ילדה שלי, יפה שלי, מתוקה שלי… אני כל כך אוהבת אותך

מאת : שירה דרוקר

23 באוקטובר 2011 | 12 תגובות

מתוך רק אהבה

ילדה שלי, יפה שלי, מתוקה שלי… אני כל כך אוהבת אותך, אם אני לא אגיד את זה בכל רגע אפשרי פשוט אתפוצץ.

העיניים המדברות שלך סוחפות אותי עמוק לתוכן, ואני מרגישה שאני יכולה להיעלם, לשקוע ברוך ומתיקות…

החיוך המדהים שלך קורא לי לבוא אליך, קרוב קרוב, להניח את ראשי בין זרועותיך השמנמנות, להתמסר…

את מרשה לי להיות אני.

גופך הרך מזמין אותי להתלטף ולהתחבק עד אינסוף, לא רוצה להתרחק אפילו לרגע…

אצבעותייך הקטנות מלטפות אותי ברכות כשאת יונקת ונרדמת לאט.

מתבוננת בך כשאת ישנה, פיך פתוח מעט ואת רגועה ורפויה. מדי פעם חיוך צדדי קטן מתגנב אל שפתיך, מתוך שינה, כאילו נזכרת במשהו מצחיק…

מלטפת את שיערך הרך, משתדלת לא להפריע את שנתך, ורוצה שתתעוררי כבר, מתגעגעת אליך כל כך…

אני מאוהבת בך, אהבה רומנטית ויפהפייה, כמו באגדות… שומעת שירי אהבה ברדיו ופתאום – הם עלינו (עד לא מזמן הם היו על אבא שלך ועליי).

כמה מרגש לראות אותך גדלה, מתפתחת, מכירה את הגוף שלך, לומדת להפעיל אותו.

אהובה קטנה, תודה לך שהגעת אל חיי. שהרחבת את לבי ולימדת אותי לאהוב אהבה אחרת משהכרתי עד כה.

אני מרגישה שאף פעם לא אהבו אותי כך.

** שירה דרוקר, 29, נשואה לרועי ואמא חדשה להילה. לבלוג שלי.

עוד אמהות כותבות:

שלו שלי, אתה עושה ממני אמא / רקפת לרר

יוגה של אהבה / שירלי מן

ילד מקסים שלי, אני כל כך שמחה שזכינו בך / ilym

רגעים קטנים של אושר (וגם קושי) אחרי הלידה / אמא של שירה

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

נושאים קשורים :

12 תגובות ל- “ילדה שלי, יפה שלי, מתוקה שלי… אני כל כך אוהבת אותך”

  1. סיון קונוולינה הגיב:

    מזדהה מאוד 🙂
    מקסים ומרגש!

  2. אלמונית הגיב:

    מקסים ומאוד מרגש ונכון ואמיתי.
    אני לא רוצה להיות עוכרת שמחות אבל אני רוצה להסב את תשומת ליבך לאיזה עניין שעולה מדי פעם בפוסטים שלך. יכול להיות שאני טועה, אבל אני קצת חרדה לזוגיות שלך, כי את מביעה משהו שקורה לחלק מהאמהות, איזשהו צורך לשים את האהבה לבן הזוג בצד כדי לפנות מקום לאהבה לתינוק ואני לא חושבת שיש סתירה בין השניים. ברגע שהלב התרחב יש מקום גם לאהבה רומנטית וגם לאהבה לילד ואני חושבת שחיוני לזוגיות למצוא את המקום הזה.

    • שירה דרוקר הגיב:

      אלמונית יקרה, אני יכולה להבין למה זה נראה ככה מהפוסטים שלי, אבל אני לא שמה את בן זוגי בצד. אני מרגישה שהלידה וההורות הן חוויות שמאוד קירבו בינינו, והאהבה שלנו מתחזקת בזכות האהבה העוד יותר גדולה שנוצרה.
      את צודקת מאוד כשאת אומרת שזה קורה לפעמים, אני שומעת על כך הרבה, ואני מאוד מודעת לזה ומאוד משתדלת שאצלנו זה לא יקרה.
      יחד עם האהבה העצומה הזאת לבתי, יש גם רגעי קושי, שבהם אני מרגישה שבעלי הוא האדם היחיד שאוהב אותי כל כך כדי לאהוב אותי גם בקושי. הוא האדם שמכיר אותי הכי טוב, ושאיתו אני חולקת את החוויה העצומה הזאת, לטוב ולפחות טוב…

      • אלמונית הגיב:

        אם כך אז נהדר.
        מאוד התלבטתי אם לכתוב את מה שכתבתי, כי זה יכול להישמע כביקורת וזאת לא היתה הכוונה.

