בזמן האחרון אני אוהבת את המילה "לדייק", אז אני אנסה לדייק את מה שאני מרגישה בימים האחרונים, גם אם זה קשה לי וגם אם התחושה היא הפוכה מדיוק – סוג של כאוס.
ילדתי לפני שישה שבועות את בני השני. תינוק מתוק שמחייך אליי כל פעם שהוא רואה את הפנים שלי מולו. לתינוק הקטן החדש הזה, שכולו כוונות טובות, יש אח גדול. תינוק בן שנה וחמישה חודשים. ילד מקסים, שובב, עם שמחה פנימית גדולה וקסם אישי.
ואני עומדת ביניהם ומרחמת על שניהם ומרגישה כישלון. אף אחד מהם לא מקבל את מה שהוא צריך. בעיניים שלי הכל מתנהל בדרך של כיבוי שריפות, התמונה שעולה לי היא שלי עם התינוק בוכה על הידיים וכף עם אוכל, מנסה להגיע לפה של הבכור שבתורו מתרעם וצועק, ושופך את האוכל על הרצפה.
אני עייפה כל כך מלילות ללא שינה – חוץ מהתינוק הקטן שקם כל שלוש שעות לאכול, התינוק הגדול קם לאחרונה בלילות בוכה וצורח. אני מרגישה אשמה על זה. מרגישה שהוא מוציא כאב ותסכול, שכל הטוב שהוא קיבל מאז שהוא נולד, יורד עכשיו לטמיון. רואה אותו כעוס, מוציא אגרסיות, מתלונן, הולך בבית ורוצה כל הזמן לאכול (מסתבר שאוכל כנחמה זו לא המצאה של אנשים מבוגרים).
אני מנסה לזכור שהוא גם שמח וצוחק ומרגיש אהוב, אבל שוכחת מהר. מתייסרת כל כך על הגן שנכנס אליו לראשונה לפני חודש. מתגעגעת אליו ולזמן שלנו יחד ומרגישה שזרקתי אותו לעולם של הישרדות, של סתגלנות. כשאני רואה שטוב לו שם, קשה לי, כי אני מפחדת שהוא מנסה לרצות ושהבין שאין ברירה אלא להסתגל וכשקשה לו – בודאי שקשה לי. אי אפשר לנצח.
מתייסרת שהתינוק הקטן צריך כבר בגילו להתחשב, לחכות, כשאחיו הגדול בבית ואני לא יכולה להיענות מיד לצרכים שלו. לא מאפשרת לעצמי לפרוק את הקושי בפני המשפחה, כי מרגישה שהם יחשבו שאין לי את הזכות להתלונן, שהבאתי את זה על עצמי, הם הרי חשבו מלכתחילה שזה טירוף להביא ילד נוסף כל כך מהר.
עשיתי טעות? מה חשבתי לעצמי? שאני מסוגלת? רק בגלל שהיה נהדר עם הבכור? ולמה אני כל כך קשה עם עצמי? אני יכולה גם לומר שעוד לא עברו חודשיים מהלידה, שזו התקופה הכי קשה, שגן ילדים זה לא דבר נורא, הנה עובדה כולן (כמעט) עושות את זה, שהילדים יודעים שהם אהובים, שאני עושה כמיטב יכולתי, שבסוף זה ישתלם כי אחים זה דבר נהדר והם לא יזכרו את התקופה הקשה הזו.
אז למה אני לא מאמינה לזה?
עוד אמהות כותבות:
אשמה תמיד / ענת גל-און, התמקדות בבית
אמא טובה דיה/ עלמה
להשלים עם עצמי=לעשות שלום בתוכי / אמא
אני אמא הכי טובה.. שאני יכולה / אפרת דבוש נאור, פסיכותרפיסטית גופנית
גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.