היריון,  יומן היריון

הכל תקין, אז למה בכל זאת התחושה היא שמשהו לא???

דברים קטנים שמתחילים היסטריה גדולה.

בדיקות גנטיות, אחוזונים וכדומה,  אלו הם דברים שבשני ההריונות והלידות הראשונים ממש לא עניינו אותי. עשיתי את המינימום ההכרחי ולא הייתי מוכנה לנסוע עד בלינסון ולהוציא 400 ₪ על עוד בדיקות גנטיות.

בהריון הזה, אפילו אם היו שולחים אותי לדימונה הייתי נוסעת!!

יש משהו בנסיון החיים ובבגרות שלפעמים לא עושה עמנו חסד ואי הידיעה דווקא מקל. ההריון הזה הזכיר לי את הפעם הראשונה שבה הלכתי עם ילדי (אז בן 5) למגלשות הרטובות בלונה פארק. כשהייתי ילדה מאוד אהבתי את המגלשות. כמבוגרת ועם ילד, היה בי את הזיכרון, אבל המודעות לסכנות שבדבר הייתה עצומה והפחד היה לא מהגובה אלא מהסכנות.

להריון השלישי הגעתי עם היסטוריה משפחתית כפולה בעייתית. בצד שלי יש טרשת נפוצה ובצד של בעלי יש ניוון שרירים לילדים. הסטטיסטיקה לרעתי! והחרדות- הן גוברות. הרופא שלי הוא גם גניטיקאי אז הסברתי לו באריכות את הנושאים ועשיתי בדיקות דם קצת יותר מקיפות (אפילו עשיתי טאי-זקס, למרות שבעלי עשה כבר לפני 8 שנים והוא לא נשא).

הכל תקין, אז למה בכל זאת התחושה היא שמשהו לא???

הזמן עובר, השקיפות העורפית בסדר, הסקירה הראשונה מראה שהספירה שלי לא נכונה בשבוע, אבל למי זה איכפת- טעות נפוצה, לא חשבתי על זה דקה אחרי… חשבתי על זה הרבה אחרי- אחר כך. אבל כשלכאורה הכל תקין והכל מצטלם יפה, ורק התחושות, תחושות שלא מבוססות על כלום חוץ מתחושות, רק הן לא תקינות, רק הן לא יפות, אז למה להטריד את המערכת…

אי ידיעת החוק אינה פותרת מעונש, אבל לצערי, במקרה שלי, ידיעת החוק- חוקי החיים הכניסה אותי למעגל של מצוקה. לא באמת עונש אבל בהחלט מצוקה. פתאום החיים וההריון בפרט נראו לי כל כך שבריריים, כל כך ארעיים, כל כך לא מובטחים.

דודה שלי אומרת שעד שאין לידה והכל תקין לא אומרים "מזל טוב" אלא "בהצלחה" וככה כל הזמן הרגשתי, שדרושה כאן המון הצלחה, שהכל בשנייה, יכול להיגמר, יכול להיעלם, שהכל אבל הכל לא בסדר אבל לא ידעתי באמת מה לא בסדר.

 

* לבלוג של 'מגלה את עצמי מחדש'

9 Comments

  • Avatar

    שירה דרוקר

    מזדהה מאוד עם החששות האלה. אני שמונה חודשים אחרי לידה ראשונה, ההיריון היה תקין ובריא ומוצלח, ללא פחדים או לחץ לעשות בדיקות, והלידה טבעית וללא סיבוכים (טפו טפו טפו), והיום אני מבינה מה שלא הבנתי במהלך ההיריון הראשון – עד כמה זה לא מובן מאליו.
    ומה יהיה בפעם הבאה? עם כל מה שאני יודעת עכשיו, ובתוספת הנטייה לחרדה שקיבלתי מאז שאני אמא זה באמת די מפחיד.
    אני בהחלט מאמינה שמעורבים כאן גורמים שהם הרבה מעבר לטבע.
    היריון הוא נס. לידה היא נס. אין לקחת אותם כמובן מאליו. יש להודות עליהם יום יום.

    • Avatar

      נגה שכטר

      היי שירה,
      אני מאוד מתחברת למה שכתבת כאן.
      ממש לא מובן מאליו.

  • Avatar

    מגלה את עצמי מחדש

    שירה יקרה, בהחלט מסכימה איתך.
    אצלי זה קרה רק בהריון השלישי אז הרווחתי עוד הריון (-: רגוע.
    יש שיטענו שהחרדות הן בעיקרן הורמונליות ואז הידע שיש לנו על נס החיים לא בהכרח משפיע.

  • לימור לוי אוסמי

    לימור לוי אוסמי

    היי, תודה על השיתוף.
    כשקראתי את מה שכתבת, מה שהבנתי זה שלא רק שהיו שם תחושות שמשהו לא בסדר וזהו, אלא היתה שם גם איזו תחושה של אי הבנה למה התחושות האלה מגיעות, למרות שכביכול הכל בסדר. זאת אומרת, אם הבנתי נכון (תרגישי חופשי לדייק), היה שם איזה קונפליקט או אי הבנה למה יש בך תחושות שמשהו לא בסדר. קראתי אותך נכון ?

    במידה והבנתי אותך נכון, אשמח לשמוע- האם את יודעת להגיד היום מה היה עוזר לך במקום הזה של הקונפליקט או אי ההבנה?

  • Avatar

    מגלה את עצמי מחדש

    לימור יקרה. שאלת אותי שאלה לא פשוטה. אני מאמינה שהפוסט הבא שלי ייתן לך את התשובה, אבל עד אז, אתן בקצרה.
    העולם שלנו מורכב מהרבה דברים. אני באה בעולם התוכן שלי ממקום של תקשור. בהריון הזה הכל התבלבל לי. האם מה שאני חווה הוא תקשור (אפשר גם לקרוא לזה אינטואיציות חזקות) או דמיון שווא, האם הבדיקות הרפואיות אכן שוות משהו? איך מתמודדים עם הידיעה הפנימית שהכל בסדר ויחד עם זאת עם תחושה שכלום לא בסדר?

    בדיעבד, אני חושבת שאם הייתי הולכת לטיפול, משתפת, מעבדת את החששות ומאווררת אותן. אני מאמינה שהדברים היו נראים אחרת (וזה דרך אגב, אחד הטיפים המרכזיים שאני נותנת ללקוחות שלי היום)

    • לימור לוי אוסמי

      לימור לוי אוסמי

      תודה !
      התשובה שלך מאוד הזכירה לי שיעור מאוד חשוב שלמדתי דרך ה'התמקדות' (focusing). לחיות, לקבל ולהיות עם ה'גם וגם' הזה, שכל כך הרבה פעמים נמצא בתוכנו. בהקשר של מה שכתבת, להיות גם עם התחושה והידיעה הפנימית שהכל בסדר וגם עם התחושה שכלום לא בסדר. להיות עם שניהם בסבלנות ובקבלה. בטוחה שזה ממש לא ברור איך זה אפשרי, אבל כותבת בעיקר כי זה ממש קפץ לי ממה שכתבת.

      לגבי הללכת לטיפול ולאוורר- רוצה לשתף משהו שעולי בי היום ואשמח אם תוכלי להגיב. אני (ואחרות כמובן) מוצאת את עצמי הרבה פעמים שבמצבים שאני הכי צריכה עזרה, הכי קשה לי לדברר את זה, להוציא את זה, לשתף את זה ומכאן, גם ללכת לטיפול. הללכת לטיפול הוא הרבה פעמים אחרי שטיפה הדברים יותר מסתדרים ואפשר להגיד שצריך עזרה ואפשר לדבר אותה קצת. יש מין שלב כזה, בעיקר בהריון ואחרי לידה, אבל יש גם שלבים כאלו בחיים, של התכנסות בתוך עצמנו, כמו להיות בתוך בועה. במקום הזה מאוד קשה ללכת לטיפול לדעתי או ליזום אותו.

  • Avatar

    מגלה את עצמי מחדש

    מסכימה איתך לחלוטין וזה גם תלוי מאוד באופי של האנשים. יש לי חברה שהיא עכשיו בהריון והיא נכנסת לכל פורום הריון אפשרי. אני לא סבלתי את הדברים האלו והתנתקתי.

    יחד עם זאת, וזאת אחת הסיבות שאני כותבת את הבלוג הזה, אני מאמינה שאם המודעות שלי כן הייתה בכך שאני כנראה סובלת מדיכאון- כן הייתי עושה עם זה משהו.

    אני חושבת שככל שהמודעות לדברים עולה- כך יכולת ההנעה שלנו במצבי משבר גדלה.

  • Avatar

    אביגיל

    הי, כל כך שותפה למה שחלקת פה.
    אצלי תמיד בפנים יש תחושה חזקה שמשהו לא בסדר, או יהיה לא בסדר. וזה מאוד קשה לי.
    הייתי רוצה רק יום אחד, שבו אהיה חופשיה מזה.
    אולי פעם זה יהיה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