כשאת לא יכולה להוציא כסף על עצמך

מאת : עטרת ליפשיץ

1 בינואר 2012 | 24 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

זה לא קורה ביום אחד וגם לא תמיד יש סימנים מקדימים שיזהירו אותך שאת עומדת בפני מלכודת. פעמים רבות זה מתחיל רק  אחרי הנישואין, שאז המרכיב הכלכלי הופך להיות משותף.

לכסף יש ערך רגשי וסמלי רב מאוד. צורת הניהול הכספי במשפחה יכולה להצביע על דרגת האמון בין בני הזוג משום שבן הזוג המרוויח יותר כסף לא פעם גם יהיה זה  שמחליט איך להוציא אותו.

את עשויה למצוא את עצמך בתקופות שאינך עובדת, מרגישה כי לא מגיע לך להוציא כסף על עצמך. למרות שאולי קיבלתם החלטה משותפת שכדאי כי תהיי בשלב הזה  עם הילדים בבית ואת משקיעה את רוב זמנך והאנרגיות שלך בגידול שלהם, יתכן כי את עדין מרגישה כי בן זוגך עובד קשה ויש לעזור לו בשל מאמציו הרבים.

לא פעם את מגיעה למצב כי אינך משקיעה בעצמך לא רק בזמן, אלא גם בכסף. מעדיפה לשלול מעצמך דברים שמצריכים הוצאה כלכלית שקשורה רק אלייך ואת מוצאת את עצמך מתייעצת עם בן זוגך ואולי בעצם מבקשת רשות על כל הוצאה שקשורה בך ואיננה קשורה לבית או לילדים.

כסף הוא הרבה יותר מאשר אמצעי רכישה והחלפת סחורות, הוא יכול לסמל יכולת וחופש. הוא יכול גם לייצג את מידת האהבה, משום שמתן ומניעת כסף מקבילים להענקת ומניעת חיבה. לעיתים תכופות אנו שומעות משפטים כמו: "הוא מבזבז עלי המון כסף, וזה מראה עד כמה הוא אוהב אותי".  אנשים רבים חושבים שמידת האהבה כלפיהם נמדדת על פי כמות הכסף שמוציאים עליהם.

מאחר והכסף יכול להיות תחום טעון ברגשות רבים יש נטייה לשמור על סודיות בעניין. למעשה, לעיתים קרובות אנשים נרתעים מדיון בבעיותיהם הפיננסיות ולרבים מאיתנו קשה לבטא את קשיינו הכספיים ולקבל תגובה וסיוע בנושא.

 כשכל הסודיות הזו נשמרת ובעודנו חיות בחברה שבה גברים רבים מחזיקים בעמדה המסורתית ומאמינים כי העובדה שהם מפרנסים מקנה להם את האפשרות להיות הבוס בבית, מאוד קשה להבין האם את נתונה למערכת יחסים שבה יש שליטה/ אלימות כלכלית.

ההבחנה הזו אפשרית כאשר בוחנים את מידת ההתעללות הנפשית המתלווה לאמירה הזו:

"הוא היה זה שניהל את הצד הפיננסי של החיים. הייתי צריכה להעלות כל דבר בפניו. אם רציתי לקנות בגד, הייתי צריכה לקבל ממנו רשות. הייתי חייבת לספר לו איפה אני מתכוונת לקנות אותו, כמה הוא עולה, ולהראות לו את החשבון אחרי הקניה".

"פעם, כשקניתי מספר דברים פחדתי מהתקף זעם מצידו, אבל הוא לא אמר כלום. סתם חייך. הייתי לגמרי מופתעת. יומיים אחר כך קניתי רצועה חדשה לכלב שלנו, והוא התפרץ עליי. אף פעם לא ידעתי למה לחכות".

 "הייתי אשת קריירה בעבר, אבל כשהתחתנתי, בעלי לחץ עלי שאפסיק לעבוד. נכנעתי לרצונו. הכל היה כשורה במשך שישה חודשים, אך מהר מאוד תפסתי שאין לי גישה לכל מקור כספי. כל הכסף נכנס לחשבון נפרד שאין לי זכות חתימה בו. הוא משלם את ההוצאות ולי אין בכיס אפילו 20 שקלים".

התגובות הבלתי צפויות, השליטה המוחלטת במה יירכש מתי ובכמה. המידור וחוסר נתינת הגישה לחשבונות, ולהתנהלות הכלכלית בבית, הפחד שלך להוציא כסף. הצמצום ההולך ומתמשך בהוצאותייך כיוון שאת חוששת מהתגובה שלו, הם סימנים שמהווים עבורך תמרורי אזהרה שעליהם יש לתת את הדעת.

הצורך בשליטה הכלכלית יכול להתבטא גם בבתים בהם האישה היא המפרנסת ושם השליטה הכלכלית איננה נובעת מהיכולת שלו לפרנס, אלא מיכולתו לתפעל את בת זוגו.

במקרים כאלו ניתן לראות מצבים בהם את עובדת ומפרנסת את הבית, אך מעבירה את כל הכסף לשליטה שלו. הוא יחליט מה יעשה בכסף שאת מביאה. יתכן כי הוא משקר ללא נקיפות מצפון, הוא מסוגל להגיד שהוא שילם חשבון , כשבעצם לא שילם אותו, או לבזבז כסף בלי חשבון, למרות שאין לכם כל דרך לשלם עבור הרכישות שלו. את עלולה למצוא את עצמך נכנסת לחובות שאינך יכולה לעמוד בהם.

במקרים כאלה לא פעם התנגדות שלך להוציא כסף עלולה להתקבל במילות גנאי מצידו או בהתפרצויות על חוסר האמון שאת נותנת בו. "היא כמו כל הנשים: הן אוהבות אותך כשהכל בסדר, אבל אם יש לך קשיים, הן מתנהגות כלפיך כאילו אתה ילד".

הנושא הכלכלי בדרך כלל הופך לנושא מאוד רגיש בבית ומרכז לתוכו רגשות עזים, שעלולים להביא למצבים של כעס ותסכול. כשאת מתבוננת על ההתנהלות הכלכלית שלך בבית, שאלי את עצמך:

האם את מרגישה חופשיה לקנות לעצמך מה שאת רוצה? (כמובן במסגרת התקציב שלך)

האם את מבקשת רשות על כל דבר שאת רוצה לרכוש לעצמך?

האם את חוששת מהתגובה שלו כשאת באה להתייעץ בנושא כלכלי שקשור רק אלייך או מצפה לתגובה שלילית בדרך כלל?

ההתנהלות הכלכלית במשפחה הוא עניין זוגי משותף, שטוב היה אם היית מעורבת בו. כשאינך שותפה ואינך יודעת, את מצמצמת את עולמך הכלכלי והופכת תלויה באופן מוחלט בבן זוגך. לא תמיד זה מתפתח לשליטה ואלימות, אך בתנאים מסוימים זה מהווה קרש קפיצה למקומות הללו. המושג אלימות כלכלית נתפס היום כאלימות לא פחותה מאלימות פיסית או נפשית וכמוה היא ברת שינוי.

ככל שאת הופכת מודעת ומעורבת יותר, ככל שאת מתחזקת ומאמינה בעצמך כי מגיע לך להיות חלק בלתי נפרד מההתנהלות הכלכלית וכי יש לך זכויות לא פחותות מאשר לבן זוגך גם אם החלטתם יחד כי כעט אינך עובדת, כך היכולת להיות תלויה ונשלטת הופכת קטנה ומצומצמת יותר, ותחושת השליטה שלך בחייך הופכת גדולה ובטוחה יותר וכך גם תחושת החופש שלך.

מזמינה אתכן לשתף בתחושות שכסף וההתנהלות הכלכלית בבית מעלה אצלכן.

עטרת

 

עטרת סנפיר- ליפשיץ, M.A לימודי מגדר, מכללת לסלי, מלווה ומקדמת נשים בתהליכי שינוי והתפתחות אישית. מנחה מעגלי העצמה לנשים. מלווה נשים נפגעות אלימות לעצמאות והשתלבות במעגל העבודה- עמותת ל.א  http://www.women-way.co.il/   050-8915537

 ** לבלוג של עטרת- דרך משלך- לגלות, לבחור, להרגיש

 

עוד כתיבה בנושא:

זוגיות ואונס/ רות רזניק

אלימות במשפחה: ליצור לעצמך ולילדייך חיים חדשים/ עטרת לפשיץ

איך את יכולה לזהות שאת בזוגיות שמחלישה אותך?/ עטרת ליפשיץ

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

נושאים קשורים :

24 תגובות ל- “כשאת לא יכולה להוציא כסף על עצמך”

  1. עטרת,
    פוסט חשוב ומעורר!
    אני לגמרי מסכימה שכסף זו אנרגיה שחייבת להיות מטופלת. במיפגש שלי עם נשים, לא פעם הכסף עלה בהקשר של אני רוצה דולה אבל בעלי חושב שזה בזבוז כסף…או אני מרגישה לא נוח עם כל טיפולי הפוריות, לא רק שזה לא מצליח אני גם מבזבזת את הכסף! יש דברים שאנחנו צריכות לשאול את עצמינו, ללא קשר לבן זוג שלנו, כלומר גם עוד לפני החצונה/ מעכת היחסים כניראה שהיה לנו עיניין עם כסף ובתוך הזוגיות המשכנו והעצמנו את זה , כלומר בחרנו לקחת צד שאנחנו כניראה מכירות עוד קודם.
    תודה ,
    הילה

    • הילה תודה על התגובה,

      את צודקת ההתנהלות שלנו מול כסף בהחלט קשורה למה שהבאנו איתנו עוד לפני החתונה, ובכלל זה קשור לדרך שבה עדיין נשים רבות מחונכות, המסרים שמועברים במילים ולא במילים לגבי כסף- שהם בדרך כלל שליליים. המסרים שמועברים לנערות וילדות בבית בנושא הזה.

      עדיין מרבית הנשים מגיעות למערכת זוגית כאשר הן מחזיקות בדיעה אם במודע ואם לא שבן הזוג "ידאג" גם להן. האהבה היא שתגרום לכך שבן הזוג ידאג להן בכל תחום. האישה כביכול אחראית על מערכת היחסים הגבר על הכלכלה. (כן זו תפיסה מאוד מיושנת אבל לצערנו מאוד רווחת עדיין).
      יש עדיין רבות מאיתנו שחונכו על הדגל של "תמצאי לך גבר עשיר שידאג לך".

      התפיסה הזו אף מחוזקת מאוד על ידי המדינה בכך שגברים מרוויחים יותר במשרות דומות, בכך שכל אמא כמעט עומדת מול הפחד שיפטרו אותה או שלא יקבלו אותה לעבודה כיוון שיש לה ילדים. לא שמעתי גבר שיש לו ילדים ושאלו אותו בראיון עבודה: "איך תגיע לעבודה?". וגם עוד לא שמעתי גבר ששואלים אותו איזה אבא אתה? אם הוא מגיע כל ערב בשמונה הביתה כשהילדים כבר במיטות.

      נשים מתמודדות עם הרבה שאלות ומתחים חברתיים אל מול הסוגיות של עבודה מול משפחה, והן מבחינה חברתית אחראיות על הצד הנפשי ועל מערכות היחסים בבית.

      מתח נוסף הוא הסוגיה שלהביא כסף הביתה הוא תחום הרבה יותר מתוגמל מהורות. ואשה, אם היא רוצה להצליח כלכלית היא יכולה אבל אחרי שהיא מצליחה להחזיק את הבית- גבר לא מתמודד עם העניינים הללו כמעט בכלל.

      ולכן, הדרך שבה מתנהלת הכלכלה בבית היא קשורה מאוד לדרך שבה אנו תופסות את הזוגיות שלנו. ואני מדברת קודם כל על נשים כיוון שאני מאמינה שמי שעושה שינוי זה מי שמרגיש לא טוב ולא נעים במקום שהוא נמצא. (זה נכון שיש גם גברים שלא נוח להם שם אבל עדין רוב נשים בלתי מעורער).

      כניסה לזוגיות, ובמיוחד להורות מצריכה מאיתנו קצת יותר בגרות מלהתאהב וזהו. זה מצריך מאיתנו ליישר קווים עם בן הזוג שלנו, לגבי תפיסות העולם שלנו, לגבי שיתוף הפעולה שלנו לגבי ילדים. לגבי המשקל הערכי שאנו נותנים בבית לכסף אל מול ההורות וכן הלאה.

      כשנשים תבחרנה לראות את הזוגיות כשותפות, הן תוכלנה להוביל את הזוגיות שלהן למקומות אחרים לגמרי.
      כשנשים תעמודנה על כך שאבות יהיו שותפים מלאים בגידול הילדים שמה לעשות הם גם שלהם, לא לעזור להן אלא להיות שותפים מלאים בזמן באנרגיה,
      הן תמצאנה יותר פניות נפשית לפתח את עצמן כלכלית, ומשם תרגשנה חזקות יותר לדרוש לעצמן את מה שהן זקוקות לו. כן יש פשרות יש דברים שצריך לדון עליהם ולהגיע לעמק השווה מה כדאי להוציא ומה לא,אבל הפער הזה שאת לא יכולה להוציא כלום על עצמך כי לא נעים לך למרות שאת משקיעה שעות בגידול ילדים, מוותרת לעיתים על עצמך, על קידום של עצמך ועל העצמאות שלך – הפער הזה יצטמצם.

      כשאת יותר חזקה עם עצמך, כשאת יותר מגובשת לגבי הדרך שבה את רוצה לחיות קל יותר להעביר את המסרים הלאה אל הזוגיות, אל ההורות, ובאמת זה דורש מאיתנו להתמודד עם תפיסות העולם שהגענו איתן עוד לפני החתונה.
      זו בהחלט דרך אחרת ובוגרת יותר להתבונן על הדרך שלנו לזוגיות.

      • היי עטרת, המון תודה.
        אשמח אם תבחרי לכתוב פוסט נפרד על הנושא הזה של התמודדויות כלכליות במשפחה ועל התחום האפור הזה, שאינו אלימות כלכלית, אבל בהחלט לא חלוקה שיוויונית כלכלית במשפחה.

    • רונית הגיב:

      שלום
      כתרופה לבעיה הזו אני חשבתי עוד לפני החתונה שאני משאירה את החשבון שלי ולא רוצה לאחד חשבונו , כל אחד חי עם התקציב שלוץ
      אני עובדת ומפרנסת את הביזבוזים שלי , והבעל מפרנס את שאר הבייתץ
      כיום אני לא עובדת "בחופשת לידה" ועדיין מרגישה ביטון מלא מול הפחד הזה שלא יהיה לי ממה להיתפרנס , אני מקווה שאני תמיד אוכל להיות במצב הזה ושלא אזדקק לאף אחד
      שבת שלום
      רונית

      • רונית שלום, ותודה על התגובה שלך.

        "התרופה לבעיה" כמו שאת קוראת לה נמצאת אצל כל אחת ואחת מאיתנו בתוכה פנימה. במה שמתאים ונכון לה ואיך היא בוחרת לחיות. זה לא החשבון הנפרד או המשותף אלא הדרך שבה השותפות והזוגיות מתנהלת.

        יש נשים שלהן חשבון נפרד אבל הן עובדות מעט ואין להן כסף לעצמן, ויש כאלה שלא יודעות דבר על המתנהל בחשבונות האחרים בבית ולא פעם מגלות בעיתות משבר שיש להן חובות שהן לא ידעו עליהם. כך שאין תשובה אחת נכונה לכולן.

        התשובה הנכונה היא שלמות עם עצמך ולבחון עם עצמך מה מתאים לך ובהתאמה פתיחות ושותפות זוגית שלעיתים צריך לדרוש אותה, היא לא מגיעה לבד. על ידי כך ניתן לבנות את מה שנכון לך, ואז תחושת הביחד גדולה יותר, תחושת העצמאות גדולה יותר וגם הערך העצמי.

        מאחלת לך ולכולנו להזדקק למשהו ברמה כזו או אחרת כי אחרת כבר עדיף לחיות לבד. גם ככה זוגיות רבת שנים היא לא דבר קל. הזדקקות איננה חולשה, היא יכולה להיות מאוד עוצמתית. היכולת לחלוק עם אדם אחר ולצמוח ביחד. אך על מנת שההזדקקות תהיה כזו על כל אחד מאיתנו להיות קשוב לצרכים של עצמו, לכבד ולהעריך את עצמו, אז החיבור לבן זוג יהיה נכון ושיוויוני יותר.

  2. כמובן שהנושא טעון מאוד. את מתארת מקרים יותר קיצוניים כשברור לגמרי שזה לא בסדר ובאמת חשוב לתת לזה חשיפה. אך ציפיתי לדיון דווקא בתחום האפור יותר למשל כשההחלטה לא לעבוד היא לאו דווקא החלטה משותפת. או כשהקושי הכלכלי מגיע בהתאמה עם לידת התינוק והפוסטפארטום – מה זה עושה לאמא כשדווקא עכשיו היא לא יכולה להוציא על עצמה, "לפנק" את עצמה? מה ההשפעה כשיש גישות שונות של בני הזוג לגבי מהי רמת החיים המספקת? מהו סדר העדיפיות הכלכלי? מה השאיפות והיעדים?
    התחושה של המצאות ב"שפע" או "חסר" היא מאוד סובייקיבית וגם מאוד מושפעת מתרבות הצריכה האופיינית לנו, שגורמת לנו לרכוש דברים שלא באמת נחוצים ולעבוד שעות נוספות כדי לממן אותם או, לא להרשות לעצמינו לא לעבוד… בקיצור, טעון וסבוך…

    • שלומית, אני איתך, זה באמת טעון וסבוך ובעיקר זה דורש מכל אחת מאיתנו להתמודד קודם כל עם הרגשות ותפיסות העולם שלנו פנימה לפני שאנו באות להתמודד עם בן הזוג.

      מה שקורה היום בדרך כלל הוא שאנו נמצאות בזוגיות עם משהו, האהבה פורחת כל אחד יש לו את העצמאות שלו הזמן והאנרגיה גם עבור עצמו, אך כשמגיעה החתונה ואחר כך הילדים פתאום תופסות את המקום התפיסות המסורתיות שהחברה עוזרת לנו להכנס ולהתקע לתוכן.

      אנו נכנסות לחתונה ולהורות בלי לשאול יותר מדי שאלות, בלי לגבש לעצמנו מה אנו רוצות. אנחנו חולמות על משהו אבל לא עושות צעד נוסף לדרוש אותו גם מבן הזוג כדי שזה באמת יתאפשר בחיים שלנו. ופתאום אנחנו מוצאות את עצמנו עם כל המטלות. עם הנטיה לעזוב את העבודה או לצמצם שעות כי ממילא בן הזוג מרוויח יותר (שוב משהו חברתי, מדיני), אם הוא עובד אז צריך לתת לו שקט, לא להפריע לו ולאט לאט אנו טובעות לתוך המערבולת של הילדים ומטלות הבית. ואם אנחנו עובדות זו עוד מטלה שצריך להתמודד איתה. איפה הבחירה? נעלמה! עכשיו יש ילדים וצריך להמשיך לנוע.

      לא מעט מאיתנו מגיעות כך למשברים שלנו מתחילות לחשוב מה לא עשינו סדר, ומתחיל התהליך פנימה לבדוק עם עצמנו מה אנחנו רוצות…
      נכון שזה קשור גם לגיל וליכולת שלנו להתמודד עם עצמנו פנימה ,אבל יש דברים שניתן ורצוי לדבר עליהם לפני הכניסה להורות ואפילו לחתונה.

      הם תמיד נמצאים שם הנושאים הגדולים הללו והם נושאים לדיון שכדאי לסכם אותם עד כמה שניתן לפני.כל אחת רצוי היה שתדע מה היא רוצה מהאמהות שלה, כיצד היא רואה את המשפחה שלה? איך היא היתה רוצה לנהל את חייה עם בן הזוג שלה? יש דברים שניתן לדבר עליהם, להגיע לעמק השווה, ליצור בכלל שיח של שותפות.

      יש הרבה דברים שמגלים עם הזמן אבל לבסס מערכת יחסים של שותפות, של שיחה, של אנחנו שני אנשים עם רצונות, עם צרכים, עם צורך בעצמאות, אלה דברים שאפשר עם תהליך נכון של כל אחת ליצור כבר בזוגיות. כשנדע לעשות את זה בזוגיות יהיה לנו יותר קל גם בהורות.

      וכל זה מתקשר כמובן גם לכסף, כי אני לומדת לקבל את עצמי כאדם עם צרכים. אני לומדת לדרוש מבן הזוג שלי. אני לומדת שגם כסף אבל גם גידול הילדים הוא משהו משותף. זה לא שאם הוא מביא כסף יש לו יותר זכויות אבל אני שמשקיעה את כל האנרגיה שלי בגידול ילדים וכמעט לא יכולה להכניס כסף לא מגיע לי כלום…

      אני פוגשת נשים צעירות שכבר בחברות שלהן הן נוטות לוותר על מה שהן רוצות. אפילו אם בוחרים לצאת למקום הן מסכימות תמיד לאן שהוא רוצה העיקר שיהיה מרוצה, סרט- שהוא אוהב.. זה מתחיל משם, ללמוד להביא את עצמי לזוגיות. ללמוד שפעם עושים מה שהוא רוצה ופעם מה שאני, זה מתחיל מזוגיות של גילאים צעירים מאוד ובדרך כלל ממשיך הלאה .

      נכון זה תחום אפור, ונכון הוא דורש מכל אחת מאיתנו לבנות לעצמה את הדרך, לא פעם בניגוד למה שחושבת המשפחה, החברה. זו עבודה פנימית של כל אחת מאיתנו.

  3. נעה גביש הגיב:

    יופי של נושא העלית כאן, חשוב ולדעתי קיים בצורה כזו או אחרת בכל זוגיות שהיא.
    לא מעט לא תמיד מבינות שזוהי סוג של אלימות, יותר נכון לא מתייחסות אל זה כאל סוג של אלימות…אבל זו בהחלט יכולת שליטה בבן\ת הזוג שלוקח זמן עד ששמים לב.

    אנחנו היינו עם חשבונות נפרדים הרבה זמן, לי זה מאוד עזר…ההתנהלות הייתה משותפת לחלוטין אבל כל אחד ניהל חשבון משלו וזה איפשר לנו לדון בדברים ולא קבלת החלטות "י אחד מאיתנו…היום אנחנו עם חשבון אחד ונושא הכסף הוא לא מקור כוח.
    מכירה מאישה מאוד מאוד קרובה אלי שהנושא הכספי היה ועדיין ממש אלימות גלויה…הם עמדו על סף גירושין כשהיא הבינה מה קורה…והיום הם מטפלים בכך..מקווה שיצליחו.

    נושא שחייב להגיע למודעות של כולם, לא רק נשים דרך אגב :))

    • נעה תודה על התגובה שלך, בהחלט הנושא של חשבונות נפרדים עוזר לא מעט פעמים לחלוקה שוויונית יותר אבל כמובן במשפחות בהן גם האישה עובדת.אחרת זה משמש מקור נוח ללא מעט מבני הזוג לא לאפשר לאישה לראות מה קורה אצלו בחשבון. אמנם היא לא יודעת אבל מבחינת המדינה היא אחראית כך שלא מעט נשים מוצאות את עצמן במקרים בהם הן חייבות כסף שהן לא יודעות עליו או לחילופין נאמר להן שאין כסף בחשבון בשעה שהוא מחזיק כספים ועושה בהם כרצונו.

      את מתארת שיש ביניכם שותפות וזה נפלא. השותפות הזו באה מהיכולת שלך לראות את עצמך ואת הצרכים שלך כלא פחות חשובים משל בן הזוג וכך לבסס את מערכת היחסים שותפות. כשיש שותפות יש פשרות, אבל הן באות מתוך דיון וראית הצרכים של שני הצדדים ולא וויתור של צד אחד באופן קבוע.

      אם כך הכל מבוסס על מערכת זוגית שבה יש שותפות וגם על הצורך של כל אחת מאיתנו לבסס את עצמנו באופן אישי מבחינת החוזק הפנימי שלנו האישי וגם הכלכלי. תלות מלאה בבן הזוג לעולם לא תהיה דבר טוב עבור אישה. ודי לנו להביט בסטטיסטיקות של עוני שהמדינה מוציאה מידי פעם הן תמיד מדברות על נשים. הן תמיד נפגעות בהיבט הכלכלי.

      נשים חייבות ללמוד מבסיס החינוך שלהן כי הצורך שלהן להיות עצמאיות כלכלית הוא לטובתן. זה לא מטלה זה משהו רע זה חופש, זה עצמאות. זה היכולת לראות גם את עצמי, ולא לוותר על עצמי.
      כשאת אמא תוכלי לנתב את הדרך שלך המחודשת מתוך מקום של עצמה ולא ממקום של חולשה ולבנות את האיזון כפי שמתאים לך, ולדרוש שיתוף מלא מבן הזוג שלך.

      תודה שהעלית את הנושא הוא חשוב מאוד.

  4. yehav h הגיב:

    הנושא מאד חשוב ושאפו על כך שהרמת את הכפפה ונגעת בו, העלת לדיון נקודה חשובה:
    כסף הוא נושא טעון – רגשית, נושא שעדיין נחשב בטאבו לדבר עליו (אפילו כשמדובר בסקס אנחנו יותר פתוחים), כסף הוא יותר מאמצעי החלפת סחורות,
    התחום הכלכלי הוא מושא התמודדות לכל זוג הבוחר לחיות יחד.
    א ב ל,
    הרגשתי שיש גם משהו מיושן בתפיסה שהצגת.
    נכון שגם היום יש גברים הנוקטים בגישה הפטריאכלית, שחושבים שהם הבוס בבית, שהאישה מבקשת מהם אישור.
    אבל אני נוטה להאמין שרוב הגברים היום הם כבר לא כ"כ מיושנים.

    שאלות יותר רלוונטיות לזוגות הצעירים של היום:
    מה אם הם נוקטים בגישות שונות לגבי חיסכון כלכלי?
    מה אם הוא חושב שבמכוניות שווה להשקיע כסף והיא חושבת שדווקא במוצרים למטבח?
    מה אם הוא/היא מגיעים עם יותר כסף מהבית/משכורת יותר גדולה והצד השני מרגיש ש"לא נעים לו" להוציא את הכסף שהאחר הכניס?
    איך הופכים תפיסה כלכלית לתפיסה זוגית, כמו יתר תחומי החיים בהם זוגות חולקים מעצם היותם זוג (במערכת יחסים תקינה, נקווה)?

    • תודה רבה על התגובה שלך, והלוואי שיכולתי להגיד שאת צודקת שהתפיסה שהצגתי מיושנת.לצערנו מפלס האלימות של גברים אל נשים עולה, לצערנו גברים עדיין מרוויחים יותר כסף במשרות זהות לנשים, לצערנו הרבה גברים בפוליטיקה ומעט נשים, לצערנו עדיין רוב רובם של הזוגות חיים בתפיסות המיושנות הללו. אפילו בשאלה שלך אולי הוא רוצה מכונית והיא רוצה כלים למטבח את מבססת את החלוקה הכל כך מיושנת לדברייך. שימי לב לכך זה בתוכנו ואנחנו אפילו לא שמות לב לזה. זה כל כך עמוק עד שנדמה לנו שאנחנו כבר התגברנו על זה ואני לא מדברת ממקום שיפוטי כולנו באותה סירה. ומה שמתחיל את השינוי הוא הדיון על כך.

      עדיין זוגות לא ממש חולקים זוגיות שיתופית מלאה בא נגיד שרוב הזוגות עדיין מחולקים לפעילויות המסורתיות שהגבר מפרנס והאישה עם הילדים (גם אם היא עובדת). עדיין נשים הן אלה שמתלוננות שאין להן זמן, לא עוזרים להן עם הילדים, שלא נעים להן להוציא כסף על עצמן והרשימה ארוכה מאוד.

      כסף הוא עדין נושא של כוחניות בין בני זוג הוא שליטה הוא חופש ולכן הגבר כמעט אף פעם לא מוותר עליו. יש כאלה שכן, כמו בכל דבר אבל הרוב זה ככה.
      עדיין הנשים הן אלה שתעזובנה מקום עבודה ותסענה אחרי הגבר לשליחות בחול כי שם הוא ירוויח הרבה, בזמן שלהן אין מה לעשות שם. אם גבר נוסע אחרי אישתו תמיד ישאלו אותו מה תעשה שם? ועוד ועוד.

      התפיסה הכלכלית היא חלק מבנית זוגיות שיתופית וישנם זוגות שגם עושים הסכמי ממון לפני חתונה (זה בהקשר של משהו שמביא הרבה כסף מהבית). היא נבנית קודם כל על התפיסה שלי את עצמי לפני הזוגיות ושהיא שווה עבודה והתבוננות בעצמי לפני שנכנסים לזוגיות רצינית.

      היא נבנית מהמקום שכל אחד רואה את עצמו קודם כל כאדם נפרד שיש לו צרכים, צרכים שממשיכים להיראות גם בזוגיות. הם לא יראו אם אני לא אדע לדרוש אותם. זו אחריות שלי. כשיש חילוקי דיעות יש דיון על הנושא, אפשר לדחות דברים. אבל אם משהו ממש חשוב למשהו כדאי לשקול בחיוב. כשכל פעם משהו אחר מוותר לצורך מטרה משותפת ששני בני הזוג רואים בה משהוא גדול יותר הוויתור יותר קל, אבל כשצרכים של צד אחד לא נראים כלל הפיצוץ תמיד יגיע במוקדם או במאוחר.

      מערכת יחסים תקינה, היא לא משהו שהחברה מגדירה, תקין, נעים מפרגן זה מה נעים לי. אני צריכה להרגיש טוב במערכת היחסים שלי וכמובן בן הזוג שלי. אף אחד לא יכול לקבוע מה זה תקין ומה זה לא!!!. זה מה החברה מנסה לקבוע וכך אנו נופלות לאותם מקומות שלא טובים לנו. הפתרון הוא להתחיל לראות את עצמנו וזה לא תמיד קל להתבונן פנימה ולראות מה מתאים לי, מה נכון לי? איך אני רוצה לחיות? איך אני רואה את הזוגיות שלי? …. ומשם לבנות לאט לאט משהו שהוא "תקין" עבורי. נפשית וכלכלית.
      אז יש תחושה של שותפות כי רואים גם אותי, ואני רואה את האחר ושנינו צומחים יחד למקום טוב יותר.

  5. להרשות לעצמי להיות עמדה עבור: להוציא כסף על עצמי,
    מצריך עבודה ובירור מה הן האמונות שלי, ובדרך כלל זה להחליף את האמונה "אני לא מספיק אהובה" או "אני לא מספיק ראויה לאהבה"
    חשוב לעבוד על הנושא, כי זו המורשת החינוכית שאנחנו מעבירים מדור לדור.

    • ישראל תודה רבה על התגובה.
      מסכימה עם כל מילה. ומוסיפה בהקשר של נשים- כסף הוא נושא שנשים שמות עליו את כל העולם הרגשי שלהן. יש לו הרבה משמעויות של טוב ורע. נשים לעיתים מתקשות להחזיק כסף פיזית בידיים כשמדובר בלהוציא על עצמן. הילדים והבית אין בעיה אבל על עצמן, זו כבר שאלה אחרת. כסף הוא לא אהבה לא ולא. אבל נכון, רבות מאיתנו התרגלנו שקונים לנו במקום לתת לנו אהבה. ובעידן של היום הורים רבים נוטים לקנות במקום להיות עם הילדים ולתת את עצמם. אז אם התרגלתי שקונים את האהבה שלי בכסף אני לומדת לשנוא כסף ואני לא רוצה שיהיה ברשותי כי הוא מעורר בי קונוטציות שליליות. ועוד ועוד. זו בהחלט מורשת חינוכית והיה טוב אם ההתבוננות הזו פנימה היתה נעשית לפני הכניסה לזוגיות ובטח לנישואין וילדים. אין ספק שזה היה משנה את פני הדברים מבחינת האפשרות ליצור זוגיות שוויונית ושיתופית יותר למרות החוקים החברתיים שמאוד מקשים על הנושא.

  6. כרמית הגיב:

    בוקר טוב ושבת שלום לכולכן

    אכן עלה פה נושא חשוב מאוד
    אם כי היה מאוד מעניין אותי לשמוע מה אתן חושבות על מצב בו האישה היא זו שמרוויחה יותר כסף.
    ועם מצב שבו האישה היא זו שמנהלת את כל התחום הכלכלי של המשפחה,
    האם גם אז האישה תשלול מעצמה דברים המצריכים כסף?
    והאם השלילה הזו תהיה בגלל "פחד" מהתגובה של הבעל או שמא מין שוטר פנימי שגורם לה להוריד ממנה לטובת המשפחה כולה.

    • כרמית שלום ותודה על השאלה שלך היא מאוד חשובה.

      הביטול העצמי וחוסר היכולת של אישה להוציא על עצמה, כפי שציינתי כבר קודם איננו נובע בהכרח מרמת ההכנסה של האישה. חמור מכך יש נשים נפגעות אלימות רבות מאוד שהן המפרנסות העיקריות בבית, ולמרות זאת השליטה של בן הזוג איננה נובעת בשל ההכנסה הגבוהה יותר שלו אלא בשל יכולתו לנהל ולשלוט בבת זוגו מבחינה נפשית.

      נשים רבות מרוויחות משכורות אפילו גבוהות מזה של בן הזוג ומעבירות את המשכורת לחשבון שלו לניהולו, אינן מאמינות כי הן תדענה איך לנהל את הכסף נכון, שלא יתבזבז וכו'. ויש נשים שמנהלות את התקציב המשפחתי ויודעות היכן נמצא כל שקל ועדיין נמצאות במצב שאינן מוציאות על עצמן דבר. זה מתחיל בשוטר הפנימי הזה שאת מדברת עליו. ויותר מכך בתפיסה שלא מגיע לי להוציא על עצמי. שהצרכים של האחרים בבית חשובים יותר משלי,ותפיסת האושר שלי נמדדת ממדד האושר שלהם כלומר אם אצליח לגרום לילדי, לבן זוגי להיות שמחים, ויהיה להם כל מה שהם רוצים, גם אני אהיה מאושרת.

      במערכות יחסים מסויימות זה מתפתח אחר כך גם לאלימות כלכלית שבה לא רק קיים השוטר הפנימי אלא שגם קיים הפחד מהתגובה שלו, מחוסר שביעות הרצון שלו. מה שגורם לצמצום נוסף של האפשרות שלך לתת לעצמך לעיתים עד שליטה מוחלטת- ושוב זה קורה רבות גם במשפחות שהאישה מרוויחה יותר.

      ההקשבה הפנימית של כל אישה לצרכים שלה איננה נובעת מרמת ההכנסה שלה. אלא מתפיסת העולם שלה לגבי עצמה, לגבי התפקיד של האישה במערכת זוגית,
      ותפיסת העולם שלה לגבי כסף, כל אלה יחד משפיעים על הדרך שבה תתנהל בתחום האישי והכלכלי.

  7. יוליה הגיב:

    אני התחלתי לעבוד רק לפני פחות מחודש, אחרי כמעט 3 שנים בבית ללא פרסנה. מהיום שאיחדנו חשבונות בנק, אני אחראית על ההתנהלות הכלכלית בבית. כמובן שלכל אחד מאיתנו יש גישה לחשבון וכרטיס אשראי וחופש לעשות פעולות ולקנות. בעלי "מרשה" לי כמעט כל דבר שאני רוצה (במסגרת התקציב) ומפרגן מאוד, ובכל זאת, בכל התקופה נמעתי מהוצאות כספיות על עצמי וצמצמתי מאוד את הצרכים שלי וויתרתי על כל המותרות. ולמרות שהיה לי חופש, וכביכול הייתי בשליטה על הכסף (שלא אני הרוחתי)הרגשתי תלויה וחסרת ערך ובלתי שווה ותמיד ביקשתי רשות מבעלי בהוצאות שאינן יומיומיות, כולל בגדים לעצמי וקפה עם חברה, והייתי מאוד מיוסרת לשלם על משהו ביוקר, ביחוד אם זה על על עצמי. וכעת אני משתכרת נורא מעט, רק כדי לכסות את הגן ואת עלויות הנסיעה לעבודה, ואפילו התפקיד אינו ממש מעניין, ושום דבר לא ישאר בכיס – ובכל זאת זה מוסיף מאוד לתחושת הערך העצמי ולתחושת העצמאות שלי

    • יוליה יקרה תודה על המילים שאת כותבת הן פשוט מייצגות נשים רבות, רבות מאוד ואת מצבן במערכת הזוגית שלהן. אני רוצה לעצור אותך לרגע ולשקף לך את מה שכתבת, כי הבעייתיות מתחילה בדיוק מכאן.

      ואלה המילים:

      "בעלי מרשה לי כמעט כל דבר"…
      "צמצמתי את הצרכים שלי, וויתרתי על מותרות"..
      "תמיד ביקשתי רשות בהוצאות שאינן יומיומיות- בגדים לעצמי וקפה עם חברה"
      "עכשיו אני משתכרת.. רק כדי לכסות את הגן ועלויות הנסיעה..

      לפני שכולנו נכנסנו לזוגיות ממי היינו מבקשות רשות?.. כן נכון מההורים שלנו. וכשנכנסנו לזוגיות קיווינו לבנות שותפות עם אדם שהוא פחות או יותר בגילאים שלנו, אם נסיון פחות או יותר זהה לשלנו וכן הלאה, אז למה אנחנו צריכות לבקש רשות? מה הוא יודע יותר ממך? הוא יודע יותר ממך מה נכון לתקציב? הוא יודע יותר ממך מה יתן לך אנרגיות לעבור את היום הבא? הוא יודע יותר ממך מה יאפשר לך לטפל בילדים של שניכם (להזכירך) טוב יותר? למה את צריכה לבקש רשות? הוא גם מבקש רשות כשהוא הולך לשבת לקפה עם חברים בזמן שאת מטפלת בילדים?

      נכנסתם לזוגיות, שניכם לכאורה שווים ואז פתאום יש ילדים. נלקחת החלטה,
      את נשארת עם הילדים, מפסיקה לעבוד או מצמצמת מאוד שעות- באותה שניה הוא מתחזק ואת נחלשת. הוא ממשיך בחייו כרגיל ואת מתחילה לוותר על הצרכים שלך מצמצמת ומצמצמת עד כדי כך שאפילו קפה בבית קפה הופך להוצאה שהיא לא יומיומית. אפילו איזה בגד קטן לעצמך הופך להיות משהו שהוא מותרות. העולם שלך מצטמצם כי את מצמצמת אותו. כי את רואה בזה שהוא עובד, משהו בעל ערך רב בהרבה מהעובדה שאת נשארת לגדל את הילדים במקום מטפלת…

      הוא מבקש ממך רשות כשהוא נשאר בעבודה עוד קצת כי הוא חייב?, או רשות ללכת לעבודה כשילד חולה ומשהו צריך להשאר בבית איתו?.אצל רבות רבות הוא גם זה שיוצא בערב עם חברים ולא מבקש רשות ואולי הוא גם לומד ומתקדם בזמן שאת מבקשת רשות לשתות קפה ומגדלת את הילדים..

      כן בנות, זה בידיים שלנו, אין מה לעשות. זו תפיסת העולם שלנו שמתחילה את הצמצום של העולם שלנו, בכך שאנחנו מרשות בשתיקה חופש מוחלט כי חברתית המפרנס נחשב למשהו שצריך לתגמל אותו וההורה פחות- הוא (היא)סתם בבית.כל כך הרבה נשים שמחליטות להשאר בבית עם הילדים ונשאלות מה הן עושות- עונות כלום. אם אנחנו עונות על זה כלום למה שבן הזוג שחזר עכשיו מיום עבודה מלא, לא יחשוב שסתם ישבנו בבית? ועוד העזנו לשתות קפה עם חברה?

      כך גם רבות מאיתנו מרגישות שאחרי יום עם הילדים אנחנו חייבות להכין לו אוכל וגם לפנק אותו כשהוא חוזר מהעבודה…

      ועכשיו למשפט האחרון שלך. כשאת כבר הולכת לעבוד למה זו את- אנחנו שאחראיות על הגן? מה הבאנו ילד לבד? ככה גם אנחנו מוותרות על עבודה טובה כי לא משתלם לעבוד כי מטפלת או גן כבר עולים יותר..
      הגן הוא חלק מתקציב משפחתי כולל. הוא לא האחריות שלך הבלעדית. ועבודה היא לא רק כסף היא גם הצורך שלך להיות בחברה, הצורך שלך להגשים את עצמך, הצורך שלך בערך עצמי, וביכולת לבנות את חייך לא רק מאיך בן הזוג שלך מרגיש או מה הוא מרשה לך היום. כאן אנחנו מפספסות בגדול.

      כשאנחנו קשובות לצרכים של עצמנו אנחנו מיטיבות עם כל המשפחה שלנו. כשאת מרוצה הילד שלך יהיה יותר מרוצה ובן הזוג שלו לא ימצא אשה שיש לה כאב ראש או חוסר סבלנות אליו בערב. הערך העצמי שלנו נבנה כשאנחנו מקשיבות פנימה ונותנות לעצמנו להאמין שאנחנו שוות, שעבדנו מספיק קשה כדי לזכות בכוס קפה בלי לקבל רשות … וזה מתחיל בנו כל אחת עם העולם הפנימי שלה. עם ההחלטות שלה, עם כמה שהיא מוכנה ולא מוכנה לוותר על עצמה.

      לך יוליה ממליצה מאוד לחפש עבודה שכן תעניק לך משהו מעבר. לא תפקיד שהוא לא מעניין אלא משהו שיתן לך תחושה שבכמה שעות שאת בעבודה קורה לך משהו, את צומחת, מעניין לך, את פוגשת אנשים מעניינים. תחושת הערך העצמי שיעלה תקרין החוצה לכל המשפחה שלך ותעשה רק טוב יותר לכולם.

      בהצלחה

  8. איילה הגיב:

    כשאני עברתי לגור עם בן זוגי ולא עבדתי (כי הוא לא ישראלי ואני ממש עזבתי הכל ועברתי לארץ אחרת) הייתי בבית והלכתי ללימוד השפה והוא היה משאיר לי כסף לעשות את הקניות ומיד שנינו חשנו באי נוחות. חשנו שהסיטואציה לא טבעית ולא בריאה שהוא נותן לי כסף לקניות ואני צריכה לבקש ממנו עוד כשנגמר לי. די מיד עם המעבר הוא הוסיף את השם שלי לחשבון שלו והוציא לי כרטיס כספומט. יש לנו חשבון משותף 9 שנים ושנינו יודעים בדיוק מה יש בו למרות שהוא יותר בקיא בחסכונות שלנו כי אני לא כל כך מבינה בעניינים האלו של ריבית ובנקים. דווקא חשבונות נפרדים גם לא נשמע לי רעיון טוב כשיש משק בית משותף.
    וזה נכון שנשים קונות יותר לילדים ולבית ופחות לעצמן אבל אני מזכירה לעצמי מדי פעם לפנק גם את עצמי (ואני לא מבקשת רשות אבל כן מספרת שאני רוצה לקנות כך וכך או אם זה סכום לא גדול מראה אחרי שקניתי) אף פעם לא חשבתי על אלימות כלכלית וכמה לשליטה כלכלית יש משמעות עד הפוסט הזה. חשוב מאוד.

    • איילה,תודה על התגובה שלך.

      לכסף יש המון משמעויות וכוח גם אם לא תהיה ממש אלימות כלכלית שמתאפיינת במרכיבים ספציפיים. אם לך מרגיש נוח זה בסדר, ויחד עם זאת אני מייעצת לך לשאול את עצמך האם העובדה שאת קובעת שאת לא מבינה בריביות ובבנקים באה לידי בדיקה? האם פעם ניסית להבין או שמראש הנחת שהוא הרבה יותר טוב בזה (כמו שרובנו עושות, אגב).רוב הסיכויים שהוא לא מבין דבר וחצי דבר יותר ממך הוא פשוט הולך ועושה ולומד מעט מה שאת מראש מניחה שלא כדאי כי הוא מבין יותר.

      את אומרת שאת זוכרת לפנק את עצמך זה נהדר וחשוב מאוד, עכשיו תני לעצמך את הקרדית שאת יכולה להבין דברים שכל פקיד פשוט יכול להסביר לך ועשי לעצמך שיעור בבנק מבטיחה לך שתרגישי תחושת עצמאות ושליטה רבה יותר בחייך גם אם לא תכניסי לחשבון שקל.

      ולכל אחת מאיתנו כדאי שנחשוב לרגע לפני שאנחנו אומרות "אני צריכה להתייעץ עם בעלי" האם אנחנו באמת מתייעצות או למעשה מבקשות רשות. כל אחת יודעת עמוק פנימה את האמת וזה בידיים של כל אחת מאיתנו לשנות את מה שלא נכון לנו.

      שותפות טובה ומחזקת תהיה לעולם מורכבת מדעות שונות שבאות אחרי דיונים
      וחשיבה לעומק להסכמה ששני הצדדים יכולים לחיות איתה. היא אף פעם לא תהיה אחד מבקש והשני מרשה או לא מרשה לפי מה שנראה לו.

  9. גליה הגיב:

    עטרת שלום,

    תודה רבה לך על דברייך.
    היה מעניין אותי לשמוע מה דעתך על נישואים שניים מבחינה כלכלית כשיש ילדים מכל צד. איך היית מציעה לנהל את הבית בצורה הכי טובה?

  10. גליה שלום, ותודה על השאלה שלך.

    אין ספק שנישואין שניים מעלים את הבעיות שלהם, במיוחד אם יש ילדים בשני הצדדים. יש עניינים כספיים ששייכים לכל אחד מכם בנפרד ויש את אלה שמשותפים.

    כאנשים שהתגרשו וברוב הסיכויים עברו חוויות לא פשוטות הקשורות לכסף רמת החששות עולה.יש יותר מודעות לקשיים שניהול לא נכון של הכספים יכול להוביל אליהם.

    כל אחד מביא אל הזוגיות החדשה את הרצון לתת לילדים ואת ההתחייבויות הכלכליות כלפיהם, את הכמיהה שהפעם זה יעבוד, ומצד שני לא מעט חשדנות, פחות יכולת לסמוך לגמרי על הצד השני ורצון לשמור איזה הפרדה מסויימת במקרה ש.. משהו אולי יקרה .

    במקרה כזה הצורך בשקיפות ושיתוף פעולה עולה שכן אם הוא לא מתקיים הסיכויים לאי הסכמות וקשיים גדלים. לכן מאוד חשוב קודם כל לשבת עם עצמך ולבחון מה נכון לך. באיזה מצב את תרגישי הכי בטוחה כלכלית, תרגישי הכי נוח עם היכולת שלך להתנהל מול עצמך ומול ילדייך וכך גם הוא. וכשכל אחד מגבש לעצמו את הדיעה לשוחח ביניכם ולהגיע לעמק השווה.

    במקרים כאלה לא פעם יש גם הסכמי ממון שמגנים על זכויות כאלה ואחרות הכל תלוי במצבכם הכלכלי ובהבנות שביניכם-כדאי להתייעץ עם עורכי דין זה עושה את החיים קלים יותר בדרך כלל.

    ההרכב הייחודי המחודש הזה מצריך מכם מידה גדולה של שיתוף פעולה, הבנה והקשבה לצרכים אחד של השני ושל כל אחד מהילדים. על מנת ששיתוף הפעולה ישא פרי קודם כל את וגם בן זוגך חייבים להבין בתוככם פנימה כיצד אתם מרגישים טוב עם עצמכם. כיצד נכון לכם שדברים יתנהלו.

    מציעה לך לשבת עם עצמך וממש לרשום מה נכון לך, וכשתדעי תשתפי אותו ותשמעי את הצד שלו עד שתגיעו להסכמה.

    אין נוסחה אחת לכולם. רק את יודעת איזו מערכת יחסים יש ביניכם, לאן את יכולה להגיע מבחינת שיתוף הפעולה מהצד השני. מה המצב הכלכלי, ואיזו חלוקה תהיה נוחה לשני הצדדים כך שזה יעבוד לכם.

    מה שבטוח שלא כדאי לתת לעניינים להתנהל מבלי שדיברתם והסכמת על דברים כיוון שכך הם נוטים להיות לא סגורים ובדרך כלל צד אחד לא מרגיש נוח עם הדרך שבה מתנהלים העניינים הכלכליים, מה שעלול ליצור חיכוכים.

    בהצלחה

  11. ronam הגיב:

    חיפשתי בגוגל משהו שקשור לנושא ונתקלתי בפוסט מעורר המחשבה הזה. לי ולבעלי חשבון משותף. אני במצב שבו אני מרוויחה יפה ובעלי מרוויח יותר ממני. אנו יכולים להרשות לעצמנו לקנות דברים ואף מותרות (דבר שעד לפני 3 שנים לא היינו יכולים לעשות, אך אני מצאתי עבודה טובה ובעלי קיבל העלאה יפה) אך בעלי שבוי בתפיסה כי יש להשתמש בכסף בחכמה, דאגתו היומיומית הינה חסכון וכמה שיותר. לפני הנישואין ומאז שאני מכירה את עצמי הייתה לי הוצאה שקשורה בלימודים, שפה, העשרה, השתלמויות, חוגים לנפש, וגם תואר ראשון.. מאז שהתחתנו אני מרגישה שחיי נעצרו. וגם היום כשמצבנו כן מאפשר הוצאה מעין זו, בעלי מסרב מכל מיני סיבות. יש לנו 2 ילדים מהם הוא לא חוסך מבחינת אוכל וביגוד, אולם אם אני ארצה כי נוציא על חוגים או משחקים הוא מתקשה לעשות זאת… אני ממש מרגישה שבויה בידיו, אף על פי שמבחוץ אנחנו נראים כמו זוג מאוד מתקדם בעלי תארים (אגב לבעלי תואר שני, שמומן על ידי הוריו) ועדיין- אני מרגישה לאחרונה כמו בכלוב… לעצמי אני קונה במזומן אם יש רק על מנת להימנע מהמבט שנזרק לעבר שקית הקניות, אף על פי שהוא אומר לי כי הוא שמח שאני קונה לעצמי… הוא לא רוצה מתנות ליומולדת או שאני אקנה לו בגדים למרות שהוא צריך מאוד… פשוט כי קשה לו להוציא… חשוב לו שיהיה תמיד כסף (ורצוי הרבה) בחשבון ולעולם לא נהיה במינוס… דבר נוסף שמטריד אותי מאוד- בעלי הגיע לנישואים עם סכום כסף גדול אותו הוא שומר בחשבון נפרד וטורח להזכיר לי מידי פעם, אם אני רוצה לקנות משהו שנראה לו ממש חומרני (השתלמות שלא קשורה לעיסוק שלי, או משהו יקר ויפה לבית, כי אני לא יכולה להרשות לעצמי, אבל הוא כן. אני יודעת שאני בבעיה – יותר נכון – הוא בבעיה… יחד עם זאת מלבד הנושא הזה, שאין להקל בו ראש כי הוא מתסכל אותי. אני אוהבת אותו- ומכאן שאני בבעיה……..:-(

    • היי, זאת לימור יוצרת האתר, תודה שהגעת אלינו.
      אזמין את עטרת להגיב.
      מאמינה שעצם זה שאת מודעת לכך שהמצב לא מותאם לצרכייך, יסלול את הדרך המתאימה עבורך.

      את רוצה שאוסיף אותך לרשימת התפוצה של האתר?

    • היי, שמחה שמצאת את המאמר ושהוא גרם לך לפנות כיוון שמה שאת מתארת זוהי בדיוק התופעה אותה אנו מכנים אלימות כלכלית. כשאני קוראת אותך אני עדיין מבינה שזה לא הגיע להתפרצויות וצעקות או שנמנעת לכתוב על כך, את מציינת רק מבט זועם, אך יתכן כי נזרקות לאוויר גם מילים לא מכבדות וכדומה.

      ההבנה שלך שאת בבעיה היא נכונה, ועיקרה היא בהבחנה הנכונה שלך שמה שמניע אותו זוהי השליטה או כמו שכתבת כאן "הוא יכול ואת לא". זוגיות היא שוטפות לא משחקי כוחות. כאן את מתארת שליטה מלאה על המשאבים בבית. את לא יכולה להוציא דבר או יותר נכון מפחדת להוציא כי את חוששת מהתגובה שלו. את מתחילה להוציא במזומן כדי שלא יראה, ולמעשה מוצאת את עצמך "גונבת" מעצמך למרות שאת מרוויחה מגדלת את הילדים וכולי.

      פעמים רבות נשים שחוות אלימות מכל סוג שהוא אוהבות את בן הזוג ונוטות בשל כך להמעיט מחומרת המצב המתרחש בבית. אני שמחה שאת פונה ואני קוראת לך להתחיל לשים לב האם זה באמת באמת התחום היחידי בו את מרגישה שליטה? או האם יש תחומים נוספים? האם יש לו הערות או איסורים גם בתחומים אחרים? האם הוא מרגיש נח "להחליט" עבורך גם בנושאים אחרים.

      אתם שני אנשים בוגרים שחברו יחד לשותפות ומה שאת חווה זה שכאדם בוגר אין לך זכות ויכולת להחליט דבר על עצמך או על ילדייך. כשהוא "מראה" לך ומזכיר לך את הכסף שיש לו הוא מנסה להזכיר לך שאת תלויה בו, שהוא שולט בעניינים- כאן הוא מראה לך את הצורך שלו בשליטה עלייך, הצורך שמניעה אותו בזוגיות שלכם.

      את אומרת שלו יש בעיה, זה נכון אבל לך זה לא משנה כי הוא לא ישתנה. השאלה שלי אלייך היא האם את רוצה לשנות כי יש לך יכולת לשנות הרבה דברים קודם כל בהבנה שלך של מה שמתרחש והלאה לגבי היכולת שלך לשנות את המצב. השינוי צריך לבוא ממך פשוט כיוון שהוא לא באמת מעוניין בשינוי כל עוד הוא מרגיש בשליטה. השינוי הוא בדפוסי החשיבה וההתנהגות שלך שמובילים אותך לנהוג בשתיקה, בבריחה ובקבלה של ההתנהגות הזו למען השקט ושלום הבית. כשאת תשני את דרך החשיבה שלך וההתנהגות שלך, המצב ישתנה. אל תצפי ממנו שהוא יעשה את השינוי כי לצערי זה לא קורה. אדם שזקוק לשליטה יחפש את הדרכים שלו להשיג אותה…

      ממליצה לך מאוד לצפות בסדרת הסרטונים שהעלנו לאתר "זוגיות אלימה" שם תוכלי ללמוד עוד על הנושא,

      http://goo.gl/dCD2kD

      בנוסף סרטון הבא תוכלי לקבל עוד הסבר על הנושא של אלימות כלכלית

      https://www.youtube.com/watch?v=84ipVUD15ck

      ואם תבחרי ללמוד יותר על עצמך או תרצי להיעזר
      וללמוד כיצד את יכולה לשנות את מצבך כבר מהיום
      את מוזמנת לפנות אלי באופן פרטי דרך האתר או טלפונית
      0522619266

      שוב תודה שפנית
      הפניה שלך היא הצעד הראשון שלך
      לשינוי המצב.

      בהצלחה
      עטרת

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

שאלות שיעזרו לך לדעת האם את באלימות בזוגיות

מאת : עטרת ליפשיץ

25 בנובמבר 20140 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, לכל אמא

בסרטון זה אנחנו מדייקות את ההבנה לגבי מאפייניה של זוגיות אלימה ומתי את יכולה לדעת כי החוויות שאת חווה הן אלימות ולא רצף מקרי של כעסים או מריבות.

בואי נתחיל בך ובמה שאת חשה ושואלת את עצמך כעת. תחושות הבטן שלך הן סמן מצויין להתחיל להבין את החוויות שאת חווה ולהגדיר אותן לעצמך.

את יושבת עם עצמך כרגע ומה את מרגישה כשאנו מדברות על מערכת זוגית?

האם הוא מזלזל בדעותייך, וברגשותייך?

ספרים לנשים בתהליכי פוריות, הריון, לידה ואמהוּת- רוצה לכתוב עליהם ?

מאת : לימור לוי אוסמי

1 במרץ 20118 תגובות

מתוך ספרים לאמהות

יש כמה ספרים הקשורים מאוד לרוח האתר ומאוד הייתי רוצה שתכתובנה עליהם ונפתח פינת ספרים הנוגעים לאמהות עצמן בתהליכי הפריון, הריון ולידה ואמהות.

אין צורך לכתוב כביקורת ספרותית 'רגילה', אלא לכתוב באופן כללי על הספר ובעיקר איך הספר פגש אתכן, מה עשה לכן לקרוא את הספר, אלו רגשות הוא עורר (כל רגש שעלה), לאילו מחשבות הוא לקח אתכן, אם הוא השפיע עליכן בצורה שהיא וגם, כמובן, ביקורת וחוסר הסכמה במידה וזה מה שעולה.

מעבדות לחירות – כמו ציפור את חופשיה, רוצה לגעת בשמיים….

מאת : רעות

14 באפריל 20115 תגובות

מתוך אמהות ובנות, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

תחושת השחרור וההקלה הגיעה אחרי שהבנתי שאני לא צריכה לדאוג להורים שלי יותר. שכל מה שאני צריכה לעשות כדי שיהיה בסדר זה להיות הילדה שלהם. לראשונה בחיי אני מבינה שלהיות דאוגה, ביקורתית ומחנכת של הוריי, זה לא הפתרון. לראשונה בחיי אני מבינה שהפתרון הוא פשוט לשחרר ולהבין שהם יסתדרו טוב יותר בלי הרצון שלי לשנות אותם כל הזמן. אני יכולה רק לשנות את עצמי. ומגיע לי. מגיע לי להיות ולהתנהג כמו הילדה שלהם מבלי להתנצל.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם