מי עשתה את ההחלטה ללדת בבית ? אני או היא ?

מאת :

29 בינואר 2012 | תגובה אחת

הילדים באים ללמד ולהוציא מאיתנו משהו חדש. כי הם החדש. הם באים להחזיר אותנו למקורות העוצמה דרך הלידה עצמה

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

אגתה כבר בת 9 חודשים. היא ערנית וסקרנית ונראה שהיא יודעת מאד מה היא רוצה וצריכה. את זה כבר חשתי בבטן. ידעתי שיש לה אישיות חזקה. איך? התנועות שלה היו מאד מפוקסות. כשלא אהבה משהו, כמו מוסיקה חזקה או ריח סיגריות, הייתה בועטת מבפנים, כשרצתה שאוכל משהו או אשתה, הייתה מתנועעת בחוסר נחת ומעירה אותי באמצע השנה כדי לאכול. כשעמדתי קרוב מדי למערבל כדי להכין עוגה, היא סימנה לי בברור, שהרעש חזק לה מדי ושאתרחק.

איך הבנתי מה היא אומרת או צריכה ממני? התחושה הייתה שהיא מדברת איתי בלי מילים. לא הייתי צריכה לנחש או לנסות להבין. זה היה חד וברור. זו לא הייתי אני שחשבתי עבורה, אולי זה לא נעים לה, היא פשוט דיברה איתי.

אני מנסה לחזור אחורה להחלטה שלי ללדת בבית ואני שואלת את עצמי, אז מי בעצם עשתה את ההחלטה הזאת, אני או היא? אף פעם לא חלמתי או דמיינתי ללדת בבית. לא הכרתי אף אחת שילדה בבית. אמא שלי אחות בבית חולים והדרך לבית היולדות באיכילוב היה די ברור עם כל הקשרים שיש לנו שם. אך הסיפור שלי מוביל אותי לאיטליה, שם חייתי בארבע שנים האחרונות, שם התאהבתי, הריתי וילדתי.

 

 

 

 

 

 

התעברתי אחרי תקופה ארוכה של אי פריון בלתי מוסבר. אך אחזור להתבונן בתקופה הזו במאמר הבא שלי. עכשיו, באמת מעניין אותי מאיפה הגיע ההחלטה הכל כך לא שגרתית ללדת בבית.

אני זוכרת שהייתי בחודש שני לקראת שלישי, כשכבר רוב החברות לידי יודעות שאני בהריון ומתחילות לייעץ לי לאיזה בית חולים כדאי ללכת. אך בתוכי נובע לפתע רעיון משום מקום. אני אלד בבית. בהתחלה זה סודי, ואני לא מספרת לאף אחד מכיוון שברורות לי התגובות מהמשפחה והחברות, או במילה אחת "השתגעת"? אני מתחילה להתעניין בקשר למיילדת והאינפורמציה מגיעה אליי בלי להתאמץ. המיילדת כמו חיכתה לבתי ולי. אני מקבלת את הטלפון של ברברה, המיילדת, מחברה שמכירה חברה שילדה איתה שלושה ילדים בבית. לא אחד. שלושה.

אני מתקשרת לברברה, הולכת עם בעלי ועדיין מאד סקפטית וממש לא יודעת מה פתאום, ומה זה אומר, ומאיפה הגיע הרעיון הזה. זו תחושה שמשהו אחר מוביל אותי לעשות את זה. תוך כדי כתיבה אני מבינה עכשיו דבר נוסף.  אתמול בשיחה עם בעלי, מעל משטח ההחתלה כשהוא מורח בעדינות קרם על הטוסיק של בתנו, אני שואלת אותו: "מה לדעתך אגתה באה ללמד אותנו"? בעלי אומר מיד, שאותו היא מלמדת להביע רגשות. אותי היא באה ללמד ללכת באומץ אחרי מה שאני רוצה. היא עושה זאת מאז שהיא התעברה.

לרגע לא היו לי מחשבות שאני מסכנת אותה או אותי בהחלטה ללדת בבית. למרות שכולם סביבי ניסו בכוח ובהתמדה לשכנע אותי ללכת לבית חולים כמו כולם. אני רואה שמעניין אותי להבין באמת איך היה לי את האומץ, עוצמה ובטחון פנימי ללכת על זה. אני יודעת היום שזו היתה האנרגיה שהעבירה לי בתי לאורך כל הדרך. היא עשתה זאת מעצם מהותה העוצמתית והיודעת. היא יודעת מה היא רוצה. היא לא חושבת כמו כולם ואני מקווה להמשיך ולתת את המרחב לפתח את האינדיבידואליות שלה. תודה אגתה.

 

 

 

 

 

 

 

 

דרך עקשנותה הבריאה של אגתה, הכרתי מיילדת מופלאה שלימדה אותי לתת אמון בגוף ובאלוהות. הלידה עברה בשלום, באינטימיות, וכן, גם עם כאב רב. ברברה נתנה לי יד לאורך שבע השעות שבהן התהלכתי ברחבי ביתי עם עיניים עצומות מרוב כאב. ברברה האיטלקיה שידלה אותי לדבר בעברית מתוך הכאב ולבקש מגופי להיפתח כמו פרח. היא אמרה לי לצעוק ולדחוף ואף עזבה אותי ואת בעלי כדי שנעבור את הצירים יחד לבד. היא חיממה מטליות והניחה אותן על נרתיקי כדי שלא אקרע בדחיפות. היא נתנה לי לגעת בשערות ראשה של בתי כשראשה היה עדיין בתעלת הלידה והיא הניחה את אגתה על בטני מיד כשיצאה החוצה. עם המיילדת הזאת הקמנו מעגל הורים ללידת בית, וליווינו נשים רבות במשך השנה האחרונה ללידת הבית הראשונה שלהן.

בתי הכניסה אותי לעולם המופלא של ההולדה. לא רק הולדה של ילדים. היא הדגישה לי אילו יכולות יש לנו הנשים שיכולות להתבטא דרך הריון ולידה. זו מקפצת דרך לכולנו. כמו שחברה טובה אמרה לי "אחרי שילדתי, הבטתי באמהות בצורה אחרת ואמרתי לעצמי, וואו, הנה עוד אחת שעברה לידה, איזו עוצמה".

לחבר הכל ביחד. הילדים באים ללמד ולהוציא מאיתנו משהו חדש. כי הם החדש. הם באים להחזיר אותנו למקורות העוצמה דרך הלידה עצמה. הם שם כבר מרגע ההתעברות ואפילו קודם. אפשר לחזור לרגעים אלו ולראות את הסיפור נרקם. מה הילד שלי בא ללמד אותי. מה הוא העביר לי במהלך ההיריון והלידה. ואיך זה יכול להשפיע על החיים שלי כיום. כן, זה עושה חשק להיכנס להיריון שוב. רק כדי ללמוד עוד משהו חדש.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

באהבה

מירב שרייבר, ליווי רגשי ורוחני לחיי משפחה פרקטים ומלאים. תרפיסטית מוסמכת בהבעה ויצירה. מדריכת הורות טרום לידה. www.happychild.co.il , meirav.schreiber@gmail.com

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

תגובה אחת ל- “מי עשתה את ההחלטה ללדת בבית ? אני או היא ?”

  1. עינת דורפן הגיב:

    מקסים

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

עצמאות

מאת : מיה אגסי

14 באפריל 20130 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

ההיסטוריה שלי חוזרת על עצמה גם עם הילדים שלי, שסבא שלהם חי מאוד, אבל לא הציל אף אחד והם בקושי מכירים אותו. ואני תוהה איפה הילדה הנודניקית שישבה מאחורה, מתי היא הספיקה להפוך למה שאני היום ולנסוע בתחפושת של אישה עם משפחה משלה ולשמוע ברדיו מערכונים של הגשש החיוור.
עצמאות. פנים רבות לה.

זוגיות ואונס

מאת : רות רזניק

11 ביוני 20132 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה, קוראות לשינוי

האונס הנפוץ ביותר והכי פחות מדווח הינו אונס במסגרת הנישואים.

אונס זה אינו חד פעמי אלא מתמשך, אונס המתבצע על גופה של אישה נשואה בידי הגבר האמור לאהוב אותה , לכבדה, לפרנסה, ולדאוג לכל צרכיה עד ליום מותם.

איך יולדים ככה ?? על היפנובירתי'נג לידה טבעית- מסע אישי. חלק 2

מאת : לימור לוי אוסמי

13 באוקטובר 20104 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

הלכתי למישהי שעוסקת בהיפנובירת'ינג (Hypnobirthing ) על מנת לעבד את הלידה הראשונה ולשמוע מה זה היפנובירת'ינג. שיטת ההיפנובירת'ינג מדברת על כך שהכאב בלידה נובע משילוב של כאב פיזי יחד עם הפחד והחששות שמעצימים את הכאב, כך שאם נצליח להעלים את הפחד, יישאר לנו רק להתמודד עם הכאב נטו וזה הרבה יותר פשוט.

התחלתי לבנות עם אותה אישה משפטים שמחזקים אותי וחזרתי עליהם כל ערב עד הלידה (מחודש חמישי-שישי בערך). הנה כמה דוגמאות למשפטים שבניתי