כנס גניקולוגיה ללא נוכחות נשים. הסוף ?

מאת : לימור לוי אוסמי

8 בינואר 2012 | 8 תגובות

האם ייתכן שהכנס השנה יהא הכנס האחרון של מכון פוע"ה המתקיים ללא נוכחות של נשים מרצות ?

מתוך קוראות לשינוי

שבוע שעבר נודע לי כי עומד להתקיים  ב 11.01.2012 (יום ד' הקרוב) כנס גניקולוגיה והלכה מטעם מכון פוע"ה ושנשים אינן רשאיות להרצות בו מטעמי 'צניעות'.

הייתי צריכה לקרוא שוב ושוב את הרשומה של לילי בן עמי כדי להבין שאכן, מכון פוע"ה, מכון משפיע ומרכזי המייעץ לזוגות בבעיות פוריות וגניקולוגיה, מבקש באופן מפורש ממרצות שלא להופיע בכנס כדי לשאת דברים, מטעמי 'צניעות'.

ההסבר שלהם לבחירה זו ניתן בדף הפייסבוק שלהם בלשון זו: "…כידוע המכון עוסק בנושאים שהצנעה יפה להם וכן משרת את כל החוגים בארץ ובעולם , על כן המכון לקח על עצמו להתאים את שרותיו לכל החוגים ועל כן נשים לא מופיעות בפני גברים בכנס. זאת ועוד מאחר ומדובר בנושאים שהצנעה יפה להם לא יתכן שנשים ידברו על כך בפני גברים…"

כשקראתי את הדברים הדם עלה לי לראש וכתבתי את הרשומה הזאת שבה העליתי את השאלות הבאות:

"כיצד קורה כל פעם מחדש שסילוק של נשים מהמרחב הציבורי, התנגדות להבעת דעה נשית, התנגדות לנוכחות נשים בשיח רפואי מקצועי נחשב, נעשה בכסות ההלכה ?

מדוע כשגברים מדברים על גופה של האישה זה נחשב צנוע ואילו כאשר נשים מצטרפות לדיון השיחה כבר איננה צנועה ?

כיצד תתפתח הקידמה ובריאותן של הנשים אם הן מודרות משיח על גופן שלהן ?

האם גברים מבינים טוב יותר מאיתנו את בריאותנו וצרכינו ?"

הרגשתי שרבות מהתחושות שלנו כנשים, תחושות שאתן מבטאות יום יום כאן באתר, הן תוצאה של השיח הזה, שיח שמדיר את הנשים מהדיון הציבורי על גופן, שיח שמדבר על הגוף הנשי כאובייקט, כחפץ, כ"משהו" שיש לפעול עליו ולא נותן כלל מקום לקול הנשי, לקול שלנו, להישמע. הרי אנחנו כותבות כל יום על מה שאנחנו עוברות בתהליכי הפוריות, באובדן הריון, בבחירות בזמן ההריון, בלידה ובאמהות. אנחנו כותבות כיצד אנו מרגישות שבממסד הרפואי לא ממש מבינים אותנו ומתייחסים אלינו כאל אובייקט שלא אנחנו אחראיות לו. והנה, הכנס הזה משקף את כל אלה- בחירה של מכון מרכזי וחשוב לקיים שיח על גופנו ללא השמעה של הקול הנשי, הקול שלנו.

כעסתי, התעצבתי, התעצבנתי, מחיתי וכתבתי לכל עבר.

והתוצאות לא איחרו לבוא. לא רק בגללי, כמובן, אלא בגלל נשים וגברים נוספים שהרגישו שזה לא הגיוני, שזה פשוט לא הגיוני לקיים כנס גניקולוגיה במתכונת הזאת. שבעה מרצים רופאים כבר ביטלו את השתתפותם, כי נודע להם שמארגני הכנס לא מרשים לנשים להרצות.

שמחתי, המחאה עובדת. המשכתי לעסוק בשלי.

ואז הגיעה אליי תגובה פרטית מאישה יקרה שקוראת באתר בקביעות. וכך היא כתבה:

 "..אני משתתפת בכנסים של מכון פוע"ה כבר ארבע שנים. לומדת המון. לא מתה על הגישה שלהם בכמה נושאים (אמצעי מניעה, לידות בית ועוד קצת) אבל הם עושים עבודה סופר חשובה. הם העלו מאוד את המודעות לבדיקות בהריון בציבור הדתי והחרדי, הפכו את אופציית הIVF נגישה להמון זוגות דתיים וחרדיים, מצאו פתרונות הלכתיים לסוגיות סבוכות באמת ועוד.

