אני עדיין לא אמא, האם אין לי מקום באתר ?

מאת :

10 בינואר 2012 | 21 תגובות

מתוך דולה, הריון

כן, אני דולה ולא, אני לא אמא, עדיין לא.

המחשבה על הפוסט הזה עלתה מתגובה שקיבלתי באתר לפני מספר חודשים. זה התחיל בתגובה שלי לגבי אחד מהפוסטים, מילותיי נכתבו מהידע אותו צברתי בתור אשת מקצוע בתחום (דולה ומדריכת הכנה ללידה), והמשיך במייל שקיבלתי מאישה שילדה לא מכבר, ובו כתבה שהבינה מתוך דבריי שאיני אמא עדיין, ולכן אולי כדאי שלא אגיב כי אין לי את "הנסיון האימהי הדרוש לכותבות ולמגיבות באתר מסוג זה".

אני קוראת כאן המון כתבות על מחשבות, תחושות, כאבים, אכזבות ורצונות של נשים שהן גם אמהות, במיוחד באתר כזה שנקרא 'נשים מדברות אמהות' ואני רוצה לשאול אם יש מקום באתר כזה לדבר או לכתוב גם כשאני לא אמא, עדיין לא. אני דולה, אני מדריכת הכנה ללידה, אני עובדת עם נשים על סיפורי הלידה שלהן ובכלל, מלווה נשים בתהליכים אותם הן עוברות בפגישה שלהן עם האמהוּת.

בעבודתי אני פוגשת שתי תגובות הפוכות האחת מן השנייה, האחת היא – 'וואוו, איזה יופי, מצאת מה שאת אוהבת וטובה בו'  אשמח אם תלווי אותי, והתגובה השנייה היא – 'מה? עדיין לא ילדת? אז איך תלווי אותי? איך תתמכי? אין לך בכלל ידע אישי בתחום'. לשתי סוגי התגובות יש לי תשובות, ברוב הפעמים אני בוחרת שלא לענות, הרי אנשים אומרים את הדברים לא כדי לקבל תשובה מיידית אלא כדי להישמע, לשתף בדברים שלהם.

 

כבר מספר שבועות שהעניין הזה אינו עוזב אותי, הוא מלווה אותי המשפט הזה: 'אני כן ואני עדיין לא' בכל אשר אני פונה. אני בוחרת להביט פנימה ולבדוק מה המשפט הזה מעורר בי עד כדי שלעיתים אני מוצאת עצמי משותקת מול כתבות של נשים אחרות. זה לא פשוט להודות בפני העולם כולו שאני רוצה ילד משלי, משתוקקת לחווית הלידה בה הפעם אני אבקש מדולה שתלווה אותי.

זה לא פשוט להודות שבגיל 32 עדיין לא מצאתי את האדם שאיתו אני רוצה להקים משפחה ועוד יותר לא פשוט לעמוד מול האנשים שאומרים 'אז מה הבעיה? היום אפשר לבד'. כן, זו בעיה, זו בעיה כשאני עדיין לא רוצה לעשות את זה לבד, כי בפנים קיימת האמונה שאמצא את האדם הנכון לעשות את זה ביחד ואז עולה המחשבה: "רגע, אני רק בת 32, לא 'כבר בת 32' " ויש הבדל עצום בין שני המשפטים הללו.

כאשר אתן כותבות לאתר הזה או כל אתר תוכן אחר בנושא, אנא זיכרו רק לרגע אחד שקיימות ביניכן נשים שהן רוצות, אך הן עדיין לא, ולאו דווקא מהסיבות שעולות לכן לראש. אולי זה מעט חצוף מצידי לצפות למעט יותר אמפתיה באתרים שכאלו שבנויים לתמוך באימהות אבל הנה, אני קוראת קבועה באתר ומאוד אוהבת את מה שהוא מייצג ומוצאת את עצמי לפעמים נעלבת.

ברור לי שהפגיעה הזו היא אך ורק שלי, אך גם לה יש מקום ומגיע גם לה להישמע, ואם לא כאן, אז איפה?… אני לא מחפשת אמפתיה (או שאולי דווקא כן?) מה שאני מחפשת היא הידיעה שיש מקום גם לנשים 'כמוני', ופגשתי אותן, ודיברתי איתן וחלקן מרגישות וחושבות כמוני. אני מחפשת מקום שיידע להכיל גם את ההרגשה הזו, שזה בסדר שאני עדיין לא. שגם אם איני אמא עדיין יש לי מקום באתרים כאלה ולאו דווקא בתור אשת מקצוע בתחום אלא בתור אישה שחושבת וחולמת אמהות וכרגע לומדת דרך נסיונותיכן ומחשבותיכן את מלאכת האימהות.

 

אני רוצה להזכיר לכן ולכם שיש נשים רבות שרוצות כבר להיות והן עדיין לא, אני רוצה להזכיר לכן שיש מיילדות שלא ילדו, ורופאים מיילדים שלא ילדו וגם לא יילדו לעולם, ויש רופאי נשים שאין להם רחם ושחלות והם עדיין מבינים ומסוגלים לתמוך, ויש נשים שהן דולות והן עדיין לא ילדו אך גם הן יכולות לתרום לעולם הזה דווקא מהצד השני.

יש משהו בדף החלק הזה איתו אני מגיעה, ודווקא הוא גורם לי להרגיש נוח, הידיעה החזקה שאני מגיעה לעבודה עם אישה ללא 'שק' העבר שלי, ללא ידיעה ברורה, ללא טראומה מלידה שעברתי או חוויה נפלאה שגורמת לי לרצות שכולן סביבי יחוו כך את הלידה. דף חלק ונקי שמפנה את כל הרעש החיצוני הזה ועוזר לי להיות ממוקדת באישה שמולי, ברצונותיה, חששותיה ותחושותיה על כל גווניהם כך שאני למעשה מגיעה ללא סימני קריאה ולעומת זאת מלאת סימני שאלה.

מקווה שהדף החלק הזה ישתנה בזמנו ובינתיים מודה על המקום להיות מוכלת, להיות כן ועדיין לא.

 

שיר גלבוע, דולה ומדריכת הכנה ללידה, עבודה ועיבוד סיפורי לידה.

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

21 תגובות ל- “אני עדיין לא אמא, האם אין לי מקום באתר ?”

  1. ליאת כהן- דולה הגיב:

    שיר יקרה,

    תודה על השיתוף האנושי.
    מבלי להכירך, רק ממילותייך ורגשותייך העולים כאן, ניתן לראות כי את דולה נפלאה, רגישה ומכילה!!!
    המון יולדות היו רוצות לזכות דווקא בסוג כזה של מלווה, מבלי קשר לעובדה אם ילדת או לא- מלאת רגש, "נקיה" מחוויות אישיות, נשית ועוצמתית.
    את מדהימה, וקבלי חיבוק
    ליאת

  2. אוסי הגיב:

    שיר יקרה,

    אני מחבקת בחום את המילים שלך. לא חשבתי בכלל לבדוק בתגובות השונות האם הכותבת היא אישה שילדה או עדיין לא. מה זה משנה בעצם שכן כל אחת שמגיבה מגיבה לכותבת או מתוך הירהורי ליבה או ניסיונה.
    אז את עדיין לא אמא ובקרוב תהיי 🙂 מה זה משנה.

    באמת שלא חשבתי על זה אם הכותבות או המגיבות הן אמהות או עדיין לא.

    העיקר שאת חשה את הדברים ואם זה הופך אותך לאשת מקצוע טובה יותר אז בכלל שתי ציפורים במכה.

    המשיכי בדרכך ומצאי לך את האביר הוא בטוח כבר קרוב.

  3. רונית הגיב:

    שיר המהממת
    אני רוצה לספר לך שאני אמא מאוד טריה בסה"כ חודש וחצי,
    ולפני כן היתי דודה מדהימה כמה שיכולתי, לטפל, להאכיל כו…
    ולכן אין בעני את האופציה שללא ניסיון אישי ,מפני שיש לך אותו דרך העבודה, החיים האישיים, והאהבה שאת מעניקה ליולדת ,עוד לפני שהאוצר יוצא.
    לי היתה הזכות הגדולה לדולה בלידה, מתנה מבעלי ללידה כי הוא לא הרגיש לטענתו יעיל לתמיכה בלידה, אני זכיתי בדולה מדהימה בשם זיוה , לדעתי אין לי הגדרה יותר טובה ממלאך שומר משמיים, כמה אהבה, כמה עזרה כמה היתרגשות וכל זה לא באמת משנה אם את ילדת או לא ,האנושיות והמיקצועיות ניצחו בעניי,
    אז הגיע הזמן לנפנפ את כל הכנאים ולחיות כמלכה מגיע לך
    וגם תורך ללדת יגיע אני בת 32 ורק עכשיו התחלתי חחחח
    בהצלחה מתוקה

  4. בטי גורן הגיב:

    שיר נהדרת,

    מכירה אותך רק מהפייס ומכך שלמדת קורס אחד או שניים לפני באמנות הלידה. כל כך נגעת בי, מיד עומדת לשתף את הפוסט שלך בפורום הסגור שלנו בלימודים. כל כך רוצה שעוד נשים שהן (עדין) לא אמהות ועומדות לסיים קורס דולות יקראו אותך. גם הן, כמוך, יהיו דולות ומדריכות הכנה ללידה נהדרות.

    יכולה להרגיש בגוף שלי את העלבון שחווית.

    תודה שפתחת את ליבך ונפשך ונתת לנו להבין כיצד מרגישה אשת מקצוע בתחום שעדין אינה אמא.

    זה בסך הכל שם מול הפנים של כולנו את ההנחות המוקדמות השגויות לגבי נשות מקצוע בתחום.

    באופן אישי, אשתף אותך שגם אני כהריונית לא יכולתי להעלות על הדעת לקחת דולה שעדין לא חוותה לידה. אני חושבת שזה מתחבר לצורך הבסיסי בחניכה מאישה מנוסה. זה מלמד על מצב רגשי מאוד מסוים, שכנראה חלק מהנשים מצויות בו. וחלק לא.

    תודה. אשמח לפגוש אותך מתישהו גם מחוץ לאתר ולפייסבוק.

    חיבוק גדול,
    בטי

  5. סיון קונוולינה הגיב:

    שיר יקרה,
    כואב וחבל לי (ואפילו מכעיס אותי) לקרוא שמישהי החליטה לנכס לעצמה את הזכות לביטוי עצמי באתר רק בגלל שהיא אמא, ועוד בשם כולנו…
    נכון, שמו של האתר הוא "נשים מדברות אמהות", אבל השיח על אמהות יכול להיות – כפי שציינת – מכל מיני מקומות ובכל מיני היבטים.
    את הידע והנסיון שרכשת אף אחת לא יכולה לקחת ממך, בין אם את אמא ובין אם לא. ובכלל, האם באמת יש קשר? האם כשאנחנו הולכות לבחור גן לילדים אנחנו מוודאות שהגננת גידלה ילדים לתפארת? האם יועצות שינה והנקה חייבות להיות אמהות על מנת לייעץ לנו? האם מיילדות חייבות להיות אמהות כדי ליילד אותנו? ואם הן לא – האם זה מפחית במידה כלשהי מהידע שלהן וממה שהן יכולות להציע לכולנו?
    שיח על אמהות מיועד גם למי שהיא עדין לא אמא אבל רוצה להיות, וגם למי שאינה רוצה להיות אמא -מבחירה. כי לאמהות יש פנים רבות, וכל אחת מהקוראות באתר מתחברת לנושא אחר, לכותבת אחרת, למגיבה אחרת – בהתאם למטען שהיא מביאה איתה.
    אני חושבת שאם מישהי מרגישה שהעצה שלך לא מתאימה לה כיוון שאת לא עונה על סטטוס מסויים – זו החלטה שלה לקחת את עצתך בערבון מוגבל או לא לקחת אותה בכלל. אבל לסתום לך את הפה זו פשוט חוצפה בעיניי.
    ובנושא התחושות האישיות שלך – נפלא בעיניי שאת מדברת עליהן בכזאת פתיחות. כפי שציינת – את *רק* בת 32, והאהבה הגדולה של חייך יכולה להופיע אפילו מחר – אין לדעת! עושה רושם מבין השורות שאת דולה נהדרת, לכי עם האמת הפנימית שלך ואל תתני לקולות רקע לרפות את ידייך!
    חיבוק גדול מכל הלב,
    סיון

  6. שיר יקרה,
    כבר התכתבנו ארוכות במייל, אז מרגישה שאין לי משהו חדש להגיד לך באופן אישי.
    חשוב לי להגיד, כיוצרת האתר, שדווקא פניתי למספר נשים שתכתובנה גם על הבחירה שלהן שלא להיות אמא וגם פניתי לנשים שעדיין לא אמהות, אבל עסוקות בזה באופן טבעי. בינתיים אף אחת לא נענתה לבקשה, כנראה שהן מרגישות שזה לא הבית שלהן עדיין.
    במובן הזה, אני מאוד שמחה שהצטרפת אלינו.

    אין לנו יכולת לשלוט במה נשים ואנשים אחרים חושבים עלינו, אבל יש לנו את יכולת הבחירה להמשיך במסלול חיינו ולהביא את עצמנו כפי שאנחנו, ונדמה לי שזה מה שעשית עכשיו.
    תודה

  7. אפרת פלדמן הגיב:

    אפשר לשאול שאלה אחרת? אם הניסיון האישי לא חשוב, האם גבר גם יכול לשמש כדולה בעינכם? (זו לא שאלה מתריסה, באמת מעניינות אותי התשובות לשאלה הזו)

  8. שלומית בן אור הגיב:

    קראתי בשקיקה כל מילה שנכתבה. הכתבה שלך הגיעה אלי בדיוק בימים בהם אני מתמודדת עם סוגיה זאת וכמוך, אני מקבלת תגובות דומות , שלא מעט מחלישות את רוחי.
    גם אני עדיין לא אמא. בת 38…ודולה טריה (ליוויתי עד כה 7 לידות) לא פעם אני שואלת את עצמי מדוע שמתי את עצמי במקום בו יש במה כה גדולה לחוסר שלי, ועל אף החיכוך עם החוסר אני מוצאת את ליבי נמשך להיות, לתמוך ולאהוב את היולדת במסע כה משמעותי זה.. בידיעה (או אולי בתקווה) שגם זמני יגיע ואזכה לבנות משפחה משלי. אני מרגישה שאין שום קשר בין נתינתי ומסירותי לבין היותי רווקה ההיפך, זה הופך אותי להיות נגישה יותר ולקדש את הרגע הזה אף יותר, בידיעה ששום דבר אינו ברור מאיליו.
    בעיני העניין הוא לא מה האמהות חושבות על היותי רווקה כי בלאו הכי מי שתרצה דולה שהיא אמא לא תבחר בי, העניין הוא איך אני מרגישה מול זה ואם אני מפנה מקום לעצמי להיות תומכת ומסורה ולהעניק ממה שיש לי למרות שטרם הגיע זמני להיות אמא, והוא יגיע (עם בעל!!!!)
    בנתים אני שמחה שניתנה לי הזכות ללוות אמהות ברגעים מקודשים אלו.
    בזכותך אפשרתי לתת במה לריגשותי, תודה לך!

  9. שיר גלבוע הגיב:

    יקרות. תודה על התגובות והמילים שלכן.
    יש מקום לכל אחת, בכל מקום, זאת ההרגשה שלי ולכן הרגשתי נכון לפרסם את הדברים.
    אני מאמינה בדרך שלי ועושה את עבודתי באהבה רבה עם לב פתוח, מקבל ומכיל.
    מאמינה שיש גם מקום לכל קשת הרגשות, בין אם הן חיוביות ובין אם מצטיירות כפחות חיוביות. יש מקום לכל רגש, כך אני חיה ופועלת ביומיום שלי.
    ולכן גם אם התגובה הייתה מתפרסמת באתר עצמו ולא במייל האישי הייתי מקבלת אותה, נושמת אותה פנימה וממשיכה בדרך שלי.
    המילים שלכן מחזקות. תודה גדולה. שיר.

  10. לא ברור לי למה מישהי חושבת שאין לשיר זכות לכתוב פה כי היא לא אמא
    האתר הוא "נשים מדברות אמהות" לא "אמהות מדברות אמהות"
    אישית אני כן חושבת שלדולה חשוב הנסיון האישי והדולה שלי תמיד תהיה מישהי שילדה בעבר. דווקא כי היא לא רופא ומיילדת אלא משהו הרבה מעבר לטיפול טכני. ובכל זאת- זכותה של אשה שאינה אמא להיות דולה ואם יש מי שמוכן שהיא תלווה אותה כי ככה זה מתאים לאותה אשה- נפלא לשני הצדדים

  11. אביגיל הגיב:

    שיר יקירה,

    קראתי בהתרגשות רבה את מילותייך.
    אני לא שופטת את אותה אישה שכתבה לך את דעתה, אבל יכולה לומר לך שאף אחד לא יכול לומר לך היכן יש לך או אין לך מקום.
    יש לך מקום קודם כל היכן שאת מרגישה שיש לך מקום ושנכון לך להיות והישמע.

    אני בת 37 וחצי היום.
    אני זוכרת היטב שבגיל 32 הרגשתי שהשעון שלי מתקתק, גם אני שמעתי ש"אולי כדאי להתחיל לחשוב על לעשות ילד לבד…", ואני אמרתי שזה לא בא בחשבון, שאני יודעת שבן הזוג שלי יגיע.
    והוא הגיע, כשהייתי בת 34.
    ילדתי את ביתנו הבכורה לפני כמעט חודשיים, בגיל 37 וקצת.
    אומרים – "לכל זמן ועת לכל חפץ", וזה נכון.
    אנחנו לא יודעים למה זוגיות באה למישהו אחד בגיל 20 ומשהו, ולאחר בגיל 30 ומשהו.
    אני בטוחה, וגם מאחלת לך, שהאיש הנכון יגיע בזמן הנכון,
    ואיתו תחווי את החוויה המדהימה והמקרבת הזו.

    דווקא הנסיון שלך יהיה ברכה בלתי רגילה עבורכם.

    את אמיצה ומדהימה!

    שיהיה לך המשך דרך מדהימה…
    אביגיל

  12. יעל פרי-שורץ הגיב:

    אני התחלתי את דרכי המקצועית כדולה כאשר עוד לא הייתי אמא (היום אני אמא לשניים), וליוותי לידות גם לפני וגם אחרי.
    דולה היא אשת מקצוע שמגיעה לעבודה עם "ארגז כלים" שמעבר לשאר הדברים כולל אמפתיה, סימפתיה ויכולת להיות שם במאה אחוז עבור האישה/זוג.
    אני לא מרגישה שהלידות שלי הוסיפו ליכולת המקצועית שלי, לאמפתיה שלי כלפי היולדת וליכולתי לתת מעצמי עבור היולדת.
    האם זה שחוויתי צירים הופך אותי למבינה יותר? הרי אצל כל אחת עוצמת הצירים ותפיסת הצירים היא שונה. האם זה שהיו לי חוויות לידה הופך אותי לאמפטית יותר? הרי אצל כל אשה חוויית הלידה נתפסת אחרת.
    שיר,
    הפסקה האחרונה שלך לגבי הדף החלק היא כל כך נכונה ואמיתית – גם אני הרגשתי ככה לפני שילדתי והצגתי את זה כחוזק ולא בהתנצלות מול נשים בהריון ששאלו אותי על הנושא.
    אני מאחלת לך שגם אחרי שתהיי אמא, תגיעי ללידות עם סימני שאלה ולא סימני קריאה – כי זו מהותה של הדולה – לקבל כל אישה יולדת עם דף חלק שהיא תמלא עם הלידה שלה.
    אשמח לדבר איתך, לשתף ולהשתתף…

  13. דפני דנון הגיב:

    אהובה,
    מי שזוכה להכיר אותך יכולה בקלות להרגיש את האמא שבך כל כך נוכחת. רגישה, מבינה, ורואה דרך העינים האלה שלך ישירות את מי שמולך. את יודעת לגעת ברכות, בחום, ולזהות עוצמה ויופי בתוך כל סדק, ממש כמו האמא שהייתי מאחלת עבור עצמי.
    בעיני להיות אמא זה לא רק ניסיון 'רשמי'. זה גם עניין של יכולת להתחבר למשמעות של התפקיד הזה, לטפל לאורך זמן, להבין מבפנים את החוויה של מה זה אומר להיות אמא, על העליות והירידות שכלולות בדבר. ואת יקירתי, עם ניסיון חייך הייחודי, כאחות של… דןדה של…דולה של…וגננת אהובה של הרבה ילדים… את כל כך אמא. וילדים משל עצמך, זה פשוט שאלה של נקודת הזמן בחייך בה מסתכלים על העניין הזה, זו לא שאלה של מי שאת, והשפע הזה שיש לך לתת. שולחת כאן חיבוק גדול, ועדיין מחכה לחיבוק אמיתי 🙂

  14. שלום לכולן
    כמו רבות שכתבו כאן, אני דולה, מדריכת הכנה ללידה, ללא ילדים
    אמנם רק בת 27 אבל לא "עדין" לא אמא, פשוט לא
    בת הזוג שלי ואני אוהבות ומחוייבות, אבל ילדים לא נמצאים בתוכניות שלנו כרגע.
    דווקא מפני שאני דולה ומטפלת לילדים כבר כמה שנים, אני מבינה את גודל הנושא, ואני מרגישה שהפרספקטיבה שלי הרבה יותר מפוכחת מזו שיכלה להיות לי אילו לא הייתי עובדת עם נשים ויולדות ותינוקות בצורה כל כך הדוקה.
    ברור לי הקו הדק בין המקצועות סביב הלידה לבין החיים, אבל חשוב לזכור שאשת מקצוע היא בדיוק זאת- מקצועית
    אני חושבת שהיכולת שלנו לרכוש ידע בנושאים אלו באופו אקטיבי ולא רק לסמוך על ה"טיבעי" ועל נסיון החיים, היא זו שמעניקה את הכוח למקצועות האלו.
    הבחירה להיות אחות, להיות אם, להיות מלווה, לאדם אחר, לא רק מפני שילדתי אותו או נולדתי לאותה משפחה, היא בחירה עוצמתית ומחייבת, לא פחות מהבחירה ללדת.

    שמעתי שאחות במעייני ישועה אמרה פעם למתעניינת בלידה טבעית, " מבכירות יולדות בשכיבה, אחרי שהוכחתן שאתן יודעות ללדת, אתן יכולות ללדת על שש". נשמע למישהי הגיוני? לפקפק ביכולתה של אשה ללדת בפעם הראשונה? להיות אם בפעם הראשונה?
    גם לי לא.
    נאמרו כאן דברים מרגשים על הביאה לליווי עם דף חדש, ללא מטען, ועל היכולת לקדש את הרגע זה, מבלי להשוואת כל הזמן ל"לידה שלי", "הילדים שלי" החוויה שלי".
    אין צורך מהותי ללדת כדי לדעת איך ללוות לידה ולעשות זאת טוב, כמו שאין צורך להיות רך נולד כדי לדעת איך לטפל באחד. צריך רגישות, פתיחות, ובעיקר, כמו שאמרה שיר- הרבה סימני שאלה

    אני מחזקת את ידן של כל הדולות שאינן אמהות, אין לי ספק שמי שבחרה להיות במקצוע הזה, יודעת למה היא בחרה בו ותמצא את הדרך לעשות אותו מצויין.

  15. יפעת הגיב:

    אני מחזקת את ידייך, את עוסקת במלאכת קודש שמחזירה לנשים מכל סוג שהוא. אם נבקש מכל בעל מקצוע להיות בעל חוויה משותפת איפה נעצור?! רק דולות שילדו בעצמן גם בלידה פשוטה וגם בניתוח קיסרי וגם בלידת וואקום וגם בלידה ללא אפידורל וגם בלידת בית יוכלו לתמוך בכל הנשים?!
    אני מאחלת לך שפע של תמיכה מבפנים ומבחוץ כדי להיות חלק ולהתעצם מכל לידה שתזכי לה. שלך או של אחרת.

  16. דלית לוי הגיב:

    שיר היקרה והאהובה
    איך את נוגעת כל פעם באופן מדוייק, רגיש וכן.
    אני מאוד מתחברת למה שכתבת. התחלנו יחד את הלימודים כאשר גם אני עוד לא ילדתי ובמהלך הלימודים נולדה נוגה המתוקה שלי.
    ב-7 השנים האחרונות, עוד לפני שהפכתי לדולה באופן רשמי, ליוויתי לידות ואת החיזוק להפוך לדולה קיבלתי מהנשים שליוויתי, ושהעריכו מאוד את התמיכה ברגע הנדיר הזה.
    מחוויותי האישיות כדולה לפני שילדתי ואחרי שילדתי, אני יכולה להגיד שלא היה הבדל ביכולת שלי להיות קשובה, להבין, לתמוך ולראות מה האישה צריכה. אני הייתי ונשארתי אני.
    אם יש הבדל אחד הוא שהיום בכל פעם שאני רואה את התינוק ואת הפלא שנולד אני מתגעגעת לנוגה ורוצה לחבק אותה חזק חזק 🙂

    אני חושבת שכנשים בכלל ובמיוחד מי שבוחרות במקצוע כמו שלנו, חווית הלידה קיימת בזיכרון ובחוויה ההיטורית שלנו, ולכן גם אם לא ילדנו זה לא ארוע זר לנו, להיפך אנחנו כמהות אליו ומכירות אותו מימים ימימה.

    לשאלתה הלא מתריסה 🙂 של אפרת לגבי דולה גבר – גם אני שואלת את עצמי את השאלה, ואחת התשובות שלי לעצמי היא שאולי (בהכללה) גברים פחות יכולים להיות תומכי לידה בדיוק מאותה סיבה היסטורית. השאלה נשארת פתוחה.

    שיר, את אישה רגישה, מכילה, חכמה ומודל נהדר כדולה. תמשיכי להאמין ולאהוב את המקצוע הנפלא הזה.
    אוהבת אותך 🙂

    דלית

  17. רוצה לשתף שגם אני הרמתי גבה כששמעתי לראשונה שישנן דולות שלא ילדו מעולם.
    עם זאת, במחשבה שנייה הודיתי בפני עצמי שהייתי שמחה להיעזר בדולה שלא ילדה מעולם אם הייתי מתחברת אליה ומרגישה שהיא יכולה לתמוך בי ולהכיל אותי.
    הפוסט הנוגע והמרגש הזה הוסיף לי עוד זווית על הנושא, שמראה את ה"חסרון" לכאורה כיתרון.
    תודה לך, שיר!

  18. ד.ד. הגיב:

    היום אני אמא. אבל היו הרבה שנים שלא הייתי. מטיפול לטיפול לטיפול. וכמה רציתי. כמה כאבו לי משפטים כמו: כשתהיי אמא, נדבר. כמה התנשאות יש מצד אמהות כלפי אלה שעוד לא שם. זה כואב נורא, במיוחד כשאתה כל כך רוצה. דרך אגב אני מכירה גננת מדהימה ביותר, שאין לה ילדים. והיא יודעת המון על אמהות ועל ילדים, למרות זאת. ואני מעריכה אותה ואני יודעת שאפשר להיות איש מקצוע מדהים, גם אם עדיין לא ילדת.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מסע אישי בעקבות הלידה ה"טבעית " – חלק 1

מאת : לימור לוי אוסמי

6 בספטמבר 20104 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

יש בי משהו שמפעפע כבר כמה זמן ומבקש לחקור, לשאול, להתעניין ולהעמיק את ההבנה שלי בכל הקשור ללידה ה"טבעית" ואני מתחילה את החקירה בפוסט הזה היום.

בשלב הזה אינני יודעת עדין מה תהיה החקירה, לאן היא תוביל, איך הוא תרגיש, היכן יהיו העצירות להתרעננות, מה הוא תעורר ומה יהיו תוצאותיה. אני מתחילה לגשש ולחקור מתוך מקום של ידיעה וחוסר ידיעה. מקום חדש בשבילי לצאת איתו החוצה.

האפידורל הוא משאב. לידה טבעית, מסע אישי. חלק 12

מאת : לימור לוי אוסמי

3 ביוני 201118 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

אישה ואושייה יקרה אמרה לי לפני זמן מה שבהחלט ניתן להסתכל על האפידורל בלידה כאל משאב עבור האישה, משאב המאפשר לה לא להישאר זמן רב בתחושה הזאת של ה"יותר מדיי" המציפה ומאיימת לפרק מבפנים. האפידורל הוא לא חולשה או חוסר הצלחה, אלא הבנה חשובה של הגוף שיש משהו שהוא לא יכול לשאת יותר ושהדבר הזה יכול להציל אותו. בזמנו, ההסתכלות הזאת נראתה לי בעיקר מעניינת, היום אני מבינה אותה יותר.

חודש לפני הלידה

מאת : אמא לעצמי

6 בינואר 201311 תגובות

מתוך אמהות ובנות, הריון, יומן הריון, לכל אמא

חודש לפני הלידה – אני מנסה למצוא כמה רגעים אמיתיים של שקט ביני לבין עצמי כדי להצליח סוף סוף לחלץ מתוכי את המצוקה האדירה הזו שאני קוברת בתוך הגוף שלי כבר חודשים, קצת אחרי שגיליתי שהריתי בפעם השנייה.

לפני שגיליתי שהריתי, כל פעם נעתי ונדתי בין רצון גדול לעוד ילד לבין ייאוש עמוק רק מהמחשבה שהנה עוד פעם אצטרך לעבור 'את זה'.

ההריון הראשון היה בסך הכל בסדר. שנאתי את המעקבים של האחיות, שנאתי את ההצקות של הרופאים.

ואז הגיעה הלידה – גם אז היה לי חלום מתוק וורוד של לידה טבעית בבית או בצימר- מים מים מים. כמה אני אוהבת מים רגועים ונעימים ונעים וחמימים. כל-כך רציתי ללדת בתוך מים.