טוב עכשיו

מאת : לימור לוי אוסמי

12 בנובמבר 2011 | 7 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

בימים האחרונים אני שמה לב לתחושה חדשה אצלי. לטוב, ממש טוב.

כמובן שעכשיו מתבקש להוסיף את כל החמסות הנמצאות ביקום בתוספת של שום בצל וכל מיני. כשאני מתוודה על הטוב הזה, פתאום צץ לו גם רגש כזה שמת מפחד שברגע שאני אתוודה שטוב עכשיו, משהו יבוא ויטרוף את הקלפים. פחד..

ובאמת, אני מרגישה בימים האחרונים תחושה שחדשה לי. אין משהו במציאות שהשתנה באופן דרמטי בימים האחרונים, אך התחושה הפנימית השתנתה. היא לא השתנתה באופן דרמטי, אבל היא התפתחה קצת ופתאום, זה כמו שינה את הכל. פתאום טוב. הטרדות נשארו אותן טרדות, היום יום נשאר אותו יום יום והכל בעיקרון אותו דבר, אבל משהו בי יותר רגוע, יותר שלו, יותר טוב.

ואתמול בלילה, ממש רגע לפני שהולכים לישון פתאום פרצתי בבכי. מסכן בן זוגי, תמיד זה דקה לפני שנרדמים :)..

פתאום זה השתחרר.

הפחד מלהביא ילד נוסף, שאולי הטוב הזה יילקח לאן שהוא.

הפחד מלהתניע את התחום שאני אוהבת, את המגע- לשווק אותו, לפרסם אותו, להפוך את זה ל'עסק'- כי אולי כל הלחצים שזה יביא איתו יעלימו את הטוב.

פתאום הבנתי כמה אני נהנית לכתוב וליצור את הדף של 'עיסוי נשים הרות ואחרי לידה' וכמה שום דבר לא מזרז אותי לסיים את זה ולשלוח את זה לעולם. יש משהו שמבקש להנות עוד קצת מהטוב. יש משהו שחושש שהקסם הזה כבר לא יהיה יותר. ואני בוחרת לשים לב אל ה'משהוים' האלה, אל החלקים האלה, ומקבלת ומכבדת אותם, כי אני יודעת שהם חלק ממני ואני יודעת שמאוחר יותר אשב עם עצמי ואקשיב למקומות האלה ואבדוק מה יהיה בסדר מבחינתם להתקדמות, כי הרי יש בי גם חלק שרוצה להתקדם ולהתפתח ולגעת ואני רוצה להתחשב גם בו ולא רק בהם.

היתה אתמול שמחה ותודה על הטוב הזה, אבל היה גם בכי גדול. בכי על מה שהיה, בכי על שנים כל כך קשות שעברתי. כי אם עכשיו התחושה הזו של ה'טוב' היא כל כך חדשה, זה גם מדגיש שעד לא מזמן היה הרבה רע, היה הרבה לא טוב. עלו בעיקר התחושות שאחרי הלידה, בכי על הקושי שהיה שם, בכי על איך שהייתי והתנהלתי עם עצמי, על הביקורת העצמית האינסופית שהיתה בי, על חוסר שביעות הרצון מהתחושות שעלו בי אחרי הלידה, על חוסר היכולת לפרגן לעצמי קלות מסוימת, על חוסר היכולת להקל על עצמי קצת, על חוסר היכולת להביע קצת חמלה והבנה כלפי עצמי. בתחושה הפנימית היה שם הרבה הידוק, ההפך משחרור.

אתמול בלילה הגיע בכי משחרר, בכי שיכול לחמול על ההיא שהייתי, שלא היה לה מושג איך להתנהל בצורה שיכולה להיטיב עימי, שלא היה לה מושג איך לאהוב את עצמה כפי שהיא.

ובתוך כל הטוב הזה, בתוך כל התחושה הזאת שעכשיו אחרת, מתגנבות להן שאלות חשובות: האם יש לך את היכולת להרגיש אחרת במצב חדש של 'אחרי לידה' ? האם יש לך את היכולת להרגיש אחרת בהתנעה חוזרת של עסק חדש ? האם תוכלי לשמור את האיכות הזאת גם אז ?

אני כל כך מקווה שכן.

