איך שראיתי אותו על המדף, נשביתי: על הספר "אדם רגיש מאוד"

מאת : רחלי בושי כהנים

17 בינואר 2012 | 12 תגובות

לצמוח כשהעולם מציף אותך.

רחלי בושי כהנים על הספר "אדם רגיש מאוד" מאת: דר' אילין ארון.

מתוך ספרים לאמהות

איך שראיתי אותו עומד על המדף, נשביתי. הוא היה אחד הספרים החשובים שקראתי בחיי.

"אדם רגיש מאוד- לצמוח כשהעולם מציף אותך" של דר' אילין ארון. שם הספר והתמונה שלו- הפרח האדום על הרקע היקרק..ידעתי שהספר נועד לי… קראתי כמה משפטים מאחור והלכתי איתו אל הקופה (וגם אל החופה..) איזה כיף, זה היה במחיר מבצע!

אין מקריות בעולם איך הוא הופיע, בדיוק בזמן הנכון, לחזק אותי, לשקף לי מי אני, בזמן שהמטפל שלי מנסה להפוך אותי למשהו אחר– "לא טוב להיות מינוס בעולם של פלוסים", "תהפכי ממינוס (רגישה) לפלוס (לוחמת)", ואני הרגשתי איך עולה בי כעס שלא מקבלים אותי כמו שאני, שאומרים לי שמי שאני זה לא טוב, ואני מרגישה "פגומה" או "לא שייכת", בגלל שאני רגישה מדי..רגשנית..פגיעה..לא לוקחת בקלות את החיים.

אני מתחילה לקרוא את הספר ומרגישה שהגעתי אל הקליניקה הנכונה, דר' ארון מדברת אליי והנה, אני במקום של קבלה והדרכה. זה בדיוק כמו שהרגשתי לפני עשר שנים כשקראתי את הספר "לחיות מתוך שמחה" של סניה רומן, מתקשרת את היישות אורין. אז, אורין דיבר אליי ועכשיו, דר' ארון מדברת אליי ישירות.

זה לא שלא ידעתי מי אני, וגם הכרתי בחיי אנשים כמוני, רגישים, אינטואטיבים, עם עולם פנימי עשיר, עם הרבה מחשבות ורגשות מורכבים. אבל… זה לא קל להיות כזה, לי זה לא קל ושהייתי ילדה זה בכלל לא היה קל והרבה פעמים הרגשתי שונה, לא שייכת, ואפילו די מטורפת (שהרגש עולה ומתגבר) וזה לא קל.

למדתי בחיי להתחבר… גם לאנשים שלא הולך לי אוטומטית להתחבר אליהם, ולמדתי בחיי פשוט לחיות עם זה, אבל אולי לא מספיק טוב ועכשיו הספר, בו דר' ארון אומרת לי שאני לא פגומה, אולי קצת שונה, כמו בערך 15% מהאוכלוסיה (והספר מבוסס על מחקרים), שונה..רגישה…כל העולם נחווה בעוצמה יותר גבוהה, כל רגש שעולה נחווה בעוצמתו פי 100 (וקשה להעריך את המספר) מאשר אצל אדם רגיל.

גם קשת החווייה הרגשית היא מגוונת יותר. יש דקויות של רגשות, וכך הספר מסביר ונותן עוד ועוד אינפורמציה, שהיא בדיוק אני. היצירתיות, אבל הקושי ליישם ולהגשים, האינטואיטיביות, המשיכה לרוחניות, הפחדים החברתיים אבל האהבה לבני אדם. המצפון החברתי והמוסר האישי..על כל טעות שאני עושה אני דנה את עצמי בבית משפט עליון של…עצמי.

אכן לא קל… אבל דר' ארון אומרת שכל אלו הם גם יתרונות ונותנת כלים, איך לחיות, להרגיע את ה"עוררות הגבוהה", היא קוראת לזה. איך לאזן את עצמנו ברגע של התרגשות, ואיך בכלל לחיות חיים מגוונים ומאוזנים עם הרגישות הגבוהה, כמה להיות עם עצמי וכמה להיות בחברה והכי הכי חשוב זה לקבל את עצמי ולטפל בעצמי, כמו שמטפלים בתינוק, היא אומרת, להיות ההורה של עצמך, גם כשאתה מבוגר.

היתרונות של הרגישות הם מתנה. גם דר' ארון בספרה דיברה על לוחמים ועל רגישים, כמו המטפל שלי, אבל מבחינתה, הרגישות היא מתנה לעולם והעולם זקוק לאנשים הרגישים, אלה הם האומנים, היוצרים, המוזיקאים, הסופרים, אנשי הרוח והדת, המרפאים והמטפלים.

כך טיפלה בי דר' ארון, את המטפל שלי עזבתי. ואני ממשיכה לקרוא ומכירה את עצמי ומבינה את עצמי טוב יותר, הכל נהיה ברור כל כך… למה כל החיים אני מחפשת את עצמי? למה אני מוצפת כל כך? למה קשה לי להכיל הרבה דברים בחיים בבת אחת- בית, לימודים, עבודה? למה אני לא סופרוומן? למה נולדתי עם פחדים חברתיים ועם פחד קהל? (ועל זה למדתי להתגבר, לפחות במידה מסוימת), למה אני נראית לאנשים רחפנית? למה יש לי המון רעיונות, אבל לא ידעתי איך ליישם אותם? ועוד ועוד כל מיני תכונות והתמודדויות.

הספר עזר לי להבין למה אני זקוקה. אני זקוקה לזמן שלי עם עצמי, ליותר שקט מאחרים, לזמן שלי לעכל ולהכיל כל דבר שקורה לי בחיי, אני זקוקה להרבה רגש ורוחניות בחיים שלי. אני מאוד אוהבת שינויים וחוויות, אני זקוקה לזה, אחרת אני מרגישה תקועה ומשועממת. אבל קשה לי ליצור את השינויים, במיוחד אלו המשמעותיים, להחליף מקום מגורים, להביא ילד לעולם, לעשות צעד מבלי שזה יוציא אותי מהאיזון ויעורר איזשהי חרדה. במילים של ד'ר ארון, זו לא חרדה אלא עוררות גבוהה, שיכולה להתפתח לחרדה, אם לא מאזנים אותה, ויש בספר טכניקות לאיזון של מצבי עוררות רגעיים. לגבי שינויים, אין דרך אחרת ורק הניסיון מלמד. צריך פשוט לתת אמון ולקפוץ למים ובפעם הבאה העוררות תהיה קטנה יותר, יש מצבים שאין דרך לצמוח, מלבד לעשות את הצעד.

הספר הזה הוא עולם ומלואו וחשוב מאוד לקרוא אותו אם אתם הורים לילדים כאלה ואולי לא מבינים שהילדים שלכם רגישים, אז אם הילד שלכם פגיע או מופנם, "מוזר", "רחפן" או "ביישן" או זהיר וחששן, חשוב שתכירו אותו ותבינו למה זה כך. חשוב שתבינו אותו ושתקבלו אותו כמו שהוא ושתדעו לעזור לו שצריך. חשוב שתקבלו כלים איך להיות הורה לילד רגיש. כמה באמת לדחוף ילד כזה? ומתי לתת לו לפעול על פי האינסטינקטים והמעצורים שלו עצמו? מצד אחד, חשוב שהוא ישתלב בעולם וינסה דברים חדשים ויראה שזה כיף וטוב ומצד שני, לתת לו את המרחב שלו להחליט ולקבוע מתי הוא בשל ומעוניין להתחיל להתנסות ולחוות.

זוהי שאלה שעולה כל פעם מחדש בכל מיני סיטואציות, גם הפשוט, לדוג' כשהולכים ללונה פארק והילד חושש לנסות מתקנים חדשים, ואילו לנו כהורים ברור שאין בכך שום סיכון וכנ"ל בסיטואציות חברתיות. כל פעם מחדש אני כאמא, כאישה רגישה, של ילד רגיש, בצלמי ובדמותי, שוקלת את הענין- לשכנע או לא? לדחוף או להרפות? איפה זה כן חשוב שהוא יתנסה ויווכח שהוא מרוויח כיף והנאה ולמידה וחיים חברתיים ואיפה זה פחות חשוב, כי החווייה לא הייתה שווה את העוררות ואת התסכול, שהשכנוע והדחיפה שלנו כהורים יוצרת אצלו.

הספר חשוב גם למורים שילדים כאלה יושבים מולם בכיתה, וחשוב מאוד גם למטפלים מתחומים שונים, שהם בעצמם בדרך כלל אנשים רגישים .

חשוב לי גם לומר שאין טיפוס אחד ואחיד של אדם שהוא רגיש וכמו כל תכונה או איכות, גם הרגישות נעה על רצף ובאה לידי ביטוי באופנים שונים אצל אנשים שונים. בתוך כל אדם רגיש מסתתר גם איזשהו לוחם אמיץ לב שמתגלה בכל מיני מצבים בחיים ולומד להתפתח עם החיים. איננו יכולים להפוך ולהיות מישהו או משהו אחר, אך בכל החוויות, השינויים והלמידה שעוברים בחיים, אנו יכולים לפתח איכויות שמלמדים אותנו לחיות טוב יותר עם עצמנו ועם האחרים ולומדים לחיות את החיים שמתאימים לנו, ולהפיק מחיינו את המיטב.

את הספר העברתי למטפלת החדשה שלי, כדי שתכיר ותבין אותי ואת הנטיה שלי ואת העולם הפנימי שלי טוב יותר. הרגישות היא מתנה, ואני שמחה להביא את מתנתי לעולם.

 * לקהילת אנשים רגישים מאוד בישראל וגם לשאלון רגישות, על מנת לבדוק האם אתן רגישות.

רחלי בושי כהנים, מטפלת הוליסטית בוגרת לימודי פסיכולוגיה, פסיכודרמה, פרחי באך, הילינג, יוצרת בדמיון מודרך ומנחת סדנאות נשיות, אם לילד בן 3.

** לקריאה על חוות דעת נוספות על ספרים שרלוונטיים לאמהות

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

12 תגובות ל- “איך שראיתי אותו על המדף, נשביתי: על הספר "אדם רגיש מאוד"”

  1. אביבית הגיב:

    כתבת מאוד יפה ועכשיו ממש בא לי לקנות את הספר, נשמע מעניין וטוב…..

  2. ממליצה בחום גדול מאוד !!!
    מסכימה עם כל מילה שכתובה

  3. מירב הגיב:

    תודה לך על הפוסט הזה! ותודה על ההכרות עם הספר!
    הרעש שאת שומעת זה האסימונים שנופלים אצלי בראש 🙂

  4. רחלי בושי כהנים הגיב:

    תודה! אכן מומלץ לקנות ולאמץ ללב!

  5. נטע הגיב:

    תודה על ההמלצה. אני חושבת שיש לי ילד כזה בבית…
    איפה אפשר לרכוש את הספר? לא ראיתי באתרים של חנויות ספרים כמו סטימצקי וכו'

  6. שרון אתרוגי הגיב:

    מאוד אוהבת איך שאת כותבת,נחמד לדעת שאנחנו לא לבד בעולם,,,,,יום נפלא

  7. נעה גביש הגיב:

    לימורי

    וואו עם כמה דברים שכתבת התחברתי….למרות שקשה לי לקרוא ספרים שכאלה, נראה לי שאני חייבת, כדי להכיר טוב יותר את עצמי ואת איך להתנהג איתי (וגם עם אחד מילדי :)) בזמן עוררות=חרדה
    אני בן אדם אופטימי ושמח מטבעי ואוהבת שינויים מאוד…אבל החרדות הללו הפרפרים בבטן, הבורות…הדברים שלא מוסברים…
    הייתה תקופה שהצלחתי לחסום את התחושות פשוט לנתק ולהתנתק..אבל זה לא באמת עשה לי טוב…
    עכשיו רק צריכה זמן ללכת לקנות ולקרוא 🙂

    תודה 🙂

    • היי נעה, תמיד שמחה לראות אותך כאן.
      רק תיקון- לא אני כתבתי 🙂

      • נעה גביש הגיב:

        נכון ורק עכשיו שנכנסתי לקרוא את זה שוב…שמתי לב שזו לא את אלא רחלי :))
        ובכל זאת תודה לך לימור על שהבאת את רחלי לכאן לאתר המדהים והרגיש הזה.
        ותודה רבה, רחלי, על כתיבה שמאוד התחברי אליה כמו שכתבתי למעלה.
        🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

ללדת בחדר ניתוח | ניתוח קיסרי

מאת : נטע רותם ימניצקיי

8 בספטמבר 201116 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

אני כנראה לעולם לא אדע איך זה מרגיש ללדת, איך זה כשהגוף שלי, לאחר סערה עצומה של התכווצויות ולחיצות, פולט מתוכו תינוק. לא ארגיש איך הוא יוצא מתוכי. כבר לא ארגיש את התחושה של גוף קטן, דביק ולח המונח עלי, גוף אל גוף, כשהוא שואף בפעם הראשונה בחייו אויר אל תוך ריאותיו.

אני כנראה לא אחווה כבר בחיי את צירי הלחץ שדוחפים את התינוק החוצה, ולא את הצריבה כשראשו מבצבץ בין רגלי.

הדיכאון אחרי לידה כבר כאן – חלק ב'

מאת : אוסי הורביץ

2 בפברואר 20116 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

חיפשתי את המילים "עצב ובכי אחרי לידה". משהו מבעבע בפנים ואומר לי שמשהו כאן לא בסדר. חודשיים וקצת ואני עדיין בוכה.
אני מתחילה לברר על דיכאון אחרי לידה, מגיעה לאבחון ו.. יש לזה שם: יש לי דיכאון אחרי לידה ! יש בזה הקלה מסוימת. יש שם למה שאני חווה, אני לא סתם "לא נורמאלית".

אמא עולה לכיתה א'

מאת : אושרה לין מזרחי

7 בספטמבר 20118 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

לא יודעת איך לאכול את זה, את שנת הלימודים החדשה. וזה לא סתם – הגדולה שלי עולה לכיתה א', והיא עדיין לא בת 6!

הימים הראשונים עברו בהתרגשות ובציפייה ובשמחה. הייתי גאה בה, בקטנה שלי, שנהפכה לגדולה, בבקיאות בשיעורי בית, בהשתלבות ה'חלקה' והמרגשת.. ופתאום היום, היא לא רצתה 'ללכת לבית ספר' והסתבר לי שההשתלבות היא לא כל כך חלקה כמו שחשבתי (קיוויתי ..).