאת לבד.
    תהני מכל רגע! 🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הלידה- משקאות, קמעות, מה שיכול לעזור ברוך הבא…

מאת : אבא בתול

20 בפברואר 20112 תגובות

מתוך הריון, סיפורי לידה

אישתי ממשיכה להתפתל, הרופאים ממליצים על הליכה קלה, אנו מדדים לעגלת הקפה. קרואסונים קפה וציר ועוד ציר… מותשים אנו מקבלים את הטפסים ועולים למחלקה. איבדנו תחושה של זמן…..יושבים במסדרון ומחכים שמשהו יתקדם, בנתיים אני שב ומעסה, אנו יוצרים סביבנו מעין בועה. עומדים במסדרון של מחלקת יולדות נושמים, מתחבקים. רק אני והיא כול העולם הופך למעין תפאורה, יחד אנו מטפסים במעין מבוך המורכב מגרמי מדרגות אינסופיים, הרגליים כבר כואבות שנינו עפוצים לחלוטין, מסוממים מעייפות.

שוב התחברות למוניטור, ובין לבין טלפונים ומסרונים, בני משפחה מעבירים מסרים רוצים להתעדכן. אני הופך בהדרגה למעין קשר בחזית, מעביר תשדורות מקו החזית אל העורף. ככל שחולפות השעות הלחץ גובר, האמהות מעבירות הילוך, אין ספור עצות מועברות.

הספר "להיפרד לפני שמכירים"- על לידה שקטה. ראיון אישי עם יעל בשור.

מאת : לימור לוי אוסמי

6 בינואר 20150 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון, ספרים לאמהות

ראיון אישי עם יעל בשור מחברת הספר "להיפרד לפני שמכירים" על הלידה שקטה שעברה. הנה חלק מהראיון:
"מצד אחד, אני רוצה לעודד ולומר שעם הזמן, הדברים מסתדרים, אפשר לנשום ולהתמודד. מאידך, נשים שנמצאות מיד אחרי לידה שקטה, לא מסוגלות לראות מה יהיה בעוד 'זמן', הן נמצאות בשיא הכאב, האבל, הבלבול, הכעס. לומר להן 'יהיה בסדר' זה בדיוק סוג הדברים שלא אומרים כי מי ששם, צריכה להיות בכאב ובאבדן. אין לי בעצם מה לומר כדי לעודד ואני גם חושבת שאין איך לעודד, ולרובינו קשה להיות במקום שבעצם אין מה לעשות. נשים שחוות לידה שקטה צריכות שיקשיבו להן, שיהיו אמפתיים לכאב שלהן ולא שיגידו להן שיהיה בסדר. (אני מתייחסת לנשים כי זה אתר ייעודי לנשים, הדברים נכונים לא פחות לגברים כי להם גם אין באמת מי שיקשיב והם עוד צריכים 'להיות חזק בשביל האשה')".

מקורות הכוח שיכולים לעזור לך בלידה

מאת : סיון קרמני

1 בפברואר 20113 תגובות

מתוך דולה, הריון

ההצלחה הזו שלה, ורגעים מסוג זה- זו הסיבה שבגללה בחרתי ללוות נשים בלידה. מתוך האהבה שלי לנשים באשר הן, נובע הרצון העז שלי לעזור להן ולמצוא עבורן, ויחד איתן, את הנתיב הזה.

אני מחפשת ללא הרף את האיזון העדין שבין נתינת כל המידע והכנה לכל מה שיכול לבוא, ובין שמירה על נוכחות האישה בסיטואציה, במצב שהיא יכולה להכיל