זוגיות בחדר הלידה

מאת :

20 בנובמבר 2011 | 3 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

אמצע הלידה, מסדרון קר, גבר יושב על כיסא מתכת ומביט בדלת סגורה, ממתין בצפייה דרוכה, קוסס ציפורנים, ליבו נהלם למשמע כל בכי של תינוק…

שעות חולפות, סוף סוף הדלת נפתחת אחות או מילדת (הוא לא ממש מבין או מתעניין בהבדל) יוצאת, ניגשת אליו בחיוך רחב ואומרת: "מזל טוב אדוני, יש לך בן זכר בריא".

איזה הקלה, שמחה והתרגשות, הוא מוציא אסימונים מהכיס וניגש לטלפן לאמא שלו ולשאר המכרים, לבשר על הפיכתו לאב. תוך זמן קצר חבריו היקרים יגיעו לבית החולים, הם יביטו דרך זכוכית ברך הנולד בתינוקיה, יפתחו בקבוק וויסקי וידליקו במסדרון סיגר שכתוב על העטיפה שלו: "אבא גאה".

כך בערך הייתה נראית לידה מהזווית הגברית עד לפני עשור או שניים לכל היותר וכמה טוב שימים אלו חלפו כמעט ללא זכר.

בימינו, השתנה תפקיד בן הזוג ללא הכיר וב9 מתוך 10 לידות הוא נוכח בחדר הלידה ולוקח חלק פעיל ומשמעותי בליווי הלידה.

מהחוויה הזוגית בחדר הלידה, זוגות רבים יוצאים מועצמים, נרגשים וחזקים מאי פעם. בד בבד, כשמקשיבים היטב לסיפורים ומאפשרים לאישה מרחב מוגן בו היא יכולה לדבר בכנות את אשר על ליבה, לא פעם ולא פעמיים נפגוש בנשים ובזוגות שנותרו בתחושה שהחוויה הזוגית בלידה הייתה לא מוצלחת והעלתה קושי רב. נשים שלא ילדו את לידת החלומות בה הגבר שלהן  עוטף אותן, נוכח, מעסה ונושם עם כל ציר וציר שבין שאר קרעי הלידה, נותרו עם  קרע ופצע נפשי גם במישור הזוגי. זוגות שנותרים עם מטענים רגשיים ותחושות של כעס ואכזבה, תחושת תסכול, פגיעה וחוויה של נטישה שנוטה להמשיך ולהדהד זמן רב לאחר הלידה.

אני מאמינה כי גם בנושא זה קיים קשר שתיקה, כי המודעות אודות האתגרים העומדים בפני בני הזוג אינה מדוברת ומוערכת מספיק, במיוחד סביב לידה ראשונה.

באופן מסורתי, לידה היא אירוע וטקס מעבר המשויך לשבט הנשי, משחר ההיסטוריה תמכו וליוו נשים ובנות השבט את הנשים היולדות. גברים לעומת זאת, מעולם לא הורשו להיכנס בסוד חדרי הלידה וככל הנראה הסיבות לכך רבות וטובות.

באופן אישי, אני מרגישה כי נוכחות גברית בחדר לידה היא חיבור לא טבעי, מורכב ומועד לפורענות. יחד עם זאת, ימי השבט הנשי ותמיכתו המופלא מאחורינו ובמסגרת מבנה התא המשפחתי החדש, חשיבותו של בן הזוג כתומך ומלווה את אירוע הלידה מתבקשת וחשובה. כמו כן, לרוב מונע בן הזוג מרצון כנה להיות שותף מלא, להיות עבור האישה ולהוות לה עוגן וביטחון. אני מאמינה כי בעבודת הכנה מודעת, רגישה ומכבדת ניתן להימנע מקשיים אלו וליצור תחושת שותפות ויצירה מחזקת וחשובה.

 

קשיים נפוצים בחדר הלידה

מהצד הגברי  – קשיים העולים מתחושת חוסר השליטה וחוסר האונים נוכח הסבל והכאב של זוגתן, אליהם הם מגיבים בהתעלמות וקיפאון (פיזית או אנרגטית) או לחילופין נרתמים לחיפוש דרך לגאול את יקירתן מייסוריה ומעודדים אותה להיפטר מהכאב בכל דרך אפשרית. נטייה זאת מתנגשת עם הצורך של האישה לשהות עם והצורך בעידוד לאמון במהלך הלידה ובגופה.

קושי נוסף הוא סביב היכולת להתמודד עם אופיה החייתי של הלידה, זעקות הכאב, מראה הדם, הפרשות הגוף. מערכת התפיסות הגברית הפנימית עשויה לזהות ולפרש מראות אלו כאיתותים לאיום על סכנת חיים ובכך לייצר מתח רב ולהוות  בסיס לחוויה טראומתית של הלידה עבור הגבר.

לא פעם יתאר הגבר את הלידה כקשה, גם כשהאישה ממש לא שותפה להרגשה.

טראומת לידה של הגבר מתבטאת לרוב גם בקשיים בתפקוד המיני ובפגיעה בדימוי המיני של האישה.

מהצד הנשי – גם במערכת יחסים אינטימית, משוחררת, חברית וטובה מוצאות עצמן נשים רבות בצורך לשמור על הנראות שלהן מול ונוכח בן הזוג, בין אם תגובותיו מספקות בסיס לכך ובין אם לא.

מתוך סיפורה של כל אישה ומתוך דפוסי הנרטיב של מערכות היחסים בחייה, עולים ומועצמים תכנים רבים הקשורים בצורך בשליטה, בצורך להיות נעימה ונחמדה בכל זמן, שמירה על מראה סביר ואסתטי, על חזות מינית ועוד. במצב בו נוכחות בן הזוג גורמת לכיווץ וצורך בשליטה ולא מאפשרת הרפיה החיבור לא רק שאינו תומך אלה מעקב ויוצר תסכולים רבים.

חשוב לזכור שגם אם לזוג מערכת יחסים אינטימית תקשורתית וטובה בפרטיות ביתם מאחורי דלתות סגורות, שהרי בזמן לידה, המתנהלת על פי רוב בבית חולים, עומדים היחסים באתגר הביטוי שלהם במרחב ציבורי וחשוף.

ההכנה הזוגית ללידה

חופש בחירה – להניח בצד קודים ולחצים חברתיים ולבחור במלווים שלנו ללידה מתוך הקשבה לנטיית לבנו ובהתאם לצרכים האישיים. לידה היא אירוע רב ממדי, פיזיולוגי, נפשי רגשי ומנטלי, בדקו יחד באיזה חלק נוח לבן הזוג לתמוך ומאיזה חלק הוא חושש או מרגיש חסר אונים ומתוך כך תנו את הדעת לשאלה, האם הוא המלווה היחיד או העיקרי.

הקשבה לבן הזוג – אם באמת הלידה היא גם של בן הזוג שלנו, אז מין הראוי להקשיב גם לחששות, לרצונות ולבקשות שלו. התעלמות מחששות ופחדי בן הזוג בלידה לא תעלים אותן ומודעות אליהן תאפשר התייחסות מבעוד מועד ותמנע את אלמנט ההפתעה והאכזבה בחדר הלידה.

להתכונן ביחד – לדבר גם על תרחישים קשים, על כאבים בלתי נסבלים, לידות ארוכות, סיבוכים בלידה ועברו יחד על מהלך הלידה הפיזיולוגי (למרות שגברים רבים נרתעים מכך חשוב שידעו לקראת מה הם הולכים).

תאום ציפיות –  הגדירו עד כמה שניתן מראש את תפקידו של בן הזוג. גם בחיי היום יום גברים פועלים טוב יותר כשהם יודעים מה לעשות ולא מוצאים את עצמם כשאנו מצפות מהם להבין לבד מהו תפקידם.

הצעה לגברים מסויגים – גברים רבים חשים בנוח בתפקוד "שירותי – אדמינסטרטיבי" שכולל, שמירה ודאגה מעשית לרצונותיה של היולדת, תקשורת עם הצוות הרפואי, תקשורת עם המשפחה שממתינה, צילום הלידה ושאר פעולות ענייניות. תמיכה זאת היא בעלת ערך רב ומאפשרת לאישה להתמקד, להסיר דאגה ולהתפנות ללידה בו זמנית, בן הזוג חש את עצמו נחוץ ויעיל, איכות שעוזרת לו להיות נוכח ובחוויה חיובית.

תפקיד חשוב נוסף לגבר הוא הפניות שלו כלפי התינוק בסיום הלידה.

הפקת לקחים – אם זאת איננה הלידה הראשונה שלכם, דברו ושתפו בכנות את החוויות מהלידה הקודמת ומה ניתן לשנות ולעשות אחרת.

אירועי הלידה משאירים בכולנו את חותמם לטוב ולרע, הקולות הנשמעים כמעט באופן גורף לגבי עוצמתה החיובית של הנוכחות הזוגית בחדר הלידה, לא מאפשרים הכנה אמיתית ומודעות לאתגרים שעשויים לפגוש אותנו. בדיעבד, הם מותירים פעמים רבות את הזוג בתחושה של כישלון והשלכה על עולמם הזוגי ומתרגמים את המורכבות שפגשו בלידה לזוגיות לא טובה ואינטימיות לוקה בחסר.

רגשות העולים בלידה נותרים איתנו זמן רב, מחלחלים ומשפיעים על מערכות היחסים שלנו, הכרה בקשיים ותקשורת רגשית מאפשרת יכולת לראות את האחר ואת מצוקתו, לשקם, לסלוח ולשחרר.

כשישבתי לכתוב, ניסיתי לתמצת כמה שניתן נושא טעון זה לטקסט באורך סביר לקריאה ולגעת בעיקר בנקודות החשובות,.בהחלט מרגיש שיש עוד הרבה מה לומר, אשמח לשמוע אותכן הקוראות, הריוניות, אמהות ונשות מקצוע וכמובן בני הזוג (אם יש כאן כאלו).

 

* אפרת דבוש נאור, אישה ואם, צועדת ברגישות ובכנות בשביל האמהות והנשיות, מטפלת, תומכת ומלווה נשים בדרך להריון, בהריון ובאמהות ומנחת מעגלי נשים.
טלפון 0524711149 האתר שליהבלוג שלי.

עוד כתבות בנושא:

ישנן סיבות רבות שמהן יכולה להגיע הכמיהה ללידה טבעית/ קרן פרידמן גדסי, מפתחת גישת תרפיה מוכוונת לידה.

מה בין ריצה ולידה/ גלית הרמן, מלווה נשים.

להתכונן ללידה ולאימהות/ בטי גורן, דולה

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

3 תגובות ל- “זוגיות בחדר הלידה”

  1. אפרת יקרה,
    תודה על פוסט חשוב. בעבודתי עם זוגות לקראת הלידה, אחד הדברים שאני שמה עליהם את הדגש הרב ביותר זה היחסים בין בני הזוג.
    בתוך התהליך מילת המפתח היא "יחד"- איך ליצור תחושת יחד,
    תחושת שותפות בין בני הזוג ובינם ובין התינוק שבדרך.
    חשוב להבין איפה כל אחד נמצא, מה הפחדים, איפה הקושי, מה מקרב ומה מרחיק. יחד יכול להראות בהמון דרכים שונות- מגבר שמעסה ונושם ונמצא בקרבה פיזית מלאה ועד כזה שמחכה מחוץ לדלת. תחושת היחד לאו דווקא קשורה להימצאות הפיזית, אלא לתחושת בטחון ואמון פנימיות יותר.
    זה מדהים לראות שכשיש הכנה טובה ותמיכה טובה, הלידה יכולה להפוך להיות למקור כוח, אהבה ושיתוף שאין להם שיעור. בעיניי זה אחד הדברים החשובים ביותר שיש להתייחס אליהם בהכנה ללידה. אחרי הלידה צפוי זמן מטלטל של שינוי בכל רמות החיים. השותפות שנרקמת בלידה בין בני הזוג, מהווה קרקע תומכת לתקופה זו. לפעמים השותפות הזאת מתבטאת דווקא בלשחרר את בן הזוג מלהיות התומך העיקרי בלידה. להרבה גברים יש אנחת רווחה כשלא הכל מוטל עליהם. לכן חשוב מאוד בעיניי לקבל תמיכה טובה בלידה- כזאת שתתמוך בכולם ותאפשר להם את המסע המדוייק ביותר עבורם.
    במציאות הלידות בישראל היום זה טירוף לצפות מבן הזוג שישא את הכל על כתפיו, זה עלול להביא אותו לתחילת ההורות בחוויה של התמוטטות וקושי גדול. זאת שאלה גדולה שאני מתעסקת בה הרבה- איך לאפשר לאמא, לאבא ולתינוק
    לצאת מהלידה עם חוויה שתהווה מקור כוח והשראה עבורם לחיים.
    איך לאפשר להם לצאת מהלידה כשכוחם בידם. אני מרגישה שהרבה נשות מקצוע מפחדות להכנס למרחב שבין בני הזוג, מפחדות להעלות קשיים גדולים מידי שאח"כ לא ידעו איך להתמודד איתם. זה נכון שמדריכת הכנה ללידה או דולה הן אינן מטפלות עם הכשרה לטיפול זוגי ועדיין אני מרגישה שכדאי וצריך לדבר את הנושא הזוגי הרבה יותר. אני לא הצלחתי להגיע לרמות עומק ואינטימיות כאלה בקורסים קבוצתיים ולכן אני עושה בעיקר מפגשים אישיים, שם אני מרגישה שהמרחב מאפשר זאת יותר. אשמח מאוד לשמוע מעוד נשות מקצוע את ההתייחסות שלהן לכך.

    • סיון קונוולינה הגיב:

      רות, אפרת,
      מסכימה מאוד עם מה שכתבתן. תאום ציפיות ובדיקה כנה ויסודית של המוכנות הרגשית והפיזית של הגבר לחווית הלידה הם בעיניי דבר חשוב, אולי אפילו תנאי הכרחי.
      אני לא בטוחה שהייתי חושבת לרדת לעומקו של עניין בצורה כל כך יסודית ומדוייקת עם בן זוגי לולא הדולה שלנו היתה מכניסה את זה כחלק ממערך ההכנה שלה ללידה, וזה היה פרק מבורך ששמחנו מאוד שהיה שם, ונתן לשנינו הזדמנות לדייק, כל אחד לעצמו ואחר כך גם זה לזה, את הציפיות, החששות והרצונות שיש לנו זה מזה בכל הנוגע ללידה.
      הרגשתי שבתהליך הזה של שאילת השאלות הנכונות ושל ההזדמנות של שנינו לבטא את עצמנו – היה משהו שמראש שם אותנו כשווים בחדר הלידה, כלומר החוויה מראש הרגישה יותר משותפת, יותר ביחד, עוד לפני שהיא התחילה. והרגשתי שזה הקל על בן זוגי במידה מסויימת, בדיוק כפי שאפרת כתבה, כי הוא ידע למה אני מצפה ממנו. באותה מידה הרגשתי אני הקלה מסויימת, לדעת שאני יכולה מבחינתו "לשחרר" את כל העכבות היומיומיים שקשורים בהתחשבות, במיניות, ב"לא נעים", ופשוט להיות מה שמרגיש לי נכון באותו הרגע.
      אני מרגישה שהבירור המוקדם הזה תרם מאוד להתנהלות שלנו בחדר הלידה, הן זה עם זה והן מול הצוות הרפואי (וזה בלי קשר לדולה המקסימה שלי שגם עליה לא הייתי מוותרת בשום פנים ואופן!!!)

  2. נורית טל-טנא הגיב:

    הנוכחות של גבר בחדר לידה, קשורה לעידן העכשוי. לעידן המנוכר . שהוא רחוק שנות אור מהחברה השבטית הנשית התומכת, ואני מצטטת את שכתבת:
    באופן מסורתי, לידה היא אירוע וטקס מעבר המשויך לשבט הנשי, משחר ההיסטוריה תמכו וליוו נשים ובנות השבט את הנשים היולדות. גברים לעומת זאת, מעולם לא הורשו להיכנס בסוד חדרי הלידה וככל הנראה הסיבות לכך רבות וטובות.

    זה מוקד העניין או שנקרא לכך מוקד הבעיה, אנחנו לא בחברה שבטית תומכת.
    התמיכה החברתית היא הפייסבוק והחבר'ה משם מקסימום יכולים לסמן לייק. הלייק הזה לא מסייע בשעת לידה. היום לא דופקים בדלת לשכנה לכוס סוכר בקושי מכירים את השכנים. ורבות מהנשים יולדות בגיל מבוגר, כך שאין לצדן אמא שיכולה לתפקד או לסייע ברגעים האינטימים והחשובים האלה. במילים אחרות, אין לאישה היום עוגן שבטי נשי עליו היא יכולה להתמך ולהסתמך. כיום אנחנו בתרבות אחרת.בעידן של ריצה לעצמי ולהשגיות, ולכן פעמים רבות הדמות הקרובה ביותר והיחידה שיש לאישה היא הבעל. לא תמיד תמצא החברה הטובה שתסכים, שתוכל, להיות נוכחת בחדר לידה.

    זה לב ליבו של העניין שנקשר גם לצורך בתמיכה בחוית האמהות בשלב הראשוני . הלידה ,זהו הזמן שהאישה הכי צריכה דמות נשית תומכת , בעלת ידע, נסיון, שתוכל להכיל עם היולדת את החויה האדירה הזו של הלידה ולנתב אותה למקומות נעימים , ולאחר מכן דמות שתוכל להיות מורת דרך ומלווה והסתגלות לאמהות. דמות נשית נוכחת. זה כל שהאישה צריכה, כל כך שוט אבל כל כך לא בנמצא אצל כל אחת. פעמים רבות בתקופתנו פשוט אין את הדמות הזו בנמצא. והיולדת לא תמיד ששה לשתף בתהליך הלידה "דולה/מיילדת" בתשלום רב, דמות שהיא זרה לה שתקח חלק ברגע הכל כך אינטימי.היא גם לא משערת איזו חוויה מחכה לה , ולכן הבעל נוכח בלידה. על אף שאפעמים רבות אין לו כלים לשאת את החוויה ולעבד אותה עם עצמו וכמובן שאין לו כלים כיצד להקל על האישה ולחוות איתה חויה רגועה. אותה אישה שבעלה היה בחדר לידה, כיון שלא היתה לה דמות נשית תומכת , תצא החוצה לחיים חדשים כאמא טריה ומפוחדת ללא דמות תומכת…והקושי רב.בחלק הזה הבעל פעמים רבות כבר בעבודה. האישה נשארת עם עצמה…והתינוק כמובן. בעידן הפייסבוק, יש המון המון חברים והרבה בדידות!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

קריסה אימהית

מאת : לימור לוי אוסמי

8 באוקטובר 20132 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא, קושי באמהות, רגשות אשם

ביום שישי האחרון הגעתי לקריסה אימהית.

מינון יתר של אמהוּת.

כזה שלא חשבתי שכבר יגיע, כי הרי אני כבר מודעת ודואגת לעצמי וכאלה.. אבל זה הגיע. גם אליי. כמובן שלא בפעם הראשונה.

הצצה בשלושה מימדים לשבוע 11 ו5 ימים

מאת : תום אלרום

8 ביולי 20112 תגובות

מתוך יצירה נשית

אישה חצויה,

מוצג אור-קולי.

לא רואים לה מבחוץ,

אבל יש לה מבפנים

פיטוס, בגודל 6,7 סמ.

הוא עומד להפוך את בטנה כלפי חוץ,

הוא עומד להפוך את קערת חייה על פיה.

זוגיות: מדריך למשתמש

מאת : תום אלרום

25 במאי 20115 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה, ספרים לאמהות

המנבא הטוב ביותר להצלחת הקשר אינו תכיפותם ותוכנם של הוויכוחים בין בני הזוג, אלא האופן שבו הם מתנהלים… בני הזוג מרגישים חופשיים להעלות תלונות, אך הם עושים זאת בזהירות, תוך התייחסות למעשה ולא לעושה, ללא רצח אופי וללא דברי ביקורת קשים ואישיים, הכללות, הבעת בוז וסלידה, מתקפה חזיתית, הכחשת אחריות והטלת אשמה על בן הזוג. הם גם אינם נוקטים את החלופה של נסיגה לשתיקה קרה (עמ' 45).