להיות אמא לילד אחד

מאת : אמא לילד אחד

8 בדצמבר 2011 | 15 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

ישראלית שגרה בארצות הברית מזמינה אתכן לשתף על הבחירה או האילוץ להיות אמא לילד אחד. היא אמא לילד ותשמח לשמוע מכן על העליות והירידות, על ההחלטה להיות אמא לילד אחד וכל מה שעולה.

הנה המכתב המקורי שלה :

Hello Limor,

 I live in the States, this is why the e-mail is in English. I am a regular reader and love your column. Would like to ask to talk more about parenthood to one child – something that is more common here than in Israel. I am personally in this situation not by choice but I would love to hear from others who are parents to one about the ups and downs, making a decision to have just one etc.

 

Thanks so much!

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

בשם אלוהי השחלות/ לי-את דנקר

מאוד קשה לי עם השעון שמתקתק / אביגיל

לא מסוגלת לחשוב על להביא עוד ילד לעולם / אמא אנונימית

תביאו שניים, תביאו שלושה, תביאו ארבעה ילדים / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים לקראת ובתהליך ההורות

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

15 תגובות ל- “להיות אמא לילד אחד”

  1. היי יקרה,
    אנסה להשיב לך יותר מאוחר.
    בינתיים, יש משהו שיכול לעניין אותך.
    האחד, בלוג שמישהי כתבה על ההשלמה שלה עם כך שיש לה רק ילדה אחת.
    http://www.medabrotimahut.co.il/tag/הבלוג-של-אחת-וזהו/

    השני הוא משהו קצת ציני שאני כתבתי על הלחץ להביא ילד נוסף
    http://www.medabrotimahut.co.il/2011/02/תביאו-שניים-תביאו-שלושה-תביאו-ארבעה-יל/

  2. ים הגיב:

    היי
    בתור בת יחידה (לא מבחירה של הוריי) אני יכולה להגיד שזה לא קל בכלל. בתור ילדה כמובן שהיה לי כיף, קיבלתי כל מה שרציתי וכו'. בסתר קצת קנאתי בחברות שהיו להן אחים גדולים שהנחו אותן מה לעשות או סתם היתה להם אפשרות לחלוק סודות וחוויות. הבעיה הגדולה מתחילה כשההורים מזדקנים או שחס וחלילה אחד ההורים נפטר והשני תלוי בילד היחיד.גם כשאבי נפטר הרגשתי נורא, רק אימי היא קרבת הדם היחידה שיש לי. נשאר לי רק עוד אדם אחד בחיים שיאהב אותי בלי תנאים. חוץ מתחושת הבדידות, יש המון לחץ ותחושה של מחוייבות טוטאלית לעזור להורים. כל העול נופל על ילד יחיד. כל צעד שאני עושה אני חושבת אלף פעם איך זה ישפיע על אימי ואיך אוכל לסייע לה. הייתי ממליצה לך בחום לפחות לנסות להגדיל את המשפחה, אפילו אם יהיה קשה בגידול, מאוחר יותר את (וגם הילד שיש לך עכשיו) תקצרי את הפירות.
    מכל הלב

    • היא כתבה שהיא אמא לילד אחד שלא מבחירה, כך שאני מניחה שאין לה את האפשרות לנסות ולהגדיל את המשפחה כרגע..
      חשוב לי לכתוב שלא קל לי לקרוא את מה שאת כותבת, כאמא לילד אחד.
      מבינה לגמרי שאת כותבת מתוך התחושות האישיות שלך והקושי שאיתו את נפגשת ועדיין, לשמוע את זה כאמא לילד אחד זה לא פשוט.

      • ים הגיב:

        לא רוצה לצער אף אחד, אבל זו המציאות שלי. זה כנראה גם תלוי באמא, עד כמה היא עצמאית ולא תלותית וכמה היא מוכנה לשחרר את הילד שלה כשיגדל. מצד שני יש גם תחושות שלי שלא תלויות באישיות של אימי- התחושה שאין עוד אדם עם קרבת דם. לי זה מפריע ואני רוצה בעזרת השם יותר ילדים.

  3. ים הגיב:

    רק עכשיו הבנתי שאולי יש לך ילד יחיד לא מבחירה. מקווה שהתגובה שלי לא תגרום לך צער. כתבתי רק את האמת כפי שאני חווה אותה. אחרי שאני נולדת אימי לא התאמצה כל כך להביא עוד ילד. היא כל כך שמחה לקבל אותי וקצת זנחה את הטיפולים. אם יש באפשרותך – אני ממליצה לנסות בכל דרך. וגם אם אי אפשר עוד ילד- אילו החיים ואיתם נסתדר:)

  4. nily gershonov הגיב:

    אני באופן אישי מכירה אמהות לשני בנים שנותרו די עריריות לעת זקנה.
    התמיכה בהורים היא לפי בחירה של הבן או הבת בעצמן.
    הקושי לדעתי הוא של הילד,שכל הציפיות של ההורים מונחות על הכתפיים שלו

  5. Zoya Lk הגיב:

    אני אימא לילד אחד. במהלך גידולו- בשנתיים האחרונות, היו מצידי עליות וירידות בנושא. לפעמים חשבתי שאמות מאהבה לילדון, לפעמים חשבתי שלא אעמוד בעוד הריון ולידה, על אף שהחלקים האלה בסיפור שלנו- היו החלקים הכי קלים מבחינתי.
    בסופו של דבר, הבנתי שאת המחיר הכבד באמת אשלם אני, אם אחליט על הרחבת המשפחה.
    ראשית, בן הזוג שלי, אבא נהדר ואוהב, בן זוג טוב, לא מסוגל לראות את עצמו כאבא לשניים. לי אין כוונה לשנות אותו, וילד מאדם אחר אני לא מתכוונת להביא ;). שנית, אני צעירה – ורוצה מאוד להתפתח מבחינת קריירה, מבחינתי עצמי כאימא, כאישה, כאדם. הילדון שלנו בן שנתיים וזוכה להמון חום ואהבה, משני הצדדים ומהמשפחה המורחבת. מגיל שנה יש לי סופי שבוע לעצמי, שבהם הוא נוסע עם אבא לסבים, ואני מפרגנת חזרה. שנינו סטודנטים אז זה מתבקש.
    אני לא מתביישת- אני אוהבת את זה. אני יוצאת מידי פעם עם חברותי, שותה שליש בירה, רואה איזו הופעה. חוזרת כמו חדשה, מוכנה לעוד שבוע של עבודה ולימודים והורות והתעסקות גם בדברים שבאמת "שלי", כמו פרוייקטים שאני לוקחת על עצמי וכו'. אני לא מוכנה להורות לשניים, גם בן זוגי לא.
    לא ברורה לי הסיבה בגינה כולם אומרים לי שזה ישתנה. כשהריתי בגיל 21 והחלטתי להביא את ילדי לעולם מבחירה חופשית אף אחד לא אמר לי שאני עושה טעות מרה ושאצטער על זה. אבל כשאני בוחרת לא להביא עוד ילד לעולם, מאותה זכות הבחירה- לפתע אני במקום אחר לחלוטין מבחינת החברה הישראלית. לפתע אני- אגואיסטית. אני, שאת ההריון ביליתי ביוגה ואכילת פירות, שכפיתי על עצמי לא לכעוס יותר מידי כדי לא להלחיץ את העובר, שילדתי בלידה טבעית מתוכננת, שמניקה כבר מעל שנתיים למרות הביקורות הקשות? אני? כנראה שיש משהו מאוד מעוות בחברה שלנו אם אי-הבאת ילד לא רצוי שווה ערך לאגואיזם.
    אני, על כל פנים, לא לוקחת חלק במשחק הזה. זה לא ענייני כמה ילדים נשים אחרות רוצות, זה לא ענייני מה קורה במשפחות אחרות ולכן אני גם לא משתפת כמעט. כשהילודה בארץ מגיע מתוך מקום קורבני שכזה, אני שואלת האם באמת יש לנו, כנשים, כאימהות, את זכות הבחירה להביא כמה ילדים שנרצה – או אם לא נרצה בכלל?

    • תודה על הדברים.
      את לגמרי כותבת אותי לפני כמה שנים.
      אני קוראת אותך וחושבת כמה הזוי זה שאנחנו מרגישות ככה, שאני צריכות להסביר את הבחירה שלנו, לנמק למה זה לא אגואיסטי.. זה פשוט הזוי.
      כל כך מקווה שהילדים שלנו יהיו במקום אחר ולא יבינו איך עם חיינו ככה

    • הכי אמיתית הגיב:

      מי שקוראה את הבלוג שלי אז כבר מכירה קצת את הרקע שלי….
      בכל אופן, אני ממש לא רואה את עצמי מביאה עוד ילדים. יש לי את התינוקי המדהים שלי, יש לי את האמהות שלי שתודה לאל הצלחתי להגיע איתה למקום מדהים ואני אוהבת כיום את האמהות, את עצמי ואת התינוק המושלם שלי,
      בזכות האמהות למדתי המון על עצמי והגעתי לשיאים חדשים, עברתי תהליכים מדהימים וגדלתי כאדם,
      אבל…
      לא. אני לא רואה את עצמי כאמא לשניים. אני לא רוצה להיות אמא לשניים. אין לי שום צורך להתנצל או להסביר את עצמי. אני מאד מתחברת לדברייך, אני רוצה לגדול כאדם, כאישה, כאמא, ולתת לי ולנסיך שלי חיים טובים.
      אני חושבת שאחד הדברים הכי חשובים לילד- זה אמא מאושרת… ואם להביא עוד ילדים יעשה מתוך רצון לרצות איזה תכתיב חברתי- מי ישלם את המחיר?… אני, וילדיי….
      אני לגמרי מבינה ומכירה בקשיים שעלולים להיות לילד יחיד, אבל אני חושבת שזה גם מאד קשור באופי האם, הילד והקשר בינהם, וגם תלוי בנסיבות החיים- ולכך אני משתדלת להיערך הכי טוב.
      אני מכירה הרבה אמהות שהביאו עוד ילדים "כי ככה צריך" וכל הזמן קשה להן וכבד להן ונמאס להן… לא רוצה להיות שם.
      בסיכומו של דבר מה שיש לנו זה עכשיו- ההווה. אי אפשר לעשות דברים- בטח לא צעדים והחלטות כה משמעותיות בגלל חשש מהעתיד.

  6. nily gershonov הגיב:

    בישראל הלחץ החברתי על עוד ילדים נובע גם מסיבות דתיות.גם אדם חילוני חווה בילדותו את החינוך היהודי המקדש את המשפחה.לא כל אחת יכולה לגייס את רחמה למען אידיאל המשפחה המושלמת.
    גם אם בוחרים בילד אחד,צריך לדעתי להקפיד לא לרחם עליו,או על עצמינו,שאנחנו לא כמו כולם.למה מי אמר שכולם צודקים.החברה משתנה,הצרכים משתנים,וכל אחד יכול לעשות רק מה שהוא יכול לעשות.
    תהיי מאושרת עם מה שיש לך

  7. ג'וליאנה הגיב:

    אני שייכת למיעוט שבישראל אפשר לכנות אותו מיעוט נרדף. כמו זויה גם אצלי מדובר בחצי בחירה שכן בעלי לא מוכן לילד נוסף ואני קיבלתי את זה ועכשיו אני במקום שלם עם זה וכבר לא נותנת לחברה לטפס עלי סביב העניין. הבן שלנו כבר בן חמש והאו מאד רוצה אח או אחות. אני משתדלת לא לחנוק אותו מאהבה אבל לפעמים כן מרגישה שהיחסים בינינו אחרים.יש בזה גם משהו חיובי. זה קשר אחר.
    אני לומדת את ההורות ואני מנסה ואני בטוחה שאעשה גם טעויות רבות אבל אני מרגישה שיש לי את מתנת המודעות וכשאגזים אני ארגיש את זה.

    אני לא אגיד שזה לא קשה לפעמים להיות כל כך יוצאי דופן חברתית אבל זה מה יש ועם זה ננצח.

  8. ג'וליאנה הגיב:

    ואגב שמעתי לא מעט את המגמה של לעשות ילד שלישי כדי שיהיה במקרה שהילד ייהרג בצבא. זה די מחריד לחשוב ככה אבל אולי זה חלק מההסבר למה ילד אחד בישראל זה דבר כלכ ך נדיר.

  9. עבורי, אין ספק בכלל שההתמודדות בה' הידיעה היא עם הנורמה החברתית.
    שנים שהרגשתי שההתלבטות אם להביא או לא להביא ילד נוסף היא פשוט לא שלי, אלא חלק מחברה שאני נמצאת בה.
    להיות עם ילד אחד מעל גיל שנה וחצי בישראל אומר שאת כל הזמן נשאלת לגבי ילד נוסף. כל הזמן !
    בגיל מסוים זה נפסק, אני מניחה שבגלל שהם חושבים שאנחנו בטיפולי פוריות ואז מרגישים לא בנוח לחדור לפרטיות (תודה לאל), אבל זה באמת ממש לא נעצר בזה.
    איכשהו יש דיונים לפנייך על כמה זה נורא לגדול כילד יחיד ועל הנזקים הנגרמים לו, ביום המשפחה בגן יש דיאגרמה של כמה ילדים יש במשפחה והילד שלך במקום אחרון, יחיד, כי אין לו אחים, הילדים בגן שואלים למה ההורים לא עושים לו ילד נוסף ועוד ועוד.
    זה באמת מעיק ביותר ובעיניי, הדרך היחידה להתמודד עם זה זה או ללדת או לגבש עמדה ותחושה שמאוד מדויקת לך, כזאת שלא תערער אותך בכל מפגש כזה עם המציאות.
    האם לגדל ילד אחד זה נורא ? ממש לא ! בעיניי זה נפלא, פשוט אפשר להנות מההורות במלואה. להנות מכל רגע, וגם להנות מהחיים תוך כדי.
    האם לגדול כילד יחיד זה נורא ? ממש לא ! שאלו יהיו צרותינו..

  10. אביבית הגיב:

    רציתי לשתך אותכם בסיטואציה שלי….
    אני ובעלי נישאנו בסוף שנות השלושים…ובלי בעיות פריון ברוך השם
    הבאנו את בננו היקר, היום הוא בן שנה….אני ובעלי מתקרבים לגיל 40…
    ואני מאוד מתלבטת לגבי ילד שני…מצד אחד כמו שכתבה לימור לוי שאני מאוד
    מזדהה עם מה שהיא כתבה: שלגדל ילד אחד זה אומר שאפשר להנות מההורות במלואה
    ולתת לו את הכל, גם אני מרגישה כך..אנחנו מאוד מאושרים אני בעלי והילד
    ובני כלכך ממלא אותי שאם להיות אמיתית אני לא כלכך מרגישה צורך בעוד ילד…
    שלא לדבר על המחשבה כעת להתחיל שוב עם ההתחלה של הטיפול כשתינוק רק נולד..
    (יש לציין כי בבן שלנו שנולד היינו מאוד נלהבים מההתחלה)
    אבל שוב מפאת גילנו אין לי מושג עד כמה יש לי ולבעלי כוחות פיזיים לטיפול בילד נוסף…
    ומצד שני יש בי בפנים את הרצון לאח/אחות לבני היקר
    וגם בי בפנים יש איזשהו רצון פנימי לעוד ילד…..
    מפאת גילי אני חייבת להחליט מהררררר
    ואת האמת שאיניני יודעת מה לעשות

    • היי אביבית,
      מאוד מבינה ומזדהה עם ההתלבטות.
      לי עזר לשמוע את הקול הפנימי שלי באמצעות עזרה חיצונית, של מלווה/מדריכה שבאמצעותה הצלחתי לשמוע טוב יותר את עצמי ואת ההתלבטויות שלי

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

כלי פשוט ויעל להתמודד עם רגשות אשם בהורות

מאת : לימור לוי אוסמי

4 בפברואר 20190 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, לכל אמא, מבט מקצועי, מתמודדות עם נורמות וציפיות, רגשות אשם, רגשות אשם אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

רגשות אשם בהורות כל כך נפוצים, עד שלפעמים אנחנו מרגישות שהם ברירת מחדל ואין מה לעשות איתם. אנחנו נוטות להאמין שרגשום האשם מגיעים עם ההורות וכל מה שנותר לנו לעשות הוא להשלים עם קיומם.

אני חושבת אחרת, אני רואה ברגשות האשם הזדמנות לצמיחה, הזדמנות להכרות עמוקה עם עצמנו, הזדמנות להרחיב את המנעד הרגשי שלנו ולבחור בדרך שתוביל אותנו האמהות שאנחנו רוצות להיות. לא האמהות המושלמות, אלא אנחנו.

מחשבות על אבל לגיטימי

מאת : אפרת דבוש נאור

1 באוקטובר 201115 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון, מקצועניות מדברות, סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

כשאני מדברת על מוות, אני לא מדברת רק על מוות גשמי של אדם יקר שאובד, אלא על המוות שאנו פוגשות במעגלי החיים, על הצער שנולד ממוות שאין לו קבר ואין לו שיבה, על הריק של נשים רבות שחודש אחרי חודש מגלות ששוב אינן נושאות חיים ברחמן, על אמהות לעוברים שלא יזכו לסיים את מסעם לעולמנו ועל לידות שקטות. על הכאב של חלום הלידה שהתנפץ, על החלל הגדול שנפער בנו ובגופנו

זוגיות בחדר הלידה

מאת : אפרת דבוש נאור

20 בנובמבר 20113 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

באופן אישי, אני מרגישה כי נוכחות גברית בחדר לידה היא חיבור לא טבעי, מורכב ומועד לפורענות. יחד עם זאת, ימי השבט הנשי ותמיכתו המופלא מאחורינו ובמסגרת מבנה התא המשפחתי החדש, חשיבותו של בן הזוג כתומך ומלווה את אירוע הלידה מתבקשת וחשובה. כמו כן, לרוב מונע בן הזוג מרצון כנה להיות שותף מלא, להיות עבור האישה ולהוות לה עוגן וביטחון. אני מאמינה כי בעבודת הכנה מודעת, רגישה ומכבדת ניתן להימנע מקשיים אלו וליצור תחושת שותפות ויצירה מחזקת וחשובה.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם