למה טורי דעה מבקרים אותנו, האמהות העובדות ?

מאת : שני אביטל יעקב

6 בנובמבר 2011 | 19 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה, מתמודדות עם נורמות וציפיות

שלום לכל האמהות היקרות…

שמי שני. אני בת 27, נשואה באושר לנתנאל ואמא לאופיר הקטנה בת השנה.

לאחרונה אני קוראת לא מעט מאמרים וטורי דעה המבקרים אותנו, האמהות העובדות. והחלטתי לשתף את הדעה שלי בעניין.

את אופיר שלי הכנסתי למשפחתון בצער רב בגיל 4 חודשים. לא כי רציתי, אלא כי לא הייתה לי ברירה. משיקולים כלכליים הייתי חייבת לחזור לעבוד ולעזור בכלכלת המשפחה.

לצערי, אנחנו לא חיות היום במדינה סוציאליסטית מתוקנת כמו אוסטריה שבה לאמהות יש את הפריווילגיה להיות עם הילד עד גיל 3, ואחר כך לחזור לעבודה (ו3 שנים לקבל משכורת מהמדינה). אז אני משתתפת בהפגנות ודורשת "צדק חברתי" אבל יודעת שכרגע המציאות שלי היא כזאת ואיתה אני חייבת לנצח. אז קודם כל, לכל המבקרות, אני אודה לכן אם לא תדרכו על יבלות רגשות האשם שלנו :).

כן, קשה לי כל בוקר להיפרד ממנה וכן, כל היום אני מלאה בגעגועים לחיוך המתוק שלה שתמיד, אבל תמיד, מצליח להחסיר פעימה מליבי וכן, כמעט תמיד יש בי הרהורי תהיה האם עשיתי את הדבר הנכון. ההרהורים האלה תמיד מביאים אותי לאותה המסקנה- מה זה משנה, הרי אין לי ברירה אחרת… אז אני דואגת לנצל את השעות המעטות שיש לי איתה במלואן! אנחנו חוזרות הביתה, משחקות, שרות, צוחקות, מטיילות, אוכלות, מספרות אחת לשנייה איך עבר היום (כן, למרות שהיא רק בת שנה…) אני מדחיקה את כל ההרהורים והחרדות לאחורי הראש ועסוקה אך ורק בילדתי הקטנה והמדהימה.

שבוע הבא אני יוצאת ללמוד מתוך תקווה שבע"ה בתום הלימודים אוכל למצוא ולהגשים את עצמי כעצמאית, כאמא עובדת מהבית ואוכל להיות זמינה יותר וערה יותר להתפתחות ילדיי הבאים שיגיעו בע"ה!! מה שכן, אין כזה דבר "סופר אמא" שיכולה לעשות את הכול בלי לוותר על כלום. כשאני מגיעה הביתה ב 5 אני נטו עם הקטנה שלי! לא מעניין אותי ניקיון, כביסות, בישולים… קודם כל היא! גם את זה אני עושה אבל זה אחרון בסדר העדיפויות שלי וכמובן שהבעל משתף פעולה ועושה מה שהוא יכול בין שתי המשרות שלו…

אני חושבת שהתפקיד 'אמא' בפני עצמו מגיע עם שק של ייסורי מצפון, דאגות וחששות וכל אחת צריכה להיות האמא הכי טובה שבאפשרותה להיות. לא לפי איזו תבנית של החברה… קחי את התנאים שיש לך ועם זה תנצחי… גם לרצות יותר זה נראה לי "נכון", כל עוד את שלמה עם עצמך… יש גם לא מעט תיאוריות פסיכולוגיות המדברות על ה"אמא הטובה דיה"… אמא טובה, לפי דעתי כמובן, זו אמא שטוב לה ושלמה עם עצמה ואלו האנרגיות שהיא מעבירה לילדיה… אם טוב לך להיות בבית עם הקטנה שלך- זה מה שהיא מרגישה ממך. ואם טוב לך לצאת לעבוד ולהגשים את עצמך ואז לחזור לילדים- זה גם מה שהם יקבלו ממך… נראה לי שכולנו צריכות לרדת מידי פעם מכסא השופט- העצמי בעיקר… 🙂 ופשוט להיות. להיות אמא. להיות אני. להיות סטודנטית. פשוט להיות… ונראה לי שהכל כבר יזרום. מקווה בכל אופן 🙂

