חרדות ודיכאון בהריון

מאת :

6 בדצמבר 2011 | 7 תגובות

מתוך הריון, חרדות ודיכאון בהריון

מתלבטת איפה להתחיל. הימים והשבועות האחרונים הפכו להיות כל כך אינטנסיביים, כל כך מוצפים ומציפים שלא יודעת איפה להתחיל.

לא יודעת איפה להתחיל.

דיברתי עם תמר קלר, היא שאלה אותי אם יש עבר, אם יש היסטוריה אם יש גנטיקה.

בוודאי שיש. יש כל כך הרבה ואני יודעת את זה, ובכל זאת, לעשות 1+1 ולהבין שלי יש דיכאון, לי!!!??? זה כל כך לא פשוט לי. זה כל כך כואב. ויחד עם זאת זה כל כך משחרר. זה כל כך מאפשר פתח לריפוי, פתח להבנה, פתח לחיבור מחודש עם עצמי וזה מסביר הכל. זה מסביר את הדמעות שעולות כל כך בקלות כל כך הרבה פעמים, כאילו אני בהריון מתמשך וההורמונים מתפרצים. זה לא הורמונים. זה באג במערכת ויש לי אותו וזה בסדר וזה כואב וזה קשה.

אני החזקה, אני זאת שמחזיקה את העולם ובשנתיים האחרונות נופלת, כואבת, מתרסקת כן. לי יש דיכאון אחרי לידה. תהליך שהתחיל עוד בהריון. תהליך שהתחיל אולי אפילו לפני ההריון אבל השבר הגדול היה בהריון ושם מצוי הכאב הכי גדול שלי.

עד לפני מספר שבועות סיפרתי תמיד שהיה לי הריון חרדתי מעולם לא קישרתי בין דיכאון בהריון לבין חרדות. היום אני יודעת שלא רק שזה קשור, אלא שחרדות הן פשוט סימפטום לדיכאון.

בפוסטים שלי אני מתכננת לעסוק בעיקר בתקופה הזו של ההריון. אני מאמינה שמה שאני עוברת עכשיו, אני עוברת אותו, כי אז לא ידעתי ולא הבנתי את עוצמת הדברים ולא טיפלתי בהם. וחרדה וגם דיכאון, הם לא באמת חולפים כלעומת שבאו. אולי הם מצטמצמים, אולי הם נרגעים אבל הם שם. כמו מים שקטים שרק מחכים לזמן ולמקום הנכון כדי לצאת.

 

קצת על עצמי. אני אמא לשלושה ילדים מדהימים. הקטן שלי בן שנתיים+ ואיתו חוויתי את החרדות בהריון. עדיין קשה לי עם המילה דיכאון, יותר מתחברת למילה חרדות.

היום עוברת את התהליך להחלים מהמקום, לרפא את הפצע שהוא בהחלט פצוע ומדמם ומקווה שבעזרתכם ובעזרת הבלוג הזה אני אצליח.

 

להתראות בהמשך הדרך.

 לבלוג שלי

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

7 תגובות ל- “חרדות ודיכאון בהריון”

  1. תמר קלר הגיב:

    יקרה,

    בשעה טובה ומוצלחת. בטוחה אני כי תגלי הרבה חדש ותיוולדי מחדש.
    הפצע יגליד וכל התשובות יגיעו בזמן ובמקום שלהן. הכר הנשי הרחב ,האמיץ ,המגוון והייחודי הפרוש לפניך במרחב זה יאפשר לך את כל אבני הדרך להם את זקוקה,
    לרשותך על כל שאלה ובקשה.

    ברכות חמות

  2. היי יקרה,
    מאוד שמחה שבחרת בנו לשתף את מה שאת עוברת ולעבור תהליך משמעותי בחייך.

    רציתי להגיד משהו לגבי מה שכתבת, מקווה שזה בסדר מבחינתך. כתבת: "זה באג במערכת ויש לי אותו וזה בסדר וזה כואב וזה קשה". אני יודעת שהנטייה הטבעית היא לחשוב שיש באג במערכת שלנו, אם כך אנחנו מרגישות, אך היום אני מרגישה וחושבת אחרת. אני מסתכלת על זה כאל תבונת המערכת. המערכת מאותתת לנו בדרך שלה, בדרך שהיא חושבת שנשים לב אליה, על דברים שהיא מרגישה. אני מתייחסת לזה כאל תבונת הגוף והיכולת להתייחס לגוף ולמה שעולה בו.
    אני יודעת, זה יכול לעצבן מה שאני אומרת, הרי יש סבל וכאב וקושי והלוואי שבכלל כל אלה לא היו. אבל הם כאן. לא בחרנו אותם, לא הזמנו אותם, לא ביקשנו אותם, אבל הם כאן. מההתהליך שאני עברתי, אני יודעת היום להגיד שהתחושות שהיו לי לא הגיעו סתם בעוצמת שיא. אם הם היו חלשלושים כאלה, הייתי מסתדרת איתם וממשיכה בחיי ולא עושה אפילו רבע שינוי. יש לי עוד מה לכתוב על זה, אבל לא בטוחה שאת מתחברת לזה, אז אפסיק כרגע 🙂

    בנוסף, אני לא רואה את זה כבאג, מפני ששהמון נשים חוות ומרגישות, משהו שקיים, נמצא, נושם ופועם. אגב, זה שזה לא באג, לא אומר שזה מכאיב פחות או קשה פחות, אלא לכך שזה חלק מהחיים שלנו, מההתפתחות שלנו והשאלה היא מה הדרך המתאימה לכל אחת להתמודד עם מה שעולה, מה הצרכים שלה, שייאפשרו לה להתמודד עם זה בצורה המיטבית לה.

  3. מעין צח הגיב:

    אני מסכימה עם לימור שרגשות קשים זו דרך של הנפש להגיד שיש בתוכנו מקום שדורש תשומת לב אוהבת ומחבקת. יש בתוכינו ילד/ה קטנים ופגועים שממש רוצים לקבל חיבוק, לקבל את המרחב להביע את הרגשות שלהם ואת הכאב שלהם. דכאון מראה על כך שהמקומות הללו בתוכינו לא קיבלו את תשומת הלב הזו לאורך זמן ולכן הרגשות הקשים הפכו למשהו גדול יותר, לדכאון.
    הקטלוג של "באג במערכת" מייצג את ההיפך מתשומת לב אוהבת ומחבקת. זה מייצג את הגישה של משהו בי לא בסדר, לא נורמלי.
    כולנו סוחבים איתנו כאבים מעברינו. המפגש עם כאבים אלו מהווה שער לצמיחה והתפתחות מדהימה. כאב הינו חלק מחיינו ורק ברגע שאנחנו באמת מוכנים לפגוש אותו בלי לרצות לקטלג ולעקור אותו מתוכינו, אנחנו יכולים להתחיל להחלים ולהתפתח.
    אני מוסיפה קישור למאמר "יוגה ומדיטציה לטיפול בדיכאון" אשר מגדיר מהו דכאון, מפרט מה הסמפטומים לאבחון דכאון קליני, מעלה את הבעייתיות של תרופות נגד דכאון ומציג כלים מעולם היוגה והמדיטציה שעוזרים במניעה וטיפול בדכאון.
    http://www.simply-yoga.co.il/yoga-for-depression/
    מאחלת לך מסע אמיתי ומרתק פנימה שבו באמת תגלי את עצמך מחדש 🙂

  4. מגלה את עצמי מחדש הגיב:

    היי לימור. רב גוניות במחשבה זה דבר טוב (-: אני אסביר את עצמי. מבחינתי מה שקרה לי הוא מתנה, הוא הביא אותי ועדיין מביא אותי למקומות חדשים בחיי. מקומות מלאים בדברים חדשים בתוכי.
    יחד עם זאת יש דברים ש"משתלטים" עלי. כמו מצבי רוח, כמו דיכאון, כמו בכי ללא הסבר ושליטה וזוהי חלק ממערכת שכדי לרפא אותה יש לטפל בה (קונבנציונלית או לא קונבנציונאלית זה כבר דיון אחר).
    בקבלה מדברים על כך שהתפתחות האדם נעשית דרך שני כוחות: הכוח המושך והכוח הדוחף. הכוח הדוחף עוסק בסבל וייסורים ולצערי, מרבית האנושות, כולל אני, מתקדמים כך.
    כשכתבתי "באג במערכת" עשיתי אנלוגיה, מבחינתי ל"באג" אחר שאני מכירה ויודעת מחיי וזה הפרעות קשב וריכוז. זה שם, זה קיים. זה אורגני. לא אמרתי שזה רע וגם לא אמרתי שזה טוב. (דווקא אמרתי שזה בסדר). אין לי, היום, שיפוט לגבי הנושא. זה שם וזה קיים.
    ודרך אגב, לגבי הסבל והכאב- אני לא מסכימה איתך. באמונה שלי, בהחלט אנחנו מזמינים אותם ומבקשים אותם (מקווה שכאן אני לא פוגעת בך), כי הרי, כש"טוב" לנו אנחנו לא מתקדמים והמטרה שלנו בחיים היא להתפתח ולהתקדם.

    • היי,
      אנחנו באמת רואות חלק מהדברים בצורה אחרת וזה מאוד מעניין. יש לי המון מה לכתוב על הדרך שבה אני רואה דברים, ואני בטוחה שגם לך יש המון מה להגיד, אך יש בי תחושה שזה לא ממש רלוונטי עכשיו וגם לא מה שאת צריכה עכשיו, אז מניחה לזה לזמן מתאים יותר.

      אני מאוד מתחברת למה שכתבת על כך שיש משהו ש"משתלט". כשיש בתוכנו משהו שתופס מקום גדול, שמשתלט, שמכתיב את העניינים, זה יוצר תחושה מאוד לא פשוטה בפנים ומכירה את זה היטב מקרוב.

      לגבי הסבל והכאב, את בהחלט לא פוגעת בי. אני באמת מרגישה אחרת לגבי הדברים וזה ממש בסדר מבחינתי שיש אחרים ואחרות שחושבות ומרגישות אחרת. אם כולנו היינו מרגישות אותו דבר, זה היה ממש משעמם..

  5. נעמי וינשטיין הגיב:

    ריגשת אותי במילים שכתבת
    באומץ להסתכל לאמת בפנים גם אם בפולניות שלנו כמובן זה לא שלנו
    ולנו זה לא יקרה
    ומקס, הגנים אשמים
    תמשיכי במסע המשכר הזה
    שיביא אותך למחוזות מדהימים
    נעמי

  6. נתי שמעון הגיב:

    גם לי היה דיכאון אחרי לידה.הכל היה נורא עד הרגע שהבנתי שיש לזה שם ושזה באג כמו שאת אומרת.משם הדרך היתה רק למעלה….הכאב דהה לאט לאט…הנושאים הקשים שעלו טופלו ושימשו לצמיחה,מאחלת לך דרך קלה עד כמה שאפשר וצמיחה

    וקחי הרבה תמיכה מכל מקום שרק תוכלי,אני מאמינה שזה מה שאת כבר עושה עכשיו

    שיהיה שבוע רך

    נתי

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

תנוחה אחת (של יוגה) ביום

מאת : לימור לוי אוסמי

23 במרץ 20140 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

אני כל כך אוהבת יוגה אבל כרגע כל כך לא בנויה להשתמש לטובתה בשעות בוקר של העבודה היקרה שלי וגם ממש לא בנויה לצאת בערב, וממש לא בנויה להסתכרן על יום או שעה קבועים בשבוע, ולא בנויה לשקט של תירגול במשך שעה או שעה וחצי.

אבל אני נורא אוהבת יוגה..

אז תקופה ארוכה הרגשתי מין פלונטר כזה. מסתובבת עם תחושה שמשהו לא מתאים לצרכים שלי. שנים.

טיפולי פוריות: המסע לעבר ההריון

מאת : ליטל אוהב ציון

25 בנובמבר 20108 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

ברגעים בהם נכתבו השורות הללו, יכולתי להעיד על עצמי כעל "מאותגרת פריון". לפני שהכרזתי על עצמי ככזו, היו לי בהחלט טייטלים אחרים: "מטופלת IVF", "עוברת הפרייה", "בעלת קושי להיכנס להריון" ועוד, אבל בשנה האחרונה ננעלתי על עניין "מאותגרת הפריון" – יש לזה צליל נעים משהו…

על חרטה: "אני מתחרטת שהבאתי את ילדיי לעולם"

מאת : לימור לוי אוסמי

28 באפריל 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות, תחושות כלפי הילדים, תחושות מגוונות אחרי לידה

על חרטה עדיין לא כתבו לי. על חרטה עדיין לא דיברנו. האם זה בגלל שחרטה על הבאת הילדים לעולם היא עדיין טאבו כזה גדול? האם זה בגלל שחרטה היא מילה כל כך גדולה, גורפת, דיכוטומית, שלמעשה מבטלת את הבחירה הכי משמעותית בחיים שלנו? בחירה שלא ניתן להימלט ממנה אלא רק להתמודד איתה בכאב?

חרטה על הבאת ילדים היא בעצם חרטה על חיים שלמים שהיו לנו, וזאת חרטה כואבת במיוחד, שורטת במיוחד, קשה כל כך לנשיאה ולהבנה, כמו רגש גדול ועוצמתי שלא ניתן בכלל להכילו. איך אישה שבוחרת לגדל את ילדיה יכולה לחיות בשלום פנימי עם רגש של חרטה על הבאתם לעולם?