היפופוטם, יעל ואני
לפני כמה ימים עלה בי דימוי של היפופוטם, שנדמה שהתכלית שלו היא לרבוץ במימי האגם ומידי פעם לצאת משם כדי ללחך קצת עשב. התחושה שהייתה נוכחת עם הדימוי הזה היא שלפעמים זה בדיוק מה שהייתי רוצה לעשות- לרבוץ וללחך. לשהות בתוך המים, ליהנות מהם, וכשיש צורך, לצאת וללחך עשב שכבר נמצא, ללא מאמץ להשיגו.
אתמול, כשהיינו במדבר יהודה, הבחנתי ביעל היושבת לה על קצה המצוק ופשוט מביטה, כמו נושמת לתוכה את כל הנוף. כל כך רציתי להיות במקומה, רק לשבת על קצה הצוק, כשהנוף משקיף לרגליי. לנשום עוד את היופי והמרחב הזה, את הטבע בראשיתו. בלי לטפס, בלי להתנשף, בלי לרצות להגיע לחניון שלמעלה, בלי להתחשב בקבוצה שכבר הקדימה אותי, אלא רק להישאר בגובה הזה, להביט ולספוג את היופי.
הדימויים האלה, של היפופוטם ויעל הרגישו לי משמעותיים, ובחרתי להעמיק בהם היום. העליתי בדמיון דימוי של היפופוטם הרובץ במים ומלחך עשב ואת היעל שיושבת ומביטה ממרום המצוק. הדימוי של ההיפופוטם הביא איתו בעיקר שקט, תחושה כזאת שלא צריך להספיק שום דבר, אין שום משימה או עבודה באופק, תחושה שכל מה שאני צריכה נמצא ממש כאן, איתי. בלי לרוץ, בלי להספיק, בלי לרצות להתקדם ולשאוף, בלי לחפש ולשאול. הכל כמו שצריך להיות עכשיו, ממש ככה, בדיוק. לא צריך להיות משהו אחר, מה שיש הוא מספיק ומספק. השהייה עם הדימוי של היעל העלתה את הצורך במרחבים, בטבע.
עלו בי המילים: "בלי דאגה". זאת הכמיהה, לשם הלב שלי יוצא, לשם הוא מבקש. להיות בעולם ללא דאגה קיומית הזאת שהיא כמו חלק בלתי נפרד ממני היום. אני כותבת, קוראת את מה שכתבתי וכבר עולה בי דאגה שאולי זה לא 'מספיק', אני מחייכת ומסיימת את הכתיבה להיום.
שלכן,
לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, שמשתדלת לדאוג קצת פחות. לבלוג שלי
לדף הפייסבוק של נשים מדברות אמהות
ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה – להכניס נשימה אל תוך הדחיסות
לימור לוי אוסמי
מלווה רגשית נשיםבהריון ואחרי לידה, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. נפגשת עם נשים בכרכור ובשיחות וידאו. לפרטים וקביעת מפגש אפשר ליצור איתי קשר בהודעה - 052-2835020.
אולי יעניין אותך לקרוא
אמא אחרי לידה: רע לי, פשוט רע לי
מזל טוב ילד שלי
13 Comments
אפרת דבוש נאור
מקסים ביותר ומספיק בהחלט
לימור לוי אוסמי
תודה יקרה
סיון קונוולינה
את מהממת, אני פשוט מתה עליך!
כל כך מתחברת למה שכתבת, וגם לחיות שבחרת, ובדיוק מאותן סיבות.
ובהקבלה לשורה האחרונה שלך:
השבוע הייתי אצל מטפלת נפלאה ברפואה סינית (שיאצו ודיקור), שאמרה לי שמרגישים בגוף שלי שאני מעמיסה על עצמי המון, ואני חייבת לשחרר, להקל על עצמי. ועניתי לה בלי לחשוב: "את כל כך צודקת, אני אוסיף את זה לרשימת המטלות של דברים שאני צריכה לעשות"…….. 🙂
מאחלת לך שהייה נעימה ומענגת עם ההיפופוטם והיעל, שיהפכו לחלק ממך בכך מקום שתלכי!
לימור לוי אוסמי
את מהממת בעצמך ! חייבות לדבר על זה !
כשכתבת את ה"חייבת לשחרר", זה נשמע לי כל כל הגיוני, אבל אחר כך שכתבת את התוספת, זה נשמע לי עוד יותר הגיוני !! זה כל כך מתעתע !
כדי לחיות 'נכון', אנחנו "חייבות" לעשות ספורט, לאכול נכון, לתחזק בית, בעל, ילדים למופת וגם- להירגע 🙂
מה יהיה עם ה"חייבות" הזה ?
סיון קונוולינה
לא יודעת! עדין לא מצאתי דרך לספק את כל היצרים, צרכים, רצונות, שאיפות שלי, ובבד בבד להיות היפופוטם… אולי אני צריכה (או שמא חייבת) לקבל את זה שאי אפשר גם להיות היפופוטם וגם להיות נמלה. אולי צריך לבחור,ואז פשוט לוותר על החיה שאני לא, ולא לחיות בתסכול וכמיהה תמידית לאיך ומה שהיא. לעשות בחירה מושכלת, לפי מה שהכי מתאים לי ולטבע שלי, לטיפוס שאני, ואז בכל פעם שמבצבצת הקנאה בחיה האחרת – להזכיר לעצמי למה בחרתי להיות החיה שאני ולא החיה ההיא.
זה גורם לי להרהר בזה שאנחנו כל הזמן בתנועה לעבר כל מיני מטרות שסימנו לעצמנו, ואיכשהו אף פעם לא מסופקות, תמיד יש עוד, תמיד לא מספיק. לפעמים אני תוהה לעצמי כמה מהדברים שאני עושה או שסימנתי לי כמטרה – הייתי בוחרת לעשות אם הייתי חיה בחלל ריק, בלי השוואות ובלי נקודות ייחוס. במילים אחרות – כמה מהדברים אני עושה מתוך יצר פנימי וכמה מתוך השפעה סביבתית. יש לי תחושה שאם הייתי עושה רק מה שמניע אותי מהקרביים ומנטרלת השפעות מבחוץ (אף על פי שהגבול יכול להיות קשה להבחנה) – הייתי רגועה ונרגעת הרבה יותר…
לימור לוי אוסמי
היי סיון, תודה שהרחבת, בגלל שזה נוגע למקום אחר ודומה אצלי.
אין לי צורך או רצון כללי להיות היפופוטם או יעל, אלא רק להתחבר לאיכויות שהדימוי הזה מייצר עבורי. יש בי את הרצון להנכיח את האיכויות הללו, ולפעמים יש בי גם איכויות אחרות לגמרי, שלא הייתי יכולה לממש אילולא הייתי רק היפופטם, לצורך העניין.
היום אני מבינה יותר שזה לא הגיוני להיות רק דבר אחד והאיכות שנמצאת היא "גם וגם"- גם נמלה, גם היפופוטם ואני מניחה שגם לביאה וסוס ופרפר וכד'.
מרגישה שעבורי המילה 'איזון' היא מדויקת- איך לאפשר לכולן להיות ולהתבטא מבלי להשתלט או להיעלם. כולמר, צד אחד שואף למידה של היפופטמיות וצד אחד יודע שאם אהיה היפופטם, לא אוכל לספק הרבה יצרים וצרכים אחרים שקיימים בי.
סיון קונוולינה
ואני חושבת שזה בדיוק מה שההיפופוטם עושה, אגב. הוא רובץ בביצה שמבודדת אותו מההבלים של העולם מסביב. בקרירות הזו שמרגיעה אותו ומנטרלת תחושות לא רצויות, או אפילו הסחות דעת.
הוא מתמקד במה שבאמת חשוב לו כדי לחיות "נכון"…
נטע רותם ימניצקיי
לימור, הכתיבה שלך כרגיל מאוד מדוייקת, ויפה לראות איך את מגיעה לתובנות ומתחברת לתחושות שלך.
מה שכן, אני חושבת שהכמיהה לדימויים האלה של היעל או ההיפופוטם היא קצת מטעה. את ראית את החיות האלה בנקודת זמן ספציפית, ברגע אחד, ואולי קיבלת רושם קצת מוטעה. אני חושבת שליצורים הללו יש דאגה בחיים שהיא לא פחותה משלנו – דאגת הקיום. אם זה להשיג מזון או לחמוק מחיות אחרות שהן המזון שלהם. אז אולי היעל המשקיף בעצם תר אחר סכנה פוטנציאלית, וההיפופוטם המלחך היה עסוק במארב שקט אחרי מזון? לא יודעת. בכל מקרה לא יכולתי להתעלם מהמחשבה הזאת בזמן הקריאה, שלא כל הנוצץ זהב, ואם החיים של מישהו אחר נראים לי מושלמים מידיי, אז כניראה אני מפספסת משהו.
נטע
לימור לוי אוסמי
היי נטע,
מבחינתי, זה רק דימוי 🙂
דימוי שעלה, ריגש אותו, ולכן רציתי לשהות אותו. מנקודת המבט שלי, פחות מעניין אותי אורך החיים או ההתמודדות שלהם, מכיוון שאין לי עניין להפוך להיות מישהי אחרת או משהו אחר, אלא רק להרחיב את המקומות שמרגשים אותי ולפעמים, גם להבין אותם קצת יותר.
בהשאלה, זה כמו שתמונה מסוימת מרגשת אותך, מפעימה אותך ואת רוצה להיות עם זה קצת יותר, רק כדי להבין מה שם כל כך נגע וריגש.
הצלחתי להסביר ?
נטע רותם ימניצקיי
כן, הבנתי את זה כבר קודם.
לימור לוי אוסמי
אה, או.קיי
שפי
תודה שהזכרת לי
לימור לוי אוסמי
בשמחה