אחרי לידה,  אמהוּת

להיות שחקנית ראשית בהצגת חיי

לאחרונה איחל לי איש יקר שאמשיך להיות שחקנית ראשית בחיי, במקום במאית, מפיקה או שחקנית משנה.

האיחול הזה גרם לי להפליג במחשבות, ולתהות על התפקידים שאנו כאמהות עוברות, ועל ההצגה הזו שנקראת חיינו.

כשגמלה בלבי ההחלטה להביא ילד לעולם, ידעתי שאעבור להיות שחקנית משנה, שיוולד שחקן ראשי שיאירו עליו הזרקורים בכל המובנים. אהבתי את הרעיון והוא נראה לי טבעי ביותר.

כשהשחקנית הראשית שלי הגיחה לאוויר העולם, הבנתי את גודל האחריות שכרוך בכך. התינוקת המתוקה הזו זקוקה לי בכל המובנים, וכאן התחלתי להתבלבל, ולפחד נורא. האחריות הזו נראתה גדולה עליי, ובד בבד נרתעתי מלבקש עזרה. תדמית הסופר-אמא עמדה לנגד עיניי והעדפתי לא לטפל בפחדיי וברגשותיי, האמנתי שכוח האנרציה יעלים אותם.

הדואליות הזו חיה, נשמה ובעטה בקרבי במשך זמן רב לאחר לידת בתי. הרצון להיות מושלמת- להניק, להיראות טוב, לזרום, לחייך, ובד בבד הפחד הגדול מגודל האחריות, מלהזיק לבתי.

הפחד ורגשות האשמה המשיכו להניע אותי תקופה די ארוכה, עד שירד האסימון.

אני זוכרת את הנקודה הספציפית שבה הבנתי באמת את כל מה שקראתי וניסו לומר לי, את כל התורה הזו שנשמעה הזויה ולא מחוברת למציאות, וזה התחבר לאיחול שקיבלתי לאחרונה. כשאני דואגת לעצמי, לצרכיי ולרצונותיי הפיזיים והנפשיים, אני יכולה לדאוג טוב יותר לבני משפחתי. כשאני מוותרת על הצורך הבלתי אפשרי להיות סופרוומן, סופר-אמא, מפיקת על שסירטה מושלם ללא רבב, אני יכולה להתחבר לעצמי יותר, וזה מקרין החוצה. כשאני מקבלת את חוסר המושלמות שלי, אני יכולה לקבל את עצמי באמת.

לתפיסתי, אחד הפרדוקסים הגדולים של האמהות הוא, שהנטייה הטבעית שלנו היא נתינה לילדינו תוך כדי ויתור על עצמנו, אך ילדינו קולטים כשהויתור גדול מדיי. הם קולטים את האנרגיה שמסתתרת ברמת התחושות, ובסופו של דבר המעגל הזה לא מוציא אותם נשכרים. בעיניי, אחריות על חיים מלאי משמעות, הגשמה וסיפוק לעצמנו טומנת בחובה אחריות גם על ילדינו באמצעות הדוגמה האישית שאנחנו נותנות להם כשאנחנו דואגות גם לעצמנו.

 אז לקח זמן, אך כשהפנמתי את המסקנה הזו באמת, יכלתי להביא לאיזון נכון יותר בין נתינה לקבלה בחיי. כעת אני יכולה להרשות לעצמי לבקש עזרה ולקבל אותה, אני יכולה לפנות אחר הצהריים בשבוע לעצמי ובכל שבוע יש לי עשרות אפשרויות בחירה מה לעשות עם הזמן הזה. אני יכולה להתפתח אישית ומקצועית ולהקצות לכך משאבים. אני יכולה ליהנות באמת. כל אלה נותנים לי עוגן להישען עליו כשרגשות האשמה שלי מאיימים לפרוץ, והם לעתים מאיימים….

 זו המשמעות בעיניי של החזרה להיות שחקנית ראשית בחיי, וזה מרגיש נהדר. אני מזמינה את כולנו להמשיך ולהשתמש בדימוי הזה בחיי היומיום, לי הוא מאוד עוזר.

אשמח לשמוע מכן מה הדימוי הזה אומר בעיניכן….

חני סער, בת זוגו של עידן ואם לעדידוש האהובה והמקסימה. רכזת משאבי אנוש בארגון חברתי ומאמנת אישית חדורת אמונה ביכולת השינוי של כל אדם באשר הוא. לאחר שעברתי בעצמי דיכאון לאחר לידה, חזוני הוא לאמן אמהות צעירות בתקופת הבלבול הזו שלאחר הלידה ו/או עם דיכאון לאחר לידה ולמצוא יחד כלים לאהבה עצמית, קבלה וסיפוק. מעבר לכך, ככל ביכולתי, אני מנסה ללא לאות לשבור את קשר השתיקה הקיים בחברתנו על הנושא הזה. אני מזמינה אתכם/ן לשוחח ולשתף אותי בכל עת.  המייל שלי: hani.saar@gmail.com האתר שלי: http://www.hani-saar.com הטלפון שלי: 054-4958417

One Comment

  • לימור לוי אוסמי

    לימור לוי אוסמי

    תודה חני,
    עבורי, האסוציאציה הראשונה שעולה בי עקב הביטוי 'להיות שחקנית ראשית בהצגת חיי', הוא היכולת להוביל, לשנות, להיות אקטיבית בחיי ופחות להיות סבילה ומובלת. ככזאת, אני יכולה לבחור מתי אני השחקנית הראשית, מתי אני מאחורי הקלעים, מתי אני עוזרת במה וכו'..
    היתה תקופה ארוכה שהייתי צריכה להיות באמת השחקנית הראשית, כי הרגשתי שאחרת אני מבטלת את הצרכים שלי והיום אני מרגישה שזה מתחיל להתאזן ושאני כבר לא חייבת להיות תמיד במרכז הבמה.
    ללא קשר, היה לי נעים לקרוא את מה שכתבת, כי מהצד זה נשמע לי כמו תגלית מאוד משמעותית עבורך, אז- מזל טוב ! זה נפלא כשהאסימונים הללו יורדים לנו, הא ?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