התינוק שלי מפגיש אותי עם סימני השאלה של חיי

מאת : הכי אמיתית

6 בדצמבר 2011 | 11 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא

רגע קטן, אבל כל כך מדהים… שהביא לכל כך הרבה מחשבות…

לפני כמה זמן ישבתי על הרצפה ושיחקתי עם תינוקי שלי, יש לו כמה צעצועים שעדיין לא בדיוק יודע מה לעשות איתם, אז או שמאבד עניין או שמוצא להם שימושים חדשים…

אחד מהצעצועים האלה הוא מוט חישוקים שבלחיצה על הכפתור בראשו, גם מנגן ומהבהב באורות. יום אחד תינוקי השתעשע בצעצוע, וכשהמנגינה והאורות פסקו, ניסה להבין איך להפעילם שוב, ואז… הסתכל עליי ובא אליי, הושיט את ידו הקטנה עם הצעצוע מתוך ידיעה וביטחון מלא שאמא (אני!) תדע איך לסדר ולהפעיל שוב את המנגנון….

אולי זה ישמע טיפי… אבל זה נורא ריגש אותי…הביטחון המלא שלו בכך שלי תהיה את התשובה ואת הפיתרון, גורם לחשוב על התפקיד של אמא, על אמא שלי, על אמהות בכלל…

אני כל כך רוצה להיות תמיד זו עם התשובה בשבילו, וגם שברור שלעיתים לא יהיה בידי הפיתרון, עדיין , חשוב לי להיות זו נותנת לו להרגיש ביטחון, שיש על מי לסמוך ואל מי לפנות.

זו הסיבה שמאז הלידה כל כך חשוב היה לי למצוא את מקומי מבחינת תחום עיסוק. עד שנהייתי אמא, תמיד היו פנטזיות ותכנונים, אבל לא באמת טרחתי להחליט מה אהיה "כשאהיה גדולה"….

כל עבודה שהייתי בה (בזמנים בהם טרחתי לעבוד) היתה עבודה "זמנית", עבודה "לבינתיים", עד שאסגר על עצמי. היה לי תחום שמאד אהבתי ולמדתי והתמחיתי בו, תחום הפקות האירועים, אך עדיין, לא באמת הקדשתי את המשאבים והאנרגיות כדי להפוך אהבה זו למקור פרנסה….

בזכות האימהות ובזכות תינוקי שלי, עברתי תהליך של מציאת הדבר שבאמת עושה לי את זה, שבאמת אני רוצה לעסוק ולגדול בו לא רק ממקום של שכר, אלא ממקום של יצירת משהו שמעניין וכיף ונכון לי לעשות…

היום אני עדיין בתהליך של בניית הדבר, אבל כבר ממקום של עשייה פרקטית ולא רק ממקום של רצון תיאורטי וחלומות בהקיץ.

וזה חלק מהעניין,

אני רוצה להיות האמא שיש ביכולתה להעניק, להיות אמא שאם היא אומרת "לא", זה ממקום של מתודה חינוכית ולא ממקום של חוסר יכולת כלכלית. זה חלק מהביטחון שאני רוצה לתת לילד שלי.

מעבר לזה, אני רוצה להיות מסוגלת להציע לו תובנות ונקודות מבט חדשות ומעניינות. רוצה לספר לו על עיסוקיי, החלטותיי, השקפותיי, ולשמוע ממנו את שלו תוך כדי שיחה ששנינו נהנים ממנה. זו הסיבה שאני יותר ויותר מנסה לברר לעצמי "למה". למה אני מרגישה באופן מסוים לגבי דברים שונים, מה עמדתי בכלל לגבי דברים שונים, מי אני?… ברור שלא נסכים על הכל וברור שחלק מהדברים כלל לא ירצה לשתף אותי- וזה בסדר. אבל אני רוצה להיות אמא שאם וכאשר ילדי יבוא אלי- יהיה לי מה לומר… יהיה לי תוכן להציע מעבר לשיחות בנאליות של יום יום…

העניין שכל זה גם מפגיש אותי עם סימני השאלה של חיי,

מפגיש אותי עם החששות שלי- שכעת הם כפולים- כי יש לי אחריות על חיים  של אדם נוסף שיקר לי מכל… אם אתקע במצב של חוסר, אין לי כבר את האפשרות של "להתגלגל" מפה לשם, לקחת את הזמן ולחשוב ב"איזי"…. יש לי ילד….

זה מפגיש אותי עם חובת ההתמודדות עם חוסר החשק לעיתים לעבוד, להספיק, לעשות… כשמה שבא לי לעיתים ביום חורף קפוא זה ללכת לרופא, לבקש כמה ימי מחלה ופשוט להתחפר בפוך לשבוע….

יש בהתמקדות ובהתקדמות הזו משהו נהדר שלא הייתי מוותרת עליו בשום אופן, אני יודעת גדלתי וצמחתי וכיום יש לי כיוון שמלהיב אותי ויוצק תוכן, עניין וערך מוסף לחיי,

אבל לפעמים זה גם נורא מפחיד כל העניין הזה… ההבדל הוא שפעם ההתמודדות שלי היתה השתלטות הפחד וכל מהותי היתה מושקעת רק בהתמודדות עם ענייני השגרה… היום, לשמחתי, יש את הקשיים, אבל יש גם את החלק של התודעה שמושקע במחשבה מקדמת, בראיית הטוב והכיף, ויש שמחה גדולה וכנה….

תודה תודה תודה לאל שהגעתי למקום הזה, היו רגעים שהיה נראה לי שלעולם לא אדבר מתוך כוח כל כך גדול.

ספיר פישר, מאמנת אישית להגדרת יעדים והשגת מטרות לחיים טובים. אזור המרכז, פרטי התקשרות: מייל: ysapir83@gmail.com. טלפון: 0544979739. לבלוג שלי

עוד אמהות כותבות:

להחליט או להשקיט/ לי-את דנקר

איך להקשיב לעצמך/ עטרת ליפשיץ, מלווה נשים בתהליכי שינוי

הריון והורות- איך מגיעים לאיזון, אם בכלל?/ אורה ברקן, פסיכולוגית

המקצוע שלך, האם הוא מתאים לך?/ עטרת ליפשיץ, מלווה נשים בתהליכי שינוי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

11 תגובות ל- “התינוק שלי מפגיש אותי עם סימני השאלה של חיי”

  1. נגה שכטר הגיב:

    כאילו דיברת מתוך תוכי….
    אני כל כך נהנית להיות אמא, להיות עם הבייבי בבית. לגדל אותה, ולה(ע)ניק לה את כל כולי.
    אבל אני גם קצת מרגישה שחסרה לי "כותרת" בראש הסיפור שלי.
    עדיין לא ברור לי איך לשלב את האמהות שלי עם משהו שגם יכניס קצת צ'יצ'ינג…

  2. ספיר, מאוד מזדהה עם הרבה דברים שכתבת.
    אין לי פניות כרגע לנסח בדיוק עם מה אני מזדהה, אנסה לכתוב יותר מאוחר.
    תודה !

    • הכי אמיתית הגיב:

      אני שמחה לשמוע ולראות שיש הזדהות והבנה,
      אני חושבת שלעיתים האלמנט הקשה הוא התחושה שמה שאת חווה ועוברת הם רק "בצלחת שלך", וזו הרגשה בודדה ביותר…
      אתן מאד עוזרות במענה בריא למצב זה 🙂

  3. הי,
    לימור הפנתה אותי לפוסט שלך אחרי שאמרתי לה שמבחינתי החיים התחילו באמת רק אחרי שנהייתי אמא. ההבנה שאני כבר לא יכולה לנדוד ולזגזג ביןדברים, הצורך לבחור במה להתמקד ובמהלהשקיע את הזמן שהפך להיות יקר כל כך גרמו לי סוף סוף לראות מה באמת חשוב לי ולהתמסר לזה.

    • הכי אמיתית הגיב:

      אני מאד מסכימה שזו התוצאה החיובית של הדברים, אך צריך גם לתת את הדעת על התהליך, ההבנה עצמה עד שמגיעה לביטוי של תוצאות חיוביות- אותי מאד הפחידה.בזכות התהליך הנכון שנתן לי את הכלים הגעתי למקום של צמיחה חיובית, סיפוק והנאה גדולה וזה רווח אדיר 🙂

  4. חני סער הגיב:

    היי ספיר,

    ניכר כי עברת תהליך מקסים שבו הבנת מהם משאבייך, עוצמותייך ומהן מגבלותייך (למשל-הזמן). עמדת בגבורה במפגש עם סימני השאלה של חייך, עם עצמך, ולמדת להתחבר לעצמך, למה חשוב לך באמת.
    כל כך מרגש לקרוא על התהליך הזה, אני רוצה לחזק אותך ולשלוח לך מכאן חיבוק על האומץ לעבור את התהליך ובמקביל גם להיחשף.

    חני

    • הכי אמיתית הגיב:

      זה תיאור נהדר של התהליך שלי, שבזכותו התחברתי למקצוע בו אני עוסקת היום ומסייעת לאחרים למצוא את הכיוון שלהם ולהצליח להשיג מטרות, גם כאלה שכבר נראו כבלתי אפשריות…. זה אושר!

