המאבק על הזכות ללדת בבית הוא המאבק של כולנו

מאת : שירה דרוקר

15 בדצמבר 2011 | 7 תגובות

מתוך הריון, חופש בחירה בלידה, קוראות לשינוי

קשה לי כל כך לחיות כאן. במדינה הזאת. כשאני מרגישה שבכל יום שעובר מפריעים לי (פשוט כך!) לחיות את החיים שלי. כמו שאני בוחרת לחיות אותם. והבחירות שלי לא פוגעות באף אחד ולכן גם לא אמורות לעניין את אף אחד.

עוד לפני שנכנסתי להיריון התעניינתי בלידות בית. זה נראה לי מדהים. התחלתי ללמוד ולחקור את הנושא והתאהבתי. ברעיונות, בתמונות, בנשים, במיילדות, בתינוקות…

זאת הייתה (ועדיין) הבחירה שלי. והיא מאוד מבוססת. והיא לא סתם איזה מיתוס. והיא מאוד שנות האלפיים, ולא רק היפיות מוזרות עם שרוואלים וצעיפים על הראש עושות את זה.

במדינות אחרות, מתקדמות ומערביות כמו (אם לא יותר) מישראל, הבחירה הזאת נחשבת לגיטימית. וזוכה לגיבוי ותמיכה מלאה מטעם מוסדות המדינה.

ואצלנו – בשנת 2008 משרד הבריאות הוציא נוהל שמסדיר את לידות הבית בישראל. כולם חשבו שהנה, סופסוף משהו משתנה. זה נראה כמו חריץ קטן שמאפשר לאור שבקצה המנהרה להיכנס.

מכאן, היה נראה שהדרך תיסלל לשינוי התקנות של הביטוח הלאומי, המונעות מיולדות בית את מענק הלידה, תיפתח לדיון סוגיית המימון של הלידה מחוץ לבית החולים (ללדת בבית זה פחות יקר מללדת בבית חולים), מיילדות בית ייחשבו כבעלות מקצוע בדיוק כמו אחיותיהן בבתי החולים, חברות ביטוח יואילו בטובן לבטח אותן, ואולי יתחיל איזה שינוי תפיסתי שיגרום לנשים להכיר את האפשרויות העומדות בפניהן לקראת לידה, להתוודע לזכות הבחירה שלהן, לעמוד על זכויותיהן בכל דרך בה יבחרו ללדת, וליצור לעצמן לידות טובות יותר. מעצימות יותר, שמהן תוכלנה אולי לצאת אל אימהות שלמה יותר, כאישה שחוותה חוויה של עוצמה ושמחה, ולא חוויה של כאב ופחד.

כשנכנסתי להיריון התחלתי "מיני מאבק". כתבתי מכתבים, פניתי לביטוח לאומי, למשרד הבריאות, העליתי על הכתב את כל טענותיי, גיביתי בנתונים, בהסברים, וקיבלתי תשובות מאוד שטחיות ומעצבנות.

וכמה שזה עצבן אותי, לא נתתי לזה לדכא אותי. הייתי בהיריון, הייתי שמחה, התכוננתי ללידת בית, ולא רציתי לתת לשום דבר להפריע לי.

הילה בת 8 חודשים אוטוטו. ונודע לי שבמשרד הבריאות עובדים על נוהל חדש.

נוהל שלוקח אותנו כמה צעדים אחורה.

נוהל שקובע שאישה שרוצה ללדת בבית צריכה לעבור בהצלחה סדרת בדיקות מאוד מסוימות בהיריון שלה.

נוהל שמגדיר אישה שבוחרת שלא להתאשפז בבית חולים ללידה או לאחר לידת בית כעבריינית.

נוהל שנכתב ללא התייעצות ולו הקטנה ביותר עם מי מבעלי המקצוע הרבים והטובים העוסקים בלידות בית בישראל.

נוהל שלוקח מאיתנו את פיסת התקווה שהייתה.

נוהל שלוקח מאיתנו את זכויותינו הבסיסיות ביותר.

ועכשיו אני פשוט עצובה.

עצובה כי לאף אחד לא אכפת ממני. ממה שאני רוצה. מרגישה שכבר אין לי כוח ואני מיואשת.

נראה לי שהנשים היחידות שאכפת להן מזכות הבחירה בלידה הן נשים שילדו בבית/ רוצות ללדת בבית/ נשות מקצוע בתחום ההיריון והלידה.

ואין הרבה כאלה (למרות שהן הולכות ומתרבות).

אבל זה צריך להיות נושא שבוער בכל אישה במדינת ישראל. כי זה קשור לכולנו.

יש עמותה שנקראת "נשים קוראות ללדת". כרגע לא נראה לי שיש בה הרבה חברות, והרוב המוחץ של החברות בה הן נשים שבחרו ללדת בבית, מיילדות ודולות, שמהוות אחוזים בודדים מהציבור הנשי בארץ.

איפה שאר הנשים? איפה אתן??

שימו לב, במדינה ששוללת זכות בחירה מנשים, גם אישה שבוחרת ללדת בבית חולים צריכה להיאבק על הזכות לבחור. גם אישה שבוחרת ללדת בניתוח צריכה להיאבק על הזכות לבחור. גם אישה שבוחרת ללדת עם אפידורל צריכה להיאבק על הזכות לבחור. וכמו שאנחנו רואות, גם אישה שבוחרת לא להניק צריכה להיאבק על הזכות לבחור. תוסיפו את זה לכל שאר האיסורים על נשים במרחב הציבורי שכולנו שומעות עליהם לאחרונה, והכול מתחבר לתמונה מפחידה ועגומה מאוד בעיניי.

זה צריך להיות מאבק של כולנו, כי קבוצה כל כך קטנה מנסה כבר שנים לשנות וזה לא מתקדם. רק דורכים עלינו ומגבילים אותנו.

אני קוראת לכל אישה שחיה במדינת ישראל להצטרף למאבק. יש לעמותה קבוצה בפייסבוק. רצה עכשיו עצומה נגד הנוהל החדש. תצטרפו. תחתמו. תהיו מעורבות. זה קשור לכולנו.

אני מאחלת לכל אישה לבחור בעצמה איך היא רוצה ללדת, ולקבל את כל התמיכה שמגיעה לה כדי לממש את הבחירה שלה.

אני כל כך רוצה לזכות לחוות את הבחירה הזאת. רוצה להרגיש "חופשיה בארצנו".

אם גם אתן רוצות בכך, חיתמו על העצומה למען זכות הבחירה בלידת בית.

שירה דרוקר, כותבת הבלוג 'אמא לראשונה', ו'לידת בית- הגרסה המלאה'.

אולי גם יעניין אותך:

מי גנב את הלידה שלי?/ ד"ר אומי לייסנר

מיזם חדש!- קו ליולדת- לנשים שנפגעו מיחס לא הולם בלידה/ לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים בתהליך ההורות.

לבחור מהבטן- האם את ממששת את זכות הבחירה שלך בלידה?/שירה דרוקר

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

נושאים קשורים : ,

7 תגובות ל- “המאבק על הזכות ללדת בבית הוא המאבק של כולנו”

  1. שירה, אחת הדרכים להשפיע, היא מבפנים.
    לדאוג להתפרד למפלגה שיש בה נציגים או נציגות שמקדמים חוקים שחשובים לה ולדאוג שהםם עושים את מלאכתם.
    אני לומדת כמה הבדל יש בין השפעה מבפנים להשפעה מבחוץ.
    מזמינה אותך להצטרף למתפקדות ולראות אם יחד איתנו את יכולה לגרום לשינוי גם מבפנים
    http://www.facebook.com/?ref=tn_tnmn#!/groups/139787762700087/

    כדי לשנות צריך הרבה אנרגיה וכוח ומקווה שתמשיכו לפעול.

