אוכל מוצק כבד עליי

מאת : שירה דרוקר

6 בנובמבר 2011 | 6 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

מהרגע שהפכתי לאמא שמעתי אימהות סביבי עסוקות בנושא האוכל.  מה לתת, מתי מתחילים, כמה כדאי, מה מסוכן לתת ולמה.

תמיד חשבתי שזה הדבר הכי לא משמעותי בכל הקטע של האימהות. משהו שולי, טכני וזניח לעומת החוויות הרגשיות העצומות שאני עוברת בחודשים הראשונים שלי כאמא.

לאחרונה אני מגלה שגם זו חוויה רגשית לא קטנה, ולא פלא שהיא מעסיקה כל כך הרבה אימהות…

אני מודה – קשה לי הקטע הזה של מעבר למוצקים.

כשהתחלתי לחשוב על כל הנושא הזה של אוכל, הרגשתי עצב גדול על כך שהילה לא תישאר תינוקת שלי לנצח. לא תישאר לעוד הרבה זמן מחוברת אלי בחיבור הפיזי הזה שיוצרת בינינו ההנקה. אנשים אחרים פתאום יוכלו להאכיל אותה, וזה לא יהיה "רק שלי". הרגשתי שאני מאבדת שליטה.

הבנתי שאנחנו עומדות בפתחו של שלב חדש. שלב שבו היא עצמאית יותר, תנועתית יותר, פחות זקוקה לנוכחותי הצמודה. מצד אחד זה מאוד מרגש ומשמח. הילדה שלי מתפתחת, גדלה, עוברת לשלב הבא. מצד שני הרגשתי שעד ש"מצאתי את עצמי" כאמא, עד שהסתגלתי לטוטאליות שהחודשים הראשונים דרשו ממני, עכשיו הכול משתנה ואני צריכה לקחת צעד אחורה. להתנתק קצת. לתת לה את החופש ממני שהיא מבקשת.

לא קל.

קשה לי גם עם האחריות הזאת. בעצם האחריות הזאת הייתה כאן מהתחלה, אבל עכשיו אני מרגישה אותה כבדה יותר.

כי עד עכשיו ידעתי שהחלב שלי הוא התזונה האופטימאלית בשבילה. וזה היה קל. לא היו התלבטויות ולא הייתי צריכה להחליט שום דבר בנוגע לנושא הזה של אוכל.

ועכשיו – אני נתקלת בכל כך הרבה התלבטויות… מתי להתחיל, עם מה להתחיל, להקפיד על אורגני או לא, לתת לסבתות יד חופשית או להציב סטנדרטים נוקשים.

וכל כך הרבה דברים שנשמעים לי מאוד הגיוניים ובריאים, כמו לשבת יחד סביב שולחן אוכל, לא לאכול מול הטלוויזיה, להציע לה כל מיני דברים במקביל שתוכל לבחור מביניהם, לא להתעקש על מה שלא בא לה לאכול, דורשים ממני כל כך הרבה הסתגלויות ושינויים…

ומה? מעכשיו אצטרך לבשל כל יום ארוחת צהריים בריאה? לא תמיד בא לי… וצריך ללמוד לבשל המון דברים חדשים…

כבר חוויתי כמה פעמים את התסכול שמגיע עם זה שהיא לא מעוניינת לאכול משהו שהכנתי (במיוחד בשבילה, כי אנחנו לא ממש אוכלים דייסות בבית הזה…). החלטתי שאני לא מכריחה, אבל זה קשה כי בכל זאת – הכנתי וטרחתי…

יש בי גם איזה שמץ של שמחה וגאווה על כך שבינתיים היא לא זורמת עם הטעמים החדשים. כנראה שהחלב שלי כל כך טעים וכיף לה לינוק. ועם זאת, דאגה גדולה שאולי היא לא מקבלת את מה שהיא צריכה מבחינה תזונתית.

ומעל לכל יש בי רצון גדול להאמין שהטבע יודע מה הוא עושה. שאם לא בא לה אז יש סיבה טובה שהיא יודעת אותה כנראה, ושאני צריכה פשוט להמשיך להקשיב לה, כמו שעשיתי עד עכשיו בכל נושא, וזה עבד לנו.

האחריות הגדולה הזאת, להכיר לילדה שלי את האוכל שהיא תאכל במהלך חייה, לעשות את זה בדרך שתגרום לה לאהוב אוכל, ליהנות מהחוויה, לא לפתח רגשות שליליים בעניין הזה, זאת רק הקדמה לכל שאר הדברים שמחכים לי בהמשך הקריירה האימהית שלי.

ההתנסויות אחרונות האלה גרמו לי להביט אל העתיד, לחשוב על חינוך, על לימודים, על משמעת, על הרגלים נכונים…

יש לנו דרך ארוכה לפנינו.

