"נתינה"

מאת :

19 באוקטובר 2011 | 5 תגובות

חיבור נשי, חיבור של מטפלת ומטופלת, חיבור של קשב, של קבלה ונתינה, רכות.

הפסל הזה מופיע על שער האתר שלי ובין הפסלים היחידים שלי, שאינם למכירה 

מתוך יצירה נשית

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

  

  

  

 

 

 

רונית טסלר, B.Ed תרפיסטית רב תחומית, מאמנת אישית ומלווה בתהליכי העצמה והתפתחות אישית. התחברות מחדש, דמיון מודרך וריפוי דרך ציור אינטואיטיבי                 0544-335245         ronit.tesler@gmail.com www.ronit-tesler.com 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

5 תגובות ל- “"נתינה"”

  1. סיון קונוולינה הגיב:

    רונית,
    הפסל מקסים ומשדר נתינה בצורה כל כך ברורה, אפילו ללא מילים. עלתה בי שאלה כש"חקרתי" אותו:
    למה בחרת לשים את הדמות השוכבת על בטנה, עם הפנים למשטח, ולא על הגב, עם הפנים אל המטפלת? האם יש לבחירה הזו משמעות?

  2. תודה לימור,תודה סיון.
    לשאלתך, האישה שוכבת על צידה , האישה הרה, פניה אל המטפלת.לא היתה בחירה מודעת אלא מאוד אינטואיטיבית,וכמו שאמרת ללא מילים….:)
    פסל שאני מאוד מתחברת אליו
    תודה .

  3. שירה דרוקר הגיב:

    הפסל מרגיע אותי.
    הדמות המטפלת נראית לי כל כך בטוחה בעצמה ושלמה עם עצמה, מעין נינוחות כזאת…
    משהו בגב ובכתפיים שלה משרה רוגע וביטחון.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

"אלימות מילולית"- ככה זה נראה?

מאת : חן

12 בפברואר 20157 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא

בתחילת שנות נישואינו חברים עזרו לי לשים לב שיש בעייתיות בקשר שלנו ושבעלי לא מתנהג אליי יפה.

הלכתי לייעוץ (בעלי לא הסכים לבוא בשום אופן) וזה עזר לי מאוד.

היועצת עזרה לי להבין שיש פה אלימות רגשית -מילולית.

הלכתי אליה תקופה וזה מאוד עזר וחשבתי שזהו, נגמר עלינו על דרך המלך…
מה שקורה עכשיו זה שהכול דבש, באמת, חוץ מזה שבערך פעם בחודש (לפעמים יותר לפעמים פחות) יש התפרצות זעם שתמיד נובעת מטעות שעשיתי או שגרמתי לה.

מהחומר אל הרוח (או: הדרך למימוש עוברת במספרה)

מאת : סשה חזנוב

4 ביוני 20130 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

בתוך הסערה הפנימית הזאת, שהיא גם מאוד גופנית, אני שמה לב שכל חיי עומדים למבחן כלשהו, לבחינה מדוקדקת ומחודשת, לביקורת… האימהות שלי, העשייה המקצועית שלי ובעיקר וכנראה שמעל הכל – הנאמנות שלי לעצמי, לאני שנמצא שם תחת כובד משקלם של תפקידיי.

ואני שמה לב שאחרי גל הביקורת המתבקש, לו אני מאפשרת לחלוף בלי להעביר ביקורת גם עליו, עולה משהו אחר. עולה הפחד לגדול, הפחד לשנות עמדות, תפיסות, אמונות, הפחד להגדיר מחדש את הזהות, לקחת את הצעד הזה פנימה ובו זמנית החוצה על הספירלה שלי. ויחד עם כל אלה עולה גם ההתרגשות. ההתרגשות להיות. להתחדש במשהו מדויק ונכון יותר, להשיל את העור המקולף והסדוק ולהבריק החוצה עם גרסה יפה וזוהרת ממש. ואני משתעשעת ברעיון שמותר לי. שאני יכולה לעשות את הפרידה הזאת ולתפוס יותר מקום. להניח לכיווץ.

לא לכולן מתאים לקבל עיסוי שבדי בספא

מאת : לימור לוי אוסמי

1 ביוני 20144 תגובות

מתוך גוף ומשקל, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

כיוון שהזמנתי נשים ויידעתי אותן שאני משתדלת להעניק מגע קשוב, היתה להן יותר לגיטימציה להגיד את מה שהן הרגישו בזמן העיסוי. הן סיפרו לי זאת רק אחרי שהעיסוי נגמר ושאלתי אותן איך היה. כל כך הפתיע אותי לשמוע את דבריהן!

שמתי לב שרבות מהן מוטרדות מאיך אני מרגישה בזמן העיסוי. הן עסוקות בהאם נעים לי, האם טוב לי, מה אני חושבת עליהן ומוטרדות האם הן משתפות פעולה בצורה מספק טובה. או בקיצור, רבות היו עסוקות ב'האם הן מעוסות מספיק טובות', כאילו רצו להיות קליינטיות מאוד טובות עבורי. זה הפתיע אותי. הייתי עסוקה בלתת להן את המגע הטוב יותר, הקשוב ביותר, ולא הייתי עסוקה כלל בהאם הן 'טובות' או לא (ומה הקריטריון לזה בכלל?), מבחינתי כל אחת היא עולם ומלואו ורציתי להעניק את הכי טוב לכל אחת. לא הייתי עסוקה בכלל בשאלה שהן היו עסוקות בה.