      • אישה ילדה,יקרה.
        הזוגיות והצמיחה המשותפת בזוגיות הינם אבן דרך -לחיים טובים .נוחים ומענגים.הידידות הכנה .ההבנה והשיתוף,הם הדרך הנכונה להאחז בחיים באופן הכי ברור .במיוחד כשתינוק חולק את רוב זמננו.
        ואנו משוועים לחיבוק מנחם מבין ומגונן.
        אז בוודאי שהבעל אוהב אותך כל כך עד לעיתים בקושי.וזה היופי בנישואין ובמשפחה מתפתחת.
        עוצמת האהבה הינה ברובד עומק חיי הזוג ושילוב נוסף הנקרא פעוט או יותר.
        פרגני לו ולה לקטנה….אהבי אותו ואותה ופני מקום גם לעצמך.ומקום לא קטן בהחלט-מובן……אוהבת.אני.

    • בעיניי זה תהליך טבעי שעובר על חלק מהאמהות. לא נורא אם האהבה או ביטוי האהבה לבן הזוג משתנה לתקופה מסוימת

  3. אני חייבת להודות שאני קצת מקנאה בך שאת מרגישה כך. שאת כל כך מאוהבת בהילה. אני עדיין לא הגעתי לרמות כאלה של התאהבות עם תבור שלי.
    (עם הגדולה זה גם לקח די הרבה זמן, אבל בסופו של דבר זה קרה, ומאז ועד היום אנחנו כמו זוג יונים, אז אני מניחה שגם עם תבור זה יקרה, ומחכה בקוצר רוח לרגע הזה.

  4. שפי הגיב:

    הזכרתי לי מה הרגשתי כששמעתי את "כמו כלים שלובים…" בפעם הראשונה אחרי הלידה

  5. שני אביטל-יעקב הגיב:

    מקסים… כל כך מזדהה… וכל כך מבינה את העניין של הזוגיות. גם ביני לבין בעלי הזוגיות מדהימה ותומכת וגודלת ומתעצמת מיום ליום. עד עכשיו לא הצלחתי לתאר את התחושה הזאת של "אהבה אחרת"… האהבה שלי לבעלי השתנתה אחרי הלידה. לא פחתה- השתנתה. מאז שאופירי שלי נכנסה לי לחיים וגיליתי מה זאת אהבת אם עם כל האינסטינקטים והתחושות שמלוות אותה וגם כמוך, הייתי באופוריה מוחלטת ומאוהבת לגמרי בנסיכה שלי… עם הפרפרים בבטן והכל. עד היום אני מתרגשת כשאני הולכת בסוף יום העבודה לקחת אותה מהגן. אני לא חושבת שזה גוזל או מקטין את הזוגיות, אלא פשוט משהו אחר! תודה… 🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

טיפולי פוריות: משפטים שיכולים לשגע "מאותגרי פוריות"

מאת : ליטל אוהב ציון

30 בדצמבר 201014 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

כאחת שעברה המון טיפולי פוריות בחייה – 24 מחזורי IVF (שעליהם תוכלו לקרוא בטוריי הקודמים) במהלכם התמודדתי, בהצלחה רבה יש לומר, עם תשובות שליליות לבדיקות הריון, כמעט על בסיס חודשי.

מתוקף היותי "כזו"…זכיתי לא פעם לשמוע משפטים שהצליחו לעצבן אותי ברמות שלא ניתן לתאר, אז היום החלטתי (בעזרתן של בנות מקסימות הנמצאות במצבי) לאגד את המשפטים הנ"ל כדי שכולכם תוכלו להנות מהפנינים…

אני יוצאת ממצרים

מאת : לימור לוי אוסמי

3 באפריל 20142 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

ככה אני יוצאת ממצרים שלי,

כך אני עוברת מחושך לאור,

מהתערבלות לאיזון,

מחוסר אונים לוודאות.

הברכה שבכאב הלידה

מאת : מירב שרייבר

11 בפברואר 201211 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, לידה ללא אפידורל, לידת בית, סיפורי לידה

"אחרי שעברתי לידה אני מרגישה שאני מסוגלת להכל בחיים", משפט שאני שומעת מנשים רבות וגם אני מצטרפת אליו. כל פעם שאני מקדישה מעט זמן להיזכר בלידה של בתי אני שמה לב שמשהו מאד מעניין קרה לזיכרון של הכאב עצמו. אני זוכרת אותו ובאותה מידה לא. הוא כמו עננה אנרגטית סביב גופי. אני יכולה לחשוב עליו ולזכור את מה שאמרתי ועשיתי תוך כדי הצירים ותחושת הכאב העצומה. אני זוכרת שלא האמנתי שיש כאב כזה, אני זוכרת שתפסתי לבעלי את כף היד חזק חזק כאילו הוא בעצמו יכול לעזור לי להחזיק את הכאב שלי. אני זוכרת שנשבעתי שלא אלד יותר, ששאלתי את המיילדת אם זה נורמלי שכואב כל כך או שמשהו לא בסדר איתי. ופעמים רבות שאלתי את בעלי איך זה יכול להיות שאני לא מצליחה שלא להזדהות עם הכאב. ובעלי שעונה לי, 'אל תברחי ממנו, אל תברחי מהכאב, תקבלי, אי אפשר לברוח מהגוף עכשיו'. והנה עוד גל שוטף אותי בזיעה קרה.