 

** שירה דרוקר, 29, נשואה לרועי ואמא חדשה להילה. לבלוג שלי.

נושאים קשורים :

6 תגובות ל- “אוכל מוצק כבד עליי”

  1. שירה,
    אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת. אנחנו נמצאים כרגע באותו שלב, ואמנם אני לא מניקה הנקה מלאה, אבל עדיין עצוב לי הוויתור ההדרגתי הזה על התלות בציצי.
    קורה למשל שאני אוספת אותו מהמשפחתון ומתה כבר להניק (גם הציצי כבר גדוש וכואב) והוא פתאום לא רוצה! מעדיף את הפירות שלו… אז מצד אחד ברור שאני שמחה שהולך לו טוב עם המוצקים, אבל מצד שני – אני ממש עצובה על כל שההנקות הולכות ופוחתות. אני יודעת שאני אתגעגע לזה.

  2. שני דרעי הגיב:

    שירה,
    ריגשת אותי עד דמעות…

  3. שירה פלג הגיב:

    וואו, כאילו קראת את המחשבות שלי – מדהים. אני מניקה כבר 9 חודשים ואתמול "ירדו" עלי בטיפת חלב שהוא עדיין לא אוכל מוצקים ודיברו על הסיכונים…ואני צריכה להכין לו בנפרד, לאחים שלו בנפרד, ולי ולבעלי דברים נוספים…והוא פשוט לא מתלהב מזה. אין ספק שזה מלחיץ…כתבת מדהים!!!

  4. אנחנו לא מתנתקות
    אני כל כך מבינה אותך ואני אומרת שעם כל תינוק נולדת אמא ועם ה"תפקיד" מגיע שק של חששות ופיקפוקים.
    אני מניקה את ילדיי שנתיים ולכן אני חוזרת ואומרת מעבר למוצקים רק אומר שהקטנה יכולה להתמודד עם העולם ומה שהוא מציע לה ואת עדיין נמצאת כעוגן למענה
    תהנו מכל השלבים שבדרך
    יפית

  5. נגה שכטר הגיב:

    היי שירה,
    אני כל כך מבינה את התחושות!
    אני בדיוק באותה נקודה, וזה די הזוי שבערוץ 10 יש ממש עכשיו פינה על מתן מזון מוצק לתינוקות!

    אני גם מרגישה שהקטנה "מתנתקת" ממני עם המעבר לרסקים, ואני גם די רוטנת כל פעם שאני צריכה לטחון לה במיוחד.
    יש כאן גם פרדוקוס כי זה גורם לי לרצות שתגדל יותר מהר ופשוט תגיע לשלב שהיא יושבת, ואפשר להניח לפניה כמה חתיכות של אוכל והיא שפוט תאכיל את עצמה!

    כאשר ההיהרורים האלה מגיעים אני קצת מצטערת שאין לנו כלב, כי אם עכשיו הרצפה נראת כמו שהיא נראת, מה יהיה עוד חודש-חודשיים??

  6. אמא במשרה מלאה הגיב:

    אני כל כך מזדהה עם כל מה שרשמת…איך בכלל עוברים את השלב הזה ונשארים שפויים??!!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לידת בית: החלטות הראש והלב

מאת : ענת הר-לב אור

21 בספטמבר 20107 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, לידת בית, סיפורי לידה

בלידות הבית הקודמות שלי לוויתי על ידי מיילדות בית (בכל לידה מיילדות אחרות), ובסופו של דבר בחרנו להיות מלווים בהריון וללדת במרכז לידה טבעי בפורייה "הלוחשות לתינוקות" של רותי ורוזי. הבחירה הייתה נהדרת. אך בסופו של דבר, ברגע "האמת", כשהחלו הצירים האמיתיים (שבוע לפני כן הייתה התחלה של "לידה" אך ללא התפתחות ,וכך תרגלנו על יבש את מהלך העניינים) , הבחירה הסופית הייתה שונה.

הילדה קיבלה חיסון

מאת : אמא אורית

10 בנובמבר 20109 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

הילדה קיבלה חיסון. זו כבר הפעם השלישית שהיא מקבלת חיסון (אם לא סופרים את החיסון בביה"ח). אחרי החיסון חזרנו והסתגרנו בבית. אני בלחץ ובסרטים מתופעות הלוואי שעלולות להופיע בעקבות החיסון.

בהתחלה היא הייתה קצת ישנונית וחסרת מנוחה.

בערב היה לי פילאטיס. התלבטתי מאוד אם ללכת אבל כשראיתי שהיא חסרת שקט החלטתי להישאר בבית. לקחנו אותה לטיול בעגלה ותוך שניות היא נרדמה. ראיתי שהיא ישנה לה בשלווה ושוב התלבטתי אם ללכת. התייעצתי עם אמא שלי ובעלי ובסופו של דבר החלטתי ללכת לפילאטיס.

איך שהלכתי היא התעוררה.

'אבל למה?'  או  'איך שיחת חולין משנה כיוון…'

מאת : אמא אנונימית

1 ביוני 20146 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון

אני מתחמקת. ובוחרת משהו אחר והיא אומרת 'יש מבצע אולי בכל תיקחי גם את השרשרת עם דמויות הילדים' ואז היא שואלת אם הקטנים הם הלידה הראשונה שלי. ואני אומרת שלא ואז היא שואלת מה יש לי בבית. ואני משיבה שאין ומספרת שעברתי לידה שקטה של תינוק מת.