מאז שאנו הורים, כבר פחות מסתכלים אחד לשני בעיניים

מאת : רעות שלומי רסלר

19 בדצמבר 2011 | 3 תגובות

שנינו יודעים שזו עבודה. זוגיות זו עבודה. אבל כשהכרנו זו לא הייתה עבודה, זו הייתה תשוקה ורצון ואהבה גדולה.

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה

חנוכה. במסגרת הלימודים והסטאג' שלי אני מוצאת את עצמי נשאלת איזה נס קרה לי בחיים, וברור לי שהנס שלי הוא בן הזוג שלי:
הוא הזוגיות שלי, הוא הבית שלי, הבטחון שלי, הבסיס שמאפשר לי לצמוח ולגדול ולכתוב את הפוסט הזה עכשיו, בכנות, באושר וגם בכאב.

עד עכשיו כשדיברתי או כתבתי על הזוגיות שלי זה היה בדיעבד, כמו סיפור ההכרות שלנו,  או דרך סיפור אחר, כמו חלום שחלמתי. ותוך כדי מילים אני מבינה מדוע אני נמנעת מההתמודדות הזאת. אני צריכה את הגן עדן הפרטי שלי, את האהבה שלי, מושלמת ושלמה.

להעמיד לעצמי מראה ולכתוב על הפגמים?

על זה ש מאז שאנו הורים אנו פחות מסתכלים אחד לשני בעיניים,
על זה שאנו כל כך עייפים בסוף היום וכל מה שאנו רוצים זה לרבוץ מול הטלוויזיה,
על זה שאנו כל כך עסוקים בעבודה, בתחזוק הבית, בסידורים, בהנאה מהילדה, שלא נשאר לנו זמן להנות אחד מהשניה?

על זה ש מאז שאנו הורים אנו פחות נוגעים?

ושנינו יודעים שזו עבודה. זוגיות זו עבודה.
הרי בכל מקום אומרים וכותבים את זה.
אבל כשהכרנו זו לא הייתה עבודה זו הייתה תשוקה ורצון ואהבה גדולה.
וכדי לצאת לבלות או למצוא זמן איכות זוגי לא היה צורך לשריין זמן ביומן או להשיג בייבי סיטר.

הכי נכון לנו כרגע זה לנוח, לרבוץ מול הטלוויזיה בחוסר מעש ולהיות עייפים ביחד.
אנו עובדים כל היום, לא רוצים לעבוד גם בערב, אני לא רוצה לעבוד גם בערב.

אני רק רוצה להיות ולדעת שהוא שם בשבילי,
מעריך ומעריץ כמו שהוא תמיד,
מקבל ואוהב אותי גם כשאני טרודה בעבודה,
מקבל ואוהב אותי כאמא לילדה שלנו,
אוהב אותי אהבה ללא תנאים, גם כשאני לא שם לגמרי בשבילו ובשבילנו.

ושזה לא יגמר אף פעם, אף פעם.
כי אני לא יודעת איך ולא רואה את חיי בלעדיו.

רעות שלומי רסלר, מלווה שיווקית, מנחה סדנאות שיווק עצמי לנשים 054-2267220 www.facebook.com/reutshivook

 

עוד אמהות כותבות:

אהובי / שירה דרוקר

הפעם אני פונה אליך איש/ לי-את דנקר, מאמנת אישת

זהו, נגמר החופש/ עינת דורפן

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

3 תגובות ל- “מאז שאנו הורים, כבר פחות מסתכלים אחד לשני בעיניים”

  1. כתבת אותי לגמרי.
    הכי התחברתי למה שכתבת: "ושנינו יודעים שזו עבודה. זוגיות זו עבודה.
    הרי בכל מקום אומרים וכותבים את זה.
    אבל כשהכרנו זו לא הייתה עבודה זו הייתה תשוקה ורצון ואהבה גדולה."

  2. אתמול מישהי מיוחדת האירה לי שאני ובן זוגי זה כוח אחד, הוא לא עוד "מטלה" או "משימה" שיש להשקיע בה או לצלוח אותה כמו עבודה, לימודים או כמו אחריות הורית כלפי הילדים. הוא כרגע, בשלב הזה של החיים שבו אנו בונים משפחה, חלק ממני כהורה, כמפרנסת וכאחראי על תחזוקת הבית. ואם אני באמת רואה אותנו כך, זה מסיר ממני את הצורך "לעבוד" ופשוט להיות זוג, להתרגש ממה שיש עכשיו, שזה לא מה שהיה פעם אבל זה אפילו הרבה יותר.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

שמונה ימים אחרי לידה

מאת : ענת

25 במרץ 2014תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

שמונה ימים אחרי לידה.

עם עייפות מטשטשת חושים,

היא מקהה את מוחי והכל נהפך לכתמים.

על הרצפה כתמי לכלוך מטרידים

בסדין כתמי פיפי של תינוקת זעירה

הספר "להיפרד לפני שמכירים"- על לידה שקטה. ראיון אישי עם יעל בשור.

מאת : לימור לוי אוסמי

6 בינואר 20150 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון, ספרים לאמהות

ראיון אישי עם יעל בשור מחברת הספר "להיפרד לפני שמכירים" על הלידה שקטה שעברה. הנה חלק מהראיון:
"מצד אחד, אני רוצה לעודד ולומר שעם הזמן, הדברים מסתדרים, אפשר לנשום ולהתמודד. מאידך, נשים שנמצאות מיד אחרי לידה שקטה, לא מסוגלות לראות מה יהיה בעוד 'זמן', הן נמצאות בשיא הכאב, האבל, הבלבול, הכעס. לומר להן 'יהיה בסדר' זה בדיוק סוג הדברים שלא אומרים כי מי ששם, צריכה להיות בכאב ובאבדן. אין לי בעצם מה לומר כדי לעודד ואני גם חושבת שאין איך לעודד, ולרובינו קשה להיות במקום שבעצם אין מה לעשות. נשים שחוות לידה שקטה צריכות שיקשיבו להן, שיהיו אמפתיים לכאב שלהן ולא שיגידו להן שיהיה בסדר. (אני מתייחסת לנשים כי זה אתר ייעודי לנשים, הדברים נכונים לא פחות לגברים כי להם גם אין באמת מי שיקשיב והם עוד צריכים 'להיות חזק בשביל האשה')".

מיומנה של עקרת בית

מאת : אלסנדרה בן ישי

17 בפברואר 20137 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא

אני אוהבת לטפל בילדים באמת ובתמים, בשלי ובמתוקים שלא שלי,

אבל התחושה הזו שאני מחמיצה משהו מעבר לפינה שעוד לא גיליתי מה הוא כל הזמן אורבת לי.

אני מקווה להגיע לשלמות הזו שבה אני ארגיש כשאני אדע מה אני רוצה. תמיד נראה שכולן יודעות מסביב מה הן צריכות להיות ורק אני עוד צפה.

אבל בינתיים נשארה לי עוד חצי שעה של חופש עד שהאינדיאנים חוזרים מהגינה.