שלכן,

לימור

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר

 

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

פחד לפני ילד שני/ אמא אנונימית

הרהורים/ אמא לאחת וחצי

להיות אמא לילד אחד/ אמא

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

נושאים קשורים :

7 תגובות ל- “טוב עכשיו”

  1. סיון קונוולינה הגיב:

    לימורי אהובה,
    ריגשת אותי כל כך, קשה לי להסביר לך כמה עמוק המילים שלך נגעו בי…
    לא יודעת אם זה בגלל ההזדהות הכל כך גדולה שאני מרגישה עם החלק שבך שהיה ביקורתי וקשה, או אולי בגלל חוסר היכולת "לפרגן לעצמך קלות מסויימת" (מדוייק להפליא…). אני מרגישה שזה מדבר אליי בכל כך הרבה רבדים שונים, וכמובן בהקשר של עיסוק חדש, של בחירות אמיצות, של פחדים אמיתיים וכנים שצריך להכיל אותם מבלי לאפשר להם לשתק אותך.
    ומיד אני מרגישה שאני חייבת לומר לך לגבי הפסקה האחרונה שברור לי שכן! ברור לי, אפילו מהיכרותנו הקצרה, שעברת כברת דרך כל כך ארוכה מאז הלידה הראשונה, שאין לי ספק בכלל שהחוויה הבאה תהיה שונה, כי התהליך הזה של צמיחה הוא בלתי הפיך, ומה שלמדת על עצמך ועל האיכויות שיש בך – זה ייתן לך כלים עוצמתיים מאוד להתמודדות. זה בלתי נמנע בעיניי.
    ולגבי התנעה של עסק חדש – אני חושבת שאת בשלה ומוכנה להיות שם, בעיקר כי יש לך את הדרך הנפלאה שלך לקחת את הדברים בקצב שמתאים לך, לא לתת להשפעות חיצוניות למהר אותך אל משהו שאת לא בטוחה בו, וזה משהו שאני מעריכה וכל כך אוהבת אצלך.
    הבכי והפורקן הגדולים הם אולי הביטוי של מעבר לשלב חדש, לדרך חדשה. אני מחבקת אותך חזק חזק על שלב המעבר הזה, ומאמינה בך מאוד שתצליחי, שתפרחי, ושתעשי לעצמך המון המון טוב!
    מכל הלב,
    אני

  2. נעה גביש הגיב:

    כמו שכתוב…. 🙂
    אין טוב בלי רע כמו שאין אור בלי חושך
    או יותר נכון אי אפשר לדעת מהו רע כשלא יודעים מהו טוב
    לא רואים חצי מלא אם אין חצי ריק ואני יכולה להמשיך בעוד הרבה מאוד דוגמאות
    וכולן כמובן מאוד סוביקטיביות לכל אחד באופן מאוד אישי 🙂
    ובכי כמו שכתבת, יכול להכיל אושר וקושי, כאב ואהבה, שחרור ומצוקה…שם בדמעות הרגישות והמרגישות שלנו טמון הרבה מאוד רגש שלא כולם יודעם להוציא אותו.
    הבכי שלך נשמע לי נפלא: סגר לך תקופה ועוזר לך לפתוח חדשה עם ולמרות הקשיים והפחדים שהיו, שיש ושיהיו, אי אפשר בלעדיהם.

    המון הצלחה לימורי אני רואה שגם את זורמת לכיוון היותר נוגע ואישי תשמרי על עצמך ועל האתר המקסים והחשוב היטב. אני אשתדל להבקיע כשרק יהיה לי יותר זמן וזה קורה מידי פעם 🙂

    }{

  3. תודה יקרות,
    הדברים שלכן חשובים לי. חשוב לי לשמוע את זה היום, לקבל חיזוק נוסף.
    ונעה, מתגעגעת 🙂

  4. לימור יקירה,
    איזה כיף לקרוא אותך כותבת את המילים האלה, ממש משמח ומרגש, מרגיש לי כמו פרפר יפיפה, שיוצא מהגולם אחרי שינה ארוכה, צמיחה פנימית ותהליך התהוות.
    יותר מהכל אני יכולה להזדהות עם הפחד, שהטוב יעלם, שהדברים ישתנו וירגישו אחרת, כשהכל בפנים ברור, שקט ושלם וקיים החשש של מה יקרה עם זה כשזה יצא לעולם החיצון, איזה פחדים ודפוסים מגבילים ישנים זה יפגוש ומה ילד לו המפגש הזה (בפרט סביב המחשבה על ילד נוסף, מבשלת פוסט בעניין).
    אני למדתי לעשות הפרדה בין התחושה הטובה, שכל הזמן נעה ומשתנה לבין תחושת הביטחון שלי והידיעה הפנימית, שלא שהיא לא ניתנת לערעור, אך היא נשענת על הרבה עבודה פנימית עקבית ונחושה ולא נפיצה כמו תחושה או מצב רוח שבה והולך. (נראה לי ששוחחנו על כך פעם)
    אני משוכנעת שהטוב שאת חווה עכשיו, הוא הרבה יותר מרגע של חסד במסע, אלה צורת ביטוי עמוקה של הדרך בא את פוסעת בנחישות ובאהבה וחמלה עצמית רבה ומאחלת לך באהבה גדולה רגעי קסם וחסד רבים נוספים בדרכך.

