האם ההנקה היא לא חלום האמהות שלי ?

מאת : אוסי הורביץ

8 בדצמבר 2011 | 3 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

בלידה הראשונה לא הצלחתי להניק.

בוביק, שהיתה קטנטונת, לא הצליחה למצוץ ואם הצליחה, אחרי שתי מציצות היתה נרדמת מחד. מאידך, שאבתי ושאבתי ולא יצא כלום.

אז בתוך כל סבך הרגשות בהן "שחיתי", אי ההנקה שנחשבה בעיני מהות האמהות (איזו שטות!) הפילה אותי עמוק יותר מהמקום בו עמדתי אז לתוך הדיכאון שאחרי הלידה.

מתוך החוויה הזו, החלטתי שלא אניק בלידה זו, שכן בנוסף לבייבי יש את בוביק ואני לא חושבת שאוכל ללהטט את שתיהן יחד.

אבל החלטתי שאנסה רק לראות האם זה בכל זאת אפשרי ולכן ביקשתי בחדר הלידה לנסות להניק מיד לאחר הלידה.

והנה, לידה שניה, הדברים נראים אחרת. הצלחתי להניק ובייבי הצליחה לינוק כבר בחדר הלידה. המציצות שלה ניתקו במהירות את השילייה ממקומה.

ואז הגיע האפטר שוק…

בבוקר נגשתי לקחת את בייבי מחדר הילודים והתחלתי להניק, היא המשיכה בתנועות יניקה עמוקות וחזקות ואני למדתי מהם צירי לחץ… אלוהים, איזה כאבים אלו. אם הצירים בחדר הלידה היו עוד איכשהו נסבלים, ה"אפטר שוק" שאחרי הלידה היו הכאבים המבשרים על כיווץ הרחם. לא, אין כאבים כאלו, זה היה סבל עצום.

מחד בייבי יונקת וזה מאוד משמח. מאידך, אני מתפתלת מכאבים ולא מוצאת מזור לסיטואציה הזו.

אז לפתע ההנקה כבר לא נראית לי חלום האמהות אלא חלום בלהות!

ואחרי יום אחד בלבד החלו כאבי הפטמות. אפילו החלו להיווצר פצעים, הבנתי שאני לא מקפידה על מציצה נכונה ומיד שיניתי תנוחה ודאגתי שבייבי תתפוס את כל הפיטמה. אבל את הנזק שנעשה היה צריך רק זמן, על מנת לרפא, ורק בהגיעי הביתה, לאחר כארבעה ימים מהלידה, החלימו הפטמות ובכל הזמן הזה סבלתי סבל רב.

הגם שפצעים כבר לא היו, מצאתי עצמי עם "מזנון פתוח" לאורך כל היום והלילה, נדמה היה שהיא לא שבעה וכל הזמן מחפשת פיטמה. ואני בתמורה מגישה את הציצ על כל בכי. בשל אי הוודאות שבהנקה, החלתי נותנת תמ"ל  (תחליף חלב) תוספת ורק אחרי התוספת, היא היתה נרגעת ועושה הפסקה של כשלוש שעות.

בנוסף, גילתי על עצמי שלא נעים לי להניק. כאשר היא לא ינקה כדי לאכול, היא ינקה אותי כמוצץ וזה עבורי ממש ממש לא הרגיש נעים.

מצאתי עצמי אוספת חוסר שעות שינה ומניסיון, זה גרוע מאוד מאוד וצריך לזכור שיש עוד בוביק אחת שצריכה לקבל את תשומת הלב לה היא ראויה.

בקיצור, מצאתי עצמי נאבקת בכאבי פטמות, בחוסר שעות שינה גובר מיום ליום וביסורי מצפון שאף פעם לא נגמרים כלפי בוביק הגדולה (רק בת שנתיים וחצי, תינוקת לכל הדעות!).

חוסר הידיעה כמה בייבי אוכלת בכל יניקה די מטריף אז החלטתי לבדוק על ידי שאיבה. ואז גיליתי שמקסימום בכל שאיבה (לפי שעות האוכל שלה) אני שואבת 50cc ולרוב זה היה פחות. זה בהחלט לא מספיק לה. תמ"ל היא כבר אכלה 60 ואף 80.

מצאתי שהשאיבה מכאיבה לי פחות ועברתי לשאיבה במקום הנקה. מיד חשתי הקלה (פיזית ונפשית). ואז התברר לי שעל מנת למלא בקבוק בארוחה עלי לשאוב 3 פעמים. כלומר על כל 3 ארוחות תמ"ל, בייבי קיבלה ארוחת "אמא".

עכשיו התובנה הבאה היא שאין לי אפשרות כמגדלת יחידה להאכיל את בייבי ולשאוב סמוך לזמן האכלה וגם לתת תשומת לב לבוביק הגדולה.

בקיצור, הנקה לא מהנה אותי כמו שחשבתי והיא גם מאתגרת מאוד עבור יחידנית שיש לה עוד ילדים פרט לתינוקת.

הדהים אותי איך נושא שהיה כל כך מהותי בכאוס של חווית הלידה הראשונה, התברר בלידה השניה כדבר שבכלל לא נעים לי.

אז עכשיו אני, מתוך החלטה, מחכה שיעבור חודש (עוד שבוע) ואז אפסיק גם לשאוב ואסגור את נושא ההנקה מבחינתי לעד.

לבלוג שלי

עוד אמהות כותבות:

צריך תנאים להנקה / אוסי הורביץ

הפסקתי להניק כדי שאוכל לפתח כלפיה חום ואהבה/ אמא ה'

כאן מכבדים את חופש ההנקה/ לימור לוי אוסמי

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

נושאים קשורים :

3 תגובות ל- “האם ההנקה היא לא חלום האמהות שלי ?”

  1. יקירתי,
    מה שאת עוברת הוא לא פחות ממדהים !
    איזה כיף זה היכולת הטבעית לשחרר משהו שהיה כל כך משברי פעם.
    מה זה גאה בך על הדרך שעברת.
    הנה, תראי כמה זה מגיע עכשיו בצורה חלקה ובנונשלנטיות.
    נשיקות !!

  2. תום אלרום הגיב:

    כובע מורד בפני היחידנית שיש לה שניים! איזה אתגר כפול…
    עצמות ותעצומות.
    יחד עם זאת הערה טכנית:
    זה שאת שואבת 50 זה לא אומר שהיא מקבלת 50
    אני שאבתי מעט, ואפילו בסחיטה הוצאתי יותר, זה תלוי משאבה, וזה לא אומר שהבייבי לא מקבלת מה שהיא צריכה.
    מה שכן, זה מתעכל יותר מהר, כי זה יותר מותאם לגוף התינוק, ולכן את מוצאת את עצמך עם יותר ציצי בפה, מאשר בתמל..
    בנוסף את אמנם מוצאת את עצמך כמוצץ (אבל גם לזה יש יתרונות, שהם העיכול, בתקופה זו שקשה לה לעכל שכן כל השרירים הטבעתיים ובכללן הפה ופי הטבעת קשורים זה בזה. אצלי בכל הנקה – היה גם קקי…
    ולגבי הפטמות, משחת שומן כבשים פותר את הבעיה, והבייבי לומדת לא לפצוע…
    ויכול להיות שגם את תתגברי על כל המכשולים הטכניים תגלי שזה עדיין מאתגר לשתיים, ובמיוחד שעייפות זה לא להיט לכל אמא, כל שכן יחידנית.
    יכולת ההכלה שלנו יורדת ביחס ישר לעייפות – לכן כאמא אני מכבדת אותך, ויודעת שמה שאת יודעת שהכי טוב, הוא הכי טוב בשבילך…

  3. אושרת הגיב:

    מזכיר לי קצת את הפרסומת של בדד…
    להיות לבד מול שתי פעוטות קטנות, להיות לבד חסרת אונים, רוצה לעזור גם לזו וגם לזו, אבל לא מצליחה לעשות הכל בבת אחת, מטבע הדברים. זה לא פשוט, אני ילדתי את שני ילדיי בהפרשים של 1.4 וזה היה כמו לגדל תאומים…
    אבל למזלי ולצערי הבכור שלי ינק בקושי חודש וחצי ואח"כ העדיף את הבקבוק, אשר ממלא את הפה ביותר הרבה ויותר מהר חחח
    זה בסדר לשנות גישה, בעיקר אחריי שאנחנו למודות ניסיון.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לפעמים אני קמה בבוקר ולא יכולה לנשום – על טראומה מהלידה

מאת : אחת האמהות

23 בפברואר 20112 תגובות

מתוך סיפורי לידה

לפעמים אני קמה בבוקר ולא יכולה לנשום. הכל בסדר, אבל כל כך לא. יש שם משהו, בפנים, שהוא מעבר ליומיומי, לרגיל, למשפחתי, לשגרתי – משהו שמרגיש לי כבד מנשוא. אני מכירה אותו, אני מזהה אותו, בתהליך קשה מנשוא אני גם מטפלת בו. הוא מעל ומתחת לחיוך, לאושר, לחיבוק. הוא כל כך חלק ממני שהוא יכול להופיע בכל רגע. הוא פגש אותי בלידה, ומאז אנחנו יחד.

הלוואי וגם אותי, היו לוקחים עכשיו במנשא

מאת : שלומית ארד

14 באוקטובר 20100 תגובות

מתוך אחרי לידה, רוצות לישון!

אתה כל כך קטן וטהור

שבלתי אפשרי עליך לכעוס.

כה חסר אונים ומדהים,

כל חייך בידי עכשיו נתונים.

אבל אני רק רוצה לישון לישון לישון.

חרדות ודיכאון בהריון

מאת : מגלה את עצמי מחדש

6 בדצמבר 20117 תגובות

מתוך הריון, חרדות ודיכאון בהריון

מתלבטת איפה להתחיל. הימים והשבועות האחרונים הפכו להיות כל כך אינטנסיביים, כל כך מוצפים ומציפים שלא יודעת איפה להתחיל.

לא יודעת איפה להתחיל.

דיברתי עם תמר קלר, היא שאלה אותי אם יש עבר, אם יש היסטוריה אם יש גנטיקה.

בוודאי שיש. יש כל כך הרבה ואני יודעת את זה, ובכל זאת, לעשות 1+1 ולהבין שלי יש דיכאון, לי!!!??? זה כל כך לא פשוט לי. זה כל כך כואב. ויחד עם זאת זה כל כך משחרר. זה כל כך מאפשר פתח לריפוי, פתח להבנה, פתח לחיבור מחודש עם עצמי וזה מסביר הכל. זה מסביר את הדמעות שעולות כל כך בקלות כל כך הרבה פעמים, כאילו אני בהריון מתמשך וההורמונים מתפרצים. זה לא הורמונים. זה באג במערכת ויש לי אותו וזה בסדר וזה כואב וזה קשה.