נכון, נשים לא מדברות בכנס. נכון, זה לא צריך להיות ככה. אבל, זה מכון שמדבר בעיקר לציבור החרדי, אם נשים תדברנה- הם לא יגיעו לכנס. הם חושבים שזה מה שההלכה דורשת מהם. ואז, יצא מצב מעולה ממש שהכנס יהיה פתוח בפני נשים דוברות אבל הקהל שאליו הוא מיועד לא יגיע, לא יתעדכן ויישאר בבורותו. זה נראה לכם יותר טוב?

אני, כאשה דתיה, חושבת שאין בעיה שאשה תרצה בפני גברים. אני חושבת שהדרת הנשים הזו והבלגן שעשו ממנה יצא מכל פרופורציה. מכון פוע"ה מקיים כנסים כבר שנים במתכונת הזו. זה לא משהו חדש וזה לא תגלית מפתיעה.

המהלך שלכם יוביל, במקרה הטוב לפיצול הכנס לשניים: כנס לציבור הרחב, בו יופיעו נשים ורופאים וכנס לציבור החרדי, בו יופיעו רק הרבנים, כי עכשיו, בזכותכם, הרופאים כבר לא רוצים להופיע בו. עצוב לי. אשמח אם תתייחסי.."

 

תגובתה הובילה אותי לחשיבה.

נכון, יש אמת בדבריה. המצב באמת ממש מורכב.

מה אני מציעה בעצם ? לפסול את הכנס ? לא לקיים אותו יותר ? הייתי צריכה לחשוב קצת והתקשרתי ללילי בן עמי, יו"ר מתפקדות-הלובי לשוויון בין המינים, בו אני חברה (ממליצה להצטרף לכל מי שרוצה להשפיע בזירה הפוליטית) כדי לשמוע את דעתה. דנו ביחד בנושא הזה על מורכבותו.

מצד אחד, שתינו שותפות לתחושה שזהו מצב אבסורד שנשים אינן יכולות להרצות בפני גברים ורבנים על נושאי גניקולוגיה ולשתינו קשה להאמין שיש בזה דבר או חצי דבר עם ההלכה. מצד שני, שתינו מבינות שזה המצב עכשיו, שיש ציבור חרדי שמאמין שלא צנוע שאישה תרצה בפני רב בנושא זה, ואנחנו לא נשנה את המצב מהיום למחר, ואנו מבינות שראוי שציבור זה יהא חשוף למידע בנושא גניקולוגיה והלכה. אז מה הפיתרון ?

תוך כדי שיחה לילי העלתה את האפשרות לקיים כנס יוקרתי מקביל שבו נשים תרצנה ואני העליתי את האפשרות לקיים כנס במתכונת של מושבים מקבילים, שבהן תוכלנה נשים להרצות בחדרים נפרדים.

החלטתי להפיץ את המידע הזה הלאה וכתבתי קודם כל לרב מנחם בורשטיין, ראש מכון פוע"ה. חשבתי שאולי הרעיון הזה לא עלה בידיהם ויכול לעזור להם לקיים את הכנס במתכונת פלורליסטית, המאפשרת  לנשים להרצות, אך גם מתחשבת ברבנים החרדים. בליבי אמרתי לעצמי: "אם הם לא מקבלים את ההצעה הזאת, סימן שהם סתם שוביניסטים".

זה נוסח המכתב שכתבתי לו:

"לכבוד כבוד הרב מנחם בורשטיין,

קראתי את תגובתך בעניין וקשב רב וברצוני להעלות פתרון פשוט וישים לעניות דעתי, המתחשב בציבור החרדי תוך מתן כבוד ואפשור לנשים מומחיות בתחומן להרצות.

הצעתי היא לקיים את הכנס המכובד במתכונת של מושבים מקבילים, כמקובל בכנסים גדולים ומובילים בתחומם, כאשר כל מושב מתקיים בחדר נפרד. מתכונת זו תאפשר לנשים להרצות במושבים מסוימים והן תאפשר לציבור החרדי לשמוע הרצאות המתקיימות במושבים מקבילים, ללא פגיעה ברגשותיהם.

אני מעריכה ומכבדת מאוד את פועלכם הרב ויודעת כי אתם לעזר רב לנשים וזוגות רבים.

מתוך כך, אני בטוחה שברצונכם להיטיב ולכבד נשים באשר הן ולקיים את הכנס ברוח זו.

הפתרון שהוצע הוא פתרון מכבד ופלורליסטי לכל באי ובאות הכנס ואני מאמינה כי הוא ניתן ליישום כבר בכנס הקרוב, תוך היערכות מתאימה.

אני מאמינה שממקום של הבנה, הקשבה הדדית וכבוד, ניתן תמיד למצוא פתרון, במידה ויש אמונה בשוויון בין אנשים, כפי שסבורה אני שאתם מאמינים.

אודה לתשובתך

והמשך חשיבה משותפת על יישום הפתרון הלכה למעשה.

בברכה,

לימור לוי אוסמי

נשים מדברות אמהות

חברה במתפקדות- הלובי לשוויון בין המינים "

כתבתי את הצעה זו גם לרופאים המרצים בכנס, כדי שיעלו את ההצעה בפני מכון פוע"ה וחשבתי שסיימתי את עבודתי לעת עתה.

מסתבר שהתבדיתי..

מהפניות שקיבלתי הבנתי כי הצעת הפתרון היא חריגה בנוף. מסתבר שהשיח ששלט היה רק של ביטול הכנס, ללא הצעת פשרה או פתרון כלשהו והצעתי התקבלה בנינוחות מפתיעה. קיבלתי את מספר הטלפון של הדובר של מכון פוע"ה וקיוויתי לטוב.

האם יש סיכוי שמכון פוע"ה ישנה את מתכונת הכנס ?

ביום חמישי בערב דוברת מכון פוע"ה אמרה שתחזור אליי בבוקר שישי.

בבוקר שישי היא אמרה שתחזור אליי בצהרי שישי.

ובצהרי שישי היא אמרה שהיא תחזור אלי במוצ"ש.

היתה לי תחושה לא טובה. האם הייתי כל כך תמימה שהאמנתי שבאמצעות הקשבה, קבלה והידברות אפשר ליצור שינוי ?

במוצאי שבת דוברת מכון פוע"ה התקשרה. בשיחתנו היא גם הביעה את הערכתה על הגישה, על הדרך, על הצעת הפתרון ועל הנימוקים שהעליתי. היא הקשיבה קשב רב והיה נראה שהיא מנסה להניע משהו. בשיחתנו השנייה היא אמרה שהיא רוצה שאדבר עם הרב בורשטיין על הבוקר באופן אישי כדי לבדוק איך אפשר לקדם את העניין וליצור שינוי. בו זמנית היא שלחה אלי מכתב כללי על מה שדיברנו.

כשהעברתי למס' גורמים את המכתב שהיא כתבה לי, אמרו לי: "היא מטייחת אותך, אין שם שום דבר".

יום ראשון הגיע. אין טלפון מהרב.

בארבע אחר הצהריים השיחה הגיעה.

אני מגיעה אל השיחה עם תחושות רבות. מצד אחד, יש בי את הרצון לשנות, מקום שמאמין שזה אפשרי, מקום שיש בו תמימות ואמונה גדולה. מצד שני, יש בי מקום שמרגיש שזה מגרש של גדולים ממני, שאין לי כרגע כלים לשפוט האם אומרים לי דבר אמת או שקר, שחושש שלא ניתן לחולל שינוי במקום שדעותיו כל כך שונות משלי.

השיחה התחילה ונמשכה 45 דקות.

השיחה התנהלה בנינוחות ויצאתי ממנה עם המון שאלות והבנה שהנושא באמת מורכב. איך אפשר ליצור שינוי בתוך ציבור שמאמין בדברים כל כך אחרים ממה שאני מאמינה בו ? על מכון פוע"ה ליצור שינוי ולרתום רבנים חרדים לפתיחות שאינם רגילים בה. האם הם מסוגלים לעשות זאת ? האם הם מוכנים לעשות זאת ? מצד אחד, נשמע שיש מקום שפתוח לשינוי ומבין שהשינוי הכרחי. מצד שני, נשמעת שם גם הרבה הססנות וקושי.

שאלתי את הרב: האם אפשר לצאת מהשיחה הזאת עם משהו קונקרטי ? האם את הכנס הבא אתם מתכוונים להעביר במתכונת אחרת ?

הוא השיב שהוא לא יכול להתחייב למשהו כזה מבלי להתייעץ עם מספר רבנים, אך הוא יכול להגיד שהוא ייעשה כל מאמץ לבחון אפשרויות שבכנס הבא תהיה האפשרות לשמוע הרצאות של נשים בחדרים אחרים.

נותרתי לא מסופקת. שאלתי אותו: זהו ? אין משהו שאתה יכול להגיד כבר עכשיו, לצאת איתו החוצה ?

הוא השיב: את לא יודעת כמה הדבר הזה שאני אומר לך עכשיו הוא גדול, הישג גדול. את יכולה לזקוף לעצמך הישג ענק.

עניתי לו: אני אזקוף את ההישג רק כאשר הכנס הבא יתקיים במתכונת אחרת.

היינו שותפים לדעה ששנינו מקווים שכך אכן יהיה.

זה המכתב הרשמי שהם הסכימו להוציא:

מוצ"ש י"ב טבת התשע"ב

לכבוד

גב' לימור לוי אוסמי

פורום נשים מדברות אמהות

שלום רב,

אני מודה לך על פנייתך הישירה למכון פוע"ה.

בהמשך לשיחותינו הטלפוניות, העברתי לרב מנחם בורשטין, ראש מכון פוע"ה את הצעתך בעניין אפשרות לאולם אלטרנטיבי בכנס השנתי של המכון. הרב בהחלט יעלה את הדברים בהקדם בפגישותיו עם הרבנים הן של מעצבי עבודת המכון והן של רבנים בציבור החרדי לגווניו.

אנו במכון פוע"ה שמחים ומברכים שאת הסנונית הראשונה שמתקשרת עם המכון לא דרך אמצעי התקשורת, אלא כמקובל בעולם היהודי של הידברות ישירה ועל כך תבורכי.

כפי שהבהרתי בשיחתנו, המכון חשב גם בשנים קודמות על העניין, לא רק מהסיבה של נשים שירצו אלא גם מסיבות אחרות, אך המגבלה הייתה התנגדות מספר פוסקים ותקציבית. בעקבות ההידברות עמך חשבנו גם על דרכים אחרות לגרום לכך שנשים ירצו באופן נפרד. אנו תקווה שנוכל ליישמן, אך כאמור נבדוק אותן לעומק.

יצוין, כי כל הישגיו הגדולים של מכון פוע"ה הגיעו תמיד בהידברות ובשמיעה הדדית ולא דרך התקשורת.

אנו מדגישים, כי כל מי מכיר את מכון פוע"ה יודע את הזכות הגדולה שיש למכון בהעלאת מעמדה של האישה בציבור הדתי והחרדי. לדוגמה: רוב הקורסים של המכון מיועדים לנשים בלבד.

נשמח להיפגש עמך כדי לקדם את הצעתך ולהפכה למעשית.

בברכת שבוע טוב ומבורך,

שרי בן לולו, דוברת המכון

אם הגעתן עד לכאן ויש לכן רעיונות להידברות, לקידום השינוי, אשמח מאוד לשמוע.

שלכן,

לימור

** אל הבלוג שלי

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

8 תגובות ל- “כנס גניקולוגיה ללא נוכחות נשים. הסוף ?”

  1. וואו, לימור, כל הכבוד!!!
    אני ממש מתפעלת מהדרך בה את פועלת. מהישירות, מחוסר הפחד, מתוך אמונה אמיתי (כך זה נראה) שאת יכולה לשנות. זה מדהים בעיניי!!
    כל הכבוד!!!

    מלאכי דולה
    דולה – תומכת לידה
    מדריכת הכנה ללידה
    דולה לאחר לידה
    מטפלת בשמנים ופרחי באך
    משווקת אלופירסט
    נייד 050-8391389
    http://malachydoula.co.il/
    mailto:maldoula2@gmail.com

  2. בן טל-שחר הגיב:

    כל הכבוד!
    קצת נשימה והקלה חוויתי… תודה 🙂

  3. אביבית הגיב:

    לימור אהובה ויקרה , כל הכבוד לך את צודקת בהחלט, הזוי שנשים לא השתתפו בכנס…בזכות אנשים כמוך העולם יהיה טוב יותר, וכך ניתן לשנות הרבה נושאים ולפעול נכון.

    אני איתך
    ייש כוח.

    🙂

  4. רותי פויכטונגר הגיב:

    לימור יקרה, תבורכי על המאמץ להידברות והלואי שהוא אכן יישא פרי

  5. לימור היקרה,
    אני בטוחה שבזכות אנשים כמוך מעמך האישה בישראל יהיה מעמד ראוי יותר.
    יישר כוח!
    נירית גלר ג'מילי
    קידום אמהות במציאת עבודה

  6. הילה גלסר הגיב:

    לימורי,באמת ישר כוח !לרוב כשאני פוגשת סוג כזה של מורכבות אני חשה יאוש וניוון פנימי .הצלחת לצאת מהמעגל הזה ולשחק במגרש של הגדולים שבו נדמה שהחוקים ברורים כל כך עד שאנו נעמדות מול מה שברור לאחד אבל סתום לנו!!!
    ביטאת בעצם מה שאני חשה בכל כך הרבה פינות וחללים בעולמות שבו אני חיה כאישה כשחקנית אמא!
    שיחקת אותה הלוואי ותמשיכי.
    מחזקת אותך מאוד!

  7. Navanath הגיב:

    This posnitg knocked my socks off

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

3 ימים לפני ניתוח קיסרי

מאת : ilym

11 בפברואר 20113 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

משם ההערכות רק גדלו עוד ועוד והנושא נסגר סופית- אין לידה רגילה, קיסרי.

אז, נכון ! אלפי נשים עושות את זה, ונכון! זה לא סוף העולם…אבל אתה הרי יודע כמה אמא מפחדת ממחטים..ופה, טוב מיותר לספר שזה קצת יותר רציני מבדיקת דם…כל כך הרבה דמעות הזלתי, כל כך הרבה מחשבות עברו לי בראש, לא הבנתי איך מההריון הכי נפלא ותקין בעולם הגענו למצב שבכלל לא מדברים איתי על לידה רגילה אלא על קיסרי. כל כך כאב לי שהתכוננו ועשינו הכל להיות מוכנים ללידה ובסוף בכלל לא תהיה לנו הזדמנות אפילו לנסות ליישם כל מה שלמדנו.

מזל טוב לי! תינוקי בן שנה!

מאת : הכי אמיתית

10 ביולי 20116 תגובות

מתוך לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

אני לא מאמינה שעברה שנה…

אני יודעת שזה נשמע הדבר הכי קלישאתי לומר, אבל אני באמת לא מאמינה,

וזה לאו דוקא מהמקום המחוייך והרומנטי של אם מרי- פופינסית שמתרפקת על ימי האימהות הראשונים….

זה בא ממקום שיש בו (היום….) כיף עם האימהות, ויש בו הנאה מהילד, ויש בו את ההרגשה שהוא באמת באמת ה- אוצר שלי,

ואת הידיעה שהוא הכי הכי הכי שבעולם….:)

(איזה כיףףףף שהגעתי למקום שאני אומרת את הדברים הללו….)

כשסיפור הלידה נשמע רגיל, אבל התחושה שלך אחרת- חלק ג'

מאת : קרן פרידמן גדסי

27 בדצמבר 20103 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

כשמאיה הגיעה אליי, נראה היה שהקושי טמון בעובדה שהלידה הסתיימה בניתוח קיסרי, והיא כואבת את העובדה שהיא לא ילדה לידה רגילה.

אבל כשעבדנו עם הסיפור, החסר העצום שהופיע נגע למשהו אחר: לרגע שבו שלפו את התינוק מתוכה, והיא הרגישה שאין לה תינוק בתוך הגוף אבל גם אין לה תינוק על הגוף.

הכאב נכח בתחושה של הגוף שהתרוקן מבפנים ומחכה להתמלא שוב עם תחושת התינוק עליו, הידיים שמחפשות את מה לחבק, השתוללות של ההתרגשות, ציפייה ואהבה שמחפשות נואשות לאן לפנות .