  5. חגית הגיב:

    ואוו יקרה שלנו – קוראת אותך ואת התגובות וכל כך מזדהה ורואה גם אותי במסע הזה המאתגר, המבורך.

    אני בעיקר מברכת על השיתוף הכן והאמיץ, על הנחישות לצד הרגישות ועל האיפשור לבכות. הבכי והדמעות ממוססים כל קושי או חומה כואבת שמפרידה בינינו לבין הלב והנשמה.

    לאחרונה גם אני ככה מהורהרת, רואה לפרקים כמה קשה אני יכולה להיות לעצמי ואיך מתהווה עוד חלק רך, עדין, קשוב, אמפטי, איכפתי, שמזכיר לי שאפשר סתם ופשוט שיהיו ימים נעימים, טובים וקלילים. לא הכל צריך להיות כבד וקשה או מאתגר.

    חשה שצלחתי בגבורה ובכבוד שלוש שנים בקירוב של אמהות, סוגרת אוטוטו קידומת רביעית, ופתאום נורא רוצה לנסות להביא עוד ילד או ילדה. פתאום זה כבר אפילו פחות פשוט מקודם ואולי יצריך טיפולי פוריות, אבל מאמינה שכמו שבני הראשון הגיע והגיח בזמנו ובדרכו, כך גם הבא/ה י/תבוא. ואהיה מוכנה ובשלה במיטב שאוכל

    שולחת לך חיבוק חם, קרוב, אוהב, מבין, חומל, עדין ,פשוט, רך וממיס.

    אוהבת ומעריכה המון, מעבר למלים… חגיגית

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

חופשי זה לגמרי לבד

מאת : ליטל אוהב ציון

29 באוגוסט 20118 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

אז הנה הוא הגיע, אחד התאריכים היותר האהובים עליי בשנה, האחד בספטמבר !

במחשבה שנייה, הניסוח לא מדויק.

זה לא שהוא הגיע, אלא שאני הצלחתי להגיע אליו….

אמנם הגעתי באפיסת כוחות, זוחלת על גחוני, סופרת את הדקות, מרוטת שיער ראשי ומלאת שערות רגליי, כי למי בכלל יש זמן לשעווה…אבל הצלחתי !

'גלי פרצה לחיינו' – סיפור לידה מהירה

13 בדצמבר 20113 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

בחמישה לשש בבוקר בדיוק בשנייה אני פותחת את דלת האוטו, אני מרגישה שהגוף שלי מושך אותי למטה, מה?? לא!! אין מצב שאני צריכה ללחוץ רק לפני פחות משעה התחילו הצירים! דרור רוצה להזמין אמבולנס, אני מסרבת בתוקף ומתיישבת באסרטיביות באוטו. מתחילים לנסוע לכיוון אסף רופא בדרך יש לי צירים כואבים סוחפים מבלבלים לוחצים דוחפים ואז שקט של כמה שניות (יותר מאוחר דרור יעיד שבכמה שניות האלה נרדמתי) בכל ציר אחד כזה אני צועקת באוטו ודרור אומר לי "מאמי לא ללחוץ! מאמי לא ללחוץ! אנחנו כבר בבי"ח" ובדרך עובר כמה רמזורים אדומים (מתנ"ע – אני פונה ללב שלכם!  )

מגיעים למיון יולדות בשעה שש ועשרה. המיון ריק חשוך עוד ציר תופס אותי בפתח המיון, המיילדת איריס שהייתה במשמרת (יותר נכון סוף משמרת), באה אליי ולוקחת אותי לחדר ארבע במיון עצמו בדרך אני מספיקה לראות זוג בחדר הצמוד האישה מחוברת למוניטור ומסתכלת עליי בפחד (זוכרים איך אני התכווצתי בשבוע 25?)

אמא שלי, רציתי לומר לך תודה

מאת : אוסי הורביץ

29 ביוני 201114 תגובות

מתוך אמהות ובנות, לכל אמא

כל כך הרבה נכתב על יחסי אמהות בנות, זה כל כך מורכב ולעיתים אף מסובך, הפעם אני רוצה לכתוב עלייך, האמא שלי הפרטית.

כשנולדתי, היית בת 38, שזה מאוד מאוד מבוגר בזמן ההוא…ובכל זאת רצית בת וניסית בפעם הרביעית והאחרונה והצלחת – יצאתי אני.

נולדתי בקיבוץ, מה שאומר שבזמן ההוא בלינה המשותפת נלקחה ממך בעצם חלק מן ההורות, מן החויות של גידול הילד בעצמך, לראות אותי ישנה בלילה למשל, או לקבל אותי כשאני חוזרת מבית הספר ולשמוע את החוויות שעברו עלי שם ועוד כהנה וכהנה. בעיקר נלקחה ממך ההורות, בכך שהצוות החינוכי היה הפוסק ולא ההורה.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם