הוא לא עולה במשקל

מאת : מגלה את עצמי מחדש

29 בינואר 2012 | 7 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

כשהלכתי עם הגדול שלי לטיפת חלב בגיל 3 חודשים ולא נצפתה עלייה במשקל- שם התחילו רגשי האשם שלי על האימהות שלי.

מה, איך לא שמתי לב?

אין לי מספיק חלב?

מה אני צריכה לעשות  עכשיו?

הלכתי הביתה מיוסרת ומתנצלת בפניך בני על שאני אמא לא מספיק טובה ומיד נכנסתי לאינטרנט ובדקתי והתייעצתי. לוקחת עצותיה של ד"ר…., המופלאה ומעירה אותך בכוח על מנת להניק, כי מה שעשית היה להחליף אצבע בפה עם ציצי בפה, גם על חשבון תחושת רעב. והחיים חזרו למסלולם ורגשי האשם האלו- נעלמו…

והנה באת אתה, ילד שלישי, ייצור קטנטן מלכתחילה ובשלב מסוים הפסקת לגדול. ינקת כל שלוש שעות, היית ילד של ספר, גם בלילה לא ישנת כל הלילה אלא ינקת אחת לכמה שעות אבל הפסקת לגדול. בהתחלה זה התחיל במשקל ואחר כך גם עבר לגובה.

ואני, אמא מבולבלת, היסטרית, אבל משדרת שליטה. אף אחד לא ידע עד כמה כל ביקור בטיפת חלב היה שובר אותי לרסיסים, מתפרקת מחדש ובעיקר לא יודעת מה לעשות.

היום אני יודעת, שכשאני לא יודעת מה לעשות, אני לא עושה. לטוב ולרע. אז לא עשיתי כלום. רק שידרתי ש"הכל בשליטה". בשלב מסוים אפילו לקחתי מהרופאה את התמהיל הזה ששמים באוכל שאמור להשמין ילדים, רק שבזכות הניסיון המשפחתי לא האמנתי בו וגם לא האמנתי בצורך לפטם אותך בשביל לפטם אותך, אז לא נתתי לך.

אני ואוכל לא הולכים טוב ביחד. ולמדתי גם שיש לי כל מיני עקרונות (כמו לא לאכול מוצרי חלב לפני גיל שנה) שאולי היו טובים לאחיך, אבל ממש לא היו טובים לך. חבל רק שלמדתי אותם מאוחר מדי.

המסע המבולבל הוביל אותי לדיאטנית שהצילה אותי. היא סיפרה לי על מרפאה גדולה שעוסקת בתחום התפתחות הילד בכל מה שקשור לאוכל- טובי הרופאים תחת קורת גג אחת. מעבר לזה, את כל ההמלצות שהיא נתנה לי- לא יישמתי. לא מאמינה בלפטם אותך.

ואתה עדיין לא גודל, או גם אם גודל- זה גודל קטן. מזמן שברת הרבה אחוזונים ואני לא יודעת מה לעשות, אבל נאמנה לעקרונות (כן, אני יודעת היום, שהשיעור הוא לבדוק את העקרונות ולהתאים אותם לילד ולא להורה).

פניתי לרופא המשפחה ודרשתי הפנייה. לשמחתי הוא לא שאל, לא בדק – נתן את ההפניה.

אותה מרפאה, שהגענו אליה כשהיית כמעט בן שנה, היא זו שהצילה אותי מהחרדות שלי.

ילד יקר, ילד מופלא שלי, היום אני יודעת שהפסקת לגדול כקריאת מצוקה, כחלק מהשיעור שלי ושלך, שהזמן שלך הוא אחר. אבל אז, כל מה שהיה קשור בבריאות שלך, מוטט אותי רגשית ולא יכולתי לראות.

רק כשהיית בן שנה, נכנסת לגן, התחלת לאכול חלבונים (כן, גם חלב, והרבה בהוראת התזונאית), היית במעקב ועשינו לך את כל הבדיקות האפשריות. רק אז יכולתי להכניס לחיים שלי קצת פרופורציות ולראות את הדברים אחרת.

והנה, גם עכשיו, בעצם כתיבת שורות אלו אני מתפרקת מהזיכרונות, מרגשי האשם ומביקורת עצמית, על שלא הייתי שם. לא עבורך וגם לא עבורי.

אני לא יודעת אם אי פעם תשלים את הפער הזה שפתחת, אני לא יודעת אם לא נצטרך מתישהו לדקור אותך בהורמון גדילה, או שנאפשר לך להתפתח "טבעי". אני באמת לא יודעת.

אני כן מקווה, שתהליך הריפוי שלי, יאפשר לך לעבור תהליך ריפוי בתוכך ולצמוח את השניים-שלושה סנטימטרים שחסרים לך.

אוהבת.

אמא

עוד אמהות כותבות:

טיפת חלב- הטיפה שהלכה לאיבוד / ליאור בר

טיפת חלב- טיפת רגישות / אוסי הורביץ

העיקר הבריאות| התינוק שלי חולה / הכי אמיתית

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

7 תגובות ל- “הוא לא עולה במשקל”

  1. מיכל עמנואל הגיב:

    אני מאוד מזדהה ומבינה, נשמע כאילו עברנו חוויה ממש דומה… אבל מרגישה שנזנחתי באמצע הסיפור… מה היתה בסוף הסיבה? עכשיו אני מתחילה לחשוב שאולי לא בדקתי וחקרתי מספיק… 🙁
    אשמח אם תשתפי מה היה.

    • מגלה את עצמי מחדש הגיב:

      מיכל יקרה, את "הסוף" רק ההוא למעלה יודע. מבחינה בריאותית הילד במצב מצויין (משתלם מאוד להיות במושלם- החזרתי את כל ההשקעות שאי פעם השקעתי בקופ"ח).
      הסיבה לא ידועה.
      היום, כשהעולל בן שנתיים + הוא עולה יציב במשקל ובגובה.
      אני מאמינה שאז הוא עצר בגלל המצוקה שהייתה לו (המצוקה הרגשית) מההריון ואולי, רק אולי, גם בגלל שהתזונה שלי לא משהו ולא כוללת מספיק חלבונים.

      זוהי מסוג השאלות שאין וכנראה גם לא תהיה עליה תשובה.

  2. POOH הגיב:

    יש לי 3 ילדים כאלה.
    קטנים במשקל ובגובה.
    אחת מהן אחרי גיל 4 השלימה חלק מהפערים ונולדה קטנה מאד – בסוף שבוע 42 2.800.
    שני האחרים עדיין קטנים [ואחד מהם כבר עבר את גיל 4].

    לשני הגדולים עשינו בדיקות הורמון גדילה. ולא היה חוסר.

    מה כן למדתי?
    שבעקומה הזו של הגדילה יש את האמצע אבל יש גם קצוות.
    הילדים שלי בקצה הקטן.
    וצריך שמישהו יהיה שם כי אחרת לא יהיו קצוות.
    ומול זה יש ילדים שהם בקצה השני וגם האימהות שלהם מודאגות ומוטרדות ומרגישות לפעמים רגשות אשם כי אולי הן עושות משהו לא בסדר ובגלל זה התינוק כל כך גדול.

    אז לפעמים יש צורך בעזרה והדרכה לשנות הרגלי אכילה או רצוי לבנות מהחלה הרגלים בריאים.
    אבל לצד זה יש גם גנטיקה וקצב צמיחה ופוטנציאל צמיחה של כל ילד.

    ולצד הבדיקות והמעקב שהכל בסדר רפואית צריך גם לזכור שכולנו שונים.
    לכל אחד יש גובה אחר ומשקל אחר ואף אחר ואוזניים אחרות וצבע שיער אחר.

    ומאחלת לך לזכור כל הזמן שאת האמא הכי טובה של הילד שלך.

    POOH

  3. שלומית הגיב:

    גם אני מזדהה. עם תינוק בן שנה וחצי במשקל 9.5 קילו – דווקא כן פיטמתי. בגדול. אבל זה לא עזר. עשיתי את כל הבדיקות האפשריות והכל בסדר. ובסוף הלכתי לרופא מומחה שאמר – תניחי לילד. אז הנחתי לו. הוא בן שנה וחצי, נראה הרבה יורת קטן, אבל מדבר! עושה קקי בשירותים! כמובן רץ ומתפתח פיזית – ואם נועד להיות קטן – אז זה מה יש.

  4. מגלה את עצמי מחדש הגיב:

    יקרה- אני עכשיו קונה תינוק בן שנה וחצי במשקל 9.5 ק"ג.
    אף אחד מהילדים שלי לא שקל יותר מ- 8 קילו בגיל שנה.
    העולל המדובר בקושי הגיע ל- 6 בגיל שנה.
    אם הייתי רואה שהוא מתפתח כמו האחים שלו- לא הייתי נלחצת לדקה. כל הילדים אצלי היו ציפלונים. אבל הוא עצר גדילה. על זה לא מניחים לילד.

  5. אפרת הגיב:

    הי אני אמא של עופרי היא שקלה 7 קילו בגיל שנה . כיום בת שנה ושלוש. מאוד קטנה, הבעיה שהיא אוכלת בכמויות מאוד קטנות . למשל ארוחת צהריים קצת עוף או קציצה . בקושי רוצה תוספות . ביצה היא לא רוצה . אני יודעת שחלבונים זה חשוב . אנחנו במעקב ברפאל בשניידר . איפה אתם הייתם?

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

שם הציור: "פגישה ראשונה"

מאת : ענת רגב

1 במאי 20116 תגובות

מתוך יצירה נשית

הציור צויר כשבועיים לאחר לידת בני הבכור "דור", כמתנה עבור רופא מדהים מבית חולים כרמל, שליווה אותי בלידה.
כשאני מתבוננת בציור, אני נזכרת כמה אינטימי וחזק היה הרגע שהאחות הביאה אליי את דור בפעם הראשונה, אמצע הלילה, שעות ספורות לאחר הלידה הקשה, כולי כאובה, עייפה ומטושטשת.

מחפשת תמיכה מהורים לילדים עם בעיה בוושט

מאת : אמא אורית

18 באוקטובר 201012 תגובות

מתוך העיקר הבריאות, לכל אמא

אני ילדתי לפני 8 חודשים . הילדה שלי נולדה עם בעיה וושט ( אטרזיה של הוושט ) והיא נולדה לפני הזמן.
אלו תינוקות שנולו ללא וושט והיא חוברה מחדש. לצערי הרב אצלנו הושט לא חוברה באופן תקין ולכן אלינו לחבר מחדש בסוף החודש. עברנו כמה ניתוחים ויש לנו עוד דרך ארוכה מאוד.

אני מחפשת משפחות שעברו או עוברות גם תהליך כזה או דומה.

אמא, כמה את חסרה לי

מאת : מיטל כהן

2 בפברואר 201118 תגובות

מתוך אמהות ובנות, לכל אמא

אמא יקרה, כבר שנים אחדות שאני יודעת שארשום לך את מה שמקנן/מתחולל בליבי, בחיי, בנשמתי, בעצמותיי, בגופי, במחשבותיי מאז שאת לא פה.

אמא, אני עצמי הפכתי לאימא ובכך הפכת לסבתא. הפז"מ האימהי שלי מתארך לו מיום ליום. הנכדה הגדולה שלך תחגוג את גיל 7 בקרוב מאוד והנכד הקטן יותר שלך, יהיה בן 4 בעוד חצי שנה בערך.