    כתבתי גם בדף של 'קוראות ללדת' וכותבת גם כאן. אני מרגישה שכדי שההמון יתחברו לזה, כדאי להעניק יותר עובדות הסותרות את הנהלים החדשים.
    כקוראת בורה שמאוד בעד זכות הנשים לגופן, אני מרגישה שאין לי את הכלים לדעת ולהחליט שמשרד הבריאות אכן שוגה בהחלטתו ומצר את צעדינו באופן שרירותי.
    משרד הבריאות קובע א' ? אני רוצה לדעת באופן ברור יותר מדוע ההחלטה הזאת היא קטנונית/לא הגיונית/לא מבוססת וכך על כל צעד וכל תקנה שנקבעת.
    חסר לי מידע בריאותי 'אחר' שנותן קונטרה לדעה של משרד הבריאות. עד כה אני שומעת בעיקר דברים שאני מתחברת אליהם, על חופש הבחירה ללדת בבית, אבל לא מוצאת הסברים ממשיים המתגברים על הנימוקים שמביא משרד הבריאות
    אני יודעת שזה בטח מאוד מעצבן לשמוע את זה, אבל כשאני קוראת את הבקשות של משרד הבריאות, זה נשמע לי הגיוני..
    אני מבינה שמהמקום שלכן, בעל הידע ה'אחר', הדרישות לא מוצדקות וסתם מתקטננות, אני רוצה להבין למה ! זה באמת חשוב לי.
    אני מניחה שאם אני מרגישה ככה, בטח עוד נשים וגברים רבים מרגישים ככה.
    אני חושבת שחשוב להעביר את הידע הזה.

    כמובן שאם את או מישהי מבין המיילדות תרצנה לכתוב על זה כאן, אז בשמחה. אבל גם אם לא, אני חושבת שחשוב שהידע הזה יהיה בחוץ ויאפשר גם לנו לקבל את חופש ההחלטה אם אנחנו מתחברות לעצומה או לא, ולא רק מבחינה רגשית

  2. יעל אוריאן סלנט הגיב:

    וכל מה שעולה לי בראש (הציני אני מודה) שלי זה האם יש עוד איבר בגוף האישה שיש להם עיניין בו, או שהם סיימו להפעם איתנו….קודם הציצים עכשיו הרחם עוד מעט גם יגידו לנו שאישה שרוצה להשתמש בטמפונים צריכה לעבור קורס מיוחד….

  3. ליביה בלן הגיב:

    הי שירה'לה,
    ראשית – חתמתי.
    מצטרפת לתחושת החנק שאני חיה בה. בדיוק קראת את הפוסט שלך על "להיות רק אמא" ואיכשהו שני הדברים מתקשרים אצלי.
    אני באמת מרגישה שהסביבה מפריעה לי לחיות את חיי כמו שאני רוצה.
    יותר מזה. אני צריכה להיאבק על כל דבר קטן גם בבית. חזרתי לעבוד – בקושי מספיקה לשאוב, צריכה לנסוע 50 דקות לכל כיוון למרות שזה לא מה שבחרתי, נאבקת עם המטפלת של בעז לא לתת לו מוצץ לפני השינה (לא השתמש בו כמעט אף פעם עד כה), לא להביא לול, לא לשים ערוץ קטנטנים (מזל שאין לי כבלים). והיא עדין אחלה (גילוי נאות). במקרה של לידת בית זו באמת הסביבה. (במקרה של להיות רק אמא – המפריעה היא קודם כל אני שמאפשרת לסביבה להשפיע עלי ככה. אבל לא על זה הפוסט הנוכחי …)
    הייתי אומרת שכרופאה אני מבינה את הבעיה. ואני מבינה את הבעייתיות של לידת בית. זה קצת סוג של לוטו (כל החיים הם לוטו לא?). או לצנוח בלי מצנח רזרבי או משהו כזה. אפשר להביא את כל הנתונים של תמותת תינוקות ואמהות לפני העידן המודרני – כשהיו רק לידות בית. אבל הי, הרוב יצאו ממש בסדר. אז כן, יש מקום אולי לביקורת לפני הלידה. אולי לא כולן מתאימות בריאותית (בגדול) ללידת בית? יש מקום לבוא לאחר הלידה לעשות בדיקת סקר לתינוק. ולמרות מה שעשו לנו (הרופאים) לאחרונה אני אומר מילה בעד המערכת. החוק הזה קרוב לוודאי לא נועד עבורך ושכמותך שקראו את כל מה שהאינטרנט מציע ועשו החלטה מושכלת, אלא עבור כאלה שלא מבינים את הסיכונים, ועושים את ההחלטה מתוך עצלות/בורות ומסכנים את עצמם וילדיהם (וכמה כסף יש לביטוח לאומי לשלם על משהו שניתן היה למנוע?). אז יש איזו שירה אחת שעצובה. שתהיה עצובה – זה עולה פחות, ואולי קצת עצוב פחות מילד מפגר/נכה כי נולד בבית בלידה שהסתבכה או לא בדקו לו בדיקות דם וגילו שחסר לו הורמון תריס.
    מכל מה שכתבתי עוד תחשבי שאני בעד מה שקורה. אבל חתמתי כי למרות שאני מבינה את הבעיה – …. הפתרון, אוי הפתרון…. זה כמו להרוס בניין שלם, כי יש בלטה עקומה.

    ובלי קשר – עוד מחכה למצוא רגע לדבר איתך. מתגעגעת.

  4. הלית הגיב:

    העדר חופש הבחירה קיים גם בלידות בבתי חולים. מצד אחד, מחייבים ללדת בבית חולים ומצד שני מעטים בתי החולים שמאפשרים בחירה אמיתית בלידה. זה צד נוסף של אותה בעיה, שהתפיסה שעומדת בבסיסה היא כי לידה היא תהליך רפואי, שהיא לא תהליך ששייך לאיששה (ולתינוקה) אלא לצוות הרפואי. וכמובן מה שעומד בבסיסה זה חוסר כבוד ליולדת.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

דיכאון אחרי לידה ? אני ?

מאת : מיכל מ.

16 באוקטובר 20104 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

אם זה לא דיכאון, אז למה אני מרגישה שאני רוצה שהכל ייגמר ?
אם זה לא דיכאון, אז למה החיים שלי מרגישים לא שייכים ?
אם זה לא דיכאון, אז למה אני מרגישה שהחיים שלי נגמרו ?
אם זה לא דיכאון, אז למה אני לא מצליחה לאהוב אותו ?
אם זה לא דיכאון, אז למה אני לא רוצה להיות פה. לא, לא רק פה כרגע. פה בחיים. לא רוצה. לא טוב לי.

שינה עמוקה

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

5 בספטמבר 20116 תגובות

מתוך אחרי לידה, יצירה נשית

שיר זה נכתב כאשר הגעתי מבית החולים לאחר הלידה , כולם נרדמו וגופי ומחשבתי מסרבים לישון, אז קמתי ב 3 לפנות בוקר והתחלתי לכתוב ואפיתי עוגה.

חשתי שהרחם שלי עברה פוסט טראומה וחשבתי על הלידה, על החוויה, על מה היה ואיך, על גופי ושארי….

בכי גדול, שריטת טראומה

מאת : לימור לוי אוסמי

21 בפברואר 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, קושי אחרי לידה

בכי גדול,

שריטת טראומה.

בכי גדול,

שריטת טראומה.

בכי גדול,

שריטת טראומה.

הגוף שלי הופך לאוסף של טראומות קטנות

לפי הבכי שלה.