אחרי לידה,  זוגיות אחרי לידה

מאז שאנו הורים, כבר פחות מסתכלים אחד לשני בעיניים

חנוכה. במסגרת הלימודים והסטאג' שלי אני מוצאת את עצמי נשאלת איזה נס קרה לי בחיים, וברור לי שהנס שלי הוא בן הזוג שלי:
הוא הזוגיות שלי, הוא הבית שלי, הבטחון שלי, הבסיס שמאפשר לי לצמוח ולגדול ולכתוב את הפוסט הזה עכשיו, בכנות, באושר וגם בכאב.

עד עכשיו כשדיברתי או כתבתי על הזוגיות שלי זה היה בדיעבד, כמו סיפור ההכרות שלנו,  או דרך סיפור אחר, כמו חלום שחלמתי. ותוך כדי מילים אני מבינה מדוע אני נמנעת מההתמודדות הזאת. אני צריכה את הגן עדן הפרטי שלי, את האהבה שלי, מושלמת ושלמה.

להעמיד לעצמי מראה ולכתוב על הפגמים?

על זה ש מאז שאנו הורים אנו פחות מסתכלים אחד לשני בעיניים,
על זה שאנו כל כך עייפים בסוף היום וכל מה שאנו רוצים זה לרבוץ מול הטלוויזיה,
על זה שאנו כל כך עסוקים בעבודה, בתחזוק הבית, בסידורים, בהנאה מהילדה, שלא נשאר לנו זמן להנות אחד מהשניה?

על זה ש מאז שאנו הורים אנו פחות נוגעים?

ושנינו יודעים שזו עבודה. זוגיות זו עבודה.
הרי בכל מקום אומרים וכותבים את זה.
אבל כשהכרנו זו לא הייתה עבודה זו הייתה תשוקה ורצון ואהבה גדולה.
וכדי לצאת לבלות או למצוא זמן איכות זוגי לא היה צורך לשריין זמן ביומן או להשיג בייבי סיטר.

הכי נכון לנו כרגע זה לנוח, לרבוץ מול הטלוויזיה בחוסר מעש ולהיות עייפים ביחד.
אנו עובדים כל היום, לא רוצים לעבוד גם בערב, אני לא רוצה לעבוד גם בערב.

אני רק רוצה להיות ולדעת שהוא שם בשבילי,
מעריך ומעריץ כמו שהוא תמיד,
מקבל ואוהב אותי גם כשאני טרודה בעבודה,
מקבל ואוהב אותי כאמא לילדה שלנו,
אוהב אותי אהבה ללא תנאים, גם כשאני לא שם לגמרי בשבילו ובשבילנו.

ושזה לא יגמר אף פעם, אף פעם.
כי אני לא יודעת איך ולא רואה את חיי בלעדיו.

רעות שלומי רסלר, מלווה שיווקית, מנחה סדנאות שיווק עצמי לנשים 054-2267220 www.facebook.com/reutshivook

 

עוד אמהות כותבות:

אהובי / שירה דרוקר

הפעם אני פונה אליך איש/ לי-את דנקר, מאמנת אישת

זהו, נגמר החופש/ עינת דורפן

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

3 Comments

  • לימור לוי אוסמי

    לימור לוי אוסמי

    כתבת אותי לגמרי.
    הכי התחברתי למה שכתבת: "ושנינו יודעים שזו עבודה. זוגיות זו עבודה.
    הרי בכל מקום אומרים וכותבים את זה.
    אבל כשהכרנו זו לא הייתה עבודה זו הייתה תשוקה ורצון ואהבה גדולה."

  • Avatar

    רעות שלומי רסלר

    אתמול מישהי מיוחדת האירה לי שאני ובן זוגי זה כוח אחד, הוא לא עוד "מטלה" או "משימה" שיש להשקיע בה או לצלוח אותה כמו עבודה, לימודים או כמו אחריות הורית כלפי הילדים. הוא כרגע, בשלב הזה של החיים שבו אנו בונים משפחה, חלק ממני כהורה, כמפרנסת וכאחראי על תחזוקת הבית. ואם אני באמת רואה אותנו כך, זה מסיר ממני את הצורך "לעבוד" ופשוט להיות זוג, להתרגש ממה שיש עכשיו, שזה לא מה שהיה פעם אבל זה אפילו הרבה יותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