הרי בינינו, מה הטעם שגם את השעות הבודדות שיש לי איתה אני אעביר במירמור ובשאלות "מה אם?". זה מה שיש ועם זה ננצח! 🙂

בסך הכל טוב לי עם הסביבה שהבת שלי נמצאת בה, שזו סביבה מלאה באהבה וחום ורואים את זה בהתפתחות שלה. היא ילדה/ פעוטה/ תינוקת חברותית ונעימה! הולכת כמעט לכולם, כל אחד מקבל ממנה את החיוך שמיוחד רק לו והיא ממלאה רק טוב את האנשים שסביבה ומקבלת חזרה! אז כן, אין לי ספק שהבחירות/ אילוצים שלנו עשו לה בסופו של דבר רק טוב.

אז יש שיגידו שאני מנקה את המצפון שלי ויש שיגידו שאני אמא נוראית אם לא רואים את השתקפות פניי ברצפת ביתי ויש שיגידו למה אני בכלל מביאה ילדים אם אין לי את היכולת לגדל אותם…. אז שיגידו!! אני יודעת שהקטנה שלי מקבלת את הטוב ביותר ממני. היא מקבלת אהבה אינסופית ללא תנאים. היא מקבלת את המרב והמיטב שכרגע באפשרותי לתת לה!!

תודה לכם על הפינה הקטנה שמאפשרת לי לשתף ולחלוק….

שני.

עוד אמהות כותבות:

לכי תסבירי כמה זה קשה לחזור לעבודה / אמא של רעותי

לחזור לעבודה / אמא של רעותי

נשואה + 1 / אביבית זהבי בינשטוק

בבקשה תפסיקו להעביר ביקורת / שירה דרוקר

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

19 תגובות ל- “למה טורי דעה מבקרים אותנו, האמהות העובדות ?”

  1. היי יקרה,
    כבר כתבתי לך בפרטי שדרך ההתמודדות שלך מעוררת פליאה והערכה בעיניי.

    לשאלתך הגדולה-
    למה שלא יעשו זאת בעצם ? זה מביא רייטינג, אמהות צורכות את זה כמו סם ממכר כמעט. אין להם שום אינטרס להפסיק עם זה.
    שאלה מעניינת היא- למה אנחנו לא מפסיקות לצרוך את זה ? מה הצורך שלנו בקריאה של המאמרים וטורי הדעה האלה שמזינים היטב את רגשות האשם שלנו ?

    לשלוט במבקרים שלנו אנחנו לא יכולות, אבל בעצמנו, בהחלט שכן. יש לנו לגמרי את הבחירה והיכולת להתעלם מהכתיבה והאמירות המרושעות והביקורתיות האלה. האם אנחנו יכולות?

    ואגב, הביקורת היא לא רק כלפי אמהות עובדות, אלא אמהות בכלל. הנה משהו ששירה דרוקר כתבה לא מזמן על תחושת האשמה שמלווה אותה על הבחירה להיות אמא במשרה מלאה: http://bit.ly/u7m4T6

    והנה משהו שכתבתי, שמתרעם גם הוא על דרך הכתיבה הביקורתית כלפי אמהות: http://bit.ly/t3yiOB

    • שני אביטל-יעקב הגיב:

      תודה לימור!
      אני אענה לך על השאלה השנייה מה שעניתי למטה…. כשאני קוראת את זה אני לא יכולה להתכחש לרגשות הקנאה שמתעוררים בי… גם אני הייתי רוצה לגדל את הקטנה שלי בבית עד גיל 210. מה שכואב זה שיש אמהות שמרשות לעצמן להעביר ביקורת על אמהות אחרות במקום פשוט להפיץ באהבה את מה שהן מאמינות בו ולקבל שלא לכולן יש האפשרות/ היכולת/ הרצון לעשות כמוהן. לקרוא לי אמא גרועה או רעה כי אני "נוטשת" את התינוקת שלי במשפחתון זה פשוט אכזרי….
      מה ששירה דרוקר רשמה מקסים בעיניי, כי היא תיארה את הבחירה שלה ללא שום התייחסות/ שיפוט/ התנשאות כלפי אמהות אחרות וככה צריך להיות לפי דעתי.
      ושוב תודה לך על המקום הזה… 🙂

  2. שני יקרה,
    לרגשות האשם גם ערך חיובי שכן הם מבטאים את הקשר העמוק שלך לביתך אך גם מניעים אותך לפעול למענה ולמען הקשר. אציע לך לנסות לחשוב על שאלה בהקשר הזה : האם את רואה בעבודה ערך , ולא רק כדי להתפרנס, שתרצי להקנות גם לביתך ? אם תשובתך חיובית, יהיה לך קל יותר להתמודד עם הקשיים הנוכחיים, כי מתוך ההתמודדות שלך והפתרונות שתמצאי, תצמחי להיות לה מודל מצויין.
    בהצלחה רבה,
    חנה

    • שני אביטל-יעקב הגיב:

      תודה חנה 🙂
      אני יכולה להגיד לך שאני לא זוכרת את עצמי "לא עובדת", אני עובדת מאז שאני בת 15, אז אין ספק שהעבודה מבחינתי היא ערך אבל היא גם מקור פרנסה… את העבודה הנוכחית בחרתי לפי התנאים שלה (שעות, משכורת, תנאים סוציאלים, מיקום וכדומה) ועזבתי עבודה אחרת לצערי שהייתה יותר לנפש אבל עם תנאים הרבה פחות טובים משמעותית…. כרגע העבודה מבחינתי היא רק כלי להשגת מטרותיי. באמצעות הלימודים השאיפה היא שבעתיד אני אעסוק גם בתחום שאני אוהבת ושיספק אותי.

  3. אמהות יקרות, הפסקנה להתנצל. האחריות על גידול הילדים ואחזקת הבית מוטלת על שני ההורים.
    האופן שבו הזוג בוחרים לנהל את משק הבית והפרנסה הוא עניינם.
    זה נכון שהחברה מצפה מהאשה להקריב את הקריירה שלה למען הבית והילדים- אבל אסור לנו לקבל את זה כאקסיומה. אם האשה בחרה בכך- מצוין. ואם לא- גם מצוין. אין צורך להתנצל. אלו הבחירות שלנו, בחיים האישיים שלנו. אסור שלאיבר המין תהיה השפעה על הבחירות הללו (אלא למרכיב האישיותי).
    ולכל הנשים שבחרו לחזור מאוחר הביתה, למען הקריירה ולא למען הילדים- היו שלמות עם בחירתכן. ילדים שיש להם אמא מאושרת ומלאת סיפוק מחייה האישיים- תהיה אמא מצויינת. כמובן שזה גם ישפיע לטובה על חיי הזוגיות.
    כנ"ל גם ההפך- אמא שבחרה להיות בבית עם הילדים כי זה מה שטוב לה- גם כן- היי שמחה ושלמה עם בחירתך האמיצה (וכמובן אל תשכחי להפריש כספים לפנסיה משלך מדי חודש. אבל זה כבר לפוסט אחר).

    • שני אביטל-יעקב הגיב:

      היי לילי,
      אני רחוקה מלהתנצל. כמו שרשמתי, זו המציאות שלי ואני באמת מאמינה שאני מפיקה ממנה את המיטב. פשוט כואב לי שיש אמהות שמרשות לעצמן להעביר ביקורת על אמהות אחרות במקום פשוט להפיץ באהבה את מה שהן מאמינות בו ולקבל שלא לכולן יש האפשרות/ היכולת/ הרצון לעשות כמוהן. לקרוא לי אמא גרועה או רעה כי אני "נוטשת" את התינוקת שלי במשפחתון זה פשוט אכזרי…. ואני מסכימה עם כל מילה שרשמת 🙂 תודה לך!

  4. ענת רפופורט הגיב:

    אני מתחברת למה שכתבת, לימור. כל הטורים האלה נועדו לפרובוקציות ולפרסום עצמי.
    מי שנשארת בבית כי זה מה שהיא חושבת שטוב לילדים שלה, לא צריכה לכתוב דברים כאלה. לעומת זאת מי שממש ממש פספסה את הקריירה שלה ומחפשת עכשיו קיצורי דרך לפרסום מהיר – תכתוב את כל הבולשיט הזה.
    אני לא מתחברת לכל החגיגת רגשות אשמה הזאת אבל אני כן יודעת שזה משפיע על חברות שלי ועל נשים שאני אוהבת ובגלל זה זה מכעיס אותי נורא!

    • שני אביטל-יעקב הגיב:

      היי ענת,
      מסכימה איתך לחלוטין. אני חושבת שזה באיזשהו מקום משפיע כי כן הייתי רוצה להישאר עם הקטנה שלי ולגדל אותה בעצמי בבית והרגשות "קנאה" צפים להם. מה שהכי מפריעה שזה מגיע בצורת ביקורת ושיפוטיות. הן קוראות לי אמא רעה ש"נוטשת" את ביתה במשפחתון וזה אכזרי בעיניי. אני כן חושבת שצריך להראות ולהפיץ את כל הצדדים באמהות כמו ששירה דרוקר עשתה, בצורה לא שיפוטית ומתנשאת. ובבקשה בבקשה לא להגיד שסדר העדיפויות שלי דפוק!! 🙂 תודה לך על התגובה.

  5. שני, כתבת מאמר כל כך יפה ומרגש. מסכימה איתך שמה שחשטב זו אמא שטוב לה ושמחה עם עצמה ושבתך מקבלת את הכי טוב שאת יכולה לתת לה.

  6. חן מורן הגיב:

    קודם כל, פוסט מדהים. אני ממש יכולה לדמיין את עצמי במקומך בעוד שנים ספורות, לגמרי מתחברת למה שרשמת.
    אני כאמור עוד לא אמא, אבל אמהות היא משהו שתמיד קיבל מקום של כבוד במחשבותיי (וכך גם קריירה) ומכיוון שאני עומדת להתחתן נושא האמהות נראה קרוב מתמיד…
    אני רואה סביבי כל הזמן דילמות דומות, קשיים של אמהות טריות בעזיבת הבית לעבודה, ב"נטישת" הילד. אבל איזו ברירה יש לאותן נשים? כמה זוגות צעירים בישראל של 2011 באמת יכולים להתקיים ממשכורת אחת?
    שלא לדבר על כך שבד"כ הנשים הן המתייסרות בחזרתן לעבודה, ואילו נראה כה טבעי שהגברים ממשיכים לעבוד במרץ. ואני חלילה לא מאשימה אף אחד במצב הזה, דווקא הגברים בסביבתי הקרובה היו מתחלפים עם נשותיהם בשמחה בחופשת הלידה ואפילו בהריון, לו יכלו.
    בעוד שנתיים-שלוש אני אעמוד במצב דומה, וזה מפחיד. לכן שמחתי לקרוא את הטור שלך, מרגיע לראות שיש עוד אמהות שמצליחות לשלב גם עבודה ואפילו לימודים, מבלי להתייסר בהצפה של רגשות אשם. בנוסף, מצאתי לי בן זוג שוויוני, שאין לי ספק שבמידת הצורך יתפקד כהורה ה"עיקרי". אבל אם הוא לא היה כזה, כנראה שלא הייתי מתחתנת איתו 🙂
    מאחלת לך המשך עבודה ואמהות מהנות ומתגמלות, ואל תרגישי אשמה ולו לרגע אחד! גם אם העבודה גוזלת מזמנך עם הילדה, תזכרי שמה שקובע זה האיכות, לא הכמות 🙂

    • היי חן,
      מאוד משמח אותי לשמוע שנשים לפני הריון/לידה קוראות את האתר, מרגיש לי שהקריאה מאוד יכולה לעזור להתמודדות טובה יותר.
      תודה,
      לימור, יוצרת האתר

    • שני אביטל-יעקב הגיב:

      תודה חן, את מקסימה! נראה לי שגם את כמוני שאוהבת לחקור, ללמוד ולבדוק הכל גם לפני וגם במהלך… גם אני הייתי כזו לפני ההיריון, חייבת לחקור וללמוד כל מה שאני יכולה. אני מאחלת לך מזל טוב וחיים מלאים, מספקים ומאושרים עם בן זוגך! שבע"ה תתפתחו ותגדלו ביחד ולחוד ותזכו להביא אוצרות קטנים לעולם, כי עם כל המכשולים, אני חייבת לומר שזה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים! אין על האושר והאהבה לעולל קטן/ה! ושוב, תודה! 🙂

  7. ענבל פרג הגיב:

    שני יקרה,

    קודם כל, את עושה כמיטב יכולתך. אני לא מכירה אותך וזה לא מקומי לחלק לך ציונים, אבל אני בטוחה שאת אמא מדהימה, אפשר להרגיש את זה.
    אני לא יכולה להתחייב על כוונות כותבי הטורים, אדבר רק בשמי. אני חווה את כותבי (או כותבות) הדעות האלו כמנסות ליצור לגיטימציה חברתית ואפילו ממשלתית למי שמעוניינת ומתאפשר לה להשאר עם ילדיה בבית. אני יכולה לשתף שנשארתי בבית יותר ממה שהמדינה משלמת ולמרות שלא ביקשתי עזרה כלכלית מאף אחד הרגשתי שאני צריכה להתנצל ולהסביר כל הזמן את הבחירה שלי. היו כאלה שהסתכלו עלי בעין עקומה, כאילו אני כל היום רגל על רגל, רואה טלויזיה ומפצחת גרעינים.
    רמיזות שאני לא תורמת מספיק לתל"ג אז אני שווה פחות, אמירות מפמיניסטיות שאסור לאשה לוותר לעצמה ושהיא חייבת להגשים את עצמה בכל רגע ורגע (מחוץ לבית ועם הרבה כסף יותר נחשב), מבלי להתחשב מה זה ויתור בשבילי ומה זו הגשמה בעיני.

    אבל את צודקת: יש טון ביקורתי בטורים שאת מדברת עליהם. לדעתי זה כי כל צד רוצה מאוד להגן על עמדתו והלגיטימיות של דרכו, ואז מנסה להוכיח ואולי גם להגזים. הלוואי וכולנו נרגע ונרגיש חופשיים לבחור את בחירותנו.

    אני רוצה לצעוק: צדק חברתי – לאפשר או "חופשת" לידה של שנה בתשלום, או חינוך חינם מגיל 3 חודשים. שכל הורה יבחר במקום לאלץ את כולם לדרך מסוימת.

    מאחלת לך להמשיך להנות מהאמהות, ולהתעלם ממה שלא מתאים לך.

    • שני אביטל-יעקב הגיב:

      תודה יקירה! ממש מחמם את הלב מה שכתבת… אני לגמרי איתך! זו בדיוק הנקודה שלי, כל הורה צריך לבחור את הדרך הנכונה לו בלי לספוג ביקורת ושיפוטיות מצד החברה… וכמובן להמשיך להיאבק על אפשרות הבחירה הזו! כי לא כולן יכולות באמת לבחור, יש לא מעט שזה בעיקר אילוץ או הליכה עם העדר ופחות באמת בחירה אמיתית. ומאחלת לך בדיוק מה שאיחלת לי! תודה לך 🙂

  8. ליאור ג. הגיב:

    מה שרשום לגבי אוסטריה לא נכון (ותקני אותי אם את יודעת משהו אחר)-
    לפי דו"ח משווה שהוכן עבור הכנסת: "יצוין כי באוסטריה חופשת הלידה נמשכת עד שנתיים – 16 שבועות בתשלום והשאר ללא תשלום."

    • שני אביטל-יעקב הגיב:

      היי ליאור,
      אני שלפתי מהזיכרון… 🙂 ייתכן ואכן מדובר בשנתיים שזה עדיין שנה ו-9 חודשים יותר מבארץ… :))

      • ליאור ג. הגיב:

        אבל זה ללא תשלום! זה מה שחשוב כאן. גם בארץ, כתלות בוותק, את יכולה להאריך חופשת לידה בדי הרבה זמן. את רשמת שכל התקופה הזו היא בתשלום.

  9. קראתי את כל התגובות
    אני מבינה את התסכול אני אומנם נשארתי ועדיין נשארת עם ילדיי בבית בשנתיים הראשונות ונהפוך הוא מרגישה שאני צריכה כל הזמן להתנצל בפניי העולם על הוויתור שלי בקריירה הויתור שלי כלפיי בן הזוג וכו'
    כדאי שכבר נפסיק להקשיב למה שכולם אומרים נהיה שלמות עם ההחלטות שלנו כי עם כל אמא נולד לו מצפון קטן (לפעמים אני קוראת לו מפלצת) שגורם לפקפוק בלתי פוסק בכל צעד שקשור לילדינו – האם עשיתי טוב כך או כך ….
    כדאי שלפחות ניתן אחת לשניה מנוחה ונקבל באהבה את מקומו של כל אחד
    באהבה גדולה
    יפית

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אם חד הורית: "כמה אטימות ובירוקרטיה כדי להכניס את הילד לגן"

מאת : הכי אמיתית

3 באפריל 20114 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות חד הוריות, חוזרות לעבודה, לכל אמא

נמאס לי שכל בעל תפקיד יודע רק להסביר למה אני לא זכאית לעזרה כי אני לא עובדת, נמאסססססס לי לחזור ולהסביר שאני רוצה לעבוד!!!! זו הסיבה שאני צריכה שהילד יהיה במעון!!! אז אומרים לי -”לא, הציפייה שלנו היא שכבר שאת רושמת את הילד תהיי במסגרת של עבודה"- סבבה, ואיפה בדיוק אשים את הילד בזמן שאני במסגרת הזאת?! ברחוב?! ואז מגיעה התשובה ה-ב-כ-ל-ל מתסכלת- “אנחנו יודעים שזה לא פשוט, זו הבעיה של כל החד הוריות".

אז אולי תשנו משהו?! יואו,

לחיות לפי הנורמה

מאת : לימור לוי אוסמי

25 בפברואר 201417 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מקצועניות מדברות, מתמודדות עם נורמות וציפיות, רגשות אשם אחרי לידה

יש היום נורמה חברתית לגבי איך אישה אמורה להרגיש אחרי לידה. הנורמה הזאת לא נקבעה על ידי מחקרים, אלא על ידי הלך רוח חברתי מסוים, אבל היא עדיין קיימת, נושמת, בועטת ויש לה לגמרי חיים משל עצמה. לנורמה הזאת, שלא ברור לי למה ואיך היא נוצרה, יש השפעה עמוקה על חיינו, בטח השפעה שקולה להתערבות רפואית שלא לצורך בלידה.

"תחשבי טוב, יהיה טוב"- האם זה עובד גם בלידה ?

מאת : בטי גורן

20 במרץ 201114 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

פעמים רבות, יוצא לי לשמוע מנשים בכלל ומנשים בהריון בפרט אמרות כמו "אני מתה מפחד מהלידה", "איך התינוק הולך לצאת משם?", וכששואלים נשים בשלבים מוקדמים יחסית בהריון היכן הן מתכננות ללדת, חלקן יאמרו: "אני עדין בהדחקה"…