מי עשתה את ההחלטה ללדת בבית ? אני או היא ?

מאת : מירב שרייבר

29 בינואר 2012 | תגובה אחת

הילדים באים ללמד ולהוציא מאיתנו משהו חדש. כי הם החדש. הם באים להחזיר אותנו למקורות העוצמה דרך הלידה עצמה

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

אגתה כבר בת 9 חודשים. היא ערנית וסקרנית ונראה שהיא יודעת מאד מה היא רוצה וצריכה. את זה כבר חשתי בבטן. ידעתי שיש לה אישיות חזקה. איך? התנועות שלה היו מאד מפוקסות. כשלא אהבה משהו, כמו מוסיקה חזקה או ריח סיגריות, הייתה בועטת מבפנים, כשרצתה שאוכל משהו או אשתה, הייתה מתנועעת בחוסר נחת ומעירה אותי באמצע השנה כדי לאכול. כשעמדתי קרוב מדי למערבל כדי להכין עוגה, היא סימנה לי בברור, שהרעש חזק לה מדי ושאתרחק.

איך הבנתי מה היא אומרת או צריכה ממני? התחושה הייתה שהיא מדברת איתי בלי מילים. לא הייתי צריכה לנחש או לנסות להבין. זה היה חד וברור. זו לא הייתי אני שחשבתי עבורה, אולי זה לא נעים לה, היא פשוט דיברה איתי.

אני מנסה לחזור אחורה להחלטה שלי ללדת בבית ואני שואלת את עצמי, אז מי בעצם עשתה את ההחלטה הזאת, אני או היא? אף פעם לא חלמתי או דמיינתי ללדת בבית. לא הכרתי אף אחת שילדה בבית. אמא שלי אחות בבית חולים והדרך לבית היולדות באיכילוב היה די ברור עם כל הקשרים שיש לנו שם. אך הסיפור שלי מוביל אותי לאיטליה, שם חייתי בארבע שנים האחרונות, שם התאהבתי, הריתי וילדתי.

 

 

 

 

 

 

התעברתי אחרי תקופה ארוכה של אי פריון בלתי מוסבר. אך אחזור להתבונן בתקופה הזו במאמר הבא שלי. עכשיו, באמת מעניין אותי מאיפה הגיע ההחלטה הכל כך לא שגרתית ללדת בבית.

אני זוכרת שהייתי בחודש שני לקראת שלישי, כשכבר רוב החברות לידי יודעות שאני בהריון ומתחילות לייעץ לי לאיזה בית חולים כדאי ללכת. אך בתוכי נובע לפתע רעיון משום מקום. אני אלד בבית. בהתחלה זה סודי, ואני לא מספרת לאף אחד מכיוון שברורות לי התגובות מהמשפחה והחברות, או במילה אחת "השתגעת"? אני מתחילה להתעניין בקשר למיילדת והאינפורמציה מגיעה אליי בלי להתאמץ. המיילדת כמו חיכתה לבתי ולי. אני מקבלת את הטלפון של ברברה, המיילדת, מחברה שמכירה חברה שילדה איתה שלושה ילדים בבית. לא אחד. שלושה.

אני מתקשרת לברברה, הולכת עם בעלי ועדיין מאד סקפטית וממש לא יודעת מה פתאום, ומה זה אומר, ומאיפה הגיע הרעיון הזה. זו תחושה שמשהו אחר מוביל אותי לעשות את זה. תוך כדי כתיבה אני מבינה עכשיו דבר נוסף.  אתמול בשיחה עם בעלי, מעל משטח ההחתלה כשהוא מורח בעדינות קרם על הטוסיק של בתנו, אני שואלת אותו: "מה לדעתך אגתה באה ללמד אותנו"? בעלי אומר מיד, שאותו היא מלמדת להביע רגשות. אותי היא באה ללמד ללכת באומץ אחרי מה שאני רוצה. היא עושה זאת מאז שהיא התעברה.

לרגע לא היו לי מחשבות שאני מסכנת אותה או אותי בהחלטה ללדת בבית. למרות שכולם סביבי ניסו בכוח ובהתמדה לשכנע אותי ללכת לבית חולים כמו כולם. אני רואה שמעניין אותי להבין באמת איך היה לי את האומץ, עוצמה ובטחון פנימי ללכת על זה. אני יודעת היום שזו היתה האנרגיה שהעבירה לי בתי לאורך כל הדרך. היא עשתה זאת מעצם מהותה העוצמתית והיודעת. היא יודעת מה היא רוצה. היא לא חושבת כמו כולם ואני מקווה להמשיך ולתת את המרחב לפתח את האינדיבידואליות שלה. תודה אגתה.

 

 

 

 

 

 

 

 

דרך עקשנותה הבריאה של אגתה, הכרתי מיילדת מופלאה שלימדה אותי לתת אמון בגוף ובאלוהות. הלידה עברה בשלום, באינטימיות, וכן, גם עם כאב רב. ברברה נתנה לי יד לאורך שבע השעות שבהן התהלכתי ברחבי ביתי עם עיניים עצומות מרוב כאב. ברברה האיטלקיה שידלה אותי לדבר בעברית מתוך הכאב ולבקש מגופי להיפתח כמו פרח. היא אמרה לי לצעוק ולדחוף ואף עזבה אותי ואת בעלי כדי שנעבור את הצירים יחד לבד. היא חיממה מטליות והניחה אותן על נרתיקי כדי שלא אקרע בדחיפות. היא נתנה לי לגעת בשערות ראשה של בתי כשראשה היה עדיין בתעלת הלידה והיא הניחה את אגתה על בטני מיד כשיצאה החוצה. עם המיילדת הזאת הקמנו מעגל הורים ללידת בית, וליווינו נשים רבות במשך השנה האחרונה ללידת הבית הראשונה שלהן.

בתי הכניסה אותי לעולם המופלא של ההולדה. לא רק הולדה של ילדים. היא הדגישה לי אילו יכולות יש לנו הנשים שיכולות להתבטא דרך הריון ולידה. זו מקפצת דרך לכולנו. כמו שחברה טובה אמרה לי "אחרי שילדתי, הבטתי באמהות בצורה אחרת ואמרתי לעצמי, וואו, הנה עוד אחת שעברה לידה, איזו עוצמה".

לחבר הכל ביחד. הילדים באים ללמד ולהוציא מאיתנו משהו חדש. כי הם החדש. הם באים להחזיר אותנו למקורות העוצמה דרך הלידה עצמה. הם שם כבר מרגע ההתעברות ואפילו קודם. אפשר לחזור לרגעים אלו ולראות את הסיפור נרקם. מה הילד שלי בא ללמד אותי. מה הוא העביר לי במהלך ההיריון והלידה. ואיך זה יכול להשפיע על החיים שלי כיום. כן, זה עושה חשק להיכנס להיריון שוב. רק כדי ללמוד עוד משהו חדש.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

באהבה

מירב שרייבר, ליווי רגשי ורוחני לחיי משפחה פרקטים ומלאים. תרפיסטית מוסמכת בהבעה ויצירה. מדריכת הורות טרום לידה. www.happychild.co.il , meirav.schreiber@gmail.com

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

תגובה אחת ל- “מי עשתה את ההחלטה ללדת בבית ? אני או היא ?”

  1. עינת דורפן הגיב:

    מקסים

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

שוטפים לי את המוח

מאת : לימור לוי אוסמי

11 בדצמבר 201112 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי עסוקה בשאלה "מה שלי" ו"מה לא שלי", מה משפיע עליי מבפנים, מה משפיע עליי מבחוץ והאם אפשר בכלל להפריד בין השניים ?

כבר מאז שגלעד שליט שוחרר מהשבי, אני רוצה לכתוב משהו שקשור לזה. חודשיים הדבר הזה מתבשל אצלי בבטן.

חייבת להוציא את זה החוצה

מאת : לימור לוי אוסמי

27 ביוני 201119 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, לכל אמא

הקדמה: לאלו מכם שאינן יודעות את עלילותיי בעיר הגדולה (חיפה 🙂 ), אקדים ואומר שמזה כשנה אני בתהליך של כיוונון מקצועי, שבו עזבתי את מה שהיכרתי והחלטתי בערך לצעוד אל הלא נודע. בדרך פגשתי, ממש לא במקרה, את גישת ההתמקדות הנפלאה שעשתה לי פלאים והתחלתי לדבר בשפת ההתמקדות לאורך תהליך ההתפתחות המקצועית.

הדברים שכתבתי היום הם חלק מהתהליך וכתובים ב'שפת ההתמקדות', שהיא בעצם שפה מקבילה שלי היום, שפה שמתייחסת לכל הקולות והחלקים שעולים בי, תוך הבניית נוכחות של קבלה, אמפתיה וסקרנות לגביהם. בתוך התהליך המקצועי, אני עושה צעדים קטנטנים בכל פעם, תוך התייחסות למה שמבקש את ה'צעד הבא' המקצועי. כך התהליך מתפתח, מצעד אחד לשני.

אז הנה, היום יש לכן חלון הצצה לתהליך ולמעשה, אתן חלק חשוב ממנו היום..

לישון כדי לחיות

מאת : לימור לוי אוסמי

21 בנובמבר 20108 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות, רוצות לישון!

שינה, שינה, שינה, כמה שהיא חסרה.

יכולנו לכתוב עליה שירי רומנסות מריירים,

יכולנו לערוג לה כמו מאהב לטיני באיטליה,

כמה שהיא חסרה וכמה שאנחנו מפנטזות עליה,

כמה שהיא בלתי מושגת וחמקמקה.