ילדה שלי, יפה שלי, מתוקה שלי… אני כל כך אוהבת אותך

מאת : שירה דרוקר

23 באוקטובר 2011 | 12 תגובות

מתוך רק אהבה

ילדה שלי, יפה שלי, מתוקה שלי… אני כל כך אוהבת אותך, אם אני לא אגיד את זה בכל רגע אפשרי פשוט אתפוצץ.

העיניים המדברות שלך סוחפות אותי עמוק לתוכן, ואני מרגישה שאני יכולה להיעלם, לשקוע ברוך ומתיקות…

החיוך המדהים שלך קורא לי לבוא אליך, קרוב קרוב, להניח את ראשי בין זרועותיך השמנמנות, להתמסר…

את מרשה לי להיות אני.

גופך הרך מזמין אותי להתלטף ולהתחבק עד אינסוף, לא רוצה להתרחק אפילו לרגע…

אצבעותייך הקטנות מלטפות אותי ברכות כשאת יונקת ונרדמת לאט.

מתבוננת בך כשאת ישנה, פיך פתוח מעט ואת רגועה ורפויה. מדי פעם חיוך צדדי קטן מתגנב אל שפתיך, מתוך שינה, כאילו נזכרת במשהו מצחיק…

מלטפת את שיערך הרך, משתדלת לא להפריע את שנתך, ורוצה שתתעוררי כבר, מתגעגעת אליך כל כך…

אני מאוהבת בך, אהבה רומנטית ויפהפייה, כמו באגדות… שומעת שירי אהבה ברדיו ופתאום – הם עלינו (עד לא מזמן הם היו על אבא שלך ועליי).

כמה מרגש לראות אותך גדלה, מתפתחת, מכירה את הגוף שלך, לומדת להפעיל אותו.

אהובה קטנה, תודה לך שהגעת אל חיי. שהרחבת את לבי ולימדת אותי לאהוב אהבה אחרת משהכרתי עד כה.

אני מרגישה שאף פעם לא אהבו אותי כך.

** שירה דרוקר, 29, נשואה לרועי ואמא חדשה להילה. לבלוג שלי.

עוד אמהות כותבות:

שלו שלי, אתה עושה ממני אמא / רקפת לרר

יוגה של אהבה / שירלי מן

ילד מקסים שלי, אני כל כך שמחה שזכינו בך / ilym

רגעים קטנים של אושר (וגם קושי) אחרי הלידה / אמא של שירה

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

12 תגובות ל- “ילדה שלי, יפה שלי, מתוקה שלי… אני כל כך אוהבת אותך”

  1. סיון קונוולינה הגיב:

    מזדהה מאוד 🙂
    מקסים ומרגש!

  2. אלמונית הגיב:

    מקסים ומאוד מרגש ונכון ואמיתי.
    אני לא רוצה להיות עוכרת שמחות אבל אני רוצה להסב את תשומת ליבך לאיזה עניין שעולה מדי פעם בפוסטים שלך. יכול להיות שאני טועה, אבל אני קצת חרדה לזוגיות שלך, כי את מביעה משהו שקורה לחלק מהאמהות, איזשהו צורך לשים את האהבה לבן הזוג בצד כדי לפנות מקום לאהבה לתינוק ואני לא חושבת שיש סתירה בין השניים. ברגע שהלב התרחב יש מקום גם לאהבה רומנטית וגם לאהבה לילד ואני חושבת שחיוני לזוגיות למצוא את המקום הזה.

    • שירה דרוקר הגיב:

      אלמונית יקרה, אני יכולה להבין למה זה נראה ככה מהפוסטים שלי, אבל אני לא שמה את בן זוגי בצד. אני מרגישה שהלידה וההורות הן חוויות שמאוד קירבו בינינו, והאהבה שלנו מתחזקת בזכות האהבה העוד יותר גדולה שנוצרה.
      את צודקת מאוד כשאת אומרת שזה קורה לפעמים, אני שומעת על כך הרבה, ואני מאוד מודעת לזה ומאוד משתדלת שאצלנו זה לא יקרה.
      יחד עם האהבה העצומה הזאת לבתי, יש גם רגעי קושי, שבהם אני מרגישה שבעלי הוא האדם היחיד שאוהב אותי כל כך כדי לאהוב אותי גם בקושי. הוא האדם שמכיר אותי הכי טוב, ושאיתו אני חולקת את החוויה העצומה הזאת, לטוב ולפחות טוב…

      • אלמונית הגיב:

        אם כך אז נהדר.
        מאוד התלבטתי אם לכתוב את מה שכתבתי, כי זה יכול להישמע כביקורת וזאת לא היתה הכוונה.

      • אישה ילדה,יקרה.
        הזוגיות והצמיחה המשותפת בזוגיות הינם אבן דרך -לחיים טובים .נוחים ומענגים.הידידות הכנה .ההבנה והשיתוף,הם הדרך הנכונה להאחז בחיים באופן הכי ברור .במיוחד כשתינוק חולק את רוב זמננו.
        ואנו משוועים לחיבוק מנחם מבין ומגונן.
        אז בוודאי שהבעל אוהב אותך כל כך עד לעיתים בקושי.וזה היופי בנישואין ובמשפחה מתפתחת.
        עוצמת האהבה הינה ברובד עומק חיי הזוג ושילוב נוסף הנקרא פעוט או יותר.
        פרגני לו ולה לקטנה….אהבי אותו ואותה ופני מקום גם לעצמך.ומקום לא קטן בהחלט-מובן……אוהבת.אני.

    • בעיניי זה תהליך טבעי שעובר על חלק מהאמהות. לא נורא אם האהבה או ביטוי האהבה לבן הזוג משתנה לתקופה מסוימת

  3. אני חייבת להודות שאני קצת מקנאה בך שאת מרגישה כך. שאת כל כך מאוהבת בהילה. אני עדיין לא הגעתי לרמות כאלה של התאהבות עם תבור שלי.
    (עם הגדולה זה גם לקח די הרבה זמן, אבל בסופו של דבר זה קרה, ומאז ועד היום אנחנו כמו זוג יונים, אז אני מניחה שגם עם תבור זה יקרה, ומחכה בקוצר רוח לרגע הזה.

  4. שפי הגיב:

    הזכרתי לי מה הרגשתי כששמעתי את "כמו כלים שלובים…" בפעם הראשונה אחרי הלידה

  5. שני אביטל-יעקב הגיב:

    מקסים… כל כך מזדהה… וכל כך מבינה את העניין של הזוגיות. גם ביני לבין בעלי הזוגיות מדהימה ותומכת וגודלת ומתעצמת מיום ליום. עד עכשיו לא הצלחתי לתאר את התחושה הזאת של "אהבה אחרת"… האהבה שלי לבעלי השתנתה אחרי הלידה. לא פחתה- השתנתה. מאז שאופירי שלי נכנסה לי לחיים וגיליתי מה זאת אהבת אם עם כל האינסטינקטים והתחושות שמלוות אותה וגם כמוך, הייתי באופוריה מוחלטת ומאוהבת לגמרי בנסיכה שלי… עם הפרפרים בבטן והכל. עד היום אני מתרגשת כשאני הולכת בסוף יום העבודה לקחת אותה מהגן. אני לא חושבת שזה גוזל או מקטין את הזוגיות, אלא פשוט משהו אחר! תודה… 🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מיתוס האימהות או מדוע איננו מסכימות להיות פחות מאמהות מושלמות?

מאת : שירלי מיראכור

10 במרץ 20120 תגובות

מתוך אחרי לידה

מיתוס האימהות מדבר על קיומה של אמא טובה ואמא רעה. הפסיכואנליטיקאית והפסיכותרפיסטית מלאניי קליין הגדירה אמא טובה כאמא שמוכנה למלא תמיד את צרכיהם של ילדיה, מקריבה מעצמה ללא גבול למענם ונמצאת איתם תמיד.

לעתים, כשאנחנו חושבות שאנחנו לא עונות על ההגדרה של אמא טובה אנחנו מתמלאות ברגשות אשמה. מה הסיבה לכך?

אופן הגידול של בנות ובנים שונה בחברתנו. כחלק מהשוני, אנו כנשים גדלות תחת הציפייה שנהפוך יום אחד לאימהות. הדגש שמושם הוא על כך שנהיה אמהות טובות. מבחינת ציפיות החברה מאתנו, לא כל-כך משנה איזו קריירה ניצור לעצמנו, כל עוד נשים את האימהוּת שלנו בראש סדר העדיפויות ונביא לעולם את מספר הילדים המקובל בחברה מעודדת-הילודה שלנו.

במהלך חיינו, אנו מפנימות את הציפיות הללו מאתנו ומציירות לעצמנו תמונה די שלווה של איך תראה מציאות חיינו כשנהפוך לאמהות. אמהות לפעמים מספרות לי שעד הלידה דמיינו את עצמן יושבות כשתינוק מלאכי מונח לידן על הספה והן בענייניהן.

מה אפשר לעשות כשהצרכים של הילד מתנגשים עם הצרכים שלך?

מאת : ליטל גרין

10 באוגוסט 20113 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא, מקצועניות מדברות

לא פעם אנחנו מרגישות שהרצונות והצרכים של הילדים משתלטים על המרחב המשותף ואנו חשות כעס ומרמור. אבל, למה בעצם ? מדוע הצרכים של הילד תופסים את רוב המרחב המשותף שלנו ?

התשובה לכך מורכבת. האם המכוונות הגבוהה לצרכים ולרצונות של הילדים היא תמיד הכרחית? רצויה? איזה מסר אנחנו מעבירות בכך לילדים?

לא רוצה לגדל את ילדיי על גבורה

מאת : סשה חזנוב

14 באפריל 2013תגובה אחת

מתוך לכל אמא, מלחמה וימי אבל לאומיים, קוראות לשינוי

לא רוצה לגדל את ילדיי על גבורה. רוצה שפשוט יהיו. הם. גיבורים או לא. חזקים או חלשים. מה שבא להם. לא רוצה את ההקשר הזה בראש שלהם – מדים וכבוד. חיילים ושאיפות. בעיקר כי זה בולשיט. וכי החיים זה מעבר לזה. הם אמנם לא מנותקים מזה, אבל בחשבון הסופי הם הרבה יותר. גם אם אנחנו שטופי מוח לפעמים עד כי נראה שאי אפשר אחרת כאן.