נשים אחרי לידה לא משוגעות, אם הם הן הורמונליות, ואני רוצה להסביר לגבי זה. ילדתי את בני לפני שנתיים וחצי, ההיריון היה בסיכון ובמעקב צמוד הרב היה לא פשוט. גם בלידה. האופוריה האפידורלית שאפפה אותי אחרי לידת וואקום ארוכה ומפחידה התפוגגה בערך ארבע שעות אחרי הלידה, כשהבנתי שהילד שלי לא אצלי ושגם לא מרשים לי לרדת מהמיטה כדי לראות אותו.
ביימתי לאחות הצגה משכנעת של שלושה צעדים תקינים עם צד רדום לגמרי ומיד שהיא הלכה רצתי לתינוקייה ('רצתי' זו ההרגשה, הפרקטיקה הייתה איטית הרבה יותר) לראות שהוא בסדר, לקחת את הילד שלי אליי. העברנו עוד כמה ימים במלונית והביתה.
הבכי התחיל במעלית. והפסיק לפרקים. לא יכולתי לשבת, לא יכולתי לישון, התקשיתי מאוד בכל מה שהיה קשור לחדר הנוחיות. שבועיים וחצי של שכרון חושים. הגוף כאב והנפש יצאה לסיור היכנשהו בעמק הוֹרמוֹניה. זה העמק ליד מעלה הרמוניה רק הפוך. הייתה סביבי אינסוף אהבה. ובהלה. עברתי בין היסטריה, לנחת, לבכי של אושר סבל קושי עייפות ובעיקר של חוסר שליטה בעצמי.
נשים אחרי לידה עשויות לחוות, טלטלות פיזיות קשות מנשוא
האנשים הכי רגישים שהכי קרובים לי ניסו להגיב באופן חיובי ככל האפשר אבל זה היה קשה. להם ולי. לנשים יש תשעה חודשים להתכונן למשהו בלתי ידוע ולסביבה שלהן כמעט אין הכנה ובעיקר אין זיכרון. אמהות של יולדות לא באמת זוכרות את עצמן אחרי לידה. לפעמים החמלה והדאגה מתחלפים בתסכול וכעס שאם לא באים לידי ביטוי במילים, אבל נוזלים החוצה מכל הנקבוביות בגוף.
המילים "מוטרפת" "משוגעת מעייפות" "סובלת מידי" גונבו לאוזניי בשיחות מלאות דאה מסביב, בדרך כלל לא בפניי. עכשיו, שנתיים וחצי אחרי, ומקץ אינספור שיחות עם חברות, קולגות וצרכניות אני יכולה להגיד בפשטות: נשים אחרי לידה לא משוגעות. לא מטורפות. נשים אחרי לידה עשויות לחוות, טלטלות פיזיות קשות מנשוא וחוסר מקום מוחלט לטלטלה הרגשית. זה קורה גם לאלו שיש להן תמיכה נפלאה, רגשית, נפשית, פיזית וכל השאר.
היולדת לידכם כנראה לא מטורפת
זה לא תלוי בסביבה שלהן והסביבה לא תמיד יכולה להגיש עזרה כי יולדות לא תמיד מסוגלות לקבל עזרה. וזה בסדר גמור. אבל הסביבה יכולה להימנע מהתפיסה שקושרת את ההורמונליות והקושי לשיגעון וטירוף. גם לכזה זמני. יש במילים האלו משהו מאיים, מקומם ומעליב. גם אם הסימפטומים נראים לכם מתאימים, היולדת לידכם כנראה לא מטורפת. כנראה לא משוגעת.
המילים האלו יש בכוחן להחזיק תפיסה מוטעית וחסרת חמלה של מצב היולדת וייטב לכולנו אם נשרש אותן מן הלקסיקון בהקשר של התקופה לאחר הלידה. גם הנהוני ההבנה המחכים לתקופה שתעבור עשויים לפגוע.
תנו לנו להיות. בלי ביקורת. בלי מילים מעליבות גם אם הן לא בפנינו. במקומות בהן החמלה אינה בנמצא, אפשר להיזכר במשפט נהדר שקראתי בספר שעוסק בתהליך כניסה להריון ומשך הריון, את המשפט אומרת אישה לבן זוגה בשיחה אחרי התפרצות שלה: "אני יודעת שזה קשה לך, אבל גם לי זה קשה, אתה צריך להיות איתי מספר שעות ביממה ואני צריכה להיות עם עצמי עשרים וארבע שעות ביממה".
אם את אחרי לידה, זה יכול לעניין אותך:
ליווי
רגשי אחרי לידה ראשונה
ליווי
רגשי לאמהות שיש להן ילדים גדולים בבית
"אני אמא
לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?" הרצאה דיגיטלית
שיתופים
אישיים ומקצועיים על דיכאון אחרי לידה
לדף הפייסבוק של נשים מדברות אמהות