מאז שנהייתי אמא, אני מרגישה שיש בתוכי שתי נשים

מאת : מרגישה שיש בי שתי נשים

17 באוקטובר 2011 | 9 תגובות

שתי הנשים האלו קיימות אצלי לעיתים זו לצד זו, לעיתים אחת משתלטת ומותירה את השנייה בצד.

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

מאז שנהייתי אמא, אני מרגישה שיש בתוכי שתי נשים.

יש את זו שבטוחה בעצמה וסומכת על האינטואיציות שלה

ויש את זו שקשה עם הבעל או הילדים רצה לאינטרנט או לספרים לחפש פתרון.

יש את זו שיודעת להסתכל על התמונה הכלכלית ברמת המאקרו ויודעת שזו תקופה קשה שתחלוף

ויש את זו שלחוצה מאוד מלראות את המספר בעו"ש ואת כל ההוצאות המטורפות וההלוואות.

יש את זו שיודעת ורוצה להקשיב לחברות שלה, להכיל, לייעץ, לעזור ולתמוך בהם

ויש את זו שרק רוצה את השקט שלה, לא בא לה לשמוע על קשיים או הצלחות של אף אחד אחר.

יש את זו שבודקת מתכונים באינטרנט ובספרי בישול ומפנטזת לבשל אוכל בריא, מגוון ומיוחד

ויש את זו שמכינה אוכל, ואם נפתח את הסירים שלה נראה אורז לבן, ספגטי עגבניות ושניצלים.

יש את זו שאוהבת את בעלה, שמחה ומוקירה כל רגע איתו, חושבת שהוא בעל ואב נפלא

ויש את זו שכועסת עליו אם הוא יישן יותר מידי/לא מבין אותה או לא עשה את מה שביקשה.

יש את זו שמאוד רוצה להקריא סיפור לפני השינה כי זה חשוב והילדים מאוד נהנים מזה

ויש את זו שבשעה הזאת היא עייפה ורוצה כבר לסיים לטפל בכביסה ובצעצועים המפוזרים בבית.

יש את זו שרק רוצה לחבק/ לנשק/ להסניף/ לדגדג/ לאכול וללטף את הילדים המתוקים שלה

ויש את זו שמחליפה אותה (בד"כ בשעה 19:00) וכל מה שהיא רוצה זה שהילדים כבר ילכו לישון.

יש את זו שרוצה להכיל את הבכי ולתת לילד הרגשה שזה בסדר לבכות ושאמא תקבל אותו בכל מצב

ויש את זו שאומרת משפטים כמו "אני לא מדברת איתך שאתה בוכה, תסיים לבכות ונדבר".

יש את זו שרוצה להיות שם בשביל הילדים כל הזמן/ לדאוג להם/ להכין להם/ לקנות להם/ לצחוק איתם

ויש את זו שרוצה את הזמן לעצמה, זו שרוצה להגשים את עצמה ולעשות דברים שלא קשורים לילדים.

יש את זו שהיא צינית, מתחכמת, שונאת דביקות, שקשה לחדור ללב שלה ולגרום לה לבכי

ויש את זו שמתרגשת ובוכה כמו ילדה בכל מסיבה בגן או דבר חדש שהילדים עושים או אומרים.

יש את זו שהיא חזקה כמו לביאה, בטוחה בעצמה, בוגרת ואסרטיבית

ויש את זו שמרגישה ילדה, שהיא עדיין לא מרגישה מוכנה להיות אמא, שמרגישה שזה גדול עליה.

יש את זו יודעת בדיוק מה הדברים הנכונים לעשות/ להגיד בנוכחות הילדים,

ויש את זו שפתאום יוצאים לה משפטים כמו "לא לצעוק! שקט!" .

יש את זו שמסתכלת על הגוף שלה וגאה שעשה את הדבר הנפלא והקסום ביותר ויצר 3 ילדים מדהימים

ויש את זו שמתבאסת על הקילוגרמים העודפים שיש לה וסימני המתיחה והכתמים בפנים מפריעים לה.

שתי הנשים האלו קיימות אצלי לעיתים זו לצד זו, לעיתים אחת משתלטת ומותירה את השנייה בצד.

 

* לרשומות נוספות במדור 'אמא לכל החיים'

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

9 תגובות ל- “מאז שנהייתי אמא, אני מרגישה שיש בתוכי שתי נשים”

  1. שירה דרוקר הגיב:

    אני מאוד מתחברת!! וכתבת כל כך יפה…
    בגדול – מרגישה שיש את זאת שאני רוצה להיות, ואת זאת שאני.
    מרגישה שאני מתקשה "לבחור" אם לוותר על החלומות והפנטזיות של האמא שרציתי להיות ולחיות בהשלמה עם האמא שאני, או לאתגר את עצמי ולא "לוותר", במטרה להפוך לדמות האימהית שחשבתי שאהיה.
    האם חייבים לבחור? או שאפשר לחיות בין לבין? כי מצב הביניים הזה מבלבל ומתסכל אותי…
    שירה.

    • הכי אמיתית הגיב:

      כל כך יפה וכל כך מתאר את הקושי לעכל שלא חייבת להיות דיכוטומיה, לא חייב להיות נתק בין שתי הנשים האלו….
      לקבל שגם את ה"אישה" וגם את ה"אמא" יכולות למצוא מקום ולהתקיים באותו גוף ובאותה תודעה

  2. אוהבת מאוד מאוד מאוד.
    מדהים אותי שאת מדברת 'התמקדותית' (מגישת ההתמקדות focusing), מבלי להכיר אותה.
    כשנחשפתי לגישת ההתמקדות כשעברתי תהליך אישי (אחר כך למדתי אותה), נדהמתי לגלות שזה ממש בסדר שיהיו בי כמה קולות, שחלקם אפילו מנוגדים זה לזה ! הייתי כל כך שבויה בתפיסה של "תחליטי מה את מרגישה !", שנותנת דגש לחשיבות של קול דומיננטי אחד או חושבת שמה ש"צריך" זה שיהיה קול אחד ברור ועקבי.

    מתעלפת לי פה בשקט מהיכולת המובנית הזאת שלך 🙂

    ומעבר לזה, הרגשתי שדיברת אותי ברבים מהקולות. ממש אחד לאחד. מפחיד…
    מה, אין בנו ייחודיות קצת ? 🙂
    כל כך נחמד לגלות שזה לא רק אני (שוב..). מזל שיצרתי את האתר הזה, הוא מאפשר לי להישאר שפויה.

    • ענבל פרג הגיב:

      הי לימור,
      אכן השפה ההתמקדותית,
      הייתי מציעה לכל מי שחווה ומתחברת למה שהכותבת המיוחדת הזו כותבת, לשבת עם עצמה לכמה רגעים בנוח. לעצום עיניים, לנשום כמה נשימות ואז לבדוק איפה "גרה" כל אחת משתי הנשים האלו שבתוכנו, בגוף שלנו. ז"א אם נדמה את הגוף לבית, ואת האזורים בגופנו לחדרים אז איפה כל אחת נמצאת.
      זה יכול להיות מפתיע ולהביא לתובנות.
      המתקדמות יכולות לעשות מידי פעם אסיפת דיירים 🙂

      אני עושה זאת ברגעי קונפליקט וב"ריב שכנות" שכזה ולפעמים יש סולחה.
      מקווה שהייתי מובנת, אם לא כל כך ומישהי רוצה הסבר לתהליך, מוזמנת להתקשר. אשמח לפרט. 052-8712414

  3. אז למעשה,
    יש בתוכי שני קולות אחד שאני אוהבת יותר, מקובל יותר מקבל פידבקים טובים יותר, ויש את זה המורד יותר הרוצה לעצמי המתבייש לפעמים שהוא קיים.
    אבל זאת אני. לא זו או זו, אלא גם זו וגם זו.

    כשאני מקבלת ומכילה את שלל הקולות שבתוכי, נותנת לכולם מקום, מזינה את עצמי במה שטוב לי ומעזה לפעמים לעשות קצת פחות טוב וקצת פחות מושלם ממה שדורשים ממני, אני מגלה שאפשר לחיות בנינוחות, שיש זמן ומקם לכל לכל דבר.

    כשאני מקבלת את עצמי כמו שאני, עם כל הצבעים וכל הקולות הטובים יותר והטובים פחות, אני מרגישה שלמה יותר, בריאה יותר שמחה יותר.
    יש פחות לחץ ופחות נסיון להיות מושלמת, אלא פשוט להיות.

  4. וואו, מדהים!!!
    כ"כ נכון ואמיתי, ו… כ"כ אני!!!!

    אמא לכל החיים, תודה ששיתפת.
    ולימור, אכן כייף שיצרת את האתר הזה, פה אני שוב מגלה כמה אנחנו ייחודיות, ובכל זאת, מרגישות לפעמים אותו דבר.

    מלאכי דולה
    דולה – תומכת לידה
    מדריכת הכנה ללידה
    דולה לאחר לידה
    מטפלת בשמנים ופרחי באך
    משווקת אלופירסט
    נייד 050-8391389
    http://WWW.MALACHY.DULOT.ORG.IL
    mailto:maldoula2@gmail.com

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

Born @ home. לידת הבית שלי- חלק א'

מאת : גלית גורא עיני

20 במאי 2011תגובה אחת

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

ני בשליטה.

רק לא לאבד שליטה.

אחר כך נעלם לי חוש ההומור.

מישהי מציעה לי להיכנס לאמבטיה. אני נכנסת.

רפאל שם ברקע את הדיסק של אבישי כהן ואני שומעת את זה ברמקולים של האמבטיה (רמקולים באמבטיה! איזה בעל גאון יש לי..) הכאבים נוראיים.

אני מצליחה להיכנס לסוג של מדיטציה ומהמהמת לי וגונחת תוך כדי פרפורי לוויתן במים….פתאום אני פוחדת שיקרו לילד שלי דברים רעים כמו שקרו לי. אני בוכה נורא.

איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

מאת : שירה דרוקר

2 באפריל 2014תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

התמונה הזאת תחזיק אותי מעכשיו. ברגעים שבהם אני מאבדת את עצמי היא תזכיר לי.

זאת את. זאת האישה שנמצאת שם בתוכך.

היא קטנטונת אבל אם תשקי אותה היא תגדל ותגדל, וקווי המתאר של דמותה יתמזגו בשלך.

ואני נושמת עמוק. וצועדת את הצעד הראשון בדרך לשם.

העלים מתפצפצים תחת כפות רגליי.

גמילה מהנקת לילה | זה מרגיש כמו פרידה ראשונה

מאת : ענבל לוי

25 באפריל 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

  זה מרגיש כמו פרידה ראשונה. נגה בת שנה ושלושה חודשים. זה לילה ראשון בלי הנקת לילה. עוד אפילו לא גמילה מוחלטת מהנקה, למרות שגם זה כבר באופק. אני לא מצליחה להירדם. חרדה מהבכי שעוד יבוא, מהכעס שלה, מתחושות האשמה שלי, מהריבים הפוטנציאלים עם בן זוגי. אבל מעל הכל, מרגישה שאני עומדת בפני הפרידה הראשונה […]