כאן גרים בכיף? | הזוגיות המשתנה בעידן ההורות

מאת :

25 באוקטובר 2011 | תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

  היי לכולן,

בפינה החדשה, 'זוגית או זוגית',  נשים על השולחן את אחד הנושאים הלוהטים והטעונים ביותר בחיים שלאחר לידה – הזוגיות המשתנה. באיזשהו אופן, מסתורי כמעט, נוצר איזה מן כיס אוויר שכזה בכל מה שקשור ליחסים הזוגיים בעידן ההורות.

מצד אחד, יש נשים רבות שבמהלך ההריון משוכנעות שבזוגיות שלהן הכל יעבוד ויתקתק לתפארת לאחר הלידה, מה שמתבדה לעיתים. ומצד שני, בכל פינה ישנן חברות שמשתפות בתחושות של תסכול ונתק רגשי בין זוגי ונשאלת השאלה מה פשר הפער הזה? ושאלה חשובה ועקרונית נוספת, היא מה מביא אותנו שוב ושוב לאתגר האמיתי כל כך לא מוכנות רגשית ומעשית?

בפינה החדשה נעשה לנו קצת סדר בעניינים ונציע דרכים להתבוננות אחרת בעניין המורכב והטעון הזה.

אני יכולה לספר משהו על עצמי, על איך עבר עליי האתגר הזוגי עם פרוץ האימהות.

אז, אם לסכם במילה אחת- זה היה אסון. לאורך כל ההריון היתה לי תחושה שבן הזוג שלי מנסה בכוח לכפות את הדעות והתפיסות שלו ולמצב את עצמו במקום משפיע, כשלי לא היה שום עניין בתפיסות השמרניות והמיושנות שלו, כלפיי וכלפי התינוקת שגרה אצלי בבטן. רציתי ממנו פרגון מלא לכל הבחירות שעשיתי, רציתי שיקבל את הדעות והצרכים שלי ללא ויכוחים, רציתי שייגבה אותי בדרך שאבחר ללדת וגם בכל מה שלאחר מכן – חיסונים, הנקה וכל יתר הסוגיות החמות. אבל זה לא היה המצב, בלשון המעטה.

בלידה הוא היה שם לגמרי, אוהב, תומך, מעשי, מכיל. אבל זה התאדה כמה ימים אחר כך. נוצר בינינו נתק שצמח לכדי קרע של ממש. קצרים בתקשורת, אכזבות הדדיות קשות, חוסר שיתוף פעולה ועוד כהנה וכהנה. מאז עברו כבר כמעט ארבע שנים, והמון דברים גורליים ומשמעותיים קרו לי. נקודת הפתיחה שלי אז, היתה הצפה פנימית של זעם ובדידות, תסכול נוראי, שברון לב וצער ללא גבול.

ובכל זאת, משהו היום, במבט לאחור, נראה לי אחרת מכפי שראיתי אז את המציאות. אז מה זה בעצם? איזו תפנית חלה בחיי? נראה לי שכמה דברים חשובים קרו- קודם כל הבנתי וראיתי בבירור את הקושי העצום שלי אז לחמול. מקום מותש ואבוד כל כך, פגוע וחלש, הוא מקום של מחסור. ובמציאות של מחסור מתכווצת הנדיבות עד שהיא מתאדה כליל. חמלה היא ביטוי לנדיבות, כי היא משהו שניתן לאחר מבלי להקטין אותו, (כמו במצב של רחמים למשל) וניתן ללא מאמץ, כלומר מבלי להרגיש התרוקנות. היכולת שלי לחמול על בן זוגי היא היכולת שלי לרפא את הכאב והעלבון שלי ולחולל בו שינוי ופתיחה, ואת זה יכולתי לעשות רק כשמשהו בי היה פחות תשוש ומעוך.

ומה עוד קרה? פתאום נפתח לי משהו בפריזמה שלי, ממקום מאוד מכונס ומרוכז בעצמי פתאום התגלו לי עוד חלקים בפאזל. ראיתי את השותף שלי, אבוד, הלום, בודד, כעוס ומובס. ראיתי והזדעזעתי עד כמה יכולתי לא לראות.

המטרה של הפינה הזוגית שלנו באתר היא לפתח את היכולת לראות. לראות באמת, לראות הכל, ולהכיל ולהסכים להישאר. לא לזוז ולא לברוח. אני רוצה לשתף ולהציע כלים לבחינת מחדש של הקונספט המגדרי האומלל והמוכה שאנחנו נושמות מאז ומעולם ועל גבו מעלות לעולה את היחסים הזוגיים שהיינו רוצות להוות לטובת הנצחת הפשרה, הקורבנות, הבדידות, השנאה והתסכול.

לריפוי ושיני אמיתי דרושה פגישה מחודשת שתצמיח שפה מחודשת בין נשים לעצמן ובין גברים לעצמם, בין אימא לאבא. אז כולן מוזמנות בחום לשתף, לשאול ולהציע כלים לבריאת התיקון הגורלי הזה. בפינה שלנו תוכלו להגיב לפוסטים כתובים ובהמשך נציג כאן גם תכנים מצולמים. כדי שיהיה לנו באמת לבריאות ולחיי שנה חדשה לגמרי, מהפכנית ומעצימה

ועכשיו, משהו בנימה אישית אלייך– רציתי לבקש ולהזמין את כל מי שמרגישה שהדברים נוגעים בה ומפעילים אותה, לתת יד למהלך משותף שנחולל כאן יחד לטובת העלאת הפתיחות והרגישות לנושא הזוגי. מהלך של שינוי אמיתי בתודעה, יכול להתחולל רק בשיתוף פעולה בין כולנו. לכן, אני מזמינה אותך להגיב על התכנים, לשלוח לי שאלות, בקשות ותכנים. אם את זקוקה לעזרתי, רוצה להתייעץ ולשתף – את כל כך מוזמנת! אנא פני אליי במייל

בברכה ובשמחה

רותי שלו,
יועצת ומגשרת. תומכת בתהליכי שחרור וצמיחה

עוד אמהות כותבות:

אהובי / שירה דרוקר

הפעם אני פונה אליך איש/ לי-את דנקר, מאמנת אישת

זהו, נגמר החופש/ עינת דורפן

מאז שאנו הורים, כבר פחות מסתכלים אחד לשני בעיניים/  רעות שלומי רסלר

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

תגובה אחת ל- “כאן גרים בכיף? | הזוגיות המשתנה בעידן ההורות”

  1. תמר קלר הגיב:

    בהצלחה רבה

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

מאת :

2 באפריל 2014תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

התמונה הזאת תחזיק אותי מעכשיו. ברגעים שבהם אני מאבדת את עצמי היא תזכיר לי.

זאת את. זאת האישה שנמצאת שם בתוכך.

היא קטנטונת אבל אם תשקי אותה היא תגדל ותגדל, וקווי המתאר של דמותה יתמזגו בשלך.

ואני נושמת עמוק. וצועדת את הצעד הראשון בדרך לשם.

העלים מתפצפצים תחת כפות רגליי.

רגעים קטנים של אושר (וגם קושי) אחרי לידה

מאת :

2 בנובמבר 20108 תגובות

מתוך אחרי לידה, קושי אחרי לידה

אבל לפעמים, כמו היום, קשה לי. קשה לי כל כך כשאת בוכה אליי ורוצה אליי, אפילו בוכה אצל אבא. אז ברחתי לאמבטיה ובכיתי. נשברתי לרגע. רציתי את אמא – את סבתא, שתבוא ותעזור, שתחבק, שתאהב, שתנשק ותנחם אותי – כי גם לי קשה. ואז חשבתי שאולי לא חוויתי דיכאון לפני או אחרי לידה אולי אני חווה אותו עכשיו?

הלוואי וגם אותי, היו לוקחים עכשיו במנשא

מאת :

14 באוקטובר 20100 תגובות

מתוך אחרי לידה, רוצות לישון!

אתה כל כך קטן וטהור

שבלתי אפשרי עליך לכעוס.

כה חסר אונים ומדהים,

כל חייך בידי עכשיו נתונים.

אבל אני רק רוצה לישון לישון לישון.