  5. שני אביטל-יעקב הגיב:

    איזה פוסט מקסים!
    ממש הפכת מ"ילדה" ל"אישה" בהגדרות היומיומיות… 🙂
    כל כך מזדהה ומתחברת למה שכתבת! גם אני הרגשתי שהחיים שלי השתנו ב 180 מעלות מאז שהקטנה שלי נכנסה לחיי… הרגשתי מפוקסת יותר, בטוחה יותר ושאפתנית יותר ובעיקר בשבילה! כל ההתלבטויות שהיו לי לפני שהיא נולדה, השאיפות והרצונות של "כשאני אהיה אמא אני כבר רוצה להיות משהו" ושום דבר לא קרה. הכל קרה כשתותי שלנו נולדה. מעין כוח עליון מדהים שפשוט דחף אותי קדימה! גם אותי הדברים ה"קטנים" ביותר שהקטנה שלי עושה, המחוות הכביכול חסרות המשמעות, יכולות לרגש אותי עד דמעות! לדעת שאני מישהי בשביל מישהי ולא סתם מישהי- אמא! וואו, הפוסט שלך ממש לוקח אותי למקום מדהים של מבט לאחור, מבט על צמיחה והתקדמות ואיפה אני היום! כמה כיף 🙂 תודה לך! ומאחלת לך המשך צמיחה מהנה ונעימה!
    "מי שזורע זרעים של טוב נהנה מקטיף נצחי…"

  6. דלית לוי הגיב:

    תודה לך. אני בדיוק נמצאת ב"משבר" (מצטערת היום אני קצת מתקשה לראות את האור בקצה המנהרה) של לעזוב עבודה שפרנסה אותי לא רע, לטובת גדילה עצמית במה שאני מאצמינה ואוהבת. ההכרה הבלתי מתפשרת הגיעה בעקבות הלידה של בתי האהובה, ועם זה החשש הגדול שלא אצליח לפרנס אותה ולדאוג לה לכל צרכיה, בעיקר שתהיה לה אמא מאושרת שהצליחה לעשות מה שהיא אוהבת ומאמינה בו כנגד כל הספקנים.
    מקווה להגיע לשם גם.

  7. זה עובד גם אצלנו, האבות, פחות או יותר אותו הדבר (אם אנחנו מאפשרים לזה לקרות…).

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

החרדה שלי

מאת : אוסי הורביץ

16 בפברואר 20113 תגובות

מתוך לכל אמא, פחדים וחרדות אחרי לידה

מיום שנולדה איני מפסיקה לחשוב על היכולת שלי להגן עליה מפני פגיעה מינית. נכון שעכשיו (בת שנה ועשרה חודשים) היא לידי ואין מצב שאני לא בסביבה שלה, אבל מה יהיה עוד מעט??
החרדה גוברת בכל יום שמתפרסם אירוע חמור אחר המדבר על פגיעה מינית בילדים רכים. ולצערי הרב זה קורה כמעט כל יום!!

ממעמקים

מאת : ד.ד

16 ביוני 201217 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, קושי אחרי לידה, שיתופים אישיים

דיכאון אחרי לידה. דיכאון. לא סתם עצב. דיכאון. סטיגמות. פסיכיאטר. כדורים. מחשבות קשות. מתי תיגמר הדרך הזאת? הדרך שליוותה אותך. טיפולים-הריון-לידה-דיכאון. כל כך הרבה עצב סביב אושר אחד, קטן-גדול. אני אוהבת אותך. אמא . גרועה אבל אמא.

********
זה נמצא בגרון. משהו יושב שם. לא מאפשר תנועה קלה של אויר. לא מאפשר לאכול. זה נמצא בחזה. לוחץ.זה נמצא בשיניים. מהודקות כל הזמן. לפעמים שמים לב ומשחררים את הלסת. אבל דקה עוברת והשיניים שוב חשוקות. זה נמצא בעיניים. שכבר שורפות מהבכי. ומה אם יראו. זה נמצא בבטן. שמתהפכת למשמע הקול. בכי. הוא שוב התעורר, והמלחמה מתחילה שוב. מלחמה לשרוד את השעות הבאות עד שירדם שוב.

אמא- עִבדי במשרה חלקית, עִבדי בביתך, אך אל תיעלמי מהבית !

מאת : לימור לוי אוסמי

20 ביוני 201135 תגובות

מתוך אחרי לידה

"אם מצפה את לילד, או שבדעתך ללדת ילד ביום מן הימים, עליך לדעת, כמובן, מה מצפה לך ובעיקר, למי את מצפה. שכן החל ביום היוולדו של תינוקך תתחילי לקיים עימו קשר בין אישי. בינך לבינו יווצר ללא-דיחוי קשר הדדי של אהבה ושל רוך.

בסיס מערכת הרגשות של כל יצור אנוש הוא האהבה, שבין אם לתינוקה. כדי ללמוד לאהוב חייב תחילה התינוק לחוש נאהב ולהתקשר בחוזקה אל אדם, המסור לו ללא-סייג. תפקיד זה הוא תפקידה של האם, וכל תחליפיה אינם ולא יהיו אלא תחליפים.