כשהלכתי עם הילד הגדול שלי לטיפת חלב בגיל שלושה חודשים וגילינו שהוא לא עולה במשקל, התחילו רגשי האשם שלי על האימהות שלי. איך לא שמתי לב? אין לי מספיק חלב? מה אני צריכה לעשות עכשיו?
הלכתי הביתה מיוסרת ומתנצלת בפניך בני על שאני אמא לא מספיק טובה ומיד נכנסתי לאינטרנט ובדקתי והתייעצתי. לוקחת עצותיה של ד"ר…., המופלאה ומעירה אותך בכוח על מנת להניק, כי מה שעשית היה להחליף אצבע בפה עם ציצי בפה, גם על חשבון תחושת רעב. החיים חזרו למסלולם, ורגשי האשם האלו- נעלמו.
והנה באת, ילד שלישי, ייצור קטנטן מלכתחילה ובשלב מסוים גילינו שגם אתה לא עולה במשקל. ינקת כל שלוש שעות כמו בספר, גם בלילה ינקת אחת לכמה שעות אבל עדיין לא עולה במשקל. בהתחלה זה התחיל במשקל ואחר כך גם עבר לגובה. ואני, אמא מבולבלת, היסטרית, אבל משדרת שליטה. אף אחד לא ידע עד כמה כל ביקור בטיפת חלב היה שובר אותי לרסיסים, מתפרקת מחדש ובעיקר לא יודעת מה לעשות.
כשאני לא יודעת מה לעשות, אז אני לא עושה כלום. רק שידרתי שהכול בשליטה
היום אני יודעת, שכשאני לא יודעת מה לעשות, אני לא עושה. לטוב ולרע. אז לא עשיתי כלום. רק שידרתי ש"הכל בשליטה". בשלב מסוים אפילו לקחתי מהרופאה את התמהיל הזה ששמים באוכל שאמור להשמין ילדים, רק שלא האמנתי בו וגם לא האמנתי בצורך לפטם אותך, אז לא נתתי לך.
אני ואוכל לא הולכים טוב ביחד. ולמדתי גם שיש לי כל מיני עקרונות (כמו לא לאכול מוצרי חלב לפני גיל שנה) שאולי היו טובים לאחיך, אבל ממש לא היו טובים לך. חבל רק שלמדתי אותם מאוחר מדי.
המסע המבולבל הוביל אותי לדיאטנית שהצילה אותי. היא סיפרה לי על מרפאה גדולה שעוסקת בתחום התפתחות הילד בכל מה שקשור לאוכל- טובי הרופאים תחת קורת גג אחת. מעבר לזה, את כל ההמלצות שהיא נתנה לי- לא יישמתי. לא מאמינה בלפטם אותך.
ואתה עדיין לא גודל. מזמן שברת הרבה אחוזונים ואני לא יודעת מה לעשות, אבל נאמנה לעקרונות (כן, אני יודעת היום, שהשיעור הוא לבדוק את העקרונות ולהתאים אותם לילד ולא להורה). פניתי לרופא המשפחה ודרשתי הפנייה. לשמחתי הוא לא שאל ונתן את ההפניה. אותה מרפאה, שהגענו אליה כשהיית כמעט בן שנה, היא זו שהצילה אותי מהחרדות שלי.
אני מקווה שתהליך הריפוי שלי יאפשר גם לך לעבור תהליך ריפוי ולצמוח
ילד יקר, ילד מופלא שלי, היום אני יודעת שהפסקת לגדול כקריאת מצוקה, כחלק מהשיעור שלי ושלך, שהזמן שלך הוא אחר. אבל אז, כל מה שהיה קשור בבריאות שלך, מוטט אותי רגשית ולא יכולתי לראות. רק כשהיית בן שנה, נכנסת לגן, התחלת לאכול חלבונים (כן, גם חלב, והרבה בהוראת התזונאית), היית במעקב ועשינו לך את כל הבדיקות האפשריות. רק אז יכולתי להכניס לחיים שלי קצת פרופורציות ולראות את הדברים אחרת.
והנה, גם עכשיו, בעצם כתיבת שורות אלו אני מתפרקת מהזיכרונות, מרגשי האשם ומביקורת עצמית, על שלא הייתי שם. לא עבורך וגם לא עבורי.
אני לא יודעת אם אי פעם תשלים את הפער הזה שפתחת, אני לא יודעת אם לא נצטרך מתישהו לדקור אותך בהורמון גדילה, או שנאפשר לך להתפתח "טבעי". אני באמת לא יודעת. אני כן מקווה, שתהליך הריפוי שלי, יאפשר לך לעבור תהליך ריפוי בתוכך ולצמוח את השניים-שלושה סנטימטרים שחסרים לך.
אוהבת.
אמא
כתבה: אמא בעילום שם.
*
מחפשת ליווי רגשי אחרי לידה?
בריאותו של התינוק או התינוקת יכולים לעורר אשמה, ספקות עצמיות, ביקורת ודאגות, היכולים לפגוע ברווחה הנפשית ובביטחון ההורי. ליווי רגשי הוא תהליך המותאם באופן ייחודי לנשים אחרי לידה במטרה לעזור להן להתמודד עם האתגרים הרגשיים דרך חמלה, קבלה, הפחתת שיפוטיות והגדלת הביטחון ההורי. כאן הפרטים למי התהליך מתאים במיוחד. אפשר לשלוח לי הודעה לווטסאפ, לימור.
**
אולי יעניין אותך לקרוא:
הבת שלי לא עלתה במשקל ומצאתי לבד מה הפיתרון / קרן בן יאיר לינצ'בסקי
